על גבורת ההתמודדות- פרק ב'

על גבורת ההתמודדות

מטרות השיעור:

-            נכיר כי גבורה קיימת לא רק בשדה הקרב ולא רק במצבי קיצון אלא ההתמודדות היומיומית היא גבורה גדולה במעלתה, וזהו אתגר משמעותי שעומד בפנינו בתהליך ההתבגרות.

-            נבין כי ההתמודדות מצמיחה איכויות גדולות בנפשו של האדם.

-            נראה כי ההתמודדות היא לכתחילה ולא תקלה לאנשים נמוכים במעלתם

-            נלמד על חשיבות דחיית הסיפוקים והברכה שבעקבותיה.

 

מהלך השיעור:

א.        הפעלה בקבוצות+מליאה

ב.         דיון בעקבות דברי הרב קוק

ג.         משימת כתיבה וקריאת דברי הרב הוטנר

ד.          צפיה בסרטון קצר+חלוקת נתוני המחקר ומסקנה

ה.         השלכה מעשית לבנים (שמירת הברית והעיניים ) ולבנות (סוגית צניעות הלבוש)

ו.        חלוקת דף סיכום השיעור

ז.          אסיף

 

משך השיעור:

שעה ומחצה ולפעמים אף שעתיים.

 

ניתן לפצל שיעור זה לשני נושאים:1. גבורה. 2. דחיית סיפוקים. אך אם מחליטים לעשות כך יש להוסיף אסיף אחר שלב ג' שבמהלך השיעור שלעיל ולהתחיל את השיעור הבא בעצם משלב ד' שלעיל.

 

 

בגרות והתגברות

 

א. נחלק את הכיתה לשלש קבוצות וניתן לכל קבוצה משימה. נספר שהנושא של השיעור הוא גבורה וכל קבוצה מקבלת כותרת של גבורה ועליה לחבר סיפור (עדיף אמיתי)  סביב מודל גבורה זה, ואחר כך להקריא את הסיפור לכיתה ולהסביר מדוע זוהי גבורה. הכותרות הם:

 

1.  נצחון משמעותי במלחמה נגד האויב שדרש הפעלת הרבה כוח

2.  מעשה חסד עוצמתי שבזכותו הצילו חיים (קפיצה לאוטובוס בוער, תרומת כליה, וכו' וכו')

3.  סיפור של וויתור גדול על משהו שמאוד רציתי למרות שהייתי בטוח-ה שאני צודק-ת או שהוא מגיע לי (וויכוח עם חבר, פסילה בבחינה, תפקיד בהצגה וכו')

 

לאחר הדיון המרתק נסכם ונאמר כי ישנם סוגים שונים של גבורה והגיבורים  באשר הם יוצרים חיים ערכיים ומשמעותיים יותר

 

ב. נבקש לומר כי אין אלו שלשת סוגי הגבורה היחידים אלא יש גבורה נוספת והיא כיבוש היצר, או בהגדרה שונה, היכולת לתת לכל כוח את מקומו הראוי.  נעיין בדברי הרב קוק ונעורר ביחס אליהם דיון נוקב:

הרב קוק, ברכת 'אוזר ישראל בגבורה', עולת ראי"ה, הוצאת מוסד הרב קוק

גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל.

גבורה המצטיינת לא בכיבושים שמכבשים את האחרים, מכניעים אותם או מאבדים אותם, אלא גבורה שבעיקרה היא קשורה בכיבוש שהאדם כובש את עצמו. גבורת הנשמה האלוקית, הרוח האצילי של האדם שמכבש את הגוף ואת תאוותיו  הגסות והסוערות, גבורת ארך אפיים הטוב מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.

זאת היא הגבורה האזורה לישראל הנאותה ליסוד המוסר הטהור והרמת ערכו של האדם ביתרונו מן הבהמה...

שיהיו הכוחות של האדם מושפעים להיות טהורים ומשועבדים לגבורת הלב המתמלא עוז וטוהר ורגש מלא קודש בשאיפה עליונה לגבורה של מעלה

 

נשאל מדוע כיבוש הגוף נחשב גם הוא לגבורה ויותר מכך מדוע הרב קוק סובר שגבורה זו היא גבורתם  הייחודית של עם ישראל? נשמע את החבר'ה ונסכם שבניגוד למעשה גבורה חד פעמי הרי שגבורה יומיומית איננה פשוטה כלל. נאמר גם שבתכל'ס זוהי הגבורה הכי שכיחה שיש לנו ביומיום. והקב"ה מצפה מאיתנו שנהיה בציר ההתמודדות. נבין שעצם ההתמודדות היא עבודת ה' ולא רק ההצלחות שבאות בעקבותיה.

 

ג. נחלק דפים שמצד אחד כתובים דברי הרב הוטנר ומצד שני חלק. נהפוך את הדפים כשהצד החלק כלפי מעלה ונבקש מכל אחד מתלמידי הכיתה לכתוב תחום אחד של התמודדות שיש לו ביום יום, נבקש שיכתבו בדווקא ולא רק "שיחשבו" ונבקש שנשמח אם ליד תיאור ההתמודדות יתארו הם גם את התחושות שמלוות אותם בהתמודדויותיהן. נרגיע ונאמר כי אין דאגה, לא נבקש מאף אחד שישתף את הנוכחים בתחום זה, וגם לא נאסוף את הדפים...

      לאחר מכן נהפוך את הדפים ונקרא בקול את דברי הרב הוטנר (קצת ארוך אבל כל מילה בסלע) :

פחד יצחק, אגרות וכתבים, קכ"ח. באותו העניין אפשר לראות את דברי רבי נחמן מברסלב, משיבת נפש, מהדורה בתרא, אות י'.

רעה חולה היא אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם. הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של החפץ-חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיגות לאחור שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע, משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל.

     התוצאה מזה היא כשנער בעל רוח, בעל שאיפה, בעל תסיסה מוצא בעצמו מכשולים, נפילות, ירידות, הרי הוא דומה בעיניו כבלתי "שתול בית השם". שלפי דמיונות של נער זה להיות שתול בבית השם, פירושו הוא לשבת בשלות הנפש על נאות דשא של מי מנוחות וליהנות מיצרו הטוב כדרך שצדיקים נהנים מזיו השכינה שעטרותיהם בראשיהם במסיבת גן-עדן. ולאידך גיסא, לא להיות מורגז מסערת היצר על דרך הכתוב "במתים חפשי". אבל דע לך, חביבי, ששורש נשמתך הוא לא השלוה של היצר-הטוב, אלא דוקא מלחמתו של היצר-הטוב. ומכתבך היקר הנלבב מעיד כמאה עדים כי אכן לוחם נאמן אתה בצבאותיו של היצר-הטוב. באנגלית אומרים Lose a battle and win the war (הפסד קרב, ותנצח מלחמה). בודאי שהנך נכשל ועומד להיות נכשל (אין בזה משום פתיחת פה לשטן) ובכמה מערכות תפול שדוּד. אבל אני מבטיח לך שלאחר הפסד כל המערכות תצא מן המלחמה כשזר הנצחון על ראשך, והטרף החד מפרפר בין שיניך. Lose battles, but win wars.

     החכם מכל אדם אמר "שבע יפול צדיק וקם" והטפשים חושבים כי כונתו בדרך רבותא. אף על פי ששבע יפול צדיק מכל מקום הוא קם. אבל החכמים יודעים היטב שהכונה היא שמהות הקימה של הצדיק היא דרך ה'שבע נפילות' שלו. וירא את כל אשר עשה והנה טוב מאד. טוב זה יצר טוב. מאד זה יצר הרע. אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באזניך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות ומעשים טובים שלך הייתי אומר כי זהו מכתב טוב. עכשו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקבלתי מכתב טוב מאד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול.

בבקשה ממך אל תצייר לעצמך גדולים שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה על כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה הנך מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה שלימה שאתה רוצה בה. דוקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דוקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמים

 

נסכם ונדגיש כי ההתמודדות כוללת בתוכה גם מעידות ורק הטיפשים חושבים שהתמודדות היא מציאות של דיעבד.

נבין כי בגיל הנעורים עצם ההתמודדות חשובה וגם הצלחות קטנות משמעותיות ביותר!

 

נשאל כעת, מה אנחנו מרגישים ביחס למה שכתבנו על הדף, כעת, לאחר קריאת דברי הרב? (הקלה? הבנה שזה נורמאלי להתמודד? וכו')

 

ד.  לאחר שראינו כי גבורה היא ערך ולאחר שראינו כי גבורה היא אתגר והיא סוג מיוחד של עבודת ה', נבחן את אחת מההתגברויות שלנו ונראה כיצד לא רק שהיא חונקת ומכבה אותנו ואת אישיותנו אלא שהיא מצמיחה אותנו למקומות טובים יותר.

נקדים ונאמר כי פעמים רבות ההתמודדות מצריכה אותנו לדחות סיפוקים מיידיים. לא להסתכל על כל דבר, לא לגעת בכל אחד, ולא לאכול מתי שרק מתחשק. כמעט בכל תחום מי שמתמודד לא רואה את הכל כמונח כאן ועכשיו עבורו וזה קשה, לפעמים זה קשה מאוד.

מדוע נכון כל כך לדחות סיפוקים ומה התועלת שצומחת מכך? נעיין בסרטון חמוד שכותרתו "מבחן המרשמלו", נקדים ונספר דברי רקע על המחקר המעניין שנעשה לפני שנים רבות ומה הוא בא לבדוק.

לצפייה בסרטון

 

מבחן המרשמלו

לפני כמה עשרות שנים החל ניסוי באוניברסיטת סטנפורד על ידי החוקר וולטר מישל, מחקר שלימים יתפרסם וייקרא 'ניסוי המרשמלו'. ניסוי זה נערך על ילדים בני שנתיים עד ארבע והוראותיו היו פשוטות. כל ילד נכנס בתורו לחדר ריק, התיישב על כסא כאשר על השולחן שמולו הונח מרשמלו בודד. הנסיין הסביר לילד כי הוא יעזוב את החדר לזמן מה, ובזמן זה יכול הילד לאכול את המרשמלו, אולם, אם יחכה עד שהנסיין יחזור הוא יזכה לקבל שתי חתיכות מרשמלו. התברר כי שניים מתוך כל שלושה ילדים לא הצליחו להתאפק ואכלו את המרשמלו. אחדים לא חיכו יותר מכמה שניות לאחר שהנסיין עזב את החדר וכבר טרפו את הממתק.לעומתם, שליש מהילדים התאפקו, חלקם בקושי רב, והתאמצו כדי לא להתפתות לאכול את המרשמלו. הם תועדו מריחים, ממששים ובוהים במרשמלו, העיקר לא לאכול אותו לפני הזמן. 14 שנה לאחר מכן נערך מחקר המשך, בו חזרו החוקרים לילדים שהספיקו לגדול בינתיים ועמדו לקראת סיום תיכון. הגילויים היו מרתקים. התברר כי מתוך קבוצת הילדים שהצליחו לדחות סיפוקים אחוזים גבוהים מאוד הראו יכולות חברתיות ולימודיות מפותחות, הרבה יותר מאשר קבוצת הילדים שלא התאפקו ואכלו את המרשמלו לפני הזמן. בנוסף, הילדים שהצליחו לדחות סיפוקים גדלו להיות בוגרים שהתמודדו טוב יותר עם תסכול ולחץ. מחקר זה מדגיש את החשיבות הקריטית של לימוד דחיית סיפוקים, כבר מגיל צעיר מאוד. הניסוי מלמד אותנו, כהורים, שאמירת 'לא' לפעוט או ילד אינה משיגה רק מטרה נקודתית וקצרת טווח (כמו אי אכילת ממתק) אלא משמעותית ביותר להתפתות והצלחתו העתידית של ילדנו. מאז, חוקרים רבים ניסו לשחזר את הניסוי המקורי בשינויים מסוימים (למשל, התייחסות לתרבות. חוקר שסבר שבמדינה כמו קולומביה יתנהגו הילדים באופן שונה גילה כי בדיוק אותם אחוזים של ילדים לא התאפקו ואכלו את המרשמלו לפני הזמן...)

היכולת להתמודד עם רגשות בוערים על עקרון ניסוי המרשמלו תתורגם בעתיד ליכולת ללמוד למבחן במקום לראות טלויזיה, לחסוך יותר כסף לפנסיה. 

 

נגיע למסקנה משותפת כי דחיית סיפוקים היא כוח אדיר ומועיל!

 

הערה: ניתן לעשות הרבה דברים עם מבחן המרשמלו ולקחת אותו להרבה תחומים נוספים ביחידת בית חינוך ומשפחה.

 

ה. הנגזרות של דחיית הסיפוקים הן רבות. ניתן לקחת אותם להרבה כיוונים ולהראות שמי שיודע לדחות סיפוקים יכול לנהל את חייו בצורה נכונה יותר. לכן יש לפתוח פה לינק לסוגיות המעשיות- כגון שמירת הברית, צניעות, גלישה באתרים לא צנועים באינטרנט ועוד.  כדאי להזמין את התלמידים לתת בעצמם את הדוגמאות.   

               

ו. סיכום

נסכם ביחד את מה שעברנו

אז מה היה לנו?

ראשית -  דיברנו על סוגי גבורה שונים, גבורת המלחמה, גבורת מעשה חסד וגבורת הוויתור. ראינו כי חכמים הציבו גבורה נוספת המיוחדת לישראל. יש שמתפארים בכיבושים גדולים ובניצחונות מפוארים. יש שמתהללים בניצחונות על אנשים חלשים. גבורתם של ישראל היא גבורה שונה, שהרי גבורתם היא "בכיבוש שהאדם כובש את עצמו". ראינו גם כי גבורה זו היא לא של התמודדות דיעבדית אלא דרך חיים של עבודת ה'. לכתחילה אנחנו מתמודדים. הרב הוטנר חידד את הנקודה שמי שמתמודד לא נחשב כפחות ערך אלא אדרבה, ההתמודדות היא חלק בלתי נפרד מההתקדמות ומהבניה.

 

שנית -  דנו בעניין דחיית הסיפוקים. בחנו את מבחן המרשמלו ואת תוצאותיו. ראינו כי עולם המדע קובע כי מי שדוחה סיפוקים בונה לעצמו חיים איכותיים יותר, ותורתנו הקדימה תובנה זו במספר שנים לא מעטות.

ראינו כי עקרון דחיית הסיפוקים בא לידי ביטוי במספר סוגיות מעשיות כשמירת הברית שמירת העיניים וכסוגיית הצניעות, וגם בהם יש להדגיש כי מטרת הציווים וההגבלות לטובת האדם ולהעצמתו, אם כי בשלב ראשון זה קשה יותר אנחנו רצים ריצות למרחקים ארוכים, ריצות מרתון ולא ריצות קצרות של 100 מטרים.

   

ז. אסיף

        נשאל כל אחד מה הוא לוקח לו משיעור זה- כל אחד משפט קצר:

         סוגי גבורה? גבורה שהאדם כובש את עצמו? הצלחות קטנות? דחיית סיפוקים?

 

 

להרחבה: 

ניתן בהקשר זה להביא מקורות רבים של חז"ל בשבח ההתמודדות והעמל "אדם לעמל יולד", "לפום צערא אגרא", פסקאות נוספות מהאדמו"ר מסלונים ועוד.  בכיתה ברמה גבוהה כדאי לעורר דיון מדוע בבסיס העולם נטועה התביעה לעבודה קשה (נהמא דכיסופא וכו' וכו' ) אך גם בלי העמקה זו השיעור יכול שיעמוד בפני עצמו.

 

הצלחות קטנות

חפץ חיים, הקדמה לספר שמירת הלשון.

א. לעניין טענת היצר שלא יימשך הדבר יותר מיום או יומיים, ישיב לו: לו יהיה כדבריך – וכי בשביל זה צריך להרפות מזה? והלא ידוע כי כאשר ילך, יהיה מי שיהיה, אפילו עשיר גדול וכל שכן עני על שפת הים, ויראה שפלט הים אבנים טובות ומרגליות, האם יתיר לנפשו מלהתרפות מללקטן מסיבת דבר שלא ימשך, זמן לקיטתן רק על איזה שעות ולכל היותר יום אחד – זה אין שייך רק בדבר נמוך ונבזה – לא כן באבנים טובות ומרגליות היקרים מאוד בשווין, אשר על כל רגע ורגע אשר ילקטם ויתפשם תחת ידו שווה יותר ממאה ימים אשר ילקט דברים פחותים

 

ב. ושמעתי בשם גאון אחד ששאל אדם אותו אם לא כוון ברוב התפילה, והוא עומד בסוף התפילה - באיזה אופן יעורר את נפשו להתחיל לכוון? והשיבו, משל למה הדבר דומה? לקטנה אחת שעמדה על השוק בסל גדול של ירקות למכור, ופגע בה אנס אחד והתחיל לחטוף מהסל, ונבהלה ולא ידעה שום עצב איך לעשות, פיקח אחד עמד למרחוק, אמר לה: מה תעמדי? על מה תמתיני עד שייחטף כולו? הנה הוא חוטף, גם את חטפי, וכל מה שיעלה בידך יהיה שלך... כן הדבר ממש בעניינינו: היצר ניצחך ביום זה... אתה עמוד והתחזק נגדו למחר לנצחו, ואפילו אם חס ושלום, יתרמי שינצחך עוד הפעם, אף על פי כן אתה חוזר והתחזק נגדו להלחם אותו ובודאי יעזרך הקדוש ברוך הוא שתהיה גם כן מהמנצחים, כי הבא לטהר מסיעין אותו

 

ההתמודדות כערך עצמי

האדמו"ר מסלונים שיחות ומאמרים לתקופת שובבי"ם, 'הקדושה יסוד היסודות'

העיקר שלא להיכנע אפילו אם כבר עברו כמה פעמים שקיבל על עצמו ולוחם בכל כוחותיו ואינו רואה סימן ברכה, שהיצר הרע בוער בו כמו אש ומכשילו פעם אחר פעם, ואמרו רבותינו הקדושים שעליו נאמר 'ואראך מתבוססת בדמיך', כמו מי שנפצע במלחמה ומכל הצדדים שותת הימנו דם, ואם אינו נכנע לאויב  אז אומר לך בדמייך חיי, יש מזה נחת רוח להקב"ה יותר מכל העבדות של מלאכים ושרפים. דווקא מתוך מצב כזה יכול חייל לעלות לדרגה גבוהה, כשלמרות שנפצע ממשיך ללחום, מה שאין כן בימי שלום הרי זה דבר נדיר שיעלה בדרגה...