א.      נכתוב על הלוח את המשפט הבא (מתוך תנא דבי אליהו):

משל למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך, וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים הוא...

נבקש מהתלמידים להשלים את המשל ע"פ דמיונם. נשמע כמה מהתלמידים. ונאמר להם שנחזור לסיפור זה בהמשך השיעור.

ב.  כעת נתלה בשני קצוות הכיתה שני שלטים-

שמחה               יראה 

נבקש מהתלמידים להיעמד על הרצף שבין שמחה ליראה לפי תחושתם ביום הכיפורים. נבקש מכמה תלמידים (בעודם עומדים) להסביר את בחירתם. כיצד הם מרגישים ביום הכיפורים? איזה רגש דומיננטי עולה בהם ביום זה? (נאמר לתלמידים כי ניתן כמובן להעלות גם רגשות אחרים- עצבות, בושה,  התעלות...)

ג.        המשנה במסכת תענית אומרת: "אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים" יום הכיפורים הוא אחד הימים השמחים ביותר בשנה. נשאל את התלמידים: מדוע לדעתכם יש שמחה גדולה ביום זה?

ד.       כעת נחזור למשל בו פתחנו את השיעור ונלמד אותו ואת הנמשל שלו:

יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם" (תהלים פרק קלט)

"ימים יוצרו ולו אחד"- זה יום הכפורים לישראל, שהוא שמחה גדולה לפני מי שאמר והיה העולם, שנתנו באהבה רבה לישראל.

משלו משל למה הדבר דומה?

למלך בשר ודם שהיו עבדיו ובני ביתו מוציאין את הזבלים ומשליכים אותם כנגד פתח של מלך, וכשהמלך יוצא ורואה הזבלים הוא שמח שמחה גדולה.

לכך נדמה יום הכיפורים, שנתנו הקב"ה באהבה רבה ובשמחה, ולא זו בלבד אלא בשעה שהוא מוחל לעונותיהן של ישראל אין מתעצב בלבבו אלא שמח שמחה גדולה, ואומר להם להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות, בואו ושמחו עמי שמחה גדולה, שאני מוחל לעונותיהם של ישראל

לפיכך יהא אדם זוכר מיום שבחר הקב"ה באברהם עד אותה שעה, וכל טובות וצדקות שעשה עם ישראל בכל שעה ושעה, שנאמר זכר אלה יעקב (ישעיה מ"ד כ"א) ואומר מחיתי כעב פשעיך (ישעיהו מ"ד, כ"ב), מה עבים הללו נמחין על ידי הרוח כך עונותיהם של ישראל נמחין בעולם הזה ואין להם תקומה לעולם הבא.  (תנא דבי אליהו)

ה.      לאחר קריאת המדרש נבקש מהתלמידים לשתף בהבנתם את המדרש, ברעיון ש"תפס" אותם וכו'.

נבקש מהתלמידים להסביר את המשל ואת הנמשל.

מה הופך את יום הכיפורים ליום של שמחה? כאן כדאי להזכיר את ההמשכים שכתבו בתחילת השיעור- מן הסתם רוב התלמידים תיארו כעס של המלך על השלכת הזבל בפתח ביתו, מה שיכול להדגיש לנו את חסדו וגדולתו של הקב"ה- ששמח כשבניו עושים תשובה ומיטהרים. כמו כן המדרש בסופו מתאר את השמחה של העולם כולו ביום הכיפורים- נראה שלתשובה יש השפעה במעגלים מתרחבים והטהרה שמביאה עימה התשובה משפיע על האדם, על העם ועל העולם כולו. 

ו.        עד כאן עסקנו בשמחה של הקב"ה ביום הכיפורים, כעת נראה שיום זה הוא יום של שמחה גם עבור עמ"י, השמח בכפרתו שהרי "עיצומו של יום מכפר" ניתן לראות זאת בדברי התלמוד הירושלמי, שאומנם נאמרו על ראש השנה אך מתקשרים גם ליום הכיפורים:

תלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה פרק א דף נז טור ב /ה"ג

רבי חמא בי רבי חנינה ... אי זו אומה כאומה הזאת, בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין- לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים.

ז.        כעת נשאל את עצמנו ואת תלמידנו- לאור הלימוד היום, על יום הכיפורים כיום של שמחה, מה זה אומר לנו? איך מתפללים מתוך עמדה כזו? איך מתכוננים ליוה"כ לפי זה? איך צריכה להיראות הסעודה המפסקת? וכו'.

ח.      לסיום, אפשר להשמיע את ביצועו היפה של יונתן רזאל לפיוט "היום תאמצנו" הנאמר ביום הכיפורים ומבטא את הביטחון בה' ובמחילה והכפרה של יום הכיפורים- 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום'

מצורף קישור למילות הפיוט וללחן באתר פיוט: