א. פתחנו בלימוד המושגים מן הפסיכולוגיה החברתית- כל קבוצה קיבלה מושג אחר ולאחר מכן סבב שיתוף. כבסיס להבנת הקשר שבין הפרט לכלל ע"פ המחקר, תיארנו ניסויים שונים ומחקרים שנעשו.
ב. שאלה לדיון: מה עדיף- לעבוד את ה' כיחיד או כחלק מקבוצה, כציבור?
עלו כיוונים לכאן ולכאן (כשמה שלמדנו בהתחלה רק מהווה מצע לעניין ונמצא ברקע ולא בהכרח צריך לטעון מתוכו.
ג. חובת הלבבות שער חשבון הנפש פרק ג
ומהם הפסד העצה וחסרון הכרת השכל והתגברות היצר בחברתם, וריעותם, והתלמד רוע מידותם.
כמו שאמר החכם (משלי יג) ורועה כסילים ירוע.
ועל כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ, מוציאין את האדם מן העולם.
וכללו של דבר, כי רוב העבירות לא יגמרו אלא בשנים, כמו הזנות, ורוע משא ומתן, ושבועת שקר, ועדות שקר. וכל העבירות שיהיו בלשון, לא יגמרו אלא בחברה, ובהתערב עם בני אדם. אבל הבדידות והפרידה מבני אדם, סיבת ההצלה מכל מה שזכרנו מן העבירות, והוא מהחזק שבדברים המביאים אל המידות הטובות.
וכבר נאמר,
כי עמוד בר הלבב
אהבת הבדידות ובחירת היחידות.
על כן הישמר אחי, פן ישיאך היצר, וייפה בעיניך החברה והתערובת עם בני אדם, ויסיתך לכסוף בעת היחידות והבדידות להם.
ואחר כך הישמר פן יטעה אותך רעיון לבך, כי בחברת חכמים היודעים את האלוהים ואת תורתו, והתערב עם גדולי בני אדם העדר עניין הבדידות והנחת מעלות היחידות. אך היא הבדידות הגמורה והיחידות השלמה.
ובחברת אנשי החסד והתורה מעלות רבות יתירות על מעלות היחידות יארך סיפורם.
ואמר החכם (משלי) הולך את חכמים יחכם וגו'.
ואמר (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים.
ואמר במי שלא התחבר עם אנשי החסד (משלי טו) לא יאהב לץ הוכח לו וגו'.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: קיבוץ לרשעים רע להם ורע לעולם, ולצדיקים טוב להם וטוב לעולם. פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, ולצדיקים רע להם ורע לעולם.
ואמרו: יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.
ואמר (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע:
חובת הלבבות פותח במעלת היחידות, כמה חשוב להיות לבד ולא להימשך אחר החברה, סכנותיה של החברה ועוד. בסיום דבריו מסייג- מדובר רק בחברה שלילית ואילו בחברת צדיקים החיבור ראוי וטוב.
ד. דיון בעקבות הדברים- האם נכון להתרחק מחברה רעה, כיצד עושים זאת, האם אני משפיעה או מושפעת, האם נכון להתחבר רק לטובים וכד'...