הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהחומר הלימודים בתלמוד. היקף מצוות סוכה , וגדרי המצווה הנוגעים לליל יום טוב הראשון של החג, ולשאר ימי החג.
רבי אליעזר וחכמים חלקו בהיקף חובת האכילה בסוכה בשבעת ימי החג. "רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה". שניהם דרשו את הפסוק "בסוכת תשבו" (ויקרא כג, מב) – 'תשבו' כעין תדורו, אך כל אחד מהם הסיק ממנו מסקנה אחרת. לפי ר' אליעזר ההתנהלות של אדם בחג הסוכות היא כדרך התנהלותו כל השנה: "מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה". לעומתו, טענו חכמים שגם במהלך השנה לעתים אדם אוכל סעודה ולעתים לא, ועל כן "כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל". אם אדם רוצה להתענות ולהימנע מסעודות קבע בכל ימי החג ולאכול סעודות עראי מחוץ לסוכה, רשאי. אמנם, חכמים במשנה מוסיפים ואומרים "חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג", שבהם אדם חייב לאכול בסוכה ואינו רשאי להתענות, שהרי "לילה הראשון חובה... הכתוב קבעו חובה".
בהמשך הגמרא נאמר: "אמר בירא אמר רבי אמי: חזר בו רבי אליעזר", והודה לחכמים שאין חובה לאכול בסוכה אלא רק בלילי יום טוב ראשון. חכמים ור' אליעזר חלקו בשאלה – האם מי שלא אכל סעודת ליל יום טוב ראשון יכול להשלימה בסעודת ליל שמיני עצרת?
בסוגיה נעסוק בשלושה נושאים:
א. חובת האכילה בלילה הראשון מדין מצוות סוכה ומדין חובת אכילה ביום טוב.
ב. מהו שיעור האכילה המינימאלי לקיום מצוות אכילה בסוכה בלילה הראשון ובשאר ימי החג.
ג. הגדרת מצוות סוכה בשאר ימי החג ובהשוואה למצוות אחרות.
סוכה כז ע"א תוספות ד"ה תשבו, ותוספות ד"ה אי
1. תוספות מסכת ברכות דף מט עמוד ב:
אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל - ...ביום טוב צריך לאכול פת. ותימה דאמרינן בסוכה (כז ע"א) אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל חוץ מלילה הראשונה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות? וי"ל דהכי פירושו שאינו צריך לאכול בסוכה אם לא ירצה, אבל בשביל יום טוב צריך לאכול. וא"ת מאי נפקא מינה אם צריך לאכול בשביל יום טוב או בשביל סוכות? ומיהו אומר רבינו יהודה דנפקא מינה כגון שירדו גשמים ואכלו חוץ לסוכה. דהשתא אם לכבוד יום טוב שפיר, אבל אם בשביל סוכה, ביום טוב ראשון צריך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות, אבל בשאר ימים אינו צריך.
2. הרב מנחם המאירי, בית הבחירה מסכת סוכה דף כז עמוד א (עמ' פט):
ואף על פי שפסקנו שאין חובה באכילה אלא בלילה הראשון, מברכין בה לישב בסוכה כל שבעה, ואינו דומה למצה. [א] שהמצה אין בה אלא אכילה ואין חיוב אכילתה אלא לילה הראשון והרי אפשר לו בדברים אחרים. אבל סוכה מצותה אף בישיבה ושינה, והרי לענין אלו חייב בהם כל שבעה שהרי אי אפשר לו שבעה ימים בלא ישיבה ושינה כמו שביארנו. [ב] ויש מפרשים בטעם זה, שהמצה כשאוכלה כל שבעה אינו אוכל ממנה לשם חובה אלא להשביע רעבונו ואינו אוכל ממנה אלא מפני שאי אפשר לו בחמץ והרי זה כאוכל בהמה טהורה מפני שאי אפשר לו בטמאה, אבל ישיבת סוכה אינו אלא לקיים המצווה שהרי אי אפשר לו בלא ישיבה ושינה וחיובם בסוכה והלכך מברך עליה כל שבעה. וכשתדקדק בדבר יפה הכל ענין אחד.
3. רמב"ם הלכות סוכה פרק ו הלכות ו-ז:
ו. אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט. ואין ישנין חוץ לסוכה אפילו שינת עראי. ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח.
ז. אכילה בלילי יום טוב הראשון בסוכה חובה. אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו. מכאן ואילך רשות - רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה; רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פירות או קליות חוץ לסוכה, אוכל, כדין אכילת מצה בפסח.
· "...כדין אכילת מצה בפסח" – מהי נקודת ההשוואה בין סוכה לפסח?
4. רבנו ניסים, הר"ן (סוכה יב, ב ברי"ף):
[א] ...לפיכך נראה דמה שחִדש הכתוב בלילי יום טוב הראשון של פסח מדכתב "בערב תאכלו מצות" (שמות יב, יח) היינו לחייבו בדין מצה ראויה, דאילו מדין יום טוב יוצא בכל שהוא פת, אפילו במצה עשירה. וביום טוב הראשון של סוכות גמרינן נמי דמחייב לאכול שיעור שהוא חייב לאכול בסוכה, דאילו מדין יום טוב סגי ליה לאכול כביצה עראי חוץ לסוכה. וגמרינן מחג המצות דמיחייב לאכול שיעור המחוייב לאכול בסוכה, ולפיכך נראה שהוא חייב לאכול יותר מכביצה. [ב] אלא שיש אומרים כך כיוון דגמרינן מחג המצות לגמרי גמרינן מיניה, מה התם בכזית אף הכא בכזית. ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי הוא ורשאי לאוכלו חוץ לסוכה, אפילו הכי בלילה הראשון כיוון שהכתוב קבעו חובה לאכלו, עשאו אכילת קבע...
5. הרב מיכל זלמן שורקין, הררי קדם, חלק א עמ' ר [בשם הרב יוסף דב סולובייצ'יק]:
מדברי הרמב"ם (בהל' סוכה ו, ז) מתבאר דסגי בכזית למצוות ליל יום טוב ראשון. אולם הר"ן (סוכה יב ע"ב ברי"ף) והריטב"א (סוכה כז ע"ב) שקלו וטרו בזה והביאו שיטות ראשונים, דסבירא להו שחייב לאכול בסוכה בלילה הראשון יותר מכביצה כדי שיעור אכילת קבע כדאיתא בגמ' (סוכה כו ע"ב) וברמב"ם (הל' סוכה ו, ו).
והנראה בשורש פלוגתם, דהוא אם החיוב של לילה הראשון, הוא חיוב של ישיבה בסוכה כחלק ממצוות "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב), אלא שבזה חלוק לילה הראשון משאר ימים, דאף שבשאר ימים האכילה היא רשות, בלילה הראשון היא חובה. וזהו שיטת הר"ן והריטב"א ודעימייהו, ולשיטה זו צריך לאכול שיעור אכילת קבע שזהו שיעור של מעשה אכילה שיש בו קיום של ישיבה בסוכה בכל חג הסוכות.
אך להרמב"ם המצווה של ליל יום טוב הראשון היא מצווה נפרדת שאינה חלק ממצוות "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב), אלא זהו ילפותא מיוחדת מט"ו ט"ו מחג המצות דיש חיוב אכילה בסוכה בליל יום טוב ראשון, ולכן שיעור אכילה זו תלוי בשיעורי אכילה של כל התורה כולה שהוא כזית, ולא בשיעור של ישיבה שהוא תלוי באכילת קבע.
6. הרב יוסף באב"ד, מנחת חינוך, מצווה שכה סעיף י:
שני מינים יש במצוות עשה: אחד שהוא חיוב אקרקפתא דכל איש מישראל כמו תפילין ואתרוג ואכילת מצה. ומצווה כזו אם יקיים אותה, עושה רצון הבורא יתברך ויתעלה, כי כן ציווה לו המלך ברוך הוא. ואם מבטל המצווה ואינו מניח תפילין או שלא נטל לולב, ביטל המצווה ועשה נגד רצונו יתברך, וענוש יענש.
ויש מצוות שאין חיוב לעשותם, כגון ציצית, דהתורה לא חייבה אותו ללבוש בגד של ארבע כנפות ואם רוצה הולך בלא בגד של ארבע כנפות ואינו נגד רצון הבורא ברוך הוא, אך אם מביא עצמו לידי חיוב, שבכוונה לובש ארבע כנפות לקיים מצות ציצית, זה דרך הטוב וישר. הכלל, אם מקיים מצוה זו עושה רצון הבורא ברוך הוא, אך אם אינו מקיים מצוה אינו עובר על רצונו, רק דאינו מקיים המצוה.
וכן מצוה זו, דהיינו סוכה, יש בה שני חלקי המצווה: [א] בליל ראשון של סוכות, מצות עשה לאכול כזית בסוכה, ומחוייב לחזר אחר סוכה, ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל, כי הוא מחוייב לאכול כמו מצה ותפילין, ואם לא קיים המצות עשה בלילה הראשון עושה נגד רצונו יתברך שמו. [ב] ובשאר הלילות והימים, אם אינו רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה, ואין שום חיוב עליו, כמו ציצית. אך אם אוכל – מצות עשה לאכול בסוכה ומקיים רצונו ברוך הוא, אבל אם אינו אוכל אין חיוב.
וגם בשני מצוות הללו הוא בציור גם כן שמבטל המצווה ועושה נגד רצונו כמו שאינו מניח תפילין, כגון אם לובש בגד של ארבע כנפות ואינו מטיל ציצית אז עובר על המצווה, וכן אם אוכל אכילת קבע חוץ לסוכה עובר על המצווה. הכלל: [א] דאם עושה המצווה מקיים בכל עניין המצווה ועושה רצונו ברוך הוא. [ב] ויש שאינו עושה המצווה ועובר על רצונו, כגון בלובש בגד של ארבע כנפות [ולא הטיל בהן ציצית] או אוכל קבע חוץ לסוכה., [ג] ויש שאינו מקיים המצווה וגם אינו עובר, כגון באינו לובש הבגד [ציצית], ואינו אוכל כלל [בסוכה], וזה פשוט.
7. הרב יוסף ענגיל, אתוון דאורייתא, כלל יא:
ראיתי בספר מנחת חינוך שכתב... דיש שני מיני מצוות עשה. אחד הם אותם המצוות שהתורה רוצה ומבקשת עצם הפעולה ומציאותה כהנחת תפילין ונטילת לולב וכדומה. השני הם אותם המצוות שאין התורה מבקשת עצם הפעולה כלל, וכגון סוכה. שאילו רצתה תורה עצם האכילה בסוכה היתה מטלת חובה לאכול בסוכה. וכיון דהאכילה היא רשות והמצווה היא רק שאם אוכל מרצונו מחויב לאכול בסוכה, אם כן על כרחך אין האכילה בסוכה נרצית ומבוקשת בעצמותה, שאם כן לא היה ראוי שתונח האכילה לרצון האדם ותהיה רשות. ועל כרחך כוונת המצווה הוא רק בשלילה, שכשיאכל האדם לא יאכל חוץ לסוכה. והאכילה חוץ לסוכה הוא הבלתי נרצה, אבל האכילה בסוכה בעצמותה איננה נרצית ומבוקשת כלל.
...גוף דברי המנחת חינוך הנ"ל שכתב דסוכה היא רק מצוה שלילית נלע״ד דאין הדבר כן. ורק דסוכה היא מצוה חיובית ועצמותית שהתורה מבקשת שנדור שבעה ימים בסוכה כמו שדרין כל השנה בבית. וכאומרם ז״ל "תשבו" כעין תדורו. והא "דאי בעי לא אכיל" ולא יתיב בסוכה, זה בעבור לפי שענין דירה כך עניינה שהאדם הוא בחוץ ובשוק כמה זמנים, ורק כשרוצה לאכול ולשתות או לישן אז אינו אוכל ושותה וישן בחוץ רק בביתו וזהו עניין הדירה בביתו. וכך רצתה התורה שנדור שבעת ימים בסוכה, ושפיר הוא מבוקש עצמי וחיובי שהתורה מבקשת ענין הדירה בסוכה.
8. הרב שמעון שקופ, שערי יושר שער ג פרק יט:
לענ"ד אין דברי המנחת חינוך מחוורים בזה. דענין הממוצע שהמציא המנחת חינוך לומר דבמצוות ציצית וסוכה אף שלא קיים המצווה מכל מקום לא ביטל מצוות עשה, הוא דבר רחוק מן השכל.
דהנה אם היה מקום לומר דכוונת התורה במצוות ציצית שאסרה תורה לבישת ד' כנפות בלא ציצית, וכן בסוכה אסרה ישיבה קבע בבית חוץ לסוכה, וזוהי עיקר המצווה שבשעה שאוכל לא תהיה אכילתו חוץ לסוכה, ובשעה שלובש לא יהיה מחוסר ציצית, אז היו דברי המנחת חינוך מובנים.
...אבל באמת נראה לענ"ד ברור דכוונת המצווה בציצית בשעה שלובש ד' כנפות איכא חיוב גברא להטיל ציצית בבגדו, ואחר לבישת הבגד מחויב הוא במצות ציצית כמו במצות תפילין, רק אם אינו לובש ליכא מצוה. וכן בסוכה אם אינו אוכל ליכא חיוב של ישיבת סוכה, אבל כשקובע לאכול מתחדש עליו חיוב סוכה. ...אחר הלבישה ובשעה שאוכל, אז מצוות ציצית וסוכה הן מצוות חיוביות כשאר מצוות: מצה, תפילין וכדו'.
תוספות סוכה:
רבי אליעזר: בבבלי, הלימוד הוא מפסוק שעוסק במצוות סוכה: "בסוכות תשבו" – 'כעין תדורו', והקו המנחה הוא ההשוואה להתנהלותו של אדם בדירתו במשך השנה. אדם אוכל שתי סעודות כל יום – בלילה וביום. בירושלמי, הלימוד הוא בגזרה שווה מפסוק שנאמר לאהרן ובניו בימי המילואים, בימי ההכנה לקראת כניסתם למשכן: "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים" (ויקרא ח, לה). אהרן ובניו ישבו במשכן שבעה ימים – לילה ויום, וכך גם בסוכה מצווה התורה לשבת לילה ויום – היינו, לאכול ארבע עשרה סעודות. לאמר, ההבדל הוא: בבלי – השוואה להתנהלות האדם במשך השנה; ירושלמי – השוואה לעבודת הכהנים בתוך המשכן.
חכמים: בבבלי, הלימוד הוא גם כן מאותו פסוק ועל בסיס השוואה להתנהלותו של אדם בדירתו במשך השנה "כדירה", בזמן שהאדם בוחר, למעט הלילה הראשון שאז חובה לשבת בסוכה. המקור לכך שבלילה הראשון חובה לשבת ולאכול בסוכה, נלמד מגזרה שווה מחובת אכילת מצה בלילה הראשון של פסח. גם בתלמוד הירושלמי מובאת הדרשה מליל פסח הראשון. בירושלמי, האמוראים שואלים מה היקף ההשוואה בין סוכות לפסח.
מאחר שיש חובה לאכול בסוכה רק בליל יום טוב הראשון, משמע שאין חובה לאכול בסוכה ביום טוב הראשון. על כן, מי ששכח להזכיר יום טוב בברכת המזון לאחר סעודת היום של היום הראשון, אינו צריך לחזור. הגמרא בברכות (מט ע"ב), שמדברת על החיוב לאכול פת ביום טוב, עוסקת בליל יום טוב הראשון של פסח וליל יום טוב הראשון של חג סוכות.
תוספות ברכות:
בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה על מנת לקיים את מצוות סוכה, ובאכילה זו מקימים גם את החובה לאכול פת בליל יום טוב. ביום טוב הראשון אין חובה לשבת בסוכה, אך מאחר שיש חובה לאכול פת ביום טוב, ממילא האפשרות לאכול את הפת היא רק בתוך הסוכה. לפי דברי רבינו יהודה, יש השלכה מעשית לשאלה אם החובה לאכול את הפת היא מדיני יום טוב או מדין חובת סוכה: במקרה שירדו גשמים והאדם יצא מהסוכה, מצד החובה לאכול בסוכה, עליו לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים. ברם מצד חובת אכילת פת ביום טוב, אין צורך לחזור ולאכול בסוכה. אם ירדו גשמים בערב יום טוב ואכלו מחוץ לסוכה, קיימו את חובת אכילת פת ביום טוב אך לא קיימו חובת אכילה בסוכה, וצריך לחזור לאחר שייפסקו הגשמים. אם ירדו גשמים ביום טוב עצמו ואכלו מחוץ לסוכה, קיימו בכך את החובה לאכול פת ביום טוב, וגם אין צורך לחזור ולאכול בסוכה לאחר שיפסקו הגשמים, כי אין חובה לאכול בסוכה ביום טוב הראשון, וכך גם בשאר ימי החג.
התוספות בברכות מדגיש את העובדה שאדם חייב לאכול פת ביום טוב עצמו, וממילא הוא יאכל בסוכה, למעט אם יורד גשם. נשים לב שהתוספות בסוכה לא התייחס כלל לעניין זה.
מאירי:
קושייתו הסמויה של המאירי היא: אם חובה לאכול בסוכה רק בלילה הראשון, ומלבד זה אין חובה לאכול בסוכה, מדוע מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה" במשך כל ימי החג? הרי לגבי מצוות אכילת מצה, אנו מברכים "על אכילת מצה" רק בלילה הראשון, ולא בשאר הימים, על אף שאוכלים מצה גם בשאר ימי חג הפסח?
שתי תשובות לשאלה זו: [א] החובה לאכול מצה היא אך ורק בלילה הראשון, ובשאר כל הימים אפשר לאכול מאכלים אחרים (חוץ מחמץ). לעומת זאת, החובה להיכנס לסוכה ולישון בה נוגעת לכל ימי החג (אדם אינו יכול להימנע משינה במשך שבעה ימים), וכיון שיש ביטוי לחובת המצווה גם בשאר ימי החג, יש לברך גם אז "על מצות סוכה". [ב] גם אם אדם אוכל מצה במשך ימי הפסח, המטרה היא להשביע את רעבונו, כי אסור לו לאכול חמץ (כמו אדם שאוכל רק מאכלים כשרים כי אסור לאכול את האחרים). לעומת זאת, בסוכות אין לאדם ברירה והוא חייב לשבת ולישון בסוכה, כי אין מצב שהוא לא יישן מספר ימים.
המכנה המשותף לשני הסברים הללו הוא שאדם יכול להחליט שהוא לא אוכל מצה כלל בשאר ימי החג, או שהוא אוכל מצה על מנת להשביע את רעבונו, בעוד שבסוכה הוא אינו יכול להחליט שהוא לא יימצא בסוכה במשך ימי החג, כי על כורחו הוא חייב לשבת ולישון, וממילא יעשה כן בסוכה.
רמב"ם:
בליל יום טוב הראשון יש לאכול שיעור כזית על מנת לקיים את מצוות הסעודה בסוכה. בשאר הימים אין חובה לאכול בסוכה, ואפשר לאכול אכילת ארעי חוץ לסוכה. אכילת ארעי היא כמות מועטת שנועדה להשקיט רעב אך לא להשביע. לכן, אם קובעים סעודה מעל שיעור כביצה, כשהמטרה היא לשבוע ממנה, יש לאכול בסוכה (המקור הוא: במשנה כו ע"ב).
ההשוואה לפסח: חייבים לאכול מצה רק בלילה הראשון, ובשאר ימות הפסח אפשר לאכול מאכלים אחרים כמו פירות וירקות. גם בסוכות – אפשר לאכול במשך ימי החג פירות וירקות מחוץ לסוכה, כיון שאין קובעים עליהם סעודה, ולא לאכול כלל בסוכה.
ר"ן:
במסגרת האכילה בליל יום טוב ראשון של חג יש שני דינים: חובת סעודה ביום טוב, וחובה לקיים את המצווה הייחודית של אותו החג (בפסח לאכול מצה, ובסוכות לאכול בסוכה). לפי הר"ן יש שתי דרכים להסביר את ההשוואה:
[א] בליל יום טוב הראשון של פסח חובה לאכול מצה שאפשר לצאת בה ידי מצוות מצה (מצה מחמשת מיני דגן; שיעור המצה ועוד), אך מצד יום טוב אפשר לצאת ידי חובה גם במצה עשירה, ולאו דווקא במצה שנדרשת למצוות אכילת מצה. כך גם באשר לאכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון: מצד מצוות האכילה ביום טוב אפשר לאכול אכילת ארעי עד שיעור כביצה מחוץ לסוכה, אך מצד מצוות אכילה בסוכה לומדים מחג הפסח שיש לאכול כשיעור הנדרש. מאחר שבמשך ימי החג יש לאכול אכילת קבע כביצה בסוכה, זהו השיעור הנדרש גם בליל יום טוב הראשון. [ב] אפשרות אחרת היא שבחג הפסח יש לאכול כזית מצה על מנת לקיים מצוות אכילת מצה, וגם בחג הסוכות חובה לאכול כזית פת בסוכה. אף שבשאר ימי החג אפשר לאכול כזית פת מחוץ לסוכה, בכל זאת "הכתוב קבעו חובה", והמשמעות היא שבליל יום טוב ראשון של סוכות שיעור כזית נחשב כאכילת קבע.
הרב מיכל זלמן שורקין:
מוסכם על הכל שבלילה הראשון חובה לאכול בסוכה ובשאר הימים רשות לאכול בסוכה. נושא המחלוקת בין הר"ן והריטב"א ובין הרמב"ם הוא האם חובת הישיבה בסוכה בלילה הראשון היא חלק מהמצווה "בסוכות תשבו שבעת ימים", או שמצוות הישיבה בסוכה בלילה הראשון שונה מהמצווה בשאר ימי החג. לפי הר"ן והריטב"א אין הבדל בשיעור האכילה בין הלילה הראשון לשאר הימים, ועל כן כיון שבמשך ימי החג אי אפשר לאכול מעל שיעור כביצה מחוץ לסוכה, הוא הדין גם ללילה הראשון של סוכות. הגזירה השווה "חמשה עשר" מחג הפסח היא שבשניהם יש לאכול כשיעור אכילת קבע כדי לקיים את המצווה. לפי הרמב"ם חובת האכילה בלילה הראשון שונה משיעור האכילה בשאר ימי החג. שיעור האכילה בלילה הראשון תלוי בשיעורי אכילה של כל התורה כולה שהוא כזית, ולא בשיעור של ישיבה שהוא תלוי באכילת קבע. הגזירה השווה "חמשה עשר" מחג הפסח היא שבשני המקרים יש לאכול כזית (מצה או פת) כדי לצאת ידי חובת המצווה.
מנחת חינוך:
ישנם שני סוגם של קיום מצווֹת עשה: [א] מצווה שחייבים לקיים אותה כי כך רצון ה', ואין לבטל אותה. [ב] מצווה שאם מקיימים אותה מקיימים את רצון ה', אך אין חובה לקיים אותה (מקובל לכנות את שני הסוגים הללו – 'מצווה חיובית' ו'מצווה קיומית').
מצוות תפילין, מצווה נטילת ארבעה מינים ומצוות אכילת כזית מצה בליל הסדר, נכללות בסוג הראשון. מצוות ציצית נכללת בסוג השני, כיון שאין חובה ללבוש בגד של ארבע כנפות, אך הלובש בגד של ארבע כנפות ובה ציצית, מקיים מצוות עשה.
במצוות סוכה קיימים שני הסוגים הללו: בלילה הראשון חובה לאכול כזית מצה בסוכה, ומי שאינו אוכל ביטל מצוות עשה, נגד רצון הבורא (כמו מי שלא הניח תפילין, לא נטל ארבעה מינים או לא אכל מצה בליל הסדר). בשאר הלילות והימים אין חובה לאכול בסוכה, ומי שאינו אוכל בסוכה לא נחשב כמי שביטל מצוות עשה (בדומה למי שלא לבש ציצית), אך מי שאוכל אז בסוכה מקיים מצוות עשה.
אמנם, יש גם מצב ביניים: כאמור, מי שאינו לובש בגד ובו ארבע כנפות, לא נחשב כמי שמבטל מצווה, אך אם הוא לובש בגד כזה, ובכל זאת לא הטיל בו ציצית, הוא מבטל את המצווה. מכאן שיש שלושה מצבים במצוות סוכה:
[א] בלילה הראשון חובה לאכול בסוכה, ומי שאינו אוכל בסוכה מבטל רצון ה'. [ב] בשאר הימים והלילות אין חובה לאכול בסוכה, ומי שאוכל אכילת ארעי מחוץ לסוכה (פירות וירקות, או פת פחות משיעור כביצה) אינו מבטל את רצון ה'. [ג] בשאר הימים והלילות אין חובה לאכול בסוכה, אך מי שאוכל אכילת קבע מחוץ לסוכה, עובר על רצון ה'.
הרב יוסף ענגיל:
הרב יוסף ענגיל הבין מהמנחת חינוך, שאם אין חובה לאכול בשאר הימים בסוכה, אזי יש להגדיר את מצוות סוכה כמצווה שלילית – היינו, יש איסור לאכול מחוץ לסוכה, אך אין מצווה חיובית לאכול בסוכה.
באתוון דאורייתא לא כתב מדוע דברי המנחת חינוך אינם נראים לו. הוא הגדיר את מצוות הסוכה כך: מצוות סוכה איננה מתמקדת דווקא באכילה בסוכה. המצווה היא הישיבה בסוכה. במהלך ימי החג כל אדם צריך לראות בסוכה את ביתו ולדור בה כמו שהוא גר בביתו במשך כל השנה. גם במשך השנה אדם יוצא מהבית לעסוק בעניינים שונים, וכשהוא אוכל ושותה או כשהוא מבקש לישון, הוא חוזר לביתו. התורה רצתה שהאדם יתנהל בימי חג הסוכות מתוך מודעות לכך שהסוכה היא הבית שלו, ותודעה זו מגדירה את מצוות הסוכה כמצווה עצמאית וחיובית.
הרב שמעון שקופ:
הרב שמעון שקופ לא קיבל את האופן השלישי שבדברי המנחת חינוך בהגדרת מצוות סוכה. לא הגיוני בעיניו שהתורה תצווה לשבת בסוכה במשך שבעה ימים או ללבוש ציצית על הגוף, ומי שלא מקיים מצוות אלו לא ייחשב כמי שביטל מצוות עשה. אפשר לקבל את דברי המנחת חינוך לו כוונתו הייתה שהגדרת מצוות סוכה היא שאסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה, וכשאדם אוכל אכילת קבע עליו לאכול בסוכה (במקביל, במצוות ציצית: אסור ללבוש בגד ובו ארבע כנפות ללא ציצית, והמצווה היא להטיל ציצית בבגד כזה).
לדעת הרב שמעון שקופ ההגדרה של מצוות ציצית ומצוות סוכה היא זו: אם אדם אינו לובש כלל בגד שבו ארבע כנפות, הוא אינו חייב במצווה כלל. אך אם הוא לובש בגד של ארבע כנפות, הוא חייב להטיל ציצית בבגד, והחובה לעשות כן היא כמו החובה להניח תפילין. כך גם במצוות סוכה: אם אדם אינו אוכל כלל, הוא פטור ממצוות סוכה, אך אם הוא קובע לאכול, הוא חייב במצוות סוכה, כשם שהוא חייב במצוות תפילין.
***
מדרש תנחומא (בובר), פרשת פינחס סימן יג:
"ביום השמיני עצרת תהיה לכם" (במדבר כט, לה). ילמדנו רבינו מהו לאכול בחג חוץ לסוכה? כך שנו רבותינו: ר' אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג בלבד. ולמה התירו חכמים להפטר מן הסוכה ביום טוב האחרון? אלא כל שבעת ימי החג היו מתפללין לטללים, ויום האחרון מתפללין על הגשמים, לכך נפטרים מן הסוכה, כדי שיתפללו בלב שלם על הגשמים. ואעפ"כ יום טוב האחרון עולה לימות החג. למה? שכך כתיב "עצרת תהיה לכם", והיתה ראויה להיות אחר החג חמשים ימים כשם שעצרת אחר הפסח חמשים ימים. אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חורף הוא, ואינן יכולים להניח בתיהם ולבא לכאן, אלא עד שהן אצלי יעשו עצרת. מנין? ממה שקראו בענין "ביום השמיני עצרת".
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין, משנה ברורה סימן תרלט ס"ק כד:
נסתפקתי לפי מה שידוע דעת הגר"א [מעשה רב, אות קפא] דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח כפשטיה דקרא "שבעת ימים תאכלו מצות" אלא דמצוות עשה הוא רק בערב, מה שאין כן אח"כ הוא רק מצוה בעלמא. אפשר דהוא הדין הכא מצוה לכתחילה לאכול פת כל שבעה ימים ולברך לישב בסוכה.
הרב צבי יהודה הכהן קוק, "ישיבה בסוכה", שיחות הרב צבי יהודה - מועדים, א, עמ' 133-132 [בדילוגים]:
הגאון מוילנא פסק שאם אדם יוצא מן הסוכה וחוזר אליה אפילו מאה פעמים ביום, בכל פעם צריך לברך מחדש: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה" (מעשה רב, הל' סוכה, אות ריח; ביאורי הגר"א, שולחן ערוך אורח חיים סי' תרלט, ח). מאה פעמים הוא לשון גוזמא והפלגה. ביטוי זה מופיע בגמרא (נדרים לט ע"ב) וכוונתו פעמים רבות.
כאשר עוסקים בדבר שבקדושה מתחילים בקיום מצוה, ויחס האדם העושה מתגלה ע"י ברכת המצווה, אז יש מושג הלכתי הבנתי שכלי, שהברכה נמשכת על כל פעולת המצווה. אם יש הפסק אך אין היסח דעת, אז הברכה נמשכת כל הזמן. כך בציצית אין היסח דעת הכל המשך אחד. אם יש היסח דעת בציצית בתפילין וכד' יש לברך מחדש אך אין דמיון בין סוכה לבין ציצית ותפילין. בציצית ותפילין מקיימים מצוות אלה בפעולה אדם עושה במעשה המצווה בחפץ מסוים, שהוא מכשיר המצווה או תשמיש המצווה. מעשה המצווה הוא בתפילין או בציצית. אך המצווה של סוכה עליה מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה", האם היא מתקיימת באיזה חפץ? את מצוות הסוכה אדם אינו מקיים בדפנות ובסכך של הסוכה. המצווה היא לישב בסוכה. זו מצווה בגוף של האדם. רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו צריכים להימצא במקום זה המוגדר ע"י סכך ודפנות. אין שום דמיון לענין של ציצית ותפילין. זה ענין של מציאות האדם היכן הוא נמצא. האם הוא נמצא בשבעת הטפחים האלה, בעולמות האלה במסגרת הסוכה, או שאינו נמצא. להיסח הדעת כאן יש מובן אחר. הווית מציאותו המקודשת של האדם במצוות ישיבת הסוכה הופסקה. לכן אם יש יציאה כל רגע, יהיה חיוב ברכה.
הרב אליהו בקשי דורון, שו"ת בנין אב, חלק ה, אורח חיים, סימן מא:
בצפנת פענח (הלכות סוכה ו, ב) הוסיף ביאור על דין אכילת לילה ראשון. שאינו רק קיום מצות סוכה כחובה, או דין אכילה מגזרה שווה מחג המצות, אלא עיקר קיום מצות "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים" (דברים טז, יג). וזה לשונו: "דעיקר דירה של אדם הוא מקום פיתא [ע"פ עירובין עב ע"ב]. נמצא כך במה שאוכל, הוא עושה את הסוכה למצווה של סוכה שתהא לקבע כל שבעה, ואז נקרא שם סוכה וכשיש לו סוכה אז צריך ליישב שם". והנה על אף שאין חיוב לאכול כל שבעה ש'תשבו' כעין תדורו, על כל פנים דירה לשבעה בעינן וזה עיקר המצוה "בסוכות תשבו", צא מדירת קבע לדירת עראי שבעה ימים. לפי זה הדין הנלמד לאכול כזית בלילה הראשון אינו רק קיום מצות סוכה כחובה, או דין באכילת כזית בלילה ראשון. בקיום אכילה בלילה הראשון בסוכה נקבעת הסוכה בדירתו שאוכל בו, ומקיים באכילה זו את הכתוב "חג הסוכות תעשה לך" שעושה האכילה את הסוכה כדירתו לשבעת ימים.
...לאור הדברים, יש לכוון באכילת כזית ראשון, לא רק לקיים מצות סוכה כחובה ולא רק לקיים אכילת כזית בליל ראשון כמצה. יש לכוון לקיים "חג הסוכות תעשה לך" (דברים טז, יג) לקבוע באכילה זו סוכתו כדירה לשבעה ימים לקיים "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב).
ר' נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, הלכות סוכה א, א:
דפנות מחיצות הסוכה מורה על גבול הקדושה. לשם צריך להכניס כל כלי תשמישו ואכילתו ושתייתו ושנתו וכל שאר צרכיו. כולם צריכים להיות בתוך הסוכה דווקא, בכל גבול הקדושה ולא יצאו מגבול הקדושה ולחוץ.
קדשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה: "לישב בסוכה" הכוונה לשהות ולהיות בסוכה. גם כשעומדים בסוכה מקיימים מצוות ישיבה בסוכה. כיצד בא הדבר לידי ביטוי? כך נאמר בספרא: " 'בסוכות תשבו' (ויקרא כג, מב), ואין תשבו אלא כעין תדורו. מיכן אמרו אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה" (ספרא אמור פרשה יב, פרק יז, ה).
'כעין תדורו' מתייחס לחובת האדם לדור בסוכה במשך כל ימות החג, כדרך שהוא גר בביתו במשך כל ימות השנה: לאכול, לשתות, להסתובב בסוכה, ולהשתמש בכלים שבהם הוא משתמש כל השנה, ודווקא ביפים ובנאים שבהם: "היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה" (סוכה כח ע"ב). בתלמוד ירושלמי (סוכה ב, י), נוסף ביאור למדרש:
כתיב: "בסוכות תשבו", ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר: "וירשתם אותה וישבתם בה" (דברים יא, לא). שיהא אוכל בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו לסוכה.
הירושלמי, תלמודה של ארץ ישראל, משווה בין שתי המצוות, שבמסגרתן האדם מצטווה לשבת - ישיבה בסוכה, וישיבה בארץ ישראל. כך הגדיר את מצות יישוב ארץ ישראל, ר' צדוק הכהן מלובלין (דברי סופרים אות יד): "לשון הכתוב 'וירשתם אותה וישבתם בה', וגם אין נקרא ישוב אלא בישיבה ובשלוה כדבר שנאמר: 'וישב יעקב' (בראשית לז, א), ביקש לישב בשלוה... והיינו שהם (=ישראל) אדוני הארץ... בשלווה ובממשלה דזה נקרא ישיבה". ההשוואה היא בתחושת הבעלות הטבעית, והנוחות הביתית בסוכה ובארץ ישראל.
"חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים": צו התורה הוא לתחום שטח תחת כיפת השמים – בחצר, על הגג או במרפסת – בשלוש דפנות וסכך. בימי חג הסוכות, הדפנות והסכך נחשבים כחפצי מצווה, והחלל התחום מקבל ממד של קדושה. זהו ביתו של אדם בימי החג, ושם הוא עובד את ה' ומקיים את רצון ה'. לכשיסתיים החג ויפרקו את הסוכה, המקום יחזור להיות מקום חולין כפי שהוא במשך כל השנה.
כבני אדם, נתן לנו הקב"ה כוח ליצור תשמישי מצווה (המקדש וכליו, תפילין, ציצית, מזוזה, ועוד). לקחת חומרי גלם ללא כל משמעות מקודשת קודמת, לעצב ולתקן אותם כנדרש לפי ההלכה לייחד אותם לשם מצווה, וכשהם מוכנים, הם מקבלים ממד של קדושה ומצווה, ובאמצעותם אנו מקיימים את רצון ה'. הסוכה אף היא מורכבת מחומרי גלם פשוטים שבעולם החול: קרשים, דפנות מעץ או מכל חומר אחר, ומהם אנו בונים את הסוכה. "חג הסוכות תעשה לך" – נושא הפסוק הוא חג הסוכות, אך ההתייחסות היא לסוכה עצמה שעל שמה נקרא כל החג (חכמים אף למדו מפסוק זה הלכות שונות הקשורות למבנה הסוכה).
הצו "תעשה" מופיע בתורה בהטיות שונות. את הכוחות והאנרגיות העצומים של כל אחד, יש לכוון לעשייה ויצירה. " 'תעשה' – ולא מן העשוי" (סוכה יא ע"ב). "תעשה לך" זו עשייה אישית. יצירה חדשה, שסוללת ופורצת מקום חדש אצל כל אחד.
הסוכה – בין הדירה לימי המילואים: התוספות הביאו את דברי התלמוד הירושלמי, שמקורו של רבי אליעזר לחובת אכילת ארבע עשרה הסעודות בסוכה הוא ימי המילואים. במחלוקת שבין התלמודים בהבנת מקורו של רבי אליעזר, אפשר לזהות מחלוקת עמוקה בדבר אופייה של הסוכה וקיום מצוות הישיבה בה.
לפי הירושלמי, בכל שנה ושנה יש לנו הזדמנות לחוות את הקדושה שחוו הכהנים בזמן חנוכת המשכן. סוכתו של האדם היא מעין המשכן, וענני הכבוד שעטפו את עם ישראל במדבר הם האופפים את האדם הנכנס לסוכתו, ויושב ב'צילא דמיהמנותא'. תחושה זו מלֻווה גם בהדגשת החשיבות שבשהות בסוכה, בהיות הסוכה דירת 'קבע', ומקום שאין לצאת ממנו. אפשר לדמות זאת לחתן שנוכח בחופתו; כאשר האירוע מתרחש, עלינו להיות נוכחים במקום ובזמן, בלי הפסקה.
לעומת זאת, לפי הבבלי, התורה אינה לומדת את מקור הציווי מימי המילואים, אלא מההשוואה לדירה. הסוכות הן 'סוכות ממש', והציווי הוא לדור בסוכה כשם שדרים בבית. להעתיק את החיים מבית האבן לסוכת המצווה, ושם לאכול ולשהות באופן רציף. ארבע עשרה הסעודות הן ארבע עשרה סעודות מצווה שמבטאות על פי רבי אליעזר את המחויבות של האדם שהעביר את ביתו לסוכה בצו ה', והיא 'ביתו' ו'דירתו' בשבוע זה.
מצוות עשה – סוכה וציצית: המנחת חינוך דירג שלוש רמות בקיום מצווֹת עשה, ועוד דרגה אחת של מצווֹת עשה שאם לא מקיימים אותן, אין בכך אף עבירה. עם זאת, הקב"ה ציווה אותנו לקיים מצוות על מנת שנתקרב אליו, ועל כן השאיפה צריכה להיות להשתדל לקיים מצוות במלואן. יש מצוות עשה שאין אנו יכולים לקיים (כיון שבית המקדש חרב ורובו של עם ישראל עדיין לא נמצא בארץ, ועוד), אבל ודאי שאין ראוי לחפש דרכים להיפטר ממצוות שביכולתנו לקיים.
הרמב"ן (שמות כ, ח) הסביר מדוע "מצות עשה גדולה ממצות לא תעשה" – "כמו שהאהבה גדולה מהיראה, כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו, הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו, ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה". קיום מצוות עשה הוא ביטוי חזק ומשמעותי לאהבת ה', בעוד שהימנעות מלעבור על מצוות לא תעשה היא ביטוי ליראת ה', כי אדם נענש אם עבר על מצוות לא תעשה.
כך כתב הרב יצחק הוטנר: "כשם שמצינו בטבע, כוחות הפועלים על החומר בכיוון של התפשטות ולעומתם כוחות הפועלים על החומר בכיוון של התכווצות. כמו כן מצינו בנפש, בעבודת ה', כי האהבה פועלת היא על הנפש בכיוון של התפשטות כוחותיה לכבוד שמים, והיראה פועלת היא על הנפש בכיוון של התכווצות כוחותיה לכבוד שמים" (פחד יצחק, שבת, מאמר ב, ב-ג).
הזכרנו כמה פעמים את מקומה של מצוות ציצית בהשוואה למצוות סוכה. אכן, אם לא לובשים בגד ובו ארבע כנפות מצויצות, אין מבטלים מצווה, אך השאיפה צריכה להיות לא לחפש הסברים ותירוצים מדוע לא ללבוש ציצית, אלא להפך. עלינו לרצות לקיים את דבר ה', להביע את אהבתנו אליו יתברך בקיום מצוותיו, ובכללן גם ציצית, מהודרת על פי דרישות ההלכה. זו מצווה שאפשר לקיים אותה מדי יום ביומו, שלא כמו מצוות סוכה שאפשר לקיימה רק שבעה ימים בשנה.
אנו מתרגשים לקראת חג הסוכות, ומשתדלים לשבת בימי החג בסוכה ולקיים את צו ה'. כך גם צריך להיות ביחס למצוות ציצית. "שבעה מנודין לשמים... ומי שאין לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו" (פסחים קיג ע"ב). "אמנם מעיקר הדין אין חיוב ללבוש טלית קטן במשך כל היום, מכל מקום ראוי ונכון מאוד שכל אדם ישתדל לקיים מצוה יקרה וחשובה זו, השקולה כנגד כל המצות, וללבוש טלית קטן תחת בגדיו במשך כל היום" (הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן ב).
הרב משה פאלוך, "מצוות אכילה בסוכה ביום טוב ראשון וכל שבעה הימים", פתוחי חותם, ד (תשס"ט), עמ' 36-13 .
הרב דוד אסולין, "בסוכות תשבו שבעת ימים – מהותה של הסוכה במשנת ר' אליעזר", אסופות, ג (תשע"ב), עמ' 150-137.
הרב דוד פתחי " 'תשבו כעין תדורו' בין הבבלי לירושלמי, המאיר לארץ, תשס"ו.
שיתוף
הדפסה
ייצוא