מצות מעקה

שיעור ראשון

מצווה תקמ"ו –

מצוות מעקה: "להסיר המכשולים והנְגפים מכל משכנותינו, ועל זה נאמר [דברים כ"ב, ח'], ועשית מעקה לגגך. והענין הוא שנבנה קיר סביב הגגות וסביב הבורות והשיחין ודומיהן כדי שלא תכשל בריה ליפול בהם או מהם, ובכלל מצוה זו לבנות ולתקן כל כותל וכל גדר שיהיה קרוב לבוא תקלה ממנו, וזה שהזכיר הכתוב לגגך דבר הכתוב בהוה, ולשון ספרי [כאן], ועשית מעקה, מצות עשה".

וסיום המצווה:

והרבה דברים אסרו חז"ל כדי להישמר מן הנזקים ומן המקרים הרעים. שאין ראוי לו לאדם שיש בו דעה לסכן בנפשו, ועל כן ראוי שיתן לבו לכל הדברים שאפשר להגיע לו נזק בהם, והעובר עליהם חייב מכת מרדות דרבנן, מהן מה שאמרו...לא ישתה מן הנהרות והאגמים שמא ישתה עלוקה...וכמו כן אסרו שלא יתן אדם מעות לתוך פיו שמא יש עליהן רק יבש של מכה שחין, או מצורעין, או זעה, שכל זעת אדם היא סם המות חוץ משל פנים.  וכו' ".

• שיקוף ותיקונים.
• נחלק דף עם מקרים שבהם לא כל אחד נזהר – לחצות כביש לא במעבר חציה, לנסוע על אופניים בלי קסדה... וכל אחד צריך לסמן באילו דברים הוא לא נזהר.
• נתאסף למליאה – כל אחד יספר על תחושותיו במהלך מילוי הדף – לפעמים אנו לא נזהרים בהרבה עניינים...

נשאל במליאה – מה הסיבה שלא נזהרים בכל זה (אם לא נזהרים...)?

איך מגיעים לזהירות כזו (אם כן נזהרים...)?

·         לסיכום: נבקש מכל אחד שינסח מכתב להורים/למכותב אחר, בנוגע לכללי זהירות וחשיבות הזהירות.

דוגמאות לחוסר זהירות

•         אני נוסע על אופניים בלי קסדה
•         אני עושה סנפלינג
•         אני חוצה את הכביש שלא במעבר חציה
•         אני נוהג במהירות מופרזת
•         אני נוסע ללא חגורת בטיחות
•         אני מעשן סיגריות/נרגילה
•         אני אוכל מאכלים לא בריאים
•         אני מדבר הרבה בטל' נייד
•         אני עושה לפעמים שטויות בנהיגה
•         אני עובד בלי משקפי מגן או מגנים אחרים
•         יש לי בבית תקע חשוף
•         אני מכבה/מדליק מכשירי חשמל יחף
•         בבית שלי יש חומרי ניקוי/תרופות במקומות שילדים יכולים להגיע
•         בבית שלי המיחם של שבת בקצה השיש – כך שאפשר למשוך בחוט והוא יפול
•         אני קופץ ביהודיה

שיעור 2:

לפני הקריאה הראשונית, נתחלק לשלשות.

לכל שלשה ניתן כמה מקרים כשהשאלה החורזת את כולם היא מי גרם את הדבר ה' או האדם.

המקרים:

א.      ג'קי נסע בכביש מפותל עם קו הפרדה לבן, במהלך נסיעתו הוא החזיק ביד בטל' נייד חייג ודיבר בו. הוא לא שם לב והתנגש חזיתית ברכב שבא מולו.

ב.       ג'קי אהב אדרנלין, הוא קפץ בזויתן מגובה 30 מטר (אל מותו)

ג.        ג'קי רצה לצבוע את ביתו מבחוץ (הוא גר בקומה שלישית) ולכן התיישב על אדן החלון וצבע עד ש...

ד.      ג'קי טייל עם חברים ובמהלך הטיול עשו סנפלינג (הם ירדו בזוגות לחסוך זמן). החבל ניקרע והם נפלו מגובה רב.

לאחר פרק זמן של דיון בקבוצות, נחלק לכל קבוצה את המקור מספר החינוך ונבקש מהם להמשיך את הדיון גם לאור המקור הזה:

"לפי שעם היות ד' ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם, וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצוותו, לפי זכותן או חיובן. וכעניין שאמרו ז"ל "אין אדם נוקף אצבע מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה", אע"פ כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם. כי האל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע, שאם תיפול אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מוחו, או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם ויפח בהם נשמת חיים בעלת דעת, לשמור הגוף מכל פגע ונתן שניהם – הנפש וגופה, בתוך גלגל היסודות והמה ינהיגום ויפעלו בם פעולות. ואחר שהאל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חוכמתו, מצד שהוא בעל חומר, צווהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו.

נחזור לדיון במליאה – מי אם כן אחראי לכל המקרים?

נלמד יחד את דברי ספר החינוך, שהאדם נתון בתוך טבע העולם ומושפע על ידיו, וזה חלק מההשגחה של הבורא ששם את האדם עם נפשו בשליטת הטבע. אדם שמסתכן ופוגע על ידי כך בעצמו – אין לו להאשים אלא את עצמו ולפיכך יזהר שלא להסתכן.

נחזור למצוות מעקה – היא המקור לכך. הצורך לעשות מעקה לגג ולא להסתמך על כך שה' ישמור על האדם, נובע מההבנה שכיוון שבטבע אדם יכול ליפול מגג אם אין לו מעקה, הרי שזה הנהגת ה' שכך יקרה לאדם שלא יזהר.

להרחבה:

לא בכל הפעמים שאדם לא נזהר קורה לו מקרה חמור, אם כן עדיין יש לדון עד כמה ההשגחה היא שבדיוק כשלא נזהר אז קורה המקרה. 

ולענ"ד על פי הגמ' במסכת סוכה נג' ע"א: "וזו היא קידה לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע והא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה" ואומר רש"י: "הא והא גרמא ליה - נענש בחטאת דברים ונענש בשעת המאורע, כדאמרינן במסכת שבת (לב, א) נפל תורא חדד לסכינא:" כלומר שאמנם התחייב בשעה שהטיח דברים כלפי מעלה, ובשעת סכנה נענש בפועל. הגמ' בשבת (שם) על ג' דברים נשים מתות בשעת לידתן – ודווקא בלידתן שאז הן בזמן סכנה, ולגברים הגמרא אומרת העובר על גשר עיי"ש.

וכמו הגמרא במסכת ברכות נה ע"א: "ואמר רבי יצחק שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם ואלו הן קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו לשמים" שאדם שעובר תחת קיר נטוי אז זה מזכיר את עונותיו ובאמת מגיע לו, אלא שעד כה ריחמו עליו..)

הילוך:

ההילוך הוא סביב האחריות של האדם על מעשיו – שהוא גם באופן החיובי מנהיג את העולם במעשיו (ואי אפשר "לזרוק" הכל על הקב"ה)

לעיון והרחבה על כוחות האדם בטבע:

נאמר בדרשות הר”ן (תחילת הדרוש העשירי):

רצה בזה, כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא. והיא אומרו: וזכרת את ה' א–להיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. לא אמר "וזכרת כי ה' א–להיך נותן לך החיל, שאם כן היה מרחיק שהכח הנטוע באדם לא יהיה סבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא ית'.

הקב"ה נתן לאדם כוחות בתוך הטבע על מנת שיפעל ויקדם בהם את העולם. האדם צריך לזכור שעם היותו הפועל והעושה, הרי שהקב"ה הוא בעל הכוחות והוא שנתן לו את הכוח לפעול.)

• למדנו על האחריות של האדם על מעשיו, ושהוא פועל בכוחות הטבע. מה הכוחות שהקב"ה הטביע בך, בטבע העולם, שאיתם אתה יכול לתקן ולשפר את העולם? איך אתה פועל עם כוחות אלו?

שיעור 3:

ספר החינוך מלמד אותנו שיש צדיקים שהטבע לא שולט בהם, כאברהם שלא נשרף בכבשן האש וכחנניה מישאל ועזריה שלא נשרפו – והוא מסביר שצדיקים הם מעל הטבע ואין הטבע שולט בהם.

על מנת ללמוד ענין זה היה נראה בעיני להתחיל דווקא עם מקור שלא הביאו ספר החינוך – סיפור על ר' זירא שהיה בודק אם אש הגיהנם שולטת בו והיה נכנס לתוך האש. הסיפור הזה שונה בכך שלא מדובר בנס להצלת צדיק, אלא כמשהו שיגרתי בחיים שאדם היה עושה בכוונת מכוון ולא היתה האש שולטת בו.

תלמוד בבלי בבא מציעא דף פה' ע"א.

רבי זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב רבי אלעזר בשניה ונפלין עילויה מילי דצבורא ויתיב מאה אחריני דלא נשלוט ביה נורא דגיהנם כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה

תרגום:

ר' זירא כשעלה לארץ ישראל ישב מאה תעניות כדי שישתכח התלמוד הבבלי ממנו כדי שלא יטרידו, ישב מאה תעניות אחרות כדי שלא ימות ר' אלעזר בשנותיו ויפלו עליו דברי הציבור, וישב מאה תעניות אחרות כדי שלא תשלוט בו אש הגהנום. כל שלושים יום היה בודק את עצמו, הבעיר תנור עלה וישב בתוכו, ולא הייתה שולטת בו האש. יום אחד נתנו בו רבנן את עינם, ונשרפו שוקיו, וקראו לו קטן חרוך השוקיים.

(את המקור הזה ניתן ללמוד בלימוד "פתוח" – להביא את כל הסיפור, וללמוד אותו כהוויתו, ואז ניתן להגיע להרבה כיוונים שלאו דווקא קשורים למטרת השיעור, וניתן ללמוד אותו בלימוד "סגור" – להביא רק את החלק שרוצים להתמקד בו וללמוד אותו, ואז הלימוד בהכרח ממוקד מטרה. לענ"ד בשיעור זה שיש מטרה ברורה לאן רוצים לכוון – יש ללמוד רק את החלק הקשור לענייננו – אותו אפשר ללמוד באופן פתוח ללא כותרת וכדו'.)

מהלך השיעור:

נחלק את המקור הבא:

ר' זירא... ישב מאה תעניות אחרות כדי שלא תשלוט בו אש הגהנום. כל שלושים יום היה בודק את עצמו, הבעיר תנור עלה וישב בתוכו, ולא הייתה שולטת בו האש. יום אחד נתנו בו רבנן את עינם, ונשרפו שוקיו, וקראו לו קטן חרוך השוקיים.

• נקרא את המקור, נעשה שיקוף ותיקונים.
• נתחלק לחברותות, ונבקש מכל זוג, שאחד ישאל שאלה את ר' זירא והשני יענה לו בתור ר' זירא. ואח"כ להחליף בניהם.
• נחזור למליאה ונבקש להעלות את השאלות ואת התשובות.
• נבקש לכתוב תשובה/ כיוון חשיבה לשאלה נוספת שלא עלתה בחברותא שלנו.
• סיכום של המורה. הצעה לסיכום: יש אפשרות לצדיקים להתרומם מעל שליטת הטבע בהם, והם שולטים על הטבע, וכוחות פשוטים – כמו אש ששורפת לא פועלים עליהם.
• נלמד את הפסקא מהמצווה השייכת לעניין זה: (ההדגשות שלי)

 "ואמנם יהיו קצת מבני אדם אשר המלך חפץ ביקרם, לרב חסידותם ודבקות נפשם בדרכיו ברוך הוא, המה החסידים הגדולים אשר מעולם אנשי השם כמו האבות הגדולים והקדושים והרבה מן הבנים שהיו אחריהם כמו דניאל חנניה מישאל ועזריה ודומיהם, שמסר האל הטבע בידיהם, ובתחילתם היה הטבע אדון עליהם, ובסופן לגודל התעלות נפשם נהפוך הוא, שהיו הם אדונים על הטבע, כאשר ידענו באברהם אבינו שהפילוהו לכבשן האש ולא הוזק, וארבעת החסידים הנזכרים ששמו אותם (לתוך אש יוקדת ושער ראשיהם לא נחרך) ורוב בני האדם בחטאם לא זכו אל המעלה הגדולה הזאת, ועל כן תצונו התורה, לשמור משכנותינו ומקומותינו, לבל יקרנו מות בפשיעותינו, ולא נסכן נפשותינו על סמך הנס, ואמרו ז"ל שכל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ועל הדרך הזה תראה רוב ענייני הכתובים בכל מקום, כי גם בהלחם ישראל מלחמת מצווה על פי ה', היו עורכין מלחמתן ומזיינין עצמן ועושין כל עניינם כאלו יסמכו בדרכי הטבע לגמרי..."

מצוות מעקה היא משום שלא כולם במדרגה גבוהה כשל הצדיקים, ולכן יש להיזהר משליטת הטבע עלינו ומהיות האדם נתון לכוחות הטבע – כל עוד לא התעלה למדרגת הצדיקים.

הילוך:

למדנו על צדיקים גדולים ששולטים על הטבע בצידקותם. אמנם אנחנו לא במדרגה זו, אבל גם הם עבדו קשה על מנת להגיע למדרגה זו. (ר' זירא ישב 100 (!) תעניות בשביל זה).

גם אני רוצה לעלות מדרגה מאיפה שאני, ולהתקדם יותר במעלת הצדיקות. בחר לך דבר אחד בו אתה רוצה להתקדם בו, וכתוב מה תעשה היום על מנת להתקדם בדבר זה.