דבקות בה' וציפייה לדברו בימינו

א.      דיברנו על כך שהנבואה היא חוויה רב חושית- הנביאים ראו בעיניהם מראות מופלאים, הצטוו בגופם לעשות מעשים סמליים שונים והאזינו לקול ה'. הרב הנזיר מעלה על נס את עניין השמיעה וההאזנה בתוך הנבואה ה'הגיון השמעי' ובמרכז  הנבואה עומדת הציפייה לשמוע את דבר ה'. (הוא גם עסק הרבה בקשר בין מוזיקה לקבלת נבואה והעמיק בכך מאד- ניתן לקרוא בספר משנת הנזיר וכן באתר של ישיבת כינור דוד מוקדש חלק מיוחד להגותו בנושא המוזיקה)

ב.       הקראתי את השיר "את קולך הקורא לי" של פנחס שדה- 'באזני החרשות אשמע' ה' קורא לנו, אבל אוזנינו חרשות. איך נוכל לשמוע?

פנחס שדה

אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לִי

כְּשֵׁם שֶׁרַק הַיָּם יֵדַע אֶת עָמְקוֹ

הַזְּמַן אֶת רֵאשִׁיתוֹ

וְהֶחָלָל אֶת מְמַדָּיו,

כְּשֵׁם שֶׁרַק הַפֶּרַח יְמַצֶּה יִפְעָתוֹ

וְהַפְּרִי אֶת מְגָדָיו –

כֵּן רַק אַתָּה תֵּדַע אֶת עַצְמְךָ.

אֲבָל בִּי הִנְּךָ בּוֹעֵר כָּאֵשׁ עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת,

כָּאֵשׁ עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת.

אַתָּה הַגּוֹאֵל וְהַמְיַחֵל, הַשּׁוֹאֵל וְהַמְּהַסֶּה,

אַתָּה הַמֵּאִיר וְכָבֶה, הַמְדַמְדֵּם, הַהוֹזֶה,

אַתָּה לֵיל-רִבְבוֹת-כּוֹכָבִים-הַשִּׁכּוֹרִים-מֵאוֹרָם

וְאַתָּה זִמְרַת הַנְּהָרוֹת, וְאַתָּה טָהֲרַת הָרָקִיעַ הָרָם

אֲשֶׁר לְנֹכַח פָּנַי אֲשַׁו

וּבְעִוְרוֹן רוֹאוֹתַי אֶחֱזֶה,

וּבְגֶדֶם זְרוֹעוֹת אֶקְרַב

וּבִקְדֹחַ מֹחִי אֶהֱזֶה,

וּבִשְׂפָתַי הַצְּרוּבוֹת אֶלְאַט

וּבְכִלְיוֹן בְּשָׂרִי אֶרְעַד,

וּבְאָזְנִי הַחֵרְשׁוֹת אֶשְׁמַע

אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לִי

אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא לִי

עַד כְּלוֹת הַנְּשָׁמָה.

ג.        דיברנו קצת על השמיעה- גלי הקול המצויים באוויר בתדרים רבים, שלא את כולם אוזן אנושית מסוגלת לשמוע- ויש הבדל גם בין ילד למבוגר (פעם המציאו פלאפון שמורים לא יכולים לשמוע- כי זה לא בתדר שבטווח שלהם אבל כן של התלמידים...) ובין מערב למזרח.

מתוך וויקיפדיה:

תחום התדירויות שהאוזן האנושית יכולה לקלוט היא בין 20 הרץ ל-20 קילוהרץ לערך, אם היא של תינוק. עם ההתבגרות טווח זה יורד עד ל-16 קילוהרץ. ישנם בעלי חיים, כמו כלבים ודולפינים, שיכולים לשמוע אף מעבר לתחום זה. כך למשל, לווייתנים ודולפינים, משמיעים קולות ומאזינים להדים המוחזרים אליהם כדי להתמצא במרחב ולאתר טורפים ומזון, בדומה לסונאר אקטיבי. כמו כן פילים מתקשרים בתחום התדר הנמוך מתחת ל-20 הרץ.

באמצעות אימון, ניתן לחדד את תפישת הגובה של הצליל וכך לזהות בדיוק רב מרווחים, כלומר יחסי תדירויות בין צלילים המושמעים באותו זמן או בזמנים סמוכים. אך, אצל רוב האנשים במדינות המערב היכולת לזהות במדויק גובה של צליל, המכונה שמיעה אבסולוטית,או יחסית, מוגבלת הרבה יותר.

ד.       תרגיל- אם היית מקבלת מתנה, למשך עשר דקות תוכלי להרחיב את טווח התדרים שאוזנייך מסוגלות לשמוע- מה את מדמיינת שהיית שומעת/ איזה קול היית רוצה לשמוע – (נתתי להן דוגמא- למשל היכולת לשמוע את גלי הים מגוש עציון...) עשינו סבב של מגוון הקולות...

ה.      קריאת הקטע מתוך מקימי- תגובות. מה בעצם קרה לה? איזה מין מפגש התרחש כאן? האם מפגש כזה יכול להתרחש גם אצלנו? מה אפשר לעשות כדי לזכות לקרבת ה' כזו?

ו.        סיימנו את השיעור בקטע מקסים של הרב שטיינזלץ מתוך הספר 'הנבא בן אדם' (סוף המאמר שלו) בו הוא מדבר על הצורך לא להסתפק בכך שאנחנו מדברים עם ה' בתפילה אלא להתאמץ ולשמוע מה הוא אומר לנו. שה' לא חדל מלדבר אלינו מאז מעמד הר סיני רק אנחנו פסקנו מלשמוע...

ז.        סבב- לסיכום נושא הנבואה- מה לוקחת איתי, מה התחדש/ התחדד, שאלות שעלו... 

נספחים:

תחושה שה' איתי /    (נועה ירון, מקימי, עמ' 194-200)

"...ואולי באמת שטפו לי את המוח והפסקתי לחשוב? ואני נהפכת, בלי להרגיש ליהודיה חשוכה....

אני נשענת על אדן החלון שלי, המרופט... הקולות מהסלון מתרחקים ממני. מולי החלון של הגברת חיה שפירא, השכנה... לאט לאט אני מתחילה לרחם על עצמי, תגידי עלמה, מה יהיה עליך... אולי אני רוצה לעצור לרגע, סתם להתייאש לי, כמו שאני רגילה? אני לבד באמצע המטבח, והנה הדמעות האלה המוכרות... השם, מה אתה רוצה ממני? תן לי כוח. אל תתן לי ליפול.תהיה איתי. בבקשה. תן לי סימן שזה בסדר. שאתה כאן איתי. שאני לא לבד. הדמעות שוטפות לי את הפנים. מדהים לגלות שהאויב הכי גדול שלי נמצא בתוכי. מקשיב לכל הספקות. צועק לי באוזן, את עוד פעם טועה! מה נראה לך שראית? אור? איזה אור? את מדברת שטויות!...

אני מתחילה להתפלל, או איך שלא קוראים לזה. השם תעזור לי לשמוע אותך בתוך כל הצעקות והרעש הכבד שבתוכי. תן לי סימן שאני הולכת בדרך נכונה... קטנטן. אני לא יכולה יותר. אני מרגישה שנשמטת לי האחיזה. בבקשה, תן לי סימן.

ואז, בצהרים של יום שלישי, בלי ברקים ורעמים ומרכבות אש, סתם ככה, באמצע המטבח, בקול דממה דקה השם בחר לגעת בי בפעם הראשונה... פתאום אני מרגישה אותו. קרוב לידי... מטפס ועולה בי גל. ממלא אותי ב... מה זה בכלל הדבר הזה? יש לזה שם בעולם?אהבה? ממלא אותי באהבה?המילה אהבה קטנה על זה, אבל מילא שזאת תהיה המילה. אהבה, דליים של אהבה שופך עלי. ושופך ושופך, ואני מתמלאת. מרגישה אהובה כמו שאף פעם לא הרגשתי. ממלא אותי בטחון ואמונה ושמחה וקרבה... בפעם הראשונה בחיי אני יודעת בידיעה ברורה בתוכי, בעומק הנשמה, שיהיה בסדר, יהיה טוב, ואין פחד. ה' איתי בצרה שלי.  "                                                                                       

• וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו (ז:פט).  

ישעיהו ליבוביץ' בעקבות רש"י שם והרמב"ם במו"נ:

חריגותו של הפסוק קשורה בניסוח הלשוני היחידאי בכל התורה... הקול כביכול מדבר עם- עצמו ומשה שומע אותו... קול ה' אשר הנביא שומעו אינו פינומן אקוסטי, אלא הנביא שומעו בנפשו ובתודעתו. במלים אחרות, שמיעה זו אינה בגדר ארוע בעולם החיצון, אלא היא דבר המתארע בהכרתו של הנביא, ה"שומע" בפנימיותו את ה' המדבר כביכול עם עצמו, ואין כאן שום העברת דברים, מסרים והודעות.