פתיחה: משחק "טוב, רע, אמת, שקר"
המנחה שואלת שאלות שונות ועל הבנות בסבב לענות רק ע"י שימוש באחת מארבעת
המילים: טוב, רע, אמת, שקר.
לסיום המשחק, שאלה לחלל: מה היה לכן יותר קל ומהיר לענות, אמת ושקר או טוב ורע?
לימוד בראשית פרק ב',כה – פרק ג',כא.
קריאת הפרק ע"י המורה.
שיקוף.
חיפוש מילה מנחה בולטת בקטע. "ערם"
כל בת מתבקשת לכתוב שלוש שאלות, בכל שאלה חייבת להופיע מילה עם השרש ע.ר.ם
הפתקים עם השאלות מעורבבים וכל אחת מקבלת פתק של חברה ומתבקשת לענות על שאלה אחת מתוך השלוש.
הבנות יקראו בסבב את השאלה עם התשובה המצויה בידן, המורה תשקף ותחדד את השאלות והתשובות ותאפשר לשמוע עוד תשובות לשאלה עליה דנים.
חיבור בין משחק הפתיחה ללמוד פרק ג' בבראשית:
...וזה כי השכל אשר השפיע הבורא על האדם, והוא שלמותו האחרון הוא אשר הגיע לאדם קודם מרותו, ובשבילו נאמר (וצוה) בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו, ובגללו דבר אתו וצוה אותו כמו שאמר ויצו ה' אלהים ולא תהיה הצואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל, ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר, וזה היה נמצא בו על שלמותו ותמותו,
אמנם המגונה והנאה הוא במפורסמות לא במושכלות, כי לא יאמר השמים כדוריים נאה, ולא הארץ שטוחה מגונה, אבל יאמר אמת ושקר.
וכן בלשוננו יאמר על הקושט ועל הבטל, אמת ושקר, ועל הנאה והמגונה, טוב ורע. ובשכל ידע האדם האמת מן השקר. וזה יהיה בענינים המושכלים כלם. וכאשר היה על שלמות עניניו ותמותם, והוא עם מחשבתו ומושכליו אשר נאמר בו בעבורם ותחסרהו מעט מאלהים, לא היה לו כח להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם, עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות, והוא גלוי הערוה לא היה זה מגונה אצלו, ואל השיג גנותו.
וכאשר מרה ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיות, כמו שאמר כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים, נענש בששולל ההשגה ההיא השכלית, ומפני זה מרה במצוה אשר בעבור שכלו צוה בה, והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות, ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ובאיזה ענין שב. ולזה נאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, ולא אמר יודעי שקר ואמת, או משיגי שקר ואמת, ואין בהכרחי טוב ורע כלל, אבל שקר ואמת. והתבונן אמרו, ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי ערומים הם, לא אמר ותפקחנה עיני שניהם ויראו, כי אשר ראו קודם הוא אשר ראו אחרי כן, לא היו שם סנורים על העין שהוסרו, אבל נתחדש בו ענין אחר, שגינה בו מה שלא היה מגנהו קודם. ודע כי זאת המלה ר"ל פקח לא תפול בשום פנים, אלא על ענין גלות ידיעה לא ראות חוש יתחדש...
הבנה שעולמנו הוא עולם סובייקטיבי, עולם של טוב ורע ולכן לעיתים גם מה שנראה לנו טוב, נכון ויפה, יכול להתפרש ולהיתפס בעיני הזולת כרע, מזמין ומכוער.
הכתה מתחלקת לארבע קבוצות.
כל קבוצה מקבלת את אחד מהמקורות הבאים:
ותרא את יצחק - לשון רש"י, ראתה אותו הדור ונתביישה ממנו...
ולדעתי, בראות רבקה איש הולך לקראתו בשדה שירט הדרך והלך בשדה לעומתם, ידעה כי הוא הוא בא לראותם ולקרוא לשלום או להכניסם אל ביתו ללון, עשתה כדרך מוסר הנשים לעמוד בהצנע:
ותפול מעל הגמל - לשון רש"י, השמיטה עצמה לארץ...
אבל כוונתו כי מעל הגמל אשר היא רוכבת עליו הטת עצמה לצד אחד להסב פניה ממנו...
וענין ותצא דינה למדך שיצאה מקושטת כשם שיצאה לאה אמה שהזכיר בה הכתוב (בראשית ל) ותצא לאה לקראתו. כלומר יצאנית בת יצאנית. והכתוב מגנה את האשה כשהיא יצאנית, הו שעתוב (משלי ז) הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות, אבל כשהיא צנועה ועומדת בביתה הכתוב משבחה שנאמר (תהילים מה) כל כבודה בת מלך פנימה.
בשכר צניעות שהיתה בה ברחל - זכתה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו בשאול - זכה ויצאת ממנו אסתר. ומאי צניעות היתה בה ברחל - דכתיב +בראשית כ"ט+ ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא. וכי אחי אביה הוא? והלא בן אחות אביה הוא? אלא אמר לה: מינסבא לי? אמרה ליה: אין. מיהו, אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. - אמר לה: אחיו אנא ברמאות. - אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? - אמר לה: אין, +שמואל ב' כ"ב+ עם נבר תתבר ועם עקש תתפל. אמר לה: ומאי רמיותא? - אמרה ליה: אית לי אחתא דקשישא מינאי, ולא מנסיב לי מקמה. מסר לה סימנים. כי מטא ליליא, אמרה: השתא מיכספא אחתאי, מסרתינהו ניהלה. והיינו דכתיב +בראשית כ"ט+ ויהי בבקר והנה היא לאה, מכלל דעד השתא לאו לאה היא? אלא: מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע עד השתא. לפיכך זכתה ויצא ממנה שאול. ומה צניעות היתה בשאול - דכתיב +שמואל א' י'+ ואת דבר המלוכה לא הגיד לו אשר אמר שמואל - זכה ויצאת ממנו אסתר.
למי הנערה הזאת, לא הוה חכים לה, אלא כיון שראה אותה נעימה ומעשיה נעימים, התחיל שואל עליה. כל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת. כל הנשים מסלקות כליהן, וזאת משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים, וזאת מצנעת את עצמה. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר.
כל אחד מהמקורות הנ"ל מגיע אל הבנות עם משימות זהות כנ"ל:
עיינו בתנ"ך וקראו מה מספר התנ"ך על הדמות המופיעה במדרש.
ספרי בלשונך את המדרש/פירוש
כתבי מה היה קשה לפרשן/דרשן?
מה ענה הפרשן/דרשן לקושי?
איזה ערך מוסרי/חינוכי/ערכי, את לומדת מהמדרש?
כתבי בלשונך, על גבי רצועת בריסטול, במשפט אחד או שניים, את הערך הנלמד מהמדרש.
בסיום חלק זה של השיעור תלויים בכתה ארבעה רצועות בריסטול עם ערכים בנושא צניעות האישה.
מפזרים על הרצפה עשר תמונות (ציורים או צילומים) של נשים בלבוש שונה[1] הבנות מדרגות את התמונות מהאישה הצנועה ביותר לפחות צנועה. כל בת שמשנה את סדר הדירוג מנמקת את הצעתה.
סיום:
כל בת חייבת לכתוב לעצמה:
[1] אשה במטפחת ראש הדוקה, אשה בפאה בלונדינית ארוכה, אשה עם תכשיטים רבים, אשה מאופרת בכבדות, אשה עם חצאית קצרה, מחשוף עמוק אשה במכנסיים רחבים וארוכים, וכד' וכד'