כבוד הבריות

פתיחה

המערך מורכב משני חלקים בחלק הראשון נעסוק בשתי שאלות:

א.      מהו כבוד?

ב.       מדוע עלינו לכבד?

החלק השני יעסוק בהרחבת הנושא תוך כדי התמקדות בנושאים הבאים:

א.      מה כלול בכבוד לזולת?

ב.       האם יתכן מצב בו הזולת אינו ראוי לכבוד?

ג.        אם אני חש שאיני רוצה לכבד את הזולת כיצד בכל זאת אוכל לכבדו?

חלק ראשון

זמן: שיעור כפול

מטרות :

א.      התלמיד יבין את המושג כבוד.

ב.       התלמיד יבין מדוע חשוב לכבד את הזולת.

ג.        התלמיד יפנים את הצורך לכבד.

מהלך השיעור:

א. נחלק את התלמידים לקבוצות, כל קבוצה תקבל מקרה אחד ותברר מהו כבוד באותו המקרה.

ב. נספר את הסיפור ונעצור בנקודה בו העשיר מצפה לתשובה לפשר התנהגות המוזמנים, התלמידים יעלו תשובות ודרך זה נברר שלא מספיקה הנתינה, גם הדרך והיחס חשובים, דרך זה נגדיר מהו כבוד.

ג. נברר דרך המקורות מדוע צריך לכבד את האחר.

פירוט מהלך השיעור:

א. מהו כבוד בכל אחד מהמקרים הבאים?

• סכינאות ברחוב, בטענה הוא פגע בכבודי.
• דו קרב שנהגו אבירים לערוך ביניהם לחיים ולמוות.
• קימה בפני תלמיד חכם.
• זהירות מפגיעה בזולת.
• קימה בפני ראש הממשלה.

אחרי שנברר מתוך מקרים אלו, מה משמעות הכבוד בכל אחד מהם, ננסה דרך המשנה באבות ודרך מקורות נוספים להבין מהו כבוד הבריות ומהי חשיבותו.

משנה אבות פרק ד' משנה א':

"איזהו מכובד המכבד את הבריות".

כבוד אינו נלקח אלא מוענק (ראה להלן פרוט ב"הערה למורה")

ב. סיפור :

היה עשיר אחד, שהקפיד לתת צדקה לעניים ולתרום כאשר ביקשו ממנו. כשהגיעה חתונת ביתו עשה אירוע גדול ומכובד, הזמין את מכריו, את אנשי עירו וגם את עניי העיר.

לעשיר היה חשוב לדעת מה אנשים חושבים עליו באמת, כי היה ברור לו שהיחס שמוקרן אליו ביום יום לא בהכרח משקף את המציאות באמת. וכך במהלך החתונה נכנס לחדר צדדי התלבש והתאפר כהלך מזדמן, והחל לעבור בן השולחנות של המוזמנים, ואז נדהם הוא שמע את האנשים מזלזלים בו, היו כאלה שביקרו אותו על האירוע המוגזם שעשה, דברים טובים לא נשמעו. לאחר חודש עשיר אחר בעיר עשה אירוע דומה. העשיר שלנו שרצה לדעת האם רק עליו חושבים כך או שמא מקנאים בעושרו, לכן מבקרים ומזלזלים בו התחפש שוב והסתובב בין האורחים, להפתעתו שמע דברי שבח והלל על אותו עשיר.

הוא חזר לביתו המום וכועס וסיפר לאשתו את ממצאיו ושטח לפניה את כאבו.

* בשלב זה נעצור את הסיפור ונבקש מהתלמידים שיתנו לו תשובה !

אשתו אמרה לו הרבה זמן אני רוצה לומר לך, רק שאינך מוכן לשמוע. לא מספיק שנותנים לאנשים צדקה ותורמים לכל מיני צרכים. צריך גם לדעת לקבל את השונה, לדעת להקשיב לאחר, לקבל גם דעות אחרות שאינם מקובלות עליך ולדעת שיש אנשים שטובים ממך בתחומים מסוימים. ואתה מבטל אנשים, אומנם אתה נותן הרבה צדקה אך נותן אותה מתוך התנשאות, אנשים חשים זאת ולכן מהפה ולחוץ מחניפים לך אך בתוך תוכם בזים לך.

* כיצד נוכל דרך תשובתה להגדיר מהו כבוד?

הערה למורה:

יש נטיה לפרש כבוד כביטוי למעמד, תהילה, כוח, סמכות ושררה, כתוצאה מכך יש אנשים שמקדישים את חייהם להשגת כבוד. אך ככל שהם מנסים הכבוד המיוחל הולך ומתרחק מהם. נראה שהגורם הבסיסי לכישלון בהשגת הכבוד נובע מחוסר הבנה אמיתי של המושג כבוד וכיצד זוכים בו.

כבוד הוא הענקת מקום לאחר, ונכונות להכיר בגבולות המציינים את תחום המחיה וההגדרה העצמית של כל פרט וכל קבוצה.

מתוך דברי המשנה נוכל להבין, שאדם זוכה לכבוד ונחשב כמכובד כאשר הוא נותן כבוד לאחרים ולא כאשר הוא מתנשא מעליהם. כלומר, במרכז עומד האחר וכבודו, ומתוך כיבוד האחר בהכרח האדם הופך למכובד.

מדוע זה כך? בפשטות, ביחסי אנוש "יחס גורר יחס", כאשר אדם מכיר במקומו של האחר הוא זוכה שיכירו במקומו שלו. אך בעומק ניתן להבין שנתינת כבוד לאחר היא התנהגות של מי שמוטבע בו "צלם א-להים", לא דרוויניזם – החזק שורד, אלא הכרה במעמדו של האחר, וממילא אדם כזה ראוי למקום של כבוד משמיא.

אחת המידות המרכזיות להשגת כבוד אמיתי היא מידת הענווה, היכולת של האדם להתעלות מעל הגאווה הטבעית הממלאת אותו, לראות מעבר לעצמו את האחר, מביאה אותו להתייחס לזולת בכבוד הראוי לו וע"י כך הוא מכובד בעצמו.

איזו הבנה מוטעית ישנה לאנשים בהבנה מהו כבוד?
מהי ההבנה הנכונה בהגדרת הכבוד?

ג. מדוע יש לכבד את האחר?

עיון במקורות :

מקור 1: ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן עא

כִּי כָּבוֹד הוּא תִּקּוּן הָעוֹלָם, כִּי כָל הָעוֹלָם נִבְרָא בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מ"'ג): "לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו" וְכוּ' (יוֹמָא לח), הַיְנוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי יֵשׁ כָּבוֹד פְּרָטִי לְכָל מַאֲמָר וּמַאֲמָר שֶׁל הָעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַכָּבוֹד הָיָה זֶה הַמַּאֲמָר, שֶׁעַל - יָדוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּלוֹנִי מֵהַבְּרִיאָה. נִמְצָא שֶׁכָּל מַאֲמָר וּמַאֲמָר יֵשׁ לוֹ כָּבוֹד מְיֻחָד, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הַכָּבוֹד הָיָה אוֹתוֹ הַמַּאֲמָר. כִּי זֶה הַמַּאֲמָר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק פְּלוֹנִי מֵהַבְּרִיאָה, הָיָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד זֶה, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ כָּבוֹד זֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן מַאֲמָר אַחֵר, שֶׁבּוֹ נִבְרָא חֵלֶק אַחֵר מֵהַבְּרִיאָה, הָיָה בִּשְׁבִיל כָּבוֹד אַחֵר, שֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַכָּבוֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכֵן כָּל הַמַּאֲמָרוֹת, כֻּלָּם הָיוּ רַק בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָעוֹלָם כַּנַּ"ל:

תמצית המקור:

לפי ר' נחמן כבוד לנברא הוא כבוד לבורא.

הקב"ה ברא את העולם בעשרה מאמרות, כדי ללמדנו שכל דבר בעולם יש לו חשיבות ויש לו תפקיד משלו. וכשאדם מכבד את אותו חלק בבריאה, הוא בעצם מכבד את ריבונו של עולם שברא אותו.

כבוד הוא נתינת מקום וערך לכל נברא, וע"י זה אתה נותן כבוד לקב"ה ומממש ע"י כך את סיבת העולם שהוא: שבח, הודאה וכבוד לקב"ה.

מקור 2: הראי"ה קוק – חבש פאר פרק א'

כאשר נתבונן על הנהגת העולם כולו, נראה כי הסיבה העיקרית לתיקון האמיתי והסדר הנכון שבבני אדם, אינו כי אם נתינת הכבוד למי שראוי לכבדו.

מכבוד החכמים – מסתעף אהבת תורה וחכמה ומידות טובות ויראת ה'.

מכבוד הורים – מסתעף חינוך ישר העושה פרי ברכה בלב הבנים לעת יגדלו.

למעלה מזה, מכבוד מלכים – מסתעף כללות התיקון האמיתי בחיי האדם המדיני.

נמצא כי רגש הכבוד פועל לקיום העולם בכלל.

תמצית המקור:

לדעת הרב קוק הכבוד מביא סדר לעולם ונותן לכל דבר את מקומו. הכבוד מאפשר חיים רוחניים נאותים, וחיי אומה מדיניים תקניים.

הסבר:

הרב קוק מסביר בדבריו, שכבוד הוא לא סתם נימוס או דבר צדדי.

אלא כבוד הוא דבר מהותי ובסיסי בקיום העולם. בעולם יש סדר ולכל דבר בעולם יש את מקומו באותו סידור, וכאשר הסדר משתבש כתוצאה מזילזול או מחוסר תשומת לב של אנשים, העולם יתקשה להתקיים ולתפקד כפי הצורך.

כאשר אנו מכבדים את החכמים אנו מכבדים בעצם את התורה שהם מייצגים ובזכות זה אנו יכולים להגיע לחיבור אמיתי ולדבקות במצוות התורה, למוסר ולערכים שהתורה נותנת בפנינו, ועל ידי זה נוכל להגיע לדביקות במידות טובות וליראת שמים.

כאשר אדם מכבד את הוריו, הוא מוריש הלאה לבניו ולבנותיו ולדורות הבאים, את מקומו המרכזי של החינוך היהודי, למידות טובות ולערכים נכונים. ומחבר אותם לאותה שושלת הדורות של החינוך היהודי השורשי העובר מדור לדור.

וכאשר אדם מכבד את המלכות – את ההנהגה המדינית, הוא מאפשר לה להנהיג את הציבור בדרך הראויה והנכונה. וגורם לה לפעול מתמוך אינטרס אמיתי לטובת הכלל תוך שמירה על כללי מוסר יסודיים של יושר וכבוד הזולת.

3. מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק כז ד"ה דבר אחר (מקור רשות)

"כי מכבדי אכבד". זה פרעה מלך מצרים שנהג כבוד לפני מי שאמר והיה העולם שיצא בראש פמליא שלו. אמרו לו עבדיו מנהג שבעולם כל המלכים אינם יוצאים אלא אחר פמליא שלהם ואתה יוצא בראש פמליא שלך? אמר להם וכי פני מלך בשר ודם אני הולך להקביל איני הולך להקביל אלא פני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לפיכך נהג בו הקב"ה כבוד ולא נפרע ממנו אלא הוא בעצמו שנאמר "לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי" (שיר השירים א' ט'):

תימצות המקור:

כשהקב"ה נפרע מפרעה ומענישו, הוא עושה זאת בעצמו ולא ע"י שליח, מתוך כבוד לפרעה שכבד את ה' ויצא להקבילו מתוך כבוד למלך מלכי המלכים.

ואם לעוברי רצונו ק"ו לעושי רצונו.