הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהבעקבות דברי המשנה אודות התובע חבירו לבנות הכותל שהוא 'בחזקת שנתן', הגמרא דנה במצבים בהם אדם השתמש ברכוש שכנו וטוען שהוא שילם בעבורם ושהם בעצם שותפים בדבר.
הרמב"ם פוסק שבמקרה בו אדם שותק ולא מוחה בזמן שימוש בדברים שלו, הרי שיש בכך חזקה וחבירו הינו בעל זכויות בנכס. דברים אלו מתבארים על פי דברי 'קצות החושן' מדובר כאן בקניין שנוצר ברגע השימוש כשאין מחאה מצד השני. בדברים להלן נציע כיוונים להפנמת העיקרון הנלמד מדברי הרמב"ם והקצות.
כותל שבין ראובן ושמעון אם היו שותפין בה שניהם משתמשין בו זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו כל שהן, וזה חופר מצד זה ומכניס קורותיו.
היה הכותל של ראובן לבדו אין שמעון יכול להשתמש בו.
חפר שמעון בכותל זה והכניס בה קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק במקום הקורה, אפילו היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף.
היתה הקורה סוכת עראי כל שלשים יום לא החזיק בה סתם, שהרי ראובן אומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי לאחר שלשים יום החזיק שאין זה עראי, ואם סוכת ימי החג היא כל שבעת ימי החג לא החזיק לאחר שבעה החזיק, ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט מיד החזיק והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמו או ראה ולא מיחה.
...וקשיא לי טובא, בלא טענה היכי משכחת לה? נהי דשתיקה הוי מחילה, במה קנאו להיות שלו לתשמיש זה? בשלמא ע"י טענה משכחת לה שטען שקנאו ממנו במחיר כסף או בשטר וחזקה, אבל בלא טענה אלא שראה ושתק ומחל לו, אמאי אינו יכול לחזור כיון דליכא קנין ?
... ולכן נראה לענ"ד מזה... אם נתרצו הבעלים להקנות לזה לאיזו תשמיש ועשה השימוש ההוא מדעת בעלים קנאו לתשמיש זה שלא יוכל לחזור בו...
שאלות לעיון
חכמה: כיצד נוצרת חזקת שימוש לפי הרמב"ם?
בינה: מדוע אם חפר שמעון והכניס קורה ושתק ראובן, החזיק במקום הקורה?
חכמה: מהי קושיית הקצות על הרמב"ם? מהו תירוצו?
בינה: האם ניתן להבין את הרמב"ם באופן שונה?
א. טרם הלימוד בכיתה יספר הר"מ את הסיפור הבא:
דני ושוקי הינם שכנים. לדני יש פרגולה גדולה ויפה, המשמשת לאירוח ולסעודות שלישיות במזג אויר טוב. בתחילת הקיץ קשר שוקי ערסל גדול אל קורת הפרגולה של דני, שלא אמר דבר.
עם פרוס הימים הנוראים, ביקש דני משוקי להוריד את הערסל, אך שוקי התנגד, וטען שמותר לו להשתמש בקורה לקשירת ערסלו, ושאין לדני רשות לנתק את הערסל מהקורה.
הר"מ ישאל את התלמידים מי צודק, ומדוע. (הדיון יתפתח מתוך שאלת הבעלות / השתיקה אל מול השימוש). ניתן לחדד ולשאול – האם יש הבדל במקרה בו שוקי טוען שהוא שילם עבור הזכות להשתמש בקורה לבין מקרה שלא טוען כלום?
ב. כעת ילמדו המקורות שלעיל (רמב"ם וקצות). יש לשים לב שישנן שיטות ראשונים אחרות והפוכות (ראו בשיעור אחר...).
ג. נעורר בכיתה דיון סביב דברי הקצות והרמב"ם. מדברי הקצות עולה שהעובדה שאדם לא מוחה יוצרת קניין שימוש לזולתו. אין צורך בטענה ששילם או קיבל אישור לשימוש, אלא עצם העובדה שהשני לא מחה ושתק אל מול שימושו של זה בחפציו, די בה כדי להקנות לו את ההיתר להשתמש בחפץ זה כבשלו.
מדברי הקצות ניתן להפנים עד כמה היעדר מחאה הינו משמעותי. כשאנו שותקים אל מול מציאות המתרחשת נגד עינינו, יש בכך נתינת הסכמה למתרחש, ואף יצירת 'קניין' של המציאות. אם מדובר בעוול הנעשה נגד עינינו – הרי שהעובדה שאנו לא מוחים כלפיו מאפשרת לו לקנות שביתה בעולם ובתוכנו, וזהו קניין ממשי...
ד. כעת ניתן להשתמש (לפי ראות עיני הר"מ) בדברי הגמרא בשבת נ"ד:- נ"ה., ללמוד אותם (או חלק מהם) בחברותא או בחבורה בכיתה.
דברי הגמרא מוסבים על המימרא במשנה:
פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים
וכך מביאה הגמרא:
תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו
רב ורבי חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו ...כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו. באנשי עירו נתפס על אנשי עירו. בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו. אמר רב פפא והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא
כי הא דאמר רבי חנינא מאי דכתיב (ישעיהו ג) 'ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו'
אם שרים חטאו זקנים מה חטאו אלא אימא על זקנים שלא מיחו בשרים
...דא"ר אחא בר' חנינא מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב"ה וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב (יחזקאל ט) ויאמר ה' אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו' א"ל הקב"ה לגבריאל לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה אמרה מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלו אמר לה הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים אמרה לפניו רבש"ע היה בידם למחות ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם <אמר> [אמרה] לפניו רבש"ע אם לפניך גלוי להם מי גלוי והיינו דכתיב (יחזקאל ט) זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו וממקדשי תחלו וכתיב ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית תני רב יוסף אל תקרי מקדשי אלא מקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה כולה מאלף ועד תיו...
שאלות בעקבות הגמרא:
כיצד ניתן להסביר את חוסר מחאתו של ראב"ע בשכינו?
מה מלמדת אותנו הגמרא בויכוח בין הקב"ה לבין מידת הדין אודות הצדיקים שלא מיחו בימי יחזקאל? מה עמדתך? כיצד מכריעה הגמרא? מה ניתן ללמוד מכך?
ה. בשלב החמישי והאחרון יאתגר הר"מ את תלמידיו במשימה הבאה (כאתגר כתיבה או כפתח לדיון בין חברי הכיתה)
א. לפני לימוד הסוגיה יראה הר"מ לתלמידיו את התמונה הבאה:
"מחסום 51" של ליו בולין
הר"מ ידון עם התלמידים במשתקף מהתמונה (נקודות למחשבה ודיון: מה מנסה האיש שבתמונה לעשות? האם הוא מפגין? האם הוא מסתכן? האם הוא מוחה? האם יש לו סיכוי מול שוטרים/ תנועה בכביש? האם הוא מביע כוח או חולשה? מדוע הוא עושה את זה? מה מסמלת העובדה שצבעיו מתלכדים עם המחסום החלקי?)
הר"מ יספר לתלמידים שהעבודה נעשתה מתוך רצון לזכור את אירועי כיכר טנייאנמן ולמעשה את התמונה הזו:
לאחר הדיון ילמדו דברי הרמב"ם והקצות בסוגייתנו, ובעקבותיהם יחזור הדיון ויתפוס מקום (סביב שאלות חובת המחאה, משמעות העדרה וכו').
ב. כעת מומלץ ללמוד את המקורות (רמב"ם וקצות).
ג. לאחר מכן, יעורר הר"מ בכיתה דיון סביב דברי הקצות והרמב"ם. מדברי הקצות עולה שהעובדה שאדם לא מוחה יוצרת קניין שימוש לזולתו. אין צורך בטענה ששילם או קיבל אישור לשימוש, אלא עצם העובדה שהשני לא מחה ושתק אל מול שימושו של זה בחפציו, די בה כדי להקנות לו את ההיתר להשתמש בחפץ זה כבשלו.
מדברי הקצות ניתן להפנים עד כמה היעדר מחאה הינו משמעותי. כשאנו שותקים אל מול מציאות המתרחשת נגד עינינו, יש בכך נתינת הסכמה למתרחש, ואף יצירת 'קניין' של המציאות. אם מדובר בעוול הנעשה נגד עינינו – הרי שהעובדה שאנו לא מוחים כלפיו מאפשרת לו לקנות שביתה בעולם ובתוכנו, וזהו קניין ממשי...
ד. לסיום ישאל הר"מ בכיתה 'היכן בחיינו אנו לא מוחים ומאפשרים למעשים שלא רצויים לנו לקנות שביתה בעולם'. עם איסוף התשובות יתחלקו תלמידי הכיתה לקבוצות, וכל קבוצה תתכנן פעילות שמטרתה להביע מחאה כלפי עוול כזה או אחר.
תשומת לב יש כמובן לשים לב להבחנות שבין מחאה אל מול חזקת שימוש לבין מחאה כלפי עוול.
חשוב גם להוסיף את אזהרת הרב קוק (מידות הראיה, תוכחה) "יש לעיין בדרכי בני אדם כשרוצים להוכיח איזה איש להסירו מדרכו, אולי זה הדרך לפי ענינו טובה היא אע"פ שיש בה חסרונות, אבל בחסרונותיה מגינות עליו בעד חסרונות יותר עצומות, והשי"ת ידריכנו במעגלי צדק, שלפעמים פיתוי היצר הוא להשתקע בתוכחות לכל אחד, ואין זה כי אם רוע לב. והמרחם רחום יכפר"
ההצעה הראשונה המובאת בזה כוללת לימוד מסוגיית שבת נ"ד-נ"ה. יש לשים לב שמושגי המשנה נהירים לתלמידים (איסור היציאה של בהמה בלבושים שונים).
בנוסף יש לתת את הדעת על עולם המלאכים הנחשף בסוגיה (גבריאל, מלאכי חבלה, מידת הדין) ולהתכונן לשאלות תלמידים בנושא זה.
ההצעה השניה המובאת בזה כוללת צפיה בתמונות וניתוחן – חשוב לבחון האם ההפעלה הזו מתאימה לכיתה וכו'.
שיתוף
הדפסה
ייצוא