הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצה
הזמן: שיעור כפול
מטרת השיעור לדון ולהרחיב [מעבר לשיעור הפתיחה] בהיבטים השונים השייכים לכבוד לזולת:
א. מה כלול בכבוד לזולת?
ב. האם יתכן מצב בו הזולת אינו ראוי לכבוד?
ג. אם אני חש שאיני רוצה לכבד את הזולת כיצד בכל זאת אוכל לכבדו?
פתיחה:ארבעה תלמידים מציגים פגישה שנועדה להכין ערב כיתה:
1. האחד – מארגן, הוא מעלה רעיונות לערב כיתה.
2. השני – ביקורתי ומעליב, הרעיונות המועלים אינם מוצלחים.
3. השלישי – סנגור, משבח את הרעיונות שהועלו.
4. הרביעי – מקשיב, ששותק אבל מקשיב בצורה בולטת.
1. מה מרגיש מי שמציע את הרעיונות וקוטלים אותו?
2. מה מרגיש הביקורתי והמעליב?
3. מה חושב מי ששותק?
כתיבת מקבץ תשובות על הלוח, על פי קטגוריות: המארגן, הביקורתי, הסנגור, השותק.
מעבר ללימוד מקורות להעמקה בנושא
1. משנה מסכת ברכות פרק ב משנה א
בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם:
☺ נקודה למחשבה – אפשר כדיון בקבוצות: חמש דקות
חכמים הדגישו כאן את נושא הכבוד עד לכדי כך שהתירו לדבר באמצע התפילה!
· נסה להגדיר מהי "שאלה מפני הכבוד", מה כלול בה, מה לא, ומי רשאי לקבוע זאת.
· האם אין כאן חשש שהאדם שמכבדים אותו יגלוש לגאווה? מדוע?
2. משנה מסכת אבות פרק ב
(י) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ, וְאַל תְּהִי נוֹחַ לִכְעוֹס...
☺ נקודה למחשבה
על פי המשנה כמה אנשים יש לכבד? מה ניתן ללמוד מכך?
3. משנה מסכת אבות פרק ד
(א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי... אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד, הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב), כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יקלו.
☺ נקודה למחשבה
· האם דברי בן זומא 'איזהו חכם הלומד מכל אדם' הם הצעה או דרישה?
· האם דברי בן זומא 'איזהו חכם...' מתקשרים לסוף המשנה 'איזהו מכובד...'?
· האם דבריו של בן זומא קלים ליישום? מדוע?
4. ספר תולדות יעקב יוסף פרשת חקת - אות ב
וזהו שאמר 'איזה מכובד [המכבד את הבריות]', שהוא סובר שכולם מכובדים, לכך הוא מכבד את הבריות, ומצד האחדות מורה שהוא שם גם כן, לכך הוא מכובד. וזה שאמר 'כי מכבדי אכבד', רצה לומר מצד האחדות ראוי לכבד את הבריות, כי הוא מכבד שורש האחדות, שאין נפרד דבר ממנו יתברך שהוא היה הוה ויהיה ומהוה את הכל, ושפיר אמר הכתוב "מכבדי" לה' יתברך, "אכבד", שמורה שהוא שם גם כן.
הכבוד לאחר נובע מהכבוד לה', ומכך שכל אדם הוא חלק מה'.
מה זה מוסיף על מר' נחמן המדבר על כבוד לנברא על ידי ה'?
☺ נקודה למחשבה
· לפי ספר 'תולדות יעקב יוסף', מהי התובנה שתעזור לאדם לכבד את הבריות?
· אדם שחש קושי לכבד אדם אחר, באיזה כיוון עליו לפעול על מנת להתגבר על קושי זה? מה החידוש בכך?
5. ספר תולדות יעקב יוסף פרשת חקת - אות ב
'והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים'.
בשם הריב"ן שושן, כי הארי מעלה זנבו על ראשו, והשועל מוריד ראשו תחת זנבו. כמוהו בבני אדם הנכבד מכבד לקטן ממנו, ורואה לו מעלה עליו, והנקלה מבזה להנכבד ממנו ומורידו לארץ וכו' יעו"ש:
והענין מצד האחדות שהוא מכבד אחרים, מורה שהוא נכבד, וכשהוא מבזה לאחרים גם לנכבד, מורה על עצמו שהוא נבזה. כמו שועלים המחבלים כרמים, לחבל ע"י חסרונות ובזיונות, לכרם ה' צבאות והבן:
המכבד אחרים מעיד על היותו מכובד, והמבזה אחרים מעיד על היותו נבזה.
☺ נקודה למחשבה
'זנב לאריות' מובן בדרך כלל כתאור להצטרף לחברה הטובה, 'אל תהיה ראש לשועלים' מובן בדרך כלל כהצעה להתרחק מחברה מפוקפקת, גם אם תהיה המוצלח ביותר בה. 'ספר תולדות יוסף' מביא פרוש אחר לחלוטין. מהו? האם הוא ישים וכיצד?
"האם הוא משכנע" – לא ראוי!
6. ספר שם משמואל פרשת אמור - ל"ג בעומר
וזוהי תכלית המבוקש מאת האדם שגם גופו יהי' קודש אף מבלעדי הוראת השכל, וזוהי הכנה רבה לשבועות, שלעומת שהוא נמשך אחר הש"י בבחי' גופו לבד, לעומתו שופעים עליו ביום השבועות אורות גדולים והשפעת התורה:
והנה כמו ששלש משמורות הוי הלילה ובאשמורה השלישית מתנוצץ אור החוזר מאור היום, כן ברוחניות בשליש האחרון של ימי הספירה שהם בכינוי ימי חושך ולילה מתחיל להתנוצץ אור החוזר מחג השבועות והוא מל"ג בעומר ואילך, וע"כ שוב איננו נקרא כ"כ ימי חושך ולילה שיהי' כל כך בקטנות, ועל כן עיקר הספירה היא רק עד ל"ג בעומר:
ולפי"ז יובן מה שפסקו תלמידי רע"ק למות בל"ג בעומר עפ"י מה שכבר כתבנו [בפי' להגדה של פסח במאמרי ספירת העומר] בטעם שמתו בין פסח לעצרת מחמת שלא נהגו כבוד זה בזה, אף שאין זה מחייבי כריתות ומיתות ב"ד ולא מיתה בידי שמים, ואמרנו מפני שעליהם הי' לתקן החטא כ"ד אלף שנפלו בשטים, וביארנו שם שהחטא נצמח ממה שהיו נחשבים ליש בעיני עצמם, עי"ש בטעמא דמילתא, וע"כ הם שלא נהגו כבוד זה בזה הוא מפאת חוסר ביטול עצמי ושכל אחד נחשב ליש ומציאות בעיני עצמו, ע"כ נענשו אז על החטא הקדום, עי"ש.
והנה כתיב "ויחן שם ישראל נגד ההר" ואמרו ז"ל כאיש אחד בלב אחד. והטעם יש לומר מפני ששכן כבוד ה' מר"ח וראו את מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, מחמת זה נתפעלו ונתבטלו בעיני עצמם והשיגו הכנעה שלימה ע"כ היו כאיש אחד בלב אחד, ובודאי כן הוא בכל שנה וזכי הנפש מרגישים זה. וכבר אמרנו כי מל"ג בעומר ואילך מאיר אור החוזר משבועות וע"כ הקדושים האלו תלמידי רע"ק בודאי הרגישו את האור החוזר והשיגו ביטול בעצמם ותיקנו את החטא הקדום ע"כ פסקו למות:
תלמידי רבי עקיבא מתו משום שנחשבו בעיני עצמם, ולכן לא נהגו כבוד זה בזה. ככל שמתן תורה התקרב הם הבינו והפנימו יותר ויותר את חובת הביטול העצמי ולכן פסקו מלמות.
בכל שנה ושנה ניתן להרגיש את השפעת חג מתן תורה על האדם.
☺ נקודה למחשבה
· מהי הדרישה מהאדם, עד לאיזו דרגה הוא מצופה להגיע?
· האם האדם מסוגל להגיע לדרגה זו בכוחות עצמו? כיצד חג השבועות מתקשר לכך?
· ...'וע"כ הם שלא נהגו כבוד זה בזה הוא מפאת חוסר ביטול עצמי ושכל אחד נחשב ליש ומציאות בעיני עצמו, ע"כ נענשו...', כתוב חיבור קצר [10 שורות] בהם אתה מתאר כצופה מהצד את המתרחש בבית מדרשם של תלמידי רבי עקיבא. תאר את שאתה 'רואה', ואת הסיבות שגרמו להתרחשותם.
· כתוב תקציר נוסף הפעם של 4 שורות, בו אתה מעלה הצעות שונות כיצד לשנות את המצב ש'ראית'.
7. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יט עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק, מאי טעמא? /משלי כ"א/ - אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.
☺ נקודה למחשבה
התקדמנו כבר בלימוד הכבוד, הפסול, הראוי, והגורמים אליהם.
· תן דעתך, מיהו הרב בגמרא זו, ומדוע הוא מכונה כך?
· האם המתואר בגמרא זו משלים את שכבר למדנו במקורות הקודמים, לכאורה כאן הדרישה היא לבייש אדם ולא לכבדו.
שיתוף
הדפסה
ייצוא