הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצההצעה לעיון בדברי רש"י, הגורס כי בניין המקדש העתידי יעשה בידי שמים.
בזמן המקדש ניתן לאכול מהתבואה החדשה מיד אחרי הקרבת מנחת העומר כפי שנאמר בויקרא כג, יד:
הסוגיה עוסקת בדין אחרי החורבן. הגמרא מניחה בשלב ראשון שיש כאן גזירה של ממש, כלומר שמעיקר הדין בהיעדר מקדש, ניתן לאכול מהתבואה החדשה כבר ב"האיר מזרח" של ט"ז בניסן. אמנם ריב"ז חשש שאם כך יעשו כאשר ייבנה המקדש מחדש, אנשים ימשיכו במנהגם ולא יחכו להקרבת העומר, על כן הוא גזר שכל היום יהיה אסור לאכול מהתבואה החדשה. בסוף הסוגיה, מתברר שאין זו גזירה כי מן התורה כשאין מקדש אסור לאכול מן התבואה החדשה כל ט"ז בניסן וריב"ז רק חיזק את הדין הזה. מתוך המשא ומתן של הסוגיה, רש"י מתייחס לשאלת בניית המקדש העתידי.
שאלות לעיון:
ניתן להתקדם לדיון בכיתה – האם התלמידים מאמינים שבית המקדש ירד מהשמים? האם התפיסה הזו משתלבת באמונתם בכלל, או סותרת אותה? ומדוע?
תורף החידוש הלמדני:
יש להבין היטב את דברי רש"י כאן. הרי, הערוך לנר מראה לנו שפירושו של רש"י אינו מתיישב עם לשון הסוגיה. הרי, אם הבית השלישי בנוי ומשוכלל, היאך ייתכן שהגמרא אומרת "מהרה יבנה". וכן הוא מראה בעצמו שדברי רש"י אלה עומדים בסתירה לדבריו בהמשך המסכת כאשר הוא מדבר על האומנים של הבית השלישי. על כן הערוך לנר דוחה את הפירוש של רש"י בתוך הסוגיה אבל כשלעצמו אינו מציע חלופה להבנת הסוגיה. על כן נראה לי שהוא חייב לאמץ את פרשנות המאירי שיש כאן טעות בית דין.
על כל פנים, יש לתרץ את רש"י, איך הוא בעצמו יכול לסתור את עצמו שבמקום אחד סובר שהבית השלישי יירד משמיים ובמקום אחר סובר שהוא ייבנה על ידי בני אדם. ונראה להביא את הסברו של הרב ישראל אריאל[2] שמדגשי שכל הסוגיה הזאת כאמור אינה אלא הוה אמינא ולמעשה היא חוזרת בו מכל המשא ומתן. ולכן ייתכן מאוד שרש"י אמר את מה שהוא אמר רק כדי לתרץ את ההוה אמינא של הסוגיה אבל בסופו של דבר, הוא לא סובר שהבית השלישי יירד פיזית משמים ובכך אין סתירה עם פירושו בהמשך הסוגיה.
המהלך ההפנמתי מבוסס על החלק השני של דברי הערוך לנר. אחרי שהוא דחה את פירוש רש"י, הוא מתמודד עם מקור הרעיון שהבית השלישי יירד משמיים המובא במדרש (אחד מהם מובא לעיל). הוא אומר שאין זה כפשוטו אלא הכוונה היא שכאשר ייבנה הבית בפועל, הארה מיוחדת תרד לעולם וזה בית המקדש של מעלה שמתחבר לבית המקדש של מטה כמו שהנשמה מתחברת אל הגוף.
בשלב ראשון, נשאל את התלמידים, מה היא אותה הארה שהערוך לנר מדבר עליה? איך היא מצטיירת בנפשנו? ננסה למלא את הלוח במילים שיאמרו התלמידים שנמצאות באותו 'שדה סמנטי' של ההארה הזו.
כמובן שאין לנו יכולת להבין ולהשיג את ה'הארה' של בית המקדש, ובכל זאת, סביר שמילים שונות יאמרו בכיתה, בשפה הקרובה לעולמם של התלמידים.
בשלב שני, בכיתות המתאימות לכך, ניתן להביא לכיתה פלסטלינה או דפים וצבעים, ולבקש מהתלמידים לצייר או ליצור את בית המקדש (באופן סכמטי וכללי, כמובן), ולהדגיש את ההארה שמגיעה מהשמים.
כל תלמיד יציג את הדימוי שלו ויסביר אותו.
בשלב שלישי, נבקש מהתלמידים לכתוב, כל אחד לעצמו, תיאור של מקרה בחייו שאירע, שהיתה בו איזושהי 'הארה משמים' (שוב, הכוונה איננה לחווית נבואה או רוח הקודש... אלא למשהו עדין שיש בו מעבר לעולם הזה. מעין מראה או התרחשות שהיה בהם משהו שחורג ממעשי האדם.)
תלמידים המוכנים יוכלו לשתף את הכיתה בחווית ה'הארה משמים על מעשי האדם' שהיתה להם.
הנושא הזה יכול לעורר כל מיני שאלות בנוגע לאקטיביזם עבור בניית המקדש בימינו או עלייה להר הבית. ניתן להתייחס אליהן אבל מכיוון שלרוב אלה נושאים בעלי מתח, אין להורות בניגוד לדעת המוסד שבו השיעור מועבר.
השאלה של ירידת בית המקדש השלישי משמיים והשלכתה הלכה למעשה נידונת באריכות בשני מאמרים של הרב ישראל אריאל:
"מקדש משמים בהלכה ובמקורות היהדות" מתוך ציפיה ד עמ' 77 – 96.
"מקדש לא בשמים !" מתוך מעלין בקודש ג' עמ' 157 - 181
כמו כן ניתן להתייחס לדברי הרמח"ל (משכני עליון עמ' 36) המתקרבים לדברי הערוך לנר אך שונים במקצת:
____________________________________________
[1] הבאנו את המאירי במקום התוספות כי הם מפרשים את הסוגיה כמו רש"י ואינם מהווים שיטה אחרת.
[2] "מקדש משמים בהלכה ובמקורות היהדות"
שיתוף
הדפסה
ייצוא