כבוד במשפחה

צפיה בפארודיה על כבוד                      

1. ערכו רשימת ביטויים המכילים את המילה "כבוד".

2. חלקו את הביטויים לקבוצות. קבעו את הקריטריונים לחלוקה.

3. מה הוא הביטוי המעשי לכבוד שאני רוכש לאדם אחר? (אכפתיות, נותנת מקום לקשיש, ציות, כיבוד במאכל ובמשקה, הקשבה, התנהלות בנחת, נימוסים, ניתן לראות זאת בשפת הגוף, שימוש בשפה מכובדת)

4. הסבירי את המושג "כבוד המשפחה". (יש דרגות במשפחה, יש שם טוב למשפחה, קיימת מערכת יחסים תקינה בין בני המשפחה, קיימת דאגה הדדית לבני המשפחה, יש  הקשבה ואכפתיות)

5. מי חייב בכבוד בני המשפחה האחרים? (כולם, צריכה להיות הדדיות)

6. מה הוא הביטוי המעשי לכבוד שרוכש בן משפחה לבני המשפחה האחרים?

המילה כבוד- מתקשרת הן לעולם המלכות- הוד, הדר, והן למילה כובד.

כשאיש ואישה נוהגים כבוד זה בזה, אינם נוהגים בזלזול, בציניות, בביטול- הם כבני מלכים. הם משרים שכינה בביתם.

כמו כן, הכבוד הוא נתינת משקל לשני- התייחסות מכבדת לדבריו, למעשיו, למחשבותיו- היא נתינת תוקף למי שהוא, כאדם.

חכמים הזהירו- 'לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אישתו', לפעמים האהבה כשלעצמה אינה מספיקה, האוהב יכול באהבתו לא לשים לב לשני, לא לתת לו את הכבוד הראוי לו, את התוקף של אישיותו- ולכן יש להזהיר במיוחד- לשים לב, להיזהר, למרות החיים המשותפים, האחדות בין בני הזוג- בן הזוג שלך אינו אתה. יש כאן אדם אחר שיש לראות אותו ולתת לו מקום וכבוד.

2. פעילות פתיחה (2) חלוקת ההיגדים לתלמידות.

מהו יחס היהדות לאשה על פי ההיגד שבידייך?

כיצד לדעתך תשפיע עמדה זו על יחס הבעל אל אשתו?

• "כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ." (תהילים מה, יד)
•  
• "הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ. וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ. זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ  מִפְּרִי כַפֶּיהָ נטע (נָטְעָה) כָּרֶם." (משלי לא, יד-טז)
•  
• "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ אֲסוּרִים יָדֶיהָ טוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים יִמָּלֵט מִמֶּנָּה וְחוֹטֵא יִלָּכֶד בָּהּ." (קוהלת ז, כו) 
•  
• "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב  וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'." (משלי יח, כב)
•  
• "דאמר רב חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים" (בבא בתרא קמא, עא)
•  
• "אמר רב חסדא ולדידי בנתן עדיפן לי מבני" (בבא בתרא קמא, עא)
•  
• " אין חכמה לאשה אלא בפלך" (יומא סו ע"ב(
   
• "ויבן ה' [אלקים] את הצלע מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (נידה מה, עב)

מדוע מופנית הפניה דווקא אל הגבר? (כל המקורות שלפנינו פונים אל הגבר שיזהר בכבודה של אשתו. אין זה מקרי שהפנייה מופנית לגברים שכן, הם אלו המועדים לדיכוי הממוסד של נשים בחברה.)

בבא מציעא נ"ט, ע"א:

לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בר' י"ב, טז): "ולאברם היטיב בעבורה".

אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (לצערה), שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. אמר רבי אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר: (איכה ג', ח): "גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי". ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר (תהלים ל"ט יג): "שמעה תפילתי ה' ושועתי האזינה, אל דמעתי אל תחרש".

ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר +מלכים א' כ"א+ רק לא היה כאחאב (אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אתו איזבל אשתו) וגו' אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה (אשתך קטנה התכופף והקשב לה)

לא קשיא- הא במילי דעלמא והא במילי דביתא (בדברי הבית שמע אל האישה,  בדברי העולם אל תשמע לה) לישנא אחרינא (לשון אחרת): הא במילי דשמיא (משנה תורה להרמב"ם: הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה יג: אישה שלמדה תורה, יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש, מפני שלא נצטווית, וכל העושה דבר שאינו מצווה עליו, אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו.) (ויש יוצאים מהכלל)  והא במילי דעלמא (אשה באותה תקופה לא היתה מתמצאת בפוליטיקה וכו'-יש יוצאים מן הכלל: דבורה הנביאה)

אמר רב חסדא כל השערים (של תפילה) ננעלים חוץ משערי אונאה (הצועק על אונאת דברים - אין השער ננעל בפניו) שנאמר +עמוס ז+ הנה ה' נצב על חומת אנך (הונאת דברים/הונאת ממון. אנך: כלי שמודדים איתו את ישרות החומה. ה' נמצא על חומת האנך. מעבר לחומה יש דברים נסתרים. על האנך-נקודת תצפית טובה) ובידו אנך...

[אמר ר']+ חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר +בראשית י"ב+ ולאברם הטיב בעבורה והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא (עיר שהיה רבא דר בתוכה - כך שמה) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו (כבדו את נשותייכם וכך תתעשרו, שיענו תפילותיכם)

משימה: למשרד הפרסום בו את עובדת הגיעה פנייה מ"האגודה למען המשפחה" להכין כרזה שתתאר עד כמה על האדם לכבד את אשתו. בעל משרד הפרסום הטיל עלייך את המשימה.

על הכרזה להכיל משפט ובו דימוי של הכבוד הרוכש האיש לאשתו ואיור המבטא את המסר שברצונך להעביר.

יבמות ס"ב, ע"א:

האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו, עליו הכתוב אומר: וידעת כי שלום אהלך. (אשתו היא ביתו-אוהלו)

מדוע דווקא בחרו חז"ל בהשוואת אהבת האשה לאהבת הגוף? (כנגד שחיקה, טיפוח תמידי, יחס של כבוד הוא יחס בסיסי שמביא לאהבה ולדאגה לאהוב בין אם זה גוף ובין אם זו אשה, באהבת הגוף אין אנוכיות וכך צריך להיות גם באהבת אשה, מניחים שהאדם אוהב את גופו ומכבדו באופן טבעי וכך צריך להיות יחסו לאשתו)

בבלי קידושין מ"א, ע"א:

דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיקדש את האישה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: "ואהבת לרעך כמוך".

במה הפסוק המובא בגמרא מהווה ביסוס לעמדת רב? (הנישואין הם מימושה של מצות "ואהבת לרעך כמוך". אם קיים חשש שהאדם לא יוכל לאהוב את אשתו כי גילה בה דבר מה שלא ידע עליו קודם הנישואין, לא יוכל לקיים מצוה זו וממילא הסיכוי לנישואין תקינים יפחת.)

קראי את המקורות הבאים ונסחי שלוש הנהגות לאדם ברוח דבריו של רבי חלבו בבבא מציעא נ"ט, ע"א: "לעולם יהא אדם..."

מנורת המאור נר ג' כלל ו' ח"ד פ"ב:

מעשה באשה אחת שעשתה חופה לביתה. ובשעה שהייתה מוליכה אותה לבית החתן, אומרת לה: בתי,עמדי לפני בעלך לשרתו כאדון, ואז ישפיל הוא את עצמו עמך ויהיה לך כעבד ויכבדך כגבירה. אבל אם תתגדלי עליו, אז יתגדל גם הוא עליך ויהיה לך לאדון ואת תהיי לו שפחה.

רבי חיים ויטאל, שער המצוות, תחילת פרשת עקב:

(מסופר על האר"י ז"ל) שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי, גם במאכלו היה אוכל דבר מועט מאד. אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאד לכבדה ולהלבישה, והיה מפיק כל רצונה, אף אם לא היתה ידו משגת כל כך" ("שער המצוות", תחילת פ' עקב).

הרב אליהו כי טוב, איש וביתו, עמ' קנ"ח:

וכל כך למה? לפי שאין חוסן בחיים, לא באהבה, לא בחמדה, ולא בעושר, ולא בנוי, ולא בייחוס משפחה. כל הדברים הללו חולפים, וזכרם יסוף מן הלב. ואיזהו חוסן שהוא לעד ואינו חולף לעולם? זה הכבוד שהאיש מכבד לאשתו, ושהאישה מכבדת לבעלה. אפילו יעברו עליהם תמורות וחליפות הרבה, יישארו קשורים ודבוקים זה בזה בקשר אמת, קשר של אהבת תמיד ודבק טוב הולך וחזק תמיד.

הרב שלמה אבינר, רעים אהובים, עמ' 175:

קדימות לאהבת האישה:

מצוות האהבה לאשתו קודמת לכל אדם אחר מישראל. יש לנו רצון לאהוב ולהיטיב לכל ישראל ולכל העולם כולו, אבל הכלל ההלכתי הוא: "עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת". כלומר, העניים הגרים בעירך קודמים למתן צדקה לעניי עיר אחרת. וכן "הקרוב קרוב – קודם" (שו"ע יו"ד רנא, ג). קרובי משפחתך קודמים לאחרים. ומכאן: בן הזוג שהוא הקרוב מכל – הוא הקודם לכל.

לפעמים יותר מלהיב ומעניין לעשות חסד לרחוקים, אבל אין זו האמת. צריך קודם כל לעשות חסד עם קרובים, ואם נותר זמן, כוח וכסף, אפשר לעשות חסד גם לרחוקים. יש כאלה שדואגים לכל העולם, ואינם דואגים לבן זוגם. אין הם מבינים שבשלב ראשון בן הזוג צריך להיות כל עולמם. משום מה, יש הנוטים לראות גמילות חסד לבן הזוג כאגואיזם בשניים. אין זה נכון. קודם כל צריך לאהוב ולדאוג לצורכי בן הזוג, ורק אחר כך להרחיב את הדאגה ואת האהבה למעגלים נוספים: להורים, למשפחה, לקהילה, לאומה, לאנושות ולבעלי חיים.

דוגמה לעיוות כזה מובאת בדברי חז"ל, שאישה עינה צרה באורחים (בבא מציעא פ"ז, ע"א). ההסבר הפשוט הוא שהבעל מזמין אורחים ברוחב לב, בעוד האישה צריכה לטרוח סביבם, להכין אוכל, לשטוף כלים וכדומה, ויש בלבה תרעומת על דרך זו. אבל המהר"ל מסביר את הדברים ביתר עמקות (חידושי אגדות שם): עינה של אישה צרה באורחים מפני שהיא מקנאה בהם. כי הבעל מתייחס יפה לאורחים ומחייך אליהם, בעוד שכלפי אשתו הוא אדיש. זה כואב לה, והיא צודקת בקנאתה: מדוע מתייחס בעלה בכבוד לאורח, שאינו חייב לו מאומה, ואילו כלפיה, שהיא אשתו, אינו מגלה לפחות אותו יחס? ייתכן גם מצב הפוך: האישה מתייחסת נפלא לאורחים, ואילו כלפי בעלה היא מגלה זלזול או קיפאון, והריהו מרגיש דחוי ובזוי. זוהי דוגמה להיפוך סדרי הקדימויות. יש לזכור שאהבת בן הזוג קודמת לכולם.

מתוך התורה המשמחת, מסכת חייו המופלאה של הרב שלמה-זלמן אוירבך עורכים: הרב יוסף ורות אליהו עמ' 45 – כבוד

הרב[אוירבך] הוקיר מאוד את אשת-בריתו ואף שלא בפניה נהג כך:

פעם עמד להיכנס לביתו, כשהוא מלווה בבן לויה. ראה הלה, שר' שלמה-זלמן מסדר את בגדיו היטב, הביו, שאדם נכבד מחכה לרב בביתו, ושאל אם נוכחותו לא תפריע לפגישה הקרובה.ענה ר' שלמה-זלמן שאיש אינו ממתין לו, והסביר את פשר הטבת בגדיו: "הלוא אמרו, שאיש ואשה שזכו, שכינה ביניהן (סוטה יז.), מתכונן אני איפוא להיכנס אל השכינה, ולכן הכנתי עצמי לקראתה..."

מקורות עזר למורה להובלת הדיון:

* מקורות לימוד לסדנאות במשפט העברי בעריכת פרופ' נחום רקובר: "אלימות כלפי האישה אינוס אישה על ידי בעלה". מתוך אתר עמותת "מורשת המשפט בישראל".

* מבוא למאמרו של דר' אבי וינרוט: "פמיניזם ויהדות". באתר דעת 

* המאמר: "אלימות נגד נשים". מתוך אתר בית המדרש לאחריות חברתית : "ממזרח שמש". 

* דף לימוד בנושא: אלימות נגד נשים: מה בין אלימות לאילמות?  מתוך אתר המדרשות בישראל 

* פסק דין של גבר מכה 

* עבודתן של ברה בצלאל ודורין סויבלמן: "אלימות הבעל כלפי האישה".  מתוך אתר משרד החינוך 

* מאמרו של הרב אפרים צמל: "דמות האישה ביהדות". מתוך אתר הידברות 

* מאמרו של ספי מרקוס: "מצוה בו יותר מבשלוחו". מתוך אתר ישיבת הר עציון.

* מאמרו של הרב משה פאלוך: "האיש מקדש בו ובשלוחו". מתוך אתר ישיבת ההסדר "אורות שאול" פתח תקוה.