קידושין לא' ע"א: להעיר אב ישן?

המקורות לקוחים מתוך חוברת המקורות של תוכנית הלימודים החדשה

הרב יהודה החסיד, ספר חסידים (מרגליות) סימן שלז

הבן שבא לידו ריווח ואביו ישן - למדנו מדמה בן נתינה. אבל אם בא ריווח לאביו ונפסד אביו, וכשמקיץ מצטער יותר שלא הקיצו , והבן יודע דעת אביו ששמח כשמקיצו בשביל אותו דבר, מצווה להקיצו מאחר שאביו שמח על זה. וכן כשמקיצו ללכת לבהכנ"ס או לדבר מצווה.  

הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ סעיף מ

כתוב בספר חסידים על מעשה שבגמ' באחד שהיו המפתחות תחת מראשותיו של אביו ולא הקיצו , דזה דווקא כשהאב אינו מצטער על שלא הקיצו , אבל אם יודע שיצטער צריך להקיצו . וכן ללכת לבית הכנסת או לדבר מצווה מקיצו [שם סי' של"ז]. ונראה דדווקא כשיעבור זמן תפלה . ויש לדקדק דוודאי נראה להדיא בהך מעשה דבגמ' שאביו היה נהנה אם היה מקיצו והרוויח ממון הרבה, ולהיפך מסתמא מצטער, ואולי הכול לפי מה שהוא אדם. ומ"מ טוב יותר להקיצו ע"י אחר ולא ע"י עצמו וכמדומני שכן המנהג וכן נכון לעשות:

שאלות לעיון

·         מדוע ערוך השולחן מסייג את דברי ספר חסידים וטוען שרק אם יעבור "זמן תפילה" יעיר את אביו ?    

·         מה משמעות המשפט " ואולי הכול לפי מה שהוא אדם" ?

·          מדוע  טוב להקיצו ע"י אחר ?

הצעה לפעילות

א.      לא נעורר את הקושיה בעצמנו. נלמד את הסיפור יחד בכיתה כ"כה עשו חכמינו" מפורש.  נעבור לשלב הבא 

ב.      המשך דמיוני שנחלק לתלמידים : " למחרת ביקור החכמים פגשה השכנה את נתינה , אביו של דמא , במכולת. שכנה : נתינה , משלחת מלכותית הייתה אצלך אתמול , הא !  נתינה : מה פתאום ? היה יום רגיל. שכנה : נו באמת, ב14:00 בצהריים היו כאן שלושה חכמים יהודים עם תרבושים ! נתינה : באמת , ישנתי את שנת הצהריים שלי , אפילו לא הרגשתי, מה הם רצו ? שכנה : כדאי לך לברר ! זה היה נראה לי משהו רציני מאד ! נתינה חוזר הביתה. דמא : אבא הבאת מילקי ? נתינה : יש דברים חשובים יותר ממילקי !... "

ג.       התלמידים יתבקשו לכתוב המשך דמיוני לדו-שיח בין דמא לבנו. לאחר מכן נבקש משלושה תלמידים להציג את הסיפור. ( השכנה , נתינה ודמא ) . כאן הקושיה תתעורר בעוצמה , בהתאם לתסריטים...

ד.      נבקש מהתלמידים לחשוב על תרוץ לקושייה. נעורר דיון – האם נתינה היה "טייקון" שלא זקוק לכסף ? ( והרי "אוהב כסף לא ישבע כסף" ) אולי יש לו "שיגעונות" ושינה חשובה לו יותר ? ( כפי שסובר ר"מ פיינשטיין ) ננסה לנסח כלל מתי מותר להעיר את ההורים ומתי לא.

ה.      נבקש מהתלמידים ללמוד בחברותא את דברי ספר חסידים ואת דברי ערוך השולחן. נבקש מהם לחדד מה שינה או הוסיף בעל ערוך השולחן.

ו.        ייתכן שערוך השולחן מדגיש שיש להעיר רק אם יעבור "זמן תפילה" כדי לא להעמיס על אבא חומרות...

ז.       "הכול לפי מה שהוא אדם". משפט זה מבטא את הצורך "להיכנס לנעליים" של הזולת. משימה לתלמידים - למדו עם ההורים את הגמרא והעלו את הקושיה. מן הסתם ההורים ירצו שתעירו אותם במקרה דומה . בשיחה פתוחה עם ההורים חפשו מקרים אחרים שיפתיעו אתכם ... הייתם חושבים שההורים ירצו שתעירו אותם אבל... , והפוך כמובן... שימו לב שהכלל "הכול לי מה שהוא אדם" מוקצן מאד בסיפור שלנו אבל קיים בהחלט גם בין אנשים נורמאליים...  הדיון בכיתה למחרת ( או כעבור כמה ימים ) יכול לשלב הומור , מן הסתם יעלו מקרים מעניינים...

ח.      אמא מבקשת מאיתנו להעיר את סבתא כדי לקחת תרופה , למרות שסבתא תכעס. האם אמא צודקת ?         ( תשובה אפשרית – כן .הדבר פוגע בסבתא.האם ההפסד לא פוגע בנתינה ?... )

ט.      מדוע טוב להקיצו ע"י אחר ? ( תשובה אפשרית – גם כשמותר לעשות דבר שבד"כ הוא בעייתי עדיף לעשות זאת באופן שונה . השינוי מהווה תזכורת לכך שבד"כ הדבר אסור ! - עיון נוסף בהרחבה שבהמשך )

לתשומת לב

בעל ספר חסידים וערוך השולחן עוסקים בשאלה האם להעיר את אבא לתפילה. מלבד רמז קצר לא "פתחנו" נושא זה מחמת "מוקשים" רבים שהוא טומן בחובו , ובגלל "רוחב היריעה".( שייכותו לשינויים הגדולים שעוברת החברה הדתית בדורנו ). אם המורה חפץ לעורר דיון כזה ראוי שירחיב בסופו בנקודה חשובה –  הילדים אינם המחנכים ( דייקא ! ) של הוריהם – הם יכולים להשפיע עליהם. אבל... -  

להרחבה  

א.כיבוד אב ואם שרצונותיהם חריגים מופיע גם במקרים הבאים : אמו של דמא בן נתינה קרעה מלבושו בין גדולי רומי , והעירו תוס' שהייתה מטורפת מדעתה (ואולי מתאימה לאביו... ),  אמו של ר' ישמעאל שחפצה לשתות את המים שרחץ בהם רגליו ( תוד"ה ר' טרפון , ל"א ע"ב ) ,ואמו של רב אסי שרצתה להתחתן עם גבר נאה כמותו (  גמ' שם  ). ניתן לדון בנקודת החידוש בכל מקרה ומקרה.

ב. דמא בן נתינה "נכנס לנעליים" של אביו, ולכן לא העירו , למרות שאדם נורמאלי היה מתחנן שיעירו אותו בסיטואציה דומה. בהלכות בין אדם לחברו הצורך "להיכנס לנעליים" של השני חשוב ביותר. דוגמה לכך היא סירובו של מר זוטרא לאכול מפירותיו של מרי בר איסק , בגלל החשש שהוא מציע לו אותם כדי שלא יחשבו שהוא אינו מארח ראוי ( בבא מציעא כ"ב ע"א , ועיין תוס' שם )

ג. דוגמה נוספת למקרה שבו אדם עושה "בשינוי" מעשה שבד"כ אינו ראוי - יעקב אבינו , כשהוצרך לשקר כדי לזכות בברכות , לא אמר ליצחק "אנוכי עשיו " אלא "אנכי, עשיו בכורך". אם היו שואלים את יעקב האם שיקר , לא היה מיתמם ואומר : "מה פתאום ? - התכוונתי שאני יעקב, ועשיו הוא בכורך" . כוונת ניסוח זה היא כלפי עצמו , להזכיר לו שהשקר בד"כ אינו ראוי ,ולכן כשנאלצים לאומרו  משתמשים בלשון שמשתמעת לשני פנים.