קידושין לג' ע"ב - לד' ע"א: אין למדין מן הכללות

הסוגיה בדף לג' ע"ב –ל"ד ע"א:

ת"ר: "איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא?

סוכה, ולולב, שופר, וציצית, ותפילין.

ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא?
מזוזה, מעקה, אבידה, ושילוח הקן."

וכללא הוא? הרי מצה, שמחה, הקהל דמצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות!

ותו - והרי תלמוד תורה, פריה ורביה, ופדיון הבן דלאו מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות?

אמר רבי יוחנן: אין למדין מן הכללות, ואפילו במקום שנאמר בו חוץ!

דתנן: "בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומלח",

ותו ליכא? והאיכא כמהין ופטריות!

אלא אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ.

שאלות להעמקה

1.      מה יכולות להיות הסיבות לכך שנשים פטורות דווקא ממצוות עשה שהזמן גרמא?

2.      מדוע לא לומדים מ"כללות"? מה הסיבה שאי אפשר לגזור הלכה מכללים המופיעים בדברי התנאים?

3.      אם לא ניתן ללמוד מ"כללות" אלו, מדוע הם נכתבו? מה תפקידם של כללים לאחר שהוכרע שלא ניתן לפסוק מהם?

העמקה בסוגיה לפני הפנמה:

רבי יוחנן טובע את העיקרון ש"אין לומדים מן הכללות", והגמרא מקבלת עיקרון זה בצורה מוחלטת. אפילו במקום שנאמר "חוץ מ...", שהוא ניסוח המתיימר לתפוס באמת את כל המקרים, עדיין הגמרא מכריעה שלא ניתן להתייחס להכללה כעיקרון מכריע ומשמעותי. אמירה זו היא משמעותית מאוד והיא מלמדת על יחסה של התורה להכללות באופן עקרוני.

הגמרא מציגה לנו את הבעייתיות העקרונית בשימוש בהגדרות כלליות, היות והן לעולם לא מצליחות להכיל באופן מלא את כל הפרטים והדקויות של החיים. בהכללות אנו מנסים לנסח אמירות שהן נכונות בכל מקרה ואינן משתנות בהתאם לנסיבות דבר שהוא כנראה לא אפשרי לא רק בחיים אלא אפילו בהלכה. כשמוסיפים את ה"חוץ מ..." ומביאים בחשבון את היוצא מהכלל רק מתעקשים יותר לכלול את כל האפשרויות באמירה הזאת, וגם זה לא עובד.

השאלה שנשארת היא, אם כן, מדוע להשתמש בהכללות בכלל? בנקודה זו האמירה של הסוגיה היא מעניינת עוד יותר ופתוחה לדיון מעמיק יותר בכיתה. יש מקום וחשיבות לשימוש בכללים והכללות, אך לא ליישום ממשי שלהם בהלכה ובמציאות. ייתכן שהכללות נותנות לנו מבט מהותי על דבר, או מגלים לנו משהו משורש העניין, אך לא בצורה מדויקת המתאימה לכל הפרטים.

הדגש הוא על הביטוי "אין למדין", כלומר אפשר לעשות הכללות, ויש להן מקום, אבל צריך להיזהר מללמוד מהן, כלומר להתייחס אליהן כמוחלט. יש בהכללות גם אמת אך היא אמת "רכה".

סוגיה זו היא פתח טוב לדיון על היחס בין הכללות ופירוטים, והחשיבות של כל אחד מהם.

הצעה לפעילות

א. ננהל דיון בכיתה סביב סוגים שונים של הכללות והמשמעויות שלהם.

המורה כותב על הלוח בשלושה טורים שלושה סוגים של הכללות:

• הכללות רעות (סטיגמות)

• הכללות עקרוניות

• הכללות מדויקות

בטור הראשון שמים הכללות שאינן מתאימות למציאות באמת ומשליכות על הכלל תופעה מסוימת. בטור השני שמים הכללות שאומרות משהו מהותי על אף שאינן נכונות תמיד. בטור השלישי רושמים כללים שהם כמו כללי טבע שאנו סומכים על זה שהם תמיד נכונים.

מקריאים לתלמידים את רשימת המשפטים הבאה ומבקשים מהם לשבץ כל אחד מהם בטור המתאים לו:

• כל הפרסים קמצנים (סטיגמות)

• כל יום השמש זורחת (הכללות מוכרחות)

• כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (ההכללות עקרוניות)

• כל הערבים מחבלים (סטיגמות)

• בין כל שתי נקודות עובר קו ישר אחד (הכללות מוכרחות)

• כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד (הכללות עקרוניות)

• כל הפוליטיקאים שקרנים (סטיגמות)

• כל כאלב בא יומו (הכללות עקרוניות)

• כל החומר בעולם עשוי מאטומים (הכללות מוכרחות)

לאחר שהתלמידים חילקו בכיתה את הרשימה לשלושת הטורים (ניתן להוסיף לרשימה כיד הדמיון הטובה), אפשר לפתח דיון סביב כל אחד מהטורים המייצג סוג אחר של הכללות.

השאלות לדיון:

1.      מה הבעיה בהכללה?

2.      מה נכון בה?

3.      מה אנו מרוויחים מההכללה ומדוע אנו עושים אותה?

4.      מה אנחנו מפסידים ממנה?

תשובות אפשריות לדיון:

1.      הבעיה בהכללה – סטיגמות: פוגעני, לא מאפשר להסתכל על אנשים במבט נקי וכדו'.

הכללות עקרוניות: לא תמיד נכון, נובע מתפיסת עולם מסוימת וכדו'.

הכללות מוחלטות: מגביל את החשיבה, מוגבל לחוקי הטבע וכדו'.

2.      מה אנו מרוויחים ממנה – סטיגמות: מסדרים את האנשים סביבנו בקופסאות וכדו'.

                        הכללות עקרוניות: מעצבים תמונת עולם שמנחה אותנו וכדו'.

                        הכללות מוחלטות: מבינים את העולם שסביבנו ומרגישים בטוחים בו וכדו'.

3.      מה אנו מפסידים – סטיגמות: לא מכבדים את הזולת, לא רואים את הדברים כמו שהם וכדו'.

הכללות עקרוניות: מתאימים את המציאות לכללים, לא שמים לב לפרטים.

הכללות מוחלטות: כאמור לעיל- מוגבלים לחוקי הטבע וכדו'.

ניתן לשאול גם מהו סוג ההכללה שהגמרא דנה בה בסוגיה, כשהתשובה היא שהיא דומה להכללות עקרוניות (מהטור השני). מתוך כך אפשר להרחיב את הדיון על הכללות מסוג זה דווקא, על משמעויותיהם ועל ערכם. מתי הם מתאימים למציאות באמת ומתי הם מכוונים אותנו להתבונן עליה באור אחר.

* אפשר לחזור מתוך כך גם לסוגיה ולשאול מהי העמדה העקרונית שרוצה הגמרא להעביר בכלל שהיא נותנת לגבי "מצוות עשה שהזמן גרמא"?

אפשר להעלות את הדיון בכיתה ולשאול את התלמידים לדעתם, אפשר להביא תשובות המופיעות בדברי הפרשנים לאורך הדורות.

ב.

הר"מ יבקש מהתלמידים לקחת דף ועט ולהשלים את המשפט: "אני תמיד...".

התלמיד צריך להגיד על עצמו משהו שהוא תמיד עושה, או משהו שנכון עליו באופן כללי.

לאחר שהתלמידים כתבו ניתן לפתח דיון סביב שאלות העולות ממה שהם העלו:

האם יש משהו שאני יכול להגיד על עצמי שאני תמיד עושה/ תמיד כזה?

מה אמירה כזו תורמת לי?

מה אני מפסיד מכך?

להרחבה

1. הסוגיה כאן אינה המקור המרכזי לדיון בשאלה זו של "אין למדין מהכללות" וישנה סוגיה ארוכה יותר במסכת עירובין דף כ"ז ע"א שניתן לעיין בה במלואו ולהרחיב בה.

2. האם אישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא משום שזהו עיקרון מהותי המבחין בין גבר לאישה או שמא זו רק הכללה שמנסה ללכד תחתיה פרטים הלכתיים שאינם קשורים לעניין זה דווקא. לצורך כך אפשר לעיין במחלוקת הקיימת בין הרמב"ם לריטב"א בעניין:

הרמב"ם בפירוש המשנה מאמץ באופן נרחב וחד משמעי את העיקרון המופיע בגמרא שאין לומדים מן הכללות:

"ומצות עשה שהזמן גרמה - היא שחובת עשייתה בזמן מסויים, ושלא באותו הזמן אין חיובה חל. כגון - הסוכה והלולב והשופר והתפילין והציצית, לפי שחובתן ביום ולא בלילה, וכל כיוצא באלו. ומצות עשה שלא הזמן גרמה - הן המצות שחובתן חלה בכל הזמנים. כגון - המזוזה והמעקה והצדקה. וכבר ידעת שכלל הוא אצלינו 'אין למדים מן הכללות'. ואמרו כל רוצה לומר על הרוב. אבל מצות עשה שהנשים חייבות ומה שאינן חייבות בכל הקפן, אין להן כלל אלא נמסרים על פה והם דברים מקובלים. הלא ידעת שאכילת מצה ליל פסח, ושמחה במועדים, והקהל, ותפלה, ומקרא מגלה, ונר חנוכה, ונר שבת, וקדוש היום, כל אלו מצות עשה שהזמן גרמה, וכל אחת מהן חיובה לנשים כחיובה לאנשים. וכך גם מצות פריה ורבייה, ותלמוד תורה, ופדיון הבן, ומלחמת עמלק, כל אחת מהן מצות עשה שלא הזמן גרמה ואין הנשים חייבות, אלא כולן קבלה כמו שביארנו. אבל הכלל שהזכיר במצות לא תעשה הוא נכון..."

בניגוד אל הרמב"ם, מעיון בריטב"א על הסוגיה שלנו (דף ל"ג ע"א) בד"ה "וקשה לן..." בסופו, משמע להלכה שכן לומדים משהו מהכלל של "מצוות עשה שהזמן גרמא", והוא אומר שאחת הסיבות מדוע לא נחייב נשים בציצית מאחר והוקשה לכלאיים היא הכלל הזה. אצלו אנו מוצאים שארית מעניינת הסוברת בניגוד לכיוון שמצאנו בגמרא שהכלל הוא בהחלט משמעותי.

אפשר להעלות את הדיון בכיתה ולשאול את התלמידים לדעתם, אפשר להביא תשובות המופיעות בדברי הפרשנים לאורך הדורות.

באבודרהם (תיקון התפילות וענייניהם, השער השלישי):

לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצוות הבורא- אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא- אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות שלום עם בעלה." 

הרש"ר הירש (פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'):

"פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות אל האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו"

3. אפשר להביא לכיתה את הפסקה שכתב הרב קוק בספרו "אורות התורה" פרק ג', העוסק כולו בנושא "פרטי תורה וכללותיה", במיוחד בפסקה ח' בה הוא מרחיב על הצורך לומר "מה קטנו מעשיך ה'" במפגש עם הפרטים לא פחות מלומר "מה גדלו מעשיך ה'" במפגש עם הכללים.

4. מערכי פעילות נוספים בנושא "הכללות" אפשר למצוא בקישור