שמואל א' פרק ב': תפילת חנה

א.      לספר את סיפורה של חנה - לפני ההריון. לנסות להיכנס לדמותה. לכאב העקרות.  לצער מול פנינה וילדיה הרבים. (צילמתי לבנות גם את המדרשים- על איך שהקניטה פנינה את חנה, ועל הפניה של חנה לקב"ה 'דדים אלו שנתת לי מה אעשה בהם?' וכן האמירה 'ה' צבאות'- בכל הצבאות הרבים של אנשים שבראת בעולם אין לך אפילו בן אחד לתת לי?

ב.      להשמיע את "בן לו היה לי" בביצוע של אחינועם ניני.

ג.       תרגיל כתיבה- אחרי שראינו קצת את עולמה של חנה, עם מה היא מתמודדת- יום אחד חנה כותבת מכתב- לבחור למי היא כותבת - עלי, אחת המתפללות, אלקנה, פנינה, ה', ומה היא כותבת.

ד.      סבב שיתוף

ה.      אנחנו רוצים לפגוש את חנה כמתפללת. ללמוד ממנה- לשים לב שהתפילה עצמה לא כתובה- רק הנדר ותפילת ההודיה לאחר הלידה. מה המשמעות של זה? יש כאן תיאור מאד מפורט של איך שהיא נראית. אולי לנסות להראות. תנועות גוף, מחוות ידיים העוויות פנים.

1. התפילה לא כתובה כי זה משהו אינטימי ופרטי בינה לבין ה'.

2. התפילה לא כתובה כדי לא להגביל אח"כ נשים להתפלל דווקא במטבע הזה. העיקר הוא היכולת שלה לשפוך את נפשה, לדבר על ליבה. החופש שלה בעמידה מול ה', הכנות, הדיבור מעומק הלב- מאד חזק כאן.

ו.        נקודה נוספת- אחרי התפילה- 'ופניה לא היו לה עוד'- התפילה עצמה כבר חוללה שינוי. עוד לפני שנפקדה.

ז.       דף לימוד- הרב בר שאול- העקרות כאמצעי למטרה- שהיא התפילה, קרבת ה' וכן התפילה כהמתקת סוד בין האדם לה':

הרב אלימלך בר שאול זצ"ל, מצוה ולב

עבודה שבלב

שנו חכמים: ״ לאהבה את ה׳ אלהיכם, ולעבדו בכל לבבכם" איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אומר: זו תפילה׳ . הכרת התלות והכרח הזיקה מקרבים האדם לבוראו ומה טעם התפילה נקראת עבודה שבלב? מפני שהיא עושה פעולה גדולה בלב: ״כי התפילה שמתפלל האדם אל השי״ת, מורה שהאדם נתלה בו יתברך, וצריך אליו, ואין לו קיום זולתו. ואשר האדם נתלה בו יתברך, כאילו הוא נקרב אליו. שכל אשר הוא תולה באחד, הוא נקרב ונמסר אליו. ולפיכך התפילה היא עבודה גמורה אל השי"ת. התפילה מעמיקה בלב המתפלל את הכרת התלות בבורא יתברך, ואת הכרח הזיקה אליו. ומשבא אדם לידי הכרה על תלותו הגמורה בבוראו, בעצם חייו ובכל הנצרך לו לקיומו, והכרת התלות מתפשטת בלבו כדי הרגשה חיה, הריהו מופנה ופונה לקראת בוראו. גובר על כל מעצור ומרחק ורואה עצמו עומד לפני ה׳. וטוב לו ואור לו בקרבתו לזיו השכינה. הוא בן־חורין מן האשליה של ״כחי ועוצם ידי״, נגאל מן המיצר וההסגר על בדידותו האנוכית, בוטח בה׳ וחסדו יסובבנהו. וכאשר ירגיש כן יביע אומר, ישיח ויבקש: ״כי אתה גחי מבטן, מבטיחי על שדי אמי, עליך השלכתי מרחם, מבטן אמי אלי אתה, אל תרחק ממני״ . כל עצמה של תפילה: קרבת אלוהים.  

ה׳ קורא האדם אליו מתוך המחסור וזה רצונו של מקום.  באהבת הקב״ה את האדם אשר יצר בצלמו, רוצה הוא יתברך שהאדם יהיה עמו במחיצתו, קרוב אליו ודבוק בו, חי לפניו והולך בדרכיו. ״לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו״. ובתורת אמצעי לכך, משהה הקב״ה לפעמים מלתת לאדם איזה מצרכיו, כדי שעם פנייתו לבקש את צרכיו יתמלא לבו של האדם רגש קרבה לבורא, ״ויתייחד העובד עם המלך במסיבו" הוי אומר: מהות התפילה, כלומר: ההתקרבות לה׳, היא עצמה מטרת התפילה, ואילו חסרון הצרכים ובקשת מילואם, אינם אלא אמצעים לה. קריאת ה׳ לאדם — בחסרון הצרכים, והיענות האדם לקריאה — בבקשת מילואם.  כך פירשו חכמים: ״למה נתעקרו האמהות וכו', שהיה הקב״ה מתאוה לתפילתן. אמר הקב״ה: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להן בנים— אינן מתפללות לפני. ועומק דבריהם הוא: כי אין העקרות עיקר הסיבה, אלא התפילה. ולא באה העקרות אלא בשביל שתבוא התפילה. אם־כן:    התפילה — עיקר״ .

משל למה הדבר דומה, למלך שהיה מחבב ביותר לאחד מעבדיו, והיה מזמינו וחוזר ומזמינו לפלטרין שלו. פנה העבד לעסקיו ושכח הזמנתו של מלך. מה עשה המלך ? אמר להכניס בכל יום פת ותבשיל של אותו עבד לתוך הפלטרין, ובשעה שהעבד רעב ומבקש מזונותיו, על־כרחו הוא נכנס לפלטרין ליטול מנה שלו. באותה שעה המלך רואה את יקירו ושמח בו ומאיר פניו אליו.

ומה יפים ומעודדים דברי חכמים: ״עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה, אבל הקב״ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו וכו'. ראה כמה הוא גבוה מעולמו, ואדם נכנס לבית־הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה, והקב״ה מאזין את תפילתו, שנאמר: ׳וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע... והאזין הקב״ה את תפילתה, וכן כל בריותיו, שנאמר: ׳חפלה לעני כי יעטוף, ולפני ה׳ ישפוך שיחו׳ כאדם המשיח באוזן חברו, והוא שומע. וכי יש לך אלוה קרוב מזה שהוא קרוב לבריותיו כפה לאוזן? בהעדר תפילה: ״הקב״ה נראה רחוק׳׳.  עם התפילה: ״אין קרוב ממנו״.

ח.      קריאה איטית של התפילה לאחר הלידה. הגדולה של היכולת להודות. לא לפנות רק כשקשה אלא גם בטוב. לא ברור מאליו. (הסיפור על הרב ליכטנשטיין שמישהו מבני המשפחה היה בניתוח וכולם ישבו וקראו תהילים וכשהוא יצא כולם הלכו בשמחה ורק הרב נשאר לומר פרקי תהילים- של שבח והודאה)

ט.      מה הדבר המרכזי שמורגש בתפילה הזו? מה התמצית?

י.        לסמן את כל זוגות ההפכים בתפילת ההודיה- מה העניין? (בשמיעה שלי- התחושה שה' הוא השולט על כל העניינים, והחיים מתגלגלים- יש כאן המון הפכים- ממית- מחיה, מוריד- מעלה, עשיר- עני, עקרה- רבת בנים..... הכל יכול לקרות והעיקר האמונה.... הבנות הוסיפו- כוחה של תפילה להפוך ממצב למצב)

עקרה / רחל

בֵּן לוּ הָיָה לִי, יֶלֶד קָטָן,

שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.

לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט

בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.

יֶלֶד.

קָטָן.

אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי,

רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.

רְסִיס נְהָרָה.

לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר

"אוּרִי" - 

אֶקְרָא.

עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.

עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.

עוֹד אֲחַכֶּה

לוֹ.