סוכה כט ע"א - ע"ב: סימן רע משמים

רקע לסוגיה:

המשנה בדף כ"ח עמוד ב' פוסקת שאם ירדו גשמים מותר להתפנות מהסוכה מרגע שהתבשיל בסוכה מתקלקל ['משתסרח המקפה']. מיד אח"כ המשנה מביאה משל [בשונה ממנהגה] שדין זה דומה לעבד שבא למזוג כוס לפני רבו ושפך לו קיטון על פניו. ובנמשל: מזיגת הכוס מקבילה לישיבה בסוכה, ושפיכת הקיטון מקבילה לכך שהקב"ה מוריד לנו גשם בסוכות. בד"כ המשנה חסכנית וקמצנית במילים, לעומת זאת, כאן- רבי מחליט להכניס שורה של אגדה. כלומר- הוא בא להגיד לנו שיש פה משהו חשוב שצריך לשים לב אליו. המשנה לא סתם רוצה להגיד לנו להיכנס הביתה (ניתן לכתוב זאת בניסוח מעשי וישיר) - אלא היא רוצה להגיד לנו איך ובאיזה מצב צריך האדם להיכנס בזמן הגשמים הביתה. נדרשת מאתנו הבנת משמעות היציאה מהסוכה באמצע החג ומה הקב"ה רוצה להגיד לנו באקט חריף שכזה. מכאן יוצאת הברייתא שלנו בדיון מעניין ביותר, ומתארת תופעות טבע מסוימות המסמלות רמזים מהקב"ה לשונאי ישראל (כלומר, לישראל). על ברייתא זו עולות שאלות רבות, לדוגמא: מה המשמעות של כל הסימנים והרמזים האלו והאם ישראל צריכים בכלל להתייחס אליהם? האם כל סימן שקורה בעולם אמור להדליק אצלנו 'נורה אדומה', או שיש גם חוקי טבע רגילים המתרחשים כל הזמן? אם אכן יש כללים וסמלים מסוימים שיכולים להיות נכונים לכל האומות, כחוקי טבע, האם ההנהגה של ישראל צריכה להיות שונה? ועוד שאלות רבות וטובות.

מקורות:

בבלי מסכת סוכה, דף כ"ט עמוד א – כ"ט עמוד ב, משנה בדף כ"ח עמוד ב', רש"י ד"ה 'וירדו גשמים', 'מי שפך למי', 'מפני שמלומדים במכותיהם'.

שלב ראשון: נצייר 'שמש' על הלוח; בו כל אחד מחברי הכיתה יצטרך להגיד מהו 'קשר' בשבילו[1]

שלב שני: נבקש לכתוב על דף, עם מי היה/יש לו קשר משמעותי, ומדוע הוא משמעותי.

שלב שלישי: כל אחד יכתוב על הדף מדוע לא יוותר על קשר זה, מה החשיבות שלו בעולם שלי.  

נבקש ממי שרוצה להציג/ לתאר את הקשר שיש לו עם מישהו אחר, בפני הכיתה (כמובן, רק מי שרוצה).

אבות דרבי נתן, פרק כ"ה, ב'

מת מתוך היישוב סימן יפה לו. מתוך הטירוף סימן רע לו. מתוך הדיבור סימן יפה לו. מתוך השתיקה סימן רע לו. מתוך דברי תורה סימן יפה לו. מתוך דברי סחורה סימן רע לו. מתוך דבר מצווה סימן יפה לו. מתוך דבר בטלה סימן רע לו. מתוך שמחה סימן יפה לו. מתוך עצבות סימן רע לו. מתוך השחוק סימן יפה לו. מתוך בכיה סימן רע לו. מת בערב שבת סימן יפה לו. במוצאי שבת סימן רע לו.  מת בערב יום הכפורים סימן רע לו. במוצאי יום הכפורים סימן יפה לו:

ברכות דף ל"ד עמוד ב':

"המתפלל וטעה, סימן רע לו. ואם שליח צבור הוא, סימן רע לשולחיו, מפני ששלוחו של אדם כמותו".

1. מה המשמעות של כל הסימנים והרמזים האלו?
2. האם ישראל צריכים להתייחס אליהם?
3. אם אכן יש כללים וסמלים מסוימים שיכולים להיות נכונים לכל האומות, האם ההנהגה של ה' עם ישראל היא שונה?
4. מדוע אם ישראל עושים רצונו של מקום, אל לנו להתיירא מכל מיני הסימנים?
5. האם קיימים סימנים חיוביים וטובים בטבע?
6. מה המשמעות העמוקה של 'שפיכת קיתון' בסוכות?
7. איזה עוד סימנים אנחנו מכירים מעולמנו הדתי?

תורף החידוש הלמדני:

הברייתא מתארת תופעות טבע מסוימות המסמלות רמזים מהקב"ה לשונאי ישראל (לישראל). נשאלת השאלה מה המשמעות של כל הסימנים והרמזים האלו והאם ישראל צריכים בכלל להתייחס אליהם? אכן יש כללים וסמלים מסוימים שיכולים להיות נכונים לכל האומות. אך ההנהגה של ישראל היא שונה והיא מצריכה מאתנו הקשבה מסוימת. ניתן לראות שישנם שני סוגים של הקשבה; יש קשב של אומות העולם, ויש קשב של ישראל. שתי הקשבות שונות זו מזו מעיקרן: יש מי שמתמקד באותות מהשמיים, במזלות ובסימנים כאלה ואחרים ולא מייחס שוב חשיבות אליהם, אך יש סוג של הקשבה אחרת והיא הקשבה של ישראל - שחותרים לקשב עמוק יותר, קשב ששואל מה אותות אלו באים לסמל לנו, להגיד לנו. קשב של שינוי פנימי, קשב שמסוגל להפריך את כל האותות ואף לעלות מעליה, "ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום- אינם מתייראים מכל אלו". הכל תלוי בסוג הקשר, אם עמ"י עושה רצונו של מקום, כלומר: הולך בדרך ה', מקיים את מצוותיו לא רק במובן הטכני, אלא מחפש את המשמעות, מחפש מה באמת ה' רוצה ממנו, ואיך הוא מקיים את 'רוח התורה והמצוות', אין הוא צריך להתחשב בסימנים ומזלות. צריך להבין שהעניין פה אינו עוסק בתחום האסטרולוגיה, או בתופעות טבע כאלו ואחרות, העניין פה זה הקב"ה. צריך להקשיב לו דרך התורה והמצוות ולא לסימני הטבע. סימני הטבע אכן נכונים ומדויקים, אך אם ישראל עושים רצונו של מקום, אין להם סיבה להתבונן על שינויים בטבע, כי הטבע ממשיך לפעול כסדרו, לפי טבעו. בדיוק כמו שכתוב בפסוקי קריאת שמע:

והיה, אם-שמוע תשמעו אל-מצוותיי, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום--לאהבה את-ה' א-לוהיכם, ולעובדו, בכל-לבבכם, ובכל-נפשכם, ונתתי מטר-ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש; ואספת דגנך, ותירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך, לבהמתך; ואכלת, ושבעת.

אכן זהו ההבדל בין אומות העולם וישראל. העמים מפחדים מאותות השמים, אבל הפנייה לישראל שיפחדו מהסימן הרע לא בגלל אותו סימן רע שיבוא עליהם, אלא מסיבה יותר עמוקה ופנימית, והיא שהקב"ה כועס עלינו ואין אנו עושים את רצונו. עלינו להבין שהסימנים שבאים עלינו משמיים (הורדת גשם בסוכות, הארץ מקיאה את יושביה ועוד..) אינם רק סימנים בעלמא, אלא קוראים לנו להתעורר, לחזור בתשובה שלמה שנהיה ראויים יותר לקשר אמתי עם הקב"ה בעולמו.

לגבי הסוגיה שלנו, אם אדם נכנס הביתה מהסוכה בגלל הגשם, או לחילופין טועה בתפילתו- שלא יראה את זה בתור טעות בעלמא. אלא שיידע שהקב"ה שולח לו סימן, ורוצה שנפשפש במעשינו ונמצא את הדרך להשתנות ולא להתעלם מאותו אות. זוהי סוג אחר של הקשבה. ובכלל, התייחסות שונה לחיים ולעבודת ה' הפרטית והכללית.

אופן לימוד הסוגיה:

נחלק לתלמידים את הסוגיה בדף, נבקש מהם לקרוא קריאה ראשונית, עם הרש"ים המרכזיים, ולאחר מכן נציע להם לשים לב מה משותף לכל הסימנים המובאים בסוגיה. כמובן שנצטרך לפתוח את הפסוקים של 'והיה אם שמוע', ואת הפסוק בירמיהו י', ב', לצורך הבנה לעומק מה משמעות היחס בין הסימנים לאומות העולם לבין הסימנים לישראל, ומדוע דווקא פסוק זה מסמל את הדבר בצורה הכי מדויקת. (ניתן יהיה להביא מקורות נוספים, העוסקים במעשים שבני האדם עושים והסימנים שמגיעים בעקבותם מהשמיים).

נשאל את התלמידים שאלות חשיבה שיעוררו לדיון משמעותי: האם אנחנו חיים במציאות בו יש לנו קשר עם הקב"ה, דרך המציאות היומ-יומית? מה דעתם על הסימנים שמתרחשים בטבע והאם ע"פ הלימוד יש להם השלכות לנו, כבני-אדם? האם הקשר שלנו עם בני-אדם, חברים טובים, משפחה וכו' דומה לקשר של הקב"ה לעולם, האם ומהם הדרכים בהם אנחנו מתקשרים? איפה ואיך אנחנו נותנים 'סימנים' טובים או רעים לזולת?

1. כתוב: היכן בחייך אתה מייחס למעשים/ תופעות שונות משקל כשל 'סימנים מהשמים' (טובים או רעים)? אם אין לך דוגמאות – נסה לחשוב על אנשים שאתה מכיר שנוהגים כך, ולתאר את הסימנים שלהם.
2. חשוב: האם בחייך הפרטיים, מרגיש אתה שהקב"ה מתקשר איתך בסימנים? בדרכים אחרות? תאר אירוע מתי הדבר התרחש. אם לא – האם היית רוצה בזה? מדוע?
3. תאר, האם אתה מרגיש שבזמן שאתה 'עושה רצונו של מקום' הסימנים משתנים, מתרחש קשר אחר?

[1] (כלומר – כותבים את המילה 'קשר' במרכז הלוח, מקיפים בעיגול, ואח"כ כל תלמיד מבאר מהו 'קשר' בשבילו, ומוציאים מעין 'קרן' ולידה כתובים את תשובתו. כך נוצרת 'שמש' של תשובות על הלוח)