קידושין לו ע"ב - לז ע"א: מצוות התלויות בארץ

רקע

לעתים נדמה שמדרשי הלכה הם סתומים וחסרי הגיון וקשה למצוא בהם אמירות מהותיות, אולם לעתים קרובות אפשר למצוא בהם אמירות משמעותיות מאוד על עקרונות המצווה, אמירות שיכולות להוליך להפנמה.

הסוגיה בתלמוד הבבלי ל"ו עמוד ב' – ל"ז ע"א:

משנה

כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ,

ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ,

חוץ מן הערלה וכלאים.

ר"א אומר אף החדש.

גמרא

מאי תלויה ומאי שאינה תלויה?
אילימא תלויה דכתיב בה ביאה ושאינה תלויה דלא כתיב בה ביאה,

והרי תפילין ופטר חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ בין בח"ל?

אמר רב יהודה ה"ק כל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל חובת קרקע אינה נוהגת אלא בארץ.

מנא הני מילי?

דת"ר (דברים י"ב): "אלה החוקים" - אלו המדרשות, "והמשפטים" - אלו הדינים, "אשר תשמרון" - זו משנה, "לעשות" - זו מעשה,

"בארץ" - יכול כל המצות כולן לא יהו נוהגים אלא בארץ?

ת"ל (דברים י"ב) "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה"!

אי כל הימים יכול יהו נוהגים בין בארץ בין בח"ל?

ת"ל – "בארץ"!

אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד ממה שאמור בענין (דברים י"ב):

"אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם"  - מה עבודת כוכבים מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל.

שאלות להעמקה:

1.      מה ההבדל בין החלוקה של הגמרא בין מצוות שנאמר בהן "ביאה" לכאלו שלא, לבין החלוקה של רב יהודה בין "חובת הקרקע" ל"חובת הגוף"?

2.      כיצד הגמרא לומדת חלוקה זו של רב יהודה מהפסוק בספר דברים?

3.      האם באמת כל המצוות שחייבים בהן בחוץ לארץ דומות לאיסור עבודת כוכבים? אם כן באיזה אופן?

עיון בסוגיה לפני הפנמה:

הסוגיה שלפנינו מבררת מה משמעות ההגדרה "מצוות התלויות בארץ" ומה בדיוק כלול בה, וכן את המקור לחלוקה כללית זו. הגמרא דוחה את הפירוש האפשרי שמצוות התלויות בארץ הן מצוות שהתורה תלתה את קיומן באופן מפורש בכניסה לארץ ("כי תבואו אל הארץ..." וכדו'),ומקבלת את דעת רב יהודה שאלו הן סוג מהותי אחר של מצוות שחובתן היא על הקרקע ולא "חובת הגוף". אבחנה זו היא מעניינת ומשמעותית ודורשת עיון מעמיק יותר. הגמרא לומדת חלוקה זו מתוך המתח המיוחד שהיא מוצאת בפסוק בספר דברים בין שני כינויים של הקרקע והמקום - "ארץ" ו"אדמה":

"אשר תשמרון לעשות בארץ"- אלו מצוות התלויות בארץ, "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" – אלו מצוות שחייבים בהן תמיד, שהן חובת הגוף. הסוגיה מכוונת אותנו לכך שישנן שתי עמידות מול הקרקע, אחת כ"ארץ" המתקיימת רק בארץ ישראל, והשנייה כ"אדמה" המתקיימת גם בחו"ל. "על האדמה" חייב האדם רק במצוות החלות על גופו, אולם כשהוא נמצא ב"ארץ" הוא מתחייב גם באחריות על מצוות הקרקע ולא רק על עצמו.

"אדמה" היא כינוי לקרקע באופן הכללי ביותר ללא אבחנה, לעומת זאת "ארץ" מתייחס לפיסת קרקע ספציפית, מיוחדת שיש אליה זיקה. ניתן לומר שמול ה"אדמה" עומד האדם כתייר, ללא העדפה וקשר מסוים וללא קשר מיוחד אלא באופן סתמי, ובאופן הזה הוא מתרכז רק בעצמו, ואילו אל מול ה"ארץ" הוא עומד מתוך זיקה ספציפית וקשר וממילא מרגיש גם אחריות ודאגה המולידות מצוות חדשות המתייחסות אליה.

האבחנה בין עמידה סתמית מול דברים לבין עמידה שיש בה זיקה וקשר עמוקים היא פתח טוב לדיון מפנים על חייהם של התלמידים.

הצעה לפעילות

סדנא מקדימה

תכליתה של סדנא מקדימה היא ליצור הבנה פנימית של מושגים המופיעים בסוגיה לפני שנפגשים איתם בפועל כך שברגע שפותחים את הגמרא הלימוד מקבל הקשר משמעותי יותר מבלי שצריך להרבות בפרשנות. בסדנא הבאה ננסה ליצור תחושה קיומית יותר של המושגים "חובת הגוף" ו"חובת הקרקע", ושל האבחנה שהבאנו לעיל בין "ארץ" ו"אדמה".

1.      הר"מ פותח את הסדנא בשאלה: מה זה אומר להרגיש בבית? ומה זה שונה מלהרגיש אורח, או תייר? הר"מ ירשום את תשובות התלמידים על הלוח בשני טורים, אחד תחת הכותרת "בבית", והשני תחת הכותרת "תייר".

2.      הר"מ מבקש מהתלמידים לכתוב על דף רשימה של שלושה מקומות שונים בהם הם מרגישים בבית באופן מיוחד, ושלושה מקומות (דווקא מקומות פיזיים ולא הקשרים חברתיים) בהם הם מרגישים לא בבית, או אורחים ותיירים באופן מיוחד.

3.      לאחר מכן יבקש הר"מ מהתלמידים לדייק יותר בבחירה שלהם ולבחור בתוך המקום שהם כתבו שהם מרגישים בו בבית מקום יותר ספציפי בתוך המקום הזה (אם הם בחרו בית, לבחור חדר בתוכו. אם חדר אז לבחור אזור מסוים בתוכו). אפשר לנסות גם לדייק במקום השני, ולדייק איפה בדיוק התלמידים מרגישים זרות ולא שייכות (אם בחרו בבית ספר אז באיזה אזור שלו, אם בסופרמרקט אז האם ליד הקופות או ליד הירקות וכדו'...).

4.      הר"מ ישאל את התלמידים כיצד ההרגשה של ה"בית" משפיעה על היחס שלהם למקום הזה (החדר שלהם, המיטה שלהם וכדו') ועל האחריות שלהם לגביו. האם הם שמים לב יותר לפרטים הטכניים שקשורים אליו? איך הם אוהבים "לדגם" אותו? וכן הלאה. כנגד זה ישאל הר"מ כיצד ההרגשה של הזרות משפיעה על היחס למקום מסביבנו. ניתן לכוון את הדיון לכך שתחושת הזרות מוליכה לניכור מהסביבה והתרכזות פנימית.

5.      גם אם המסקנות העולות מהדיון הן שונות מאלו אליהן אנו רוצים לכוון (תשומת לב ואחריות למקום כשמרגישים בבית, לעומת ניכור והסתגרות עצמית כשמרגישים זרות), רצוי להעלות אותן ככיווני חשיבה אחרים שנוכל לעמת מול הגמרא לאחר שנפתח אותה.

6.      בשלב זה הר"מ יכול להכניס לדיון את המושגים בהם הגמרא משתמשת, ולהשתמש במושגים אלו כשפה חדשה לאותם עקרונות שעלו בסדנא: "אדמה" -  יחס סתמי למקום, יחס של זרות המרכז את האדם ב"חובת הגוף" בלבד. "ארץ"  - יחס של אינטימיות ושייכות כלפי מקום המוליכה לתשומת לב רבה יותר לצרכים שלו ולאחריות על "חובת הקרקע". התודעתי הנוצר בכניסה לארץ ישראל

סדנא אחרי הלימוד

לאחר לימוד הסוגיא שהוקדם בסדנא, אפשר להרחיב את הדיון בשאלות שנידונו לעיל בהקשר הישיר של ארץ ישראל. שאלות אפשריות לדיון:

1.      האם אני חווה את ארץ ישראל היום בתור "ארץ" ובית מיוחד או בתור "אדמה" ובסיס חומרי סתמי לחיים שיכל להיות בכל מקום אחר? האם אני מרגיש מחובר יותר לצד הלאומי של הארץ או לחוויה האוניברסלית של האדמה?

2.      מה מוסיפה לנו כל תפיסה? במה היא פוגעת?

3.      מתי אנו חווים את הקשר לארץ כך ומתי כך?

4.      ר' נחמן מברסלב אמר ש"כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל", ובכך הוא עושה הפשטה של א"י ומדבר עליה כעל מצב רוחני ששייך בכל מקום ולא פיסת קרקע מסוימת. האם זה מתחבר לתפיסת א"י כארץ או כאדמה? כחובת הגוף (מצב תודעה של האדם) או כחובת הקרקע (משהו ממשי שמחוץ לאדם)?

תשומת לב

הדיון הנ"ל הוא כללי ביותר והוא יכול לגלוש בקלות לפסים פוליטיים. אפשר לחמוק מזה ולהתמקד בחוויה האישית, אך אפשר להשתמש בסוגיה הזו ובשאלות שהיא מעלה להתייחס להקשרים פוליטיים בצורה מעמיקה יותר שתנסה להבין את העומק הקיים בתפיסות השונות ביחס לארץ ישראל.

להרחבה

1.      רצוי לעיין ברמב"ן המפורסם על התורה (ויקרא יח, כה ד"ה "ותטמא הארץ") הסובר שכל קיום המצוות בחו"ל הוא רק משום "הציבי לך ציונים", ולדון בכיתה מה היחס שלו לסוגיה שלנו וללימוד שנמצא בה על חיוב מצוות "כל הימים אשר אתם חיים על האדמה" ובניין האב מעבודת כוכבים.

2.      ניתן לעיין בקטע ממאמרו של הרב שג"ר על יום העצמאות ויום הזיכרון העוסק באבחנה בין "אדמה" ל"ארץ", בדרך קצת אחרת ממה שהצגנו כאן:

מדינה, ארץ, אדמה

יש להבחין בין מדינה, ארץ, ואדמה. מושגים השייכים הן למקום, הן לזמן והן לנפש, ומהווים סינתזה שלהם.

האדמה הנה האימא, הרחם – אם כל חי. האדמה הינה האימא הגדולה, ממנה מגיח הכל ואליה הכל חוזר – 'כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב' (בראשית ג', יט)ַ. בה טמונים זרעי ההפריה וההתחדשות. האדם הנו 'עָפָר מִן הָאֲדָמָה' (בראשית ב', ז), הוא בנה של האדמה ונועד לעבוד אותה בזיעת אפו. באדמה האדם פוגש במצב קיומו הראשוני הקודם להווייתו הפרטית.

הארץ הנה המולדת, האדמה בשילוב ההיסטוריה שלה. היחס בין האדם לארצו דומה ליחס בינו לבין משפחתו וילדיו. הם אינם ישויות העומדות מולו, אלא הם הווייתו שלו בעצמה – התפשטותו. הארץ היא המשפחתיות, האדמה לעומתה שייכת לתשתית ראשונית יותר, לרבדים הקמאיים של הקיום האנושי. היא המקור. הארץ היא בעולם הממשי תחת הזמן והאדם העובד, בעוד שהאדמה בעולם שמעבר לזמן; האדמה המתעצבת באמצעות האדם העובד אותה בזיעת אפו, ממנה נוצרת הארץ.

המדינה שייכת כבר לארגון האנושי, לחברת האזרחים. הללו התארגנו למשטר בעל אופי מסוים והתיישבו בטריטוריה מסוימת – זאת המלכות. יש הוגים, כמו הגל, הרואים במדינה את גולת הכותרת והביטוי המובהק והגבוה של האנושי; בהצטרפותו ובכפיפותו למדינה מוותר האדם על אנוכיותו הפרטית וצרכיו האנוכיים לטובת עקרון גדול ממנו בהרבה – התבונה והמוסריות הכלליים במהותם. הוא לא עושה כן מפני שהוא מפחד מהשוטר, קרי מיראת העונש, אלא מיראת הרוממות, מתוך הכבוד שלו לעקרון הגדול ממנו. המדינה לפיכך היא בראש ובראשונה ביטוי לכבוד, והטקסים הממלכתיים, כפי שראינו, וכבוד המלכות מבטאים זאת יותר מכל. כאן אני חייב להעלות את הבעיה, שלא נדון בה כאן, כי חוויה זו את החוק והמדינה היא זרה לנו בדרך כלל – בחוק אנו טועמים לא פעם דיכוי, ובכבוד המדיני ניכור וטקסיות ריקנית.

אם כן, למדינה אני נכפף, בארץ משתרש ולאדמה שייך – אני של האדמה אך לא של המדינה. בארץ קונה האדם את שלמותו עם עצמו, היא משקפת את הלאומיות האורגנית ולא את ההתאחדות האזרחית. מה שמוביל להבנה כי במדינה שולט יסוד הבחירה, בארץ לעומת זאת יסוד החירות. במדינה אני מקבל על עצמי אחריות ובכך אני מבטא את בחירתי, בארץ אני בוחר בעצמי, שב למשפחתי ולזהותי השורשית. האדמה, לעומת שתי אלה, היא גולמיות רוטטת הנמצאת מעבר לחירות ומעבר לבחירה.