סוכה כז ע"ב - כח ע"א: רבי אליעזר הגדול

רקע לסוגיה:

רבי אליעזר בן הורקנוס, מוזכר בשם הסתמי רבי אליעזר, מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבחירי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. ריב"ז מכנה את רבי אליעזר במסכת אבות "בור סוד שאינו מאבד טיפה". תלמיד חבר של רבן גמליאל דיבנה ובר הפלוגתא של רבי יהושע בן חנניה. הסוגיה מביאה לנו טעימה על דמותו של רבי אליעזר, מה מניע אותו לפסוק הלכה, כיצד הוא פועל במצבי קיצון בו הוא צריך להגיד דבר שלא אמר בשם רבו, ואף רשימה של דברים שמאפיינים את רבי אליעזר. בסוגיה ניתן לראות את ניסיון הגמרא והחכמים לדייק את תגובותיו של רבי אליעזר, המנסים לאורך הדרך להעמיד את התנהגותו במבחן המציאות ולראות האם הוא עקבי בעקרונותיו. 'שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו לעולם', האם הדבר אפשרי? האם זה נכון? האם יש לעקרון זה מחירים?

מקורות:

בבלי מסכת סוכה, דף כ"ז עמוד ב – כ"ח עמוד א, רש"י ד"ה 'אין לך כל שבט', 'לא מפני שהפליגו בדברים', 'אין יוצאים מסוכה לסוכה', 'אינן אלא מפי השמועה'. תוס' ד"ה 'כל עוף שפורח עליו מיד נשרף'.

§ תוס' בבלי חגיגה ט"ו ד"ה 'שובו':

... הוה המעשה אבויה אבי הוה מגדולי ירושלים וביום שבא למהולי קרא לכל גדולי ירושלים והושיבן בבית אחד ולר"א ולר' יהושע במקום אחר מן דאכלין ושתין שרין מטפחין ומרקדים, אמרי עד דאלין עסקין בדידהו נעסוק בדידן, ישבו ונתעסקו בדברי תורה ירדה אש מן השמים והקיפה אותן, אמר לון אבויה אבא גברין מה באתם לשרוף ביתי? אמרו לו: ח"ו אלא יושבין היינו וחוזרין דברי תורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני לא באש נתנו. אמר: הואיל וכך כחה של תורה, אם יתקיים הבן הזה לתורה אני מפרישו ולפי שלא היתה כונתו לשמים לפיכך לא נתקיימו בו...

§ משנה מסכת אבות פרק ב' משנה ח':

חמשה תלמידים היו לו לרבן יוחנן בן זכאי, ואלו הן, רבי אליעזר בן הרקנוס, ורבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן, ורבי שמעון בן נתנאל, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה מונה שבחן. רבי אליעזר בן הרקנוס, בור סוד שאינו מאבד טפה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. רבי יוסי הכהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, ירא חטא. ורבי אלעזר בן ערך, כמעין המתגבר. הוא היה אומר, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים, ואליעזר בן הרקנוס בכף שניה, מכריע את כלם. אבא שאול אומר משמו, אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ורבי אליעזר בן הרקנוס אף עמהם, ורבי אלעזר בן ערך בכף שניה, מכריע את כולם.

§  פירוש תוספות יום טוב על אתר:

שאינו מאבד טפה. כלומר לענין זה הוא שדומה לבור סוד ולא בכל בחינותיו לפי שיש בבור הזה נמי לגריעותא שאין מימיו מתוקים כמו באר מים חיים הואיל ואלו אינם אלא מכונסים ולא נובעים כלל ועוד ששואבים מטעם הסיד, ולפיכך הוצרך לבאר שאינו מאבד טפה.

§ ברכות כ"ז:

המתפלל אחורי רבו, והנותן שלום לרבו, והמחזיר שלום לרבו, והחולק על ישיבתו של רבו, והאומר דבר שלא שמע מפי רבו - גורם לשכינה שתסתלק מישראל

שאלות לעיון:

1. בדו שיח בין רבי יוחנן ברבי אלעאי לרבי אליעזר, רבי אליעזר מנסה להתחמק משאלותיו של רבי יוחנן. האם יש בתשובותיו של רבי אליעזר איזשהו אמירה, מסר להעביר לרבי יוחנן?
2. בתמיהת תלמדיו 'כל דבריך אינן אלא מפי השמועה', מדוע רבי אליעזר עונה בצורה כה נחרדת, המצריכה ממנו לחרוג ממנהגו ולומר להם דבר שלא שמע מפי רבותיו. היה לו לענות בצורה פשוטה: אכן, כל דברי אינן אלא מפי רבותיו.
3. מה כל כך מיוחד, ומאיפה הרצון הגדול שלא לומר דבר שלא שמע מפי רבותיו לעולם? האם עקרון ו'ערך' זה עולה על כל שאר הערכים כגון: אמיתות דברי תורה, פסקי הלכה ידועים ופשוטים, הרצון לברר את האמת בפסקי הלכה ובשאר מנהגי העולם?
4. מה הקשר בין אמירת דבר שלא שמע מפי רבותיו מעולם לבין סילוק שכינה מישראל? מדוע ע"פ ר"א הדבר כל כך קיצוני עד כדי סילוק שכינה מישראל? מה שורש אמירה זו?

תורף החידוש הלמדני:

ר' אליעזר היה תקיף מאוד באופיו, והיה עומד על דעתו ולא היה מעביר על מידותיו (תענית כה:ב). בשעת פטירתו אמר: הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים. הוא שמר על מסורת בית שמאי, ולא זז ממנה. הוא לא אמר דבר שלא שמעו מרבותיו. סגנונו היה עז ונמרץ, ומאמריו מצטיינים בחריפות. קיצוני היה בהשקפותיו החברתיות והדתיות.

בסוגיה ניתן לראות את העקשנות וההליכה עד הסוף של רבי אליעזר וללמוד על תכונותיו ועקרונותיו. לאורך כל הסוגיה ניתן לראות את אמירותיו ומנגד, שאלות החכמים הבאים לערער את עקרונותיו הקיצוניים ולברר האם הם אכן עומדים במבחן המציאות. בתחילה מקשים עליו בנושא יציאה מהסוכה ברגל, לעומת חייב אדם להקביל פני רבו ברגל. לאחר מכן, מביאים מעשה ממבחן המציאות, ובודקים האם אכן ר"א שומר על העקרון שלא להגיד דבר שלא שמע מפי רבו לעולם. העקרון אכן עומד במבחן המציאות, ור"א יוצא מסוכת ר' יוחנן רק כדי לא להגיד הלכה שלא שמע מפי רבותיו. הסוגיה ממשיכה בתלמידיו השואלים אותו שלושים הלכות סוכה ונענים רק על שתיים עשרה. ולאחר שלא מקבלים תשובות על כל השאלות, תלמדיו כבר לא מסוגלים לשאת עקרון הסותר את ערך העברת ההלכות מדור לדור ושואלים בצורה נחרצת ומופתעת, באמת כל דבריך אינן אלא מפי השמועה?! רק אז, רבי אליעזר כביכול 'נכנע' למציאות, 'יורד' לדרגת תלמידיו ואומר להם: עכשיו אתם מכריחים אותי (הזקקתוני) להגיד דבר שלא שמעתי ובאמת 'חושף' בפניהם כמה ממידותיו, שאחד מהם מוכיח להם שמעולם לא אמר דבר שלא שמע מפי רבותיו.  

הצעה ללימוד הסוגיה:

שלב ראשון: נצייר 'שמש ערכים' על הלוח; בו כל אחד מחברי הכיתה יצטרך להגיד ערך-שניים שהוא מאמין בו.

שלב שני: נבקש לכתוב על דף, מתוך הערכים הכתובים על הלוח, על איזה ערך לא אוותר לעולם.

שלב שלישי: כל אחד יכתוב על הדף מדוע לא יוותר על ערך זה, מה החשיבות שלו בעולם שלי.  

נבקש ממי שרוצה להציג את הערך שלו ועליו לתאר לכיתה מדוע ערך זה חשוב עד כדי כך שלא יוותר עליו בשום מצב.

נבקש מהתלמידים במהלך הסוגיה לשים לב לאחד התנאים המרכזיים בסוגיה ולערכים המלווים אותו. (ניתן יהיה להביא מקורות נוספים, כגון המשנה באבות ובשאר המקומות המדגישים את התנהגותו).

לאחר לימוד הסוגיה נשאל את התלמידים האם יש קשר בין תשובות ר"א לר' יוחנן בעניין שבטי ישראל לבין המסר שרוצה להעביר לרבי יוחנן כשהחמה מגיעה לסוכה? וכן נשאל את שאר שאלות לעיון המובאות למעלה. נפתח לדיון וננסה לברר את ערכי רבי אליעזר בחייו ובמבחן המציאות, האם הם רלוונטיות, הגיוניות, עולות על גבי שאר ערכים של העברת המסורת, ולימוד פסקי הלכה חשובים.

לסיום, נעבור למשימת כתיבה אישית:

בהמשך לערך שכתבת בתחילת השיעור,

• כתוב: האם הוא עומד במבחן המציאות, ובאיזה מצב הייתה מוותר עליו ומבין שיש ערכים חשובים יותר.
• רשום, כמזדקק לומר דבר שלא שמעת מעולם: חידוש על עצמך, תכונה טובה, משהו טוב שאנשים לא יודעים עליך, או כל דבר שאוזן לא שמעה מעולם.
• תאר את הרגשתך.