הכרת הטוב להורים

שלב א:

התלמידים יקבלו ארבעה פתקים , הנושאים את האמרות הבאות:

1.       פראיירית

2.       גם אני הייתי עושה כך

3.       כל הכבוד

4.       לא דורש הערכה

כל תלמיד ירים את הפתק המתאים לתיאור הסיטואציה שהמורה יקרא.

תיאורי המקרים:

1. היה לכן שיעור יצירתי ובסופו הכתה נשארה מבולגנת ומלוכלכת.

המורה דברה עם אחת התלמידות וכל הכתה נצלה את ההזדמנות וברחה, חוץ מיפעת שנשארה לסדר את הכתה.

(התלמידים מתבקשים להרים את אחד מהפתקים ולהגיב)

2. חזרת מיום לימודים ארוך ומעייף באולפנה, את עייפה מאוד והולכת לישון. ב-12:00 בלילה מתקשרת חברתך ומבקשת בכל לשון של בקשה שתעזרי לה בכמה תרגילים בחשבון לקראת המבחן הקרב. את קמה , מתארגנת ויוצאת לעזור לה.

3. היתה ארוחת ערב בבית. כל הילדים ישבו סביב השולחן ואכלו, כשסיימו קמו מהשולחן והלכו לישון, אמא סדרה את השולחן והדיחה את הכלים.

4. אמא חזרה מיום עבודה מפרך בביה"ס. היא עייפה מאוד, הכינה אוכל לילדים, ולעת ערב שכבה לישון יחד איתם. בשעה 12:00 בלילה התעורר התינוק ודרש לאכול, אמא הניקה אותו במסירות, הרגיעה אותו ושכבה לאחר מכן במיטתה.

שלב שני:

נשאל: אז מה בעצם ההבדל שבין הדוגמאות?

        למה יש הבדל בהתיחסותנו למקרים אלה?

מדוע אנו מייחדים שיעור נפרד להורים ומפרידים אותם מ"כל אדם"?

[להורים היחס יותר מובן מאליו, פחות הכרת הטוב, אנחנו חושבים בשביל מה להכיר טובה ולכבד אותם - הם חייבים לנו- הם הביאו אותנו לעולם- זה סוג של תודה שלא נקבל עליה מחיאות כפיים]

שלב שלישי:

אז מהי משמעות הכרת הטוב להורים?

נלמד יחד מה אומר בעל "ספר החינוך" על עניין זה-

מקור-ספר החינוך מצווה ל"ג

למדנו מספר החינוך שהמכיר  טובה להוריו יוצא נשכר בשלושה תחומים:

1.       מפתח את עצמו, אישיותו,בכך שמפתח את מידת הכרת הטוב שבו

2.       מכיר תודה להוריו שהביאו אותו לעולם ויגעו בו יגיעות

3.       מתקרב למדרגת הכרת הטוב לקב"ה

שלב רביעי:

למה אנו זקוקים לציווי על מצוות הכרת הטוב להורים, זה לא דבר טבעי?

לא, בהנחה שאת כל יישותינו ויסודותינו קבלנו מהאדם הראשון, ולו - לא היו הורים, לפי זה המציאות של כיבוד הורים אינה טבעית ומחייבת השתדלות מיוחדת.  

שלב חמישי:

החכמה היא להכיר טובה להורים על הדברים הקטנים והיומיומיים שמתרחשים. זה עושה גם אותי אדם טוב יותר,

משימה:

תנו דוגמאות היכן וכיצד ניתן במהלך היום להוסיף מעשים שיזכירו לנו שכבוד ותודה להורים אינו מובן מאליו.

[אצלינו נהוג בבית שבסוף סעודת שולחן שבת הילדים שרים "תודה רבה לאמא היקרה שטרחה בשבילנו לכל שבת וכו']

נעיין יחד בדוגמא מאלפת איך רש"י מצא את היכולת להכיר תודה ולהעריך את אביו, אפילו במצב מעט דחוק-

מקור-לימוד "פירוש שפתי חכמים לתורה, בראשית פרק א' פסוק א' (המבוסס על דברי בעל "דברי דוד" בהתייחס לשאלה למה התחיל רש"י את פירושו לתורה בדברי ר' יצחק

שלב שישי:

ואם אדם אינו מרגיש שקיבל משהו מהוריו, או שטוען שהוריו לא נוהגים בו בנועם, ולא מגיע להם שיכיר טובה כלפיהם, מה דינו? אולי אדם זה יהא באמת פטור מעניין זה של הכרת הטוב?

נקרא לסיום את דבריו של המהר"ח פלאג'י שנפסקו להלכה בילקוט יוסף, הלכות כיבוד אב ואם.