סוכה ד ע"א: ביטול חפץ והשתחררות מבעלות

רקע לסוגיה :

הסוגיה עוסקת במקרה בו סוכתו של אדם היא למעלה מ20 אמה והוא רוצה למעט את גובהה ע"י הגבהת קרקע הסוכה.

הגמרא מעלה את הצורך שהגבהת הקרקע תהיה ע"י דברים שמיועדים להישאר שם ללא חשש שיילקחו לשימוש אחר של בעליהם.  מביאה מחלוקת על האופן הרצוי בו אדם יבטל מדעתו את הדברים הממעטים כדי שיוכל להשתמש בהם בימי החג.

מקורות:

• גמרא מדף ג ע"ב למטה "היתה גבוהה", עד ד ע"א עד המילים "הרי הוא כסתם תבן ולא בטיל"
• רש"י על סוגייתנו – ד"ה "לא הוי מיעוט", "ואע"ג דבטלינהו", "תבן וביטלו", "תבן ואין עתיד לפנותו", "או עפר", "מחלוקת ר' יוסי", "תבן ואין עתיד לפנותו".
• ר"ח סוכה ד ע"א- "תבן וביטלו".
• רמב"ן ריש פסחים "ביטול כשמו" : ביטול כשמו שיבטלו בלבו מתורת חמץ ואינו רוצה בקיומו, וכך הוא משמעות השבתה בכל מקום כענין ולא תשבית מלח ברית אלהיך לא תבטל, וכן נמי משמעות שביתה ביטול [מלאכה], וכן אונקלוס מתרגם תבטלון חמירא, ומצאתי בהלכות גדולות ז"ל ובתר דבדיק מבטל ליה דכתיב תשביתו שאור מבתיכם, וזהו מדרשו של רש"י ז"ל.

התלמידים ילמדו את המקורות, ולאחר מכן יענו על השאלות הבאות:

• מה המשמעות של ביטול חפץ מבעלות?
• האם צריך ביטול בפה או שדי בביטול בלב? מדוע?
• האם צריך ביטול לעולם או ביטול זמני? מדוע?

תורף החידוש הלמדני:

שיטת ר"ח: ביטול לעולם הוא כזה המבטל את שֵם החפץ שאותו הוא רוצה לבטל, שיהיה בטל למקום, ובעצם בכך בטלה מציאותו של החפץ והוא נחשב כקרקע הסוכה. לעומת זאת בביטול לזמן אני מבטל את הדבר לפרק זמן מסוים, אבל בזה אני מגלה שמציאותו של החפץ חשובה לי. למעשה, כל ביטול שבו הבעלים מראה שהחפץ חשוב לו, לא הוי ביטול.

שורש המחלוקת (לפי הסבר רש"י) בגמרא:

רבנן סוברים שאי-בעלות טכנית על דבר זה הגורם לעמידת החפץ לכשלעצמו, לפיכך יש לבטל באופן אקטיבי (בפה/בלב) כדי שיחשב החפץ לעצמו ללא שם בעלות עליו (ואז ימעט, יחצוץ וכו').

ר' יוסי סובר כי אין הבעלות הטכנית על הדבר היא המשפיע לעמידת החפץ לכשלעצמו כי אם חוסר במעשה בעלות המביא את החפץ להיות "בטל מאליו" (לשון רש"י).

מהלך לימוד הסוגיה:

1. נלמד את פשט הגמרא (עם הרש"י הרלוונטי)
2. נסדר את הדעות השונות בטבלה  על הלוח לפי עצת התלמידים.
3. נתמקד באופן הביטול.
4. נלמד את רש"י הראשון המחייב ביטול לימי החג, ואת ר"ח המחייב ביטול לעולם - נשאל "מהי המחלוקת?" נכוון במידת הצורך. נדייק (ונרחיב) באמצעות הרמב"ן.
5. נדון בתהליך הנפשי של אדם המבטל חפץ בבעלותו - נשווה למקורות הנלמדים.
6. נעלה לדיון את השאלה: האם ביטול בפה עדיף על פני ביטול בלב? מדוע?            

לאחר הלימוד, ננסה לקחת את העיקרון של ביטול ו'מעשה בעלות' ולהחיל אותו על עולמם הפנימי של התלמידים, ביחס למידות שליליות והנהגות לא טובות, באמצעות משימת כתיבה:               

1. רשום מידה אחת או הנהגה אחת שלך המוכרת לך היטב - שאתה "בעליה" וברצונך לשנותה לטובה.

לאחר שכתבו, נשאל אם מישהו מעוניין לשתף. ייתכן ולא יהיה רצון לשתף, וכמובן שאין ללחוץ על התלמידים.

2. לאחר מכן, נבקש מהתלמידים להשלים את המשפט הבא: ההנהגה/המידה ואני זה כמו ______ ו-________. (אפשר לתת הצעות להשלמה- לדוגמה: חתן וכלה, איש ובגד, שני רקדנים...).

לאחר שכתבו, נשאל אם מישהו מעוניין לשתף, ואם מישהו רוצה להסביר את הדימוי.

הבנת הקשר בין האדם לבין המידה שלו יכולה לסייע ביכולת להשתחרר ולבטל את המידה הזו.

3. לאחר שעמדנו על הקשר בין האדם לבין מידותיו, ובעקבות הסוגיה, ננסה לחשוב על היכולת להתחדש ולבטל את המידה.

א. דמיין את עצמך "החדש" – משוחרר מהנהגה/מידה זו. נסה לתאר זאת בכתב.

ב. תאר מהו "מעשה הבעלות" המותיר אותך קשור למידה/להנהגה הרעה?

לתשומת לב:

המערך ההפנמתי הוא די גבוה, ומכוון לכיתות י"א-י"ב. למי שכיתתו אינה בשלה עדיין לדיבור כזה, ניתן להסתפק בחיפוש המידה/ תכונה (שאלה 1 לעיל) ובשאלה הבאה:

מהו 'מעשה הביטול' שעליך לעשות (בפה? בלב?) כדי להיפטר ממידה זו?