באנו חושך לגרש

הקדמה:

חודש כסלו מתקשר אצל רבים מאיתנו למתח שבין מציאות של  אור למציאות של חושך. קישור זה נגזר כמובן מחג החנוכה שמכיל בתוכו את המצווה להדליק נרות בתוך החושך וגם מהעובדה שכסלו הוא החודש החורפי ביותר: החודש בו האור ביממה מתקצר באופן משמעותי והאדם מוצא את עצמו בחשיכה. בשיעור זה נבקש להתבונן בחושך ובאור ולנסות ולהקשיב מה היחס שלנו אליהם. מה הם מעוררים בתוכנו? האם אנחנו רוצים לגרש את החושך? ואם כן: כיצד עושים זאת?

הצעה למהלך שיעור:

א. נפתח את השיעור במדרש של חז"ל המופיע במסכת עבודה זרה בתלמוד הבבלי (מצורף לקמן). המדרש מתאר חג קדום שקבע האדם הראשון בעיצומה של תקופת החורף. הקשר בין החג הקדום לחנוכה שלנו צף באופן אוטומטי מקריאת המדרש: הן בגלל אורך החג: שמונה ימים, הן בגלל העיסוק המשותף בתנועה של הארת העולם והן בגלל המועד בשנה: התקופה בה הימים מתקצרים ומתארכים שוב. 

ניתן לקרוא בהתחלה את המדרש באופן חלקי ולעצור לאחר תיאור הפחד של האדם הראשון שמרגיש כאילו העולם הולך ונחשך בתנועה חד כיוונית. נשאל את התלמידים:

•  מה לפי דעתם הרגיש האדם הראשון ברגעים אלו?

•  מדוע חושך ולילה כ"כ מפחידים את האנושות?

•  כיצד הם היו מגיבים במקום האדם הראשון לפחד זה?

•  איזה עוד מציאויות בעולם הטבע שלנו עשויות היו להבהיל את האדם הראשון שעוד לא מכיר את המחזוריות בו פועל הטבע?

בכיתות בהן תרגיל כתיבה יכול להתאים לתלמידים, אנחנו מציעים לבקש מהתלמידים לכתוב מעין "מונולוג" של האדם הראשון באותו רגע בו הוא קולט שמיום ליום שעות האור מתקצרות והחושך נופל על העולם. לאחר שהתלמידים כותבים בשקט עם עצמם, נבקש ממי שמוכן לשתף את הכיתה במה שכתב.

השיעור שלנו יתמקד במדרש בשאלת החושך והפחד שהחושך מעורר בתוכנו, אך המדרש יכול להוות גם שער טוב לפתיחת שאלת המחזוריות של הטבע והחיים והביטחון (המדומה או האמיתי) שהתנועה הקבועה הזו מעוררת בנו.

נקרא את סיומו של המדרש בפני התלמידים, ונשאל:

• מה מרגיע אותנו במציאות של אור?

• כיצד לפי דעתם הבין האדם הראשון שזה "מנהגו של העולם" ולא רק תגובה לתענית שעשה?

• המדרש לא מספר מה האופי של החג שיצר האדם הראשון. כיתד לפי דעתם היה נראה החג?

• איזה חג מזכיר הלשון של המדרש? האם הם רואים קשר בין חנוכה לבין התיאור שבמדרש? (ניתן להרחיב בנקודה זו ולראות את הביטויים הדומים הקיימים במדרש זה לסוגיות בענייני חנוכה: "מתמעט והולך" ו"מאריך והולך" בדומה ל"פוחת והול" ו"מוסיף והולך". חג שמונה ימים. הביטוי "לשנה אחרת" ועוד.)

ב. בשלב השני של השיעור נבקש להתייחס למציאות האור והחושך בצורה הסימלית שלהם: האור והחושך שקיימים בתוך כל אחד מאיתנו. ניתן לכל תלמיד דף ונבקש ממנו לכתוב לעצמו בצד אחד של הדף מקומות מוארים שיש לו בתוכו ובצד שני של הדף מקומות חשוכים שיש לו בתוכו. כדי לגלגל את המחשבות וההרגשות בתוך התלמידים כדאי לומר בקול שמקומות יכולים להתייחס לתכונות שיש בנו, לסוג קשרים שיש לנו עם אנשים מסוימים, לאירועים שעברנו, למעשים שעשינו וכו'

לאחר כמה דקות שכל אחד מהתלמידים נמצא בכתיבה ומחשבה עם עצמו, נפתח מחשבה ודיון עם התלמידים. לקמן מספר הצעות לשאלות שכל אחת מהן יכולה לפתוח דיון והעמקה בפן שונה. נסה לחשוב אלו שאלות יהיו תואמות ופותחות לסגנון התלמידים שלך.

• כיצד אנחנו נוהגים להתייחס אל העולם החשוך שבתוכנו?

• האם נכון להתייחס אל החושך שבתוכנו כ"מנהגו של עולם" שהחושך בא אבל אח"כ גם הולך?

• איך צריך להתייחס אל החושך שבנו: מה הם ה"תענית והתפילה" שיכולים לסלק אותו?

• איך אפשר להאריך ולהעצים את האור שבתוכנו?

• איזה סוג של שמחה ויום טוב ניתן לקבוע לעצמנו כאשר אנחנו מצליחים להוסיף אור ולהחליש חושך בתוכנו?

ג. רבי נחמן מברסלב התעסק הרבה בשאלה כיצד על האדם להתייחס אל המקומות החשוכים שבתוכו ובסביבתו. התורה המפורסמת ביותר בהקשר זה היא תורה רפ"ב בליקוטי מוהר"ן המכונה "אזמרה". בתורה זו מורה רבי נחמן שעל האדם לחפש נקודות טובות ולחבר אותם לכדי ציור אחד, כמו משחק ילדים בו צריך לחבר נקודה לנקודה. הציור שנוצר שמתעלם ומותיר בחוץ את המקומות החשוכים – יוצר אישיות שלמה וחדשה שמאירה וחיה את הצדדים החזקים והמוארים שבה. באופן זה דורש רבי נחמן את הפסוק בספר תהילים: "אזמרה לאלוקי בעודי" – כלומר, אזמר ואפנה אל הקב"ה בצד ה"עוד" שבי שהוא הצד המואר והבריא הקיים בתוכי, גם אם לצד ומאחורי מקומות חשוכים וקשים. הנחיה זו נותן רבי נחמן לאדם הן בשאלת ההתייחסות שלו כלפי עצמו והן בשאלת ההתייחסות שלו כלפי הזולת. בהקשר זה מעניין לראות את ההבדל בין התורה בליקוטי מוהר"ן לבין האופן בו ניס תלמידו של רבי נחמן, רבי נתן, את התורה בליקוטי הלכות. אצל רבי נחמן הפתח הוא לימוד זכות על הזולת ומתוך כך לימוד זכות על עצמי ואילו אצל רבי נתן הפתח הוא לימוד זכות של האדם על עצמו ומתוך כך לימוד זכות על הזולת.

נלמד עם התלמידים את התחלת התורה בליקוטי מוהר"ן  (המקור מובא לקמן) וננסה לחשוב:

• כיצד מציע רבי נחמן להתייחס אל נקודות החושך שבעצמנו בזולת שסביבנו?

• כיצד מתרחש הקסם הזה שבו לדון לכף זכות, להסתכל על הצד המואר, גורם לאדם באמת להיות מואר וטוב?

ד. כהמשך ללימוד התורה של רבי נחמן (אפשר כהשוואה לדברי רבי נתן המובאים לקמן ואפשר מתוך שיח מנותק מטקסטים), נשאל את התלמידים:

• האם לפי דעתם קשה לנו יותר למצוא מקום מואר בתוכנו או בחברים שלנו?

• מה גורם לנו פעמים רבות להידבק דווקא אל הצד החשוך שבתוכנו ובזולתנו?

• מה יכול לעזור לנו כפרטים וככיתה לגרש את החושך ולהבין שיכולה להיווצר אישיות שלמה גם מנקודת האור שקיימות בנו ובכל אחד שסביבנו?

ה. כסיכום לשיעור נכבה את האור בכיתה (כדאי למצוא חדר שניתן להחשיך באופן טוב בתוך מבנה בית הספר) ונדליק נר. ניתן אותו לאחד התלמידים ונבקש ממנו לומר בקול שני דברים:

1. משהו טוב (תכונה/ התנהגות וכו') שקיים בו שהוא מביא איתו אל הכיתה

2. לבחור את אחד התלמידים האחרים בכיתה ולומר עליו משהו טוב שקיים בו שהוא מביא איתו לכיתה.

הנר יעבור לתלמיד עליו נאמר משהו טוב, והוא יצטרך לחזור על המשימה בעצמו: לומר משהו טוב על עצמו שהוא מביא לכיתה (עדיף שלא יחזור על מה שכבר נאמר עליו) ולבחור תלמיד נוסף ולחפש בו נקודה טובה שהוא מביא אל הכיתה.. כדי שהנר יגיע אל כל התלמידים בכיתה, חשוב לבקש שלא תהיה חזרה על בחירה של תלמיד אחד פעמיים.

אפשר לשים ברקע את השיר של שולי רנד: נקודה טובה. במידה ונראה לך שהתלמידים שלך יהיו לחוצים ועסוקים בעיקר בשאלה מתי הנר יגיע אליהם, כדאי להחליט שכל אחד צריך לומר משהו טוב על התלמיד שיושב מימינו (או אולי ממולו שכן סביר להניח שמי שיושב לידך הוא חבר טוב שלך).

חשוב לתת לכל תלמיד שהנר מגיע אליו לקחת את הזמן בנחת ולמצוא בתוכו את המחשבה הטובה על עצמו ואת העוז לומר אותה בקול, לחשוב על מישהו מהכיתה שהוא יכול להאיר בתוכו משהו ואת השמחה לפרגן לזולת.

בסוף המשימה כדאי להעיר כנקודה למחשבה שמעניין שכל אחד יחשוב עם עצמו האם היה לו קשה יותר למצוא משהו טוב לומר על עצמו או לחפש חבר לומר עליו מילים טובות..