קידושין ל"ב ע"ב: כיצד מוכיחים אב?

מקורות

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לב עמוד א

מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה: הנשרפים בנסקלים - רבי שמעון אומר: ידונו בסקילה, שהשריפה חמורה. אמר ליה רב יהודה בריה: אבא, לא תיתנייא הכי, מאי איריא שריפה חמורה? תיפוק לי דרובא נסקלים נינהו! אלא הכי איתנייא: הנסקלים בנשרפים. א"ל: אי הכי, אימא סיפא, וחכמים אומרים: ידונו בשריפה, שהסקילה חמורה; מאי איריא דסקילה חמורה? תיפוק לי דרובא נשרפים נינהו! א"ל: התם רבנן הוא דקאמרו ליה לר"ש, דקאמרת שריפה חמורה, לא, סקילה חמורה. א"ל שמואל לרב יהודה: שיננא, לא תימא ליה לאבוך הכי, דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, אל יאמר לו: אבא, עברת על דברי תורה, אלא אומר לו: אבא, כך כתוב בתורה. כך כתוב בתורה - צעורי קא מצער ליה! אלא, אומר לו: אבא, מקרא כתוב בתורה כך.

 רש"י  -

• לא תימא לאבוך הכי - להודיעו פתאום שהוא טועה דקאמרת לי לא תתנייא הכי.

• כך כתוב בתורה צעורי קא מצער ליה - והרי הוא כאומר לו עברת על ד"ת.

• מקרא כתוב בתורה כך - ואומר לו המקרא כמו שהוא כתוב והוא עצמו יבין שטעה.

שאלות לעיון

·         מדוע אסור לומר לאבא "עברת על דברי תורה" ?

·         "אבא ,כך כתוב בתורה" – כיצד פירשה הגמרא צורת תוכחה זו בשאלתה ,וכיצד פירשה צורת תוכחה זו למסקנה ?

·         למסקנה –  אלו מעלות יש בצורת התוכחה "אבא ,כך כתוב בתורה" ?

·         האם יש קשר רעיוני בין סוגיית "הנשרפים בנסקלים" לסוגיית תוכחת אב ? 

הצעה לפעילות

א. הבנת הסוגיא- המשפט "אבא ,כך כתוב בתורה" ,שהציעה הברייתא כאופן ראוי לתוכחת אב ,אינו מחוור. גם פירושה  של הגמרא אינו ברור דיו והראשונים נחלקו בהבנתו. נקרא תחילה בכיתה את פירושו של רש"י ללא הסבר. נשאל את התלמידים אלו דרכי תוכחה פסולות ואיזו דרך תוכחה ראויה למסקנת הגמרא, לפי דרכו.      ( תשובות אפשריות – דרכי תוכחה פסולות – 1. אמירה מפורשת שאבא טעה. 2. אמירה מפורשת ומבוארת של ההלכה בה טעה אבא גם בלי להזכיר במפורש שהוא טעה. דרך תוכחה ראויה – "הקראה" של פסוק או הלכה ללא הסבר. מפסוק או הלכה זו יסיק אבא בעצמו שטעה.) לאחר מכן נקרא את דברי הרמב"ם (מובאים ב"להרחבה").לפי הרמב"ם דרך התוכחה הראויה היא דרך שאלה.הבן שואל את אביו האם הדין הוא כך, כרוצה לדעת. האב יבין ממילא שטעה.

ב. נעורר דיון בכיתה – הרי האב מבין שמי שהוכיח אותו הוא בנו ! (לפחות לשיטת רש"י.ייתכן שגם לשיטת הרמב"ם) א"כ מה התועלת בכך שהדבר נעשה בצורה עקיפה? (כיוונים אפשריים – 1.כשהאב חש שהדבר נעשה בדרך מכובדת הוא אינו נפגע ומקבל את התוכחה גם כשהדבר נעשה ע"י בנו. 2.לפי הרמב"ם העמידה מול האב כשואל, גם אם היא נעשית באופן מלאכותי,ממחישה את סמכותו של האב כמשיב.האוטוריטה של האב לא נשברה. 3.כשאדם מבין מעצמו במה טעה הדברים מתיישבים יותר על ליבו,הוא מרגיש שהתקדם בעצמו,ואינו רואה את המוכיח כדמות עוינת.)  

ג. הפנמה –  לפניכם כמה כיוונים אפשריים לפעילות הפנמה. שתי ההצעות הראשונות מכוונות לעזור להפנים את היחס המכבד ,הראוי כלפי ההורים, גם בעת ביקורת. ההצעה השלישית  מכוונת לעזור לחוש כיצד תוכחה "עצמית" מתקבלת יותר: 

1. משחק תפקידים – נתאר סיטואציה שבה תלמיד חוזר מהישיבה לביתו עם הלכה "חדשה" (למשל – הקפדה על נטילת ידיים גם בימות החול... כל ר"מ יבחר את המתאים לכיתתו). התלמידים ימחישו דו-שיח ראוי, ודו-שיח שאינו ראוי ,לאור הסוגיא.

2.משימת כתיבה – שחזרו מקרה שבו ראיתם חבר מתחצף להוריו. תארו את המקרה ,כתבו לו מכתב שבו תתארו כיצד הרגשתם, והציעו לו באופן ידידותי ובהסברה רחבה כיצד יש להתייחס להורים,גם כשהם טועים,לאור הסוגיא.

3.שיתוף בחוויה אישית – נבקש מהתלמידים לשתף את החבורה במקרים בהם "נתנו להם שפכטל על הראש" ומקרים בהם גרמו להם להבין בעצמם שהם טעו.כיצד הרגישו בכל מקרה ? האם שיפרו את דרכם ? באיזה מקרה העריכו יותר את התוכחה ואת האומר אותה ?

ד.      על דרך "הדרוש" – בסוגיית הנשרפים בנסקלים למדנו עד כמה יש להיזהר שלא להמית אדם במיתה חמורה יותר מזו שנידון לה. גם תוכחה יש בה מימד של "מוות", מימד של הקטנת כוחות חיים (לצד המעלה שבה) ויש להיזהר לצמצם "מוות" זה עד כמה שאפשר.

להרחבה  

א. רמב"ם הלכות ממרים פרק ו , הלכה יא

הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו אף על פי שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה, אפילו היה ז אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו, ראהו עובר על דברי תורה לא יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא יאמר לו אבא כתוב בתורה כך וכך כאילו הוא שואל ממנו ולא כמזהירו.

 לחם משנה  ( שם )  

אלא יאמר לו אבא כך כתוב בתורה כו'. בפ"ק דקידושין (דף ל"ב א) הקשו כך כתוב בתורה צעורי קא מצער ליה אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך ע"כ. ופירש"י מקרא כתוב בתורה כך ואומר לו המקרא וכו'. ונראה דלפירוש רש"י ז"ל החילוק שבין מקשה ומתרץ הוא דהיה סבור המקשה שאינו אומר לו עברת וכו' אלא אומר לו ראה אבא כי אין הדין כך שכך כתוב בתורה ולזה הקשה דהיינו עברת ותירץ המתרץ שאינו מזכיר לו כלל ממה שהוא עשה אם הדין כן או לא אלא מודיעו הדין והוא יבין מאליו אבל רבינו מפרש דהחילוק שיש בין המקשה ומתרץ הוא דמקשה סבר דבניחותא אמר לו וכיון דאמר לו בניחותא הרי הוא כאילו אומר לו שטעה ומודיע לו הדין ולכך מצערו ותירץ לו המתרץ דאינו אומר לו כן אלא דרך שאלה ואינו כאומר לו שטעה אלא כשואל הדין והוא דרך כבוד:

 ב. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר מכמה מלקיות, שנאמר: +הושע ב'+ ורדפה את מאהביה וגו' ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה; וריש לקיש אמר: יותר ממאה מלקיות, שנאמר: +משלי י"ז+ תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה.

( ועיין עין אי"ה שם )