נושא ג': התפתחות מצוות תפילה -רמב"ם, הלכות תפילה, פרק א

מקורות:

1. תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף י ע"ב

"ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'" מאי קיר? אמר רבי שמעון בן לקיש מקירות לבו שנאמר "מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו'

2. רמב"ם הלכות תפילה פ"א ה"ב-ה"ג

אלא חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו, כל אחד לפי כוחו: אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה, ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכולתו, ובכל עת שירצה. וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכולתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה. והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה. וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.

3. רמב"ם הלכות תפילה פ"א ה"ד-ה"ה

כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והייתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש... ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות. וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר. שלוש ראשונות שבח לה', ושלוש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העילגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה. ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העילג. וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות

4. רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה כ"ה

הִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכּל דְּהַיְנוּ לִקְבּעַ לוֹ עַל כָּל פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַך, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת. וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ דְּהַיְנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (בִּמְדִינָתֵנוּ) כִּי בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁך אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל כָּל כָּך בְּהַלָּשׁוֹן כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן הַקּדֶשׁ אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר לִבּוֹ כִּי הַלֵּב נִמְשָׁך וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ וְ אֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַך הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר וְהֵן בַּקָּשַׁת תַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך מֵהַיּוֹם וּלְהָלְאָה בֶּאֱמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּהּ וְיִזָּהֵר מְאד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ"ל וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאד מְאד וְהוּא דֶּרֶך וְעֵצָה טוֹבָה מְאד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַך כִּי זאת הִיא עֵצָה כְּלָלִית שֶׁכּוֹלֵל הַכּל כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכּל וָכל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַך עַל הַכּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך כַּנַּ"ל וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַך כְּלָל אַף עַל פִּי כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאד דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַך וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַך שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל זֶה בְּעַצְמוֹ גַם כֵּן טוֹב מְאד וְגַם יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׂיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַך שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל כָּך, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַך רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים שֶׁיַּחֲמל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו וְדַע, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים סִפְּרוּ שֶׁלּא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם, רַק עַל יְדֵי הַנְהָגָה זוֹ וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ גּדֶל מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ, הָעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ מִקָּטן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻּלָּם יְכוֹלִים לִנְהג הַנְהָגָה זוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לְמַעְלָה גְּדוֹלָה אַשְׁרֵי שֶׁיּאחַז בָּזֶה.

מהלך שיעור:

א.      פתיח: ניתן לתלמידים תנ"ך ונבקש מהם לחפש בשלב הראשון תפילות המופיעות לאורך התנ"ך. ניתן לעשות מעין תחרות בין התלמידים: מי מוצא את מספר התפילות הגדול ביותר, או סתם לחלק לכל תלמיד ספר כלשהוא ולבקש ממנו לחפש תפילה המופיעה בספר שקיבל. בשלב שני נבקש מהתלמידים לחפש היכן מוזכרת בתורה מצוות תפילה. לאחר כמה רגעים של חיפוש עצמאי, ניתן לתלמידים את האפשרות להיעזר בכל מה שירצו: חבר טלפוני, טכנולוגיה ואינטרנט, ספרים וכדומה בשביל להגיע לתשובה. מן הסתם לא ייקח זמן רב עד שהתשובה תתגלה (לפחות אליבא דרמב"ם) שהמקור למצוות תפילה נמצא בפסוק: "ולעבדו בכל ללבכם" שאותו דרשו חז"ל: איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה.

ב.      לימוד: במקור הראשון הבאנו את סופו של המדרש המתאר את מערכת היחסים בין ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך. ראשיתה של הדרשה (שמפאת לחץ זמן השיעור והעובדה שכל המדרש איננו חלק מחומר הלימודים) מספרת שחזקיהו היה חולה מאד וישעיהו בא לנבא לו שהוא עומד למות. בתגובה החליט חזקיהו להתפלל בתחנונים לקב"ה שיבטל הגזירה. המילים בהם המדרש בוחר לתאר את תנועת התפילה של חזקיהו עוצמתיות מאד: תפילה מקירות הלב. נקרא עם התלמידים את סופה של הדרשה וננסה להבין מה החוויה שהמדרש מתאר? האם מישהו מאיתנו חווה פעם תפילה כזו הבוקעת מהקירות של הלב? תרגיל זה יפתח את החוויה הנלווית לעבודה שבלב ולתפילה אישית שמהם נגיע לעימות הקיים לעיתים ביניהם לבין הסידור הקבוע.

ג.       תרגיל כתיבה בחברותא: נחלק את הכיתה לזוגות, כאשר תלמיד אחד יהיה סידור התפילה ואילו התלמיד השני יהיה הפסוק ממנו נלמדה חובת תפילה ודרשת חז"ל עליו. כל חברותא תצטרך לכתוב דו שיח בין הסידור לפסוק. השיחה אמורה לעמת בין  מה שעולה מהפסוק ומהדרשה: תפילה היא עבודת ה' והיא עבודה שבלב לבין מה שאנחנו חווים לעיתים מול סידור התפילה שמרגיש סזיפי ומייגע, ולא ברור לנו תמיד שהוא פותח את הלב לעבודת ה'. כתיבת השיח תיעשה כך שאחד מהצדדים מתחיל והשני עונה לו וכן הלאה.

ד.      אסיף ודיון: חברותות שיהיו מוכנות – יקריאו את השיח שכתבו (יש לשים לב שייתכנו גם קולות מורכבים שישקפו את הקושי של התלמידים לזהות את התפילה שבלב עם הסידור היומיומי) לפני הכיתה כולה. נשאל את התלמידים מה קרה לתפילה ואיך ממשהו שהוא עבודה שבלב היא הפכה להיות חווית התפילה שלנו שצריך לומר בפה ושלא תמיד פותח את הלב? סביר להניח שהתלמידים ימצאו את האשמה בנוסח הקבוע והאחיד שהתפילה בנויה ממנו.

ה.     לימוד: נלמד את פרק א' בהלכות תפילה של הרמב"ם בו הוא מתאר את תהליך התפתחות מצוות התפילה מתפילת הלב לתפילה עם נוסח וזמן קבוע. נבקש מכל תלמיד לכתוב במילים שלו את הנקודות העולות מתוך הרמב"ם ולסכם אותם במחברת שלו.

ו.        שאילת שאלות: נבקש מכל תלמיד לנסח שלוש שאלות שהיה מפנה לחכמים שהכריעו להפוך את התפילה מתפילה אישית לתפילת נוסח קבועה. שאילת השאלות תציף את הקושי שיש לתלמידים עם נוסח התפילה ולכן כדאי להתעקש על שלוש השאלות ולבקש מכל אחד לשתף לפחות בשאלה אחת שכתב.

ז.       פתחים לתשובות: לאחר שהשאלות צפו באופן נוקב וחזק בכיתה, נפתח דיון עם התלמידים שמטרתו תהיה לנסות ולהבין את היתרונות והפתחים שיש בתפילה הקבועה. נבקש מהתלמידים לחשוב על פתחים כאלו : מתי תפילת הנוסח הקבוע עוזרת לנו? ונכתוב כל פתח שיוצע על הלוח. רעיונות לפתחים שכדאי להעלות: יכולת להתפלל גם כשהלב חסום, יכולת להתפלל גם כשלא יודעים עברית, יכולת להתפלל בציבור, יכולת להתפלל גם על נושאים שככה סתם לא היינו מתפללים עליהם, יכולת לחזור ולהעמיק באותו טקסט עצמו ועוד..

ח.     עצות לתפילה: נבקש מכל תלמיד לבחור משהו מתוך כל הפתחים שפתחנו לחיבור מחודש אל נוסח התפילה הקבוע. כל תלמיד יתבקש לכתוב על פתק את הפתח שבחר ולהכניס אותו בתוך הסידור האישי שלו במקום בו הוא הכי מתקשה להתרכז או במקום בו היה הכי רוצה להצליח להתרכז.

ט.      הצעה לסיום: בכיתות בהן נכון, כדאי לסיים את השיעור בלימוד תורה כ"ה בליקוטי מוהר"ן תנינא (מצורף במקורות השיעור) ודרך תורה זו לפתוח את האפשרות להמשיך גם כיום במבנה תפילה אישית, במקביל לתפילת החובה. במידה ולמדתם את התורה יחד, אפשר לצאת לתרגיל התבודדות בשטח ולתת לתלמידים להתנסות בו ולראות ולפגוש בתוכם את הקושי והאתגר שגם תפילה כזו מציפה בתוכנו. גם כיתות או מורים שלא רוצים ללמוד את התורה ברבי נחמן, יכולים לראות את ההלכה האומרת שניתן ואולי אפילו כדאי להוסיף תפילה אישית במקומות מסוימים בתפילת שמונה עשרה כמו "שמע קולנו" ולצאת משם לתרגיל דומה.