חובות האישה לבעלה- פרק ה'

רקע:

שיעור זה יעסוק בחובות האשה כלפי בעלה. מערכת הנישואין מכילה בתוכה גם התקשרות ממונית: זו של הבעל כלפי האשה וזו של האשה כלפי הבעל. 

מקורות:

1. רמב"ם הלכות אישות פרק יב הלכות א, ג-ה

א. כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בעשרה דברים ויזכה בארבעה דברים.

ג. והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים, ואלו הן: להיות מעשה ידיה שלו, ולהיות מציאתה שלו, ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה, ואם מתה בחייו יירשנה, והוא קודם לכל אדם בירושה.

ד. ועוד תקנו חכמים שיהיו מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה, ופדיונה כנגד אכילת פירות נכסיה, וקבורתה כנגד ירושתו לכתובתה.

ה. כל הדברים האלו אע"פ שלא נכתבו בשטר הכתובה ואפילו לא כתבו כתובה אלא נשא סתם כיון שנשאה זכה בארבעה דברים שלו ...ואינן צריכין לפרש.

2. משנה מסכת כתובות פרק ה משנה ה

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה: טוחנת, ואופה, ומכבסת, מבשלת, ומניקה את בנה, מצעת לו המטה ועושה בצמר.

הכניסה לו שפחה אחת, לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת. שתים, אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה. שלש, אינה מצעת לו המטה ואינה עושה בצמר. ארבעה, יושבת בקתדרא. רבי אליעזר אומר: אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר. שהבטלה מביאה לידי זימה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובתה, שהבטלה מביאה לידי שעמום.

3. הרב יעקב אריאל, "מבנה חדש במשפחה המודרנית", מסכת משפחה, 2 (תש"ס), עמ' 38-34

החיים המודרניים שינו את המערך הבין זוגי. מבנה המשפחה השתנה. ההלכה קבעה מסגרת לחיים המשותפים. אולם בהשתנות הנסיבות משתנו גם הדרישות ההלכתיות.

למשל, הבעל חייב במזונות אשתו. בתמורה האישה חייבת לבעל את הכנסותיה, אם יש כאלו. במקביל היא חייבת לשאת בעול הבית, אפיה ובישול, כביסה וניקוי, הנקה ואריגה, או סריגה, וכדו'. הלכה זו מבוססת על מציאות חברתית שהייתה נהוגה בעולם מאות שנים. עם המהפכה התעשייתית השתנו התנאים. האישה יוצאת לעבוד מחוץ לבית, ואת מקומה בבית תפסו מוצרים מתועשים ומכשירים מתאימים.... ההלכה כבר הציעה פתרונות לבעיות אלו: כגון יכולה אישה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה" ... ניתן איפוא לשנות את תנאי הנישואין כרצון איש ואשה, ההסכם ביניהם הוא וולונטרי... בתחומים אחרים של האחריות למשק הבית אין להטיל כיום על אישה עובדת את אותה אחריות שהוטלה עליה בעבר. וכבר המשנה קבעה שאשה שהכניסה ארבע שפחות פטורה מכל עבודות הבית ויושבת בקתדרה... ובימינו, כשאישה מכניסה את משכורתה לקופה המשפחתית והמכשירים עושים את מלאכות הבית, כגון מכונת כביסה ומעבד מזון, ומצרכי מזון ואביזרי לבוש נקנים כיום ולא נעשים ביד, אין האישה חייבת באותן מלאכות שסבתה וזקנתה היו נוהגות לעשות.

יתירה מזאת, אישה העובדת מחוץ לביתה במשרה מלאה, זכאית לצפות מבעלה שיהיה שותף לה במלאכות הבית, ובגידול הילדים. העול צריך להיות מוטל על כתפי שני בני הזוג, לפי יכולתו של כל אחד מהם.

4. הרב אבישי שרייבר, "מלאכות שהאשה עושה לבעלה" מתוך: שני המאורות: השוויון במשפחה ממבט יהודי חדש, עמ' 164

מקורות אחרים בגמרא מצביעים על כך שמלאכות הבית אינן דבר טכני בלבד; שמור להן תפקיד רב חשיבות בבניין הקשר המשפחתי:

"אשכחיה רבי יוסי לאליהו. אמר ליה: כתיב: "אעשה לו עזר" (בראשית ב, יח). במה אישה עוזרתו לאדם? אמר לו: אדם מביא חיטין, חיטין כוסס? פשתן, פשתן לובש? לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו?" (יבמות סג ע"א)

נראה ששאלתו של ר' יוסי נובעת מן המקום של הגבר המרגיש שהוא הדואג לכל עניני הבית עד שאינו מבין מה תפקידה של האישה. הרי הגבר הוא המביא את החיטה לאכול ואת הפשתן ללבוש.

בתשובת אליהו לר' יוסי ישנם שני רבדים. ברובד הפשוט התשובה היא שהאישה עוזרת לאיש להגיע בסופו של דבר אל הלחם ואל הבגדים שכן גם תחומי העבודה הנחשבים באופן מובהק כגבריים אינם מגיעים לכלל מיצוי ללא אותן פעולות הנחשבות נשיות יותר. ברובד העמוק יותר מוגדר פה תפקיד האישה כ"מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו". האישה הופכת את החיטה ואת הפשתן הטבעיים והפראיים ללחם ולבגד הביתיים והחמים. הגבר מביא מחוץ לבית את הפשתן ואת החיטים אבל הוא לא מכיר את הדרך להפוך אותם לאוכל ולבגדים – דבר הנעשה על ידי האישה. תפקידה של האישה אפוא רחב בהרבה מטחינת החיטה ומהכנת הלחם. האישה מעניקה לגבר מקום שיהיה לו לבית. עצם התיאור הזה של מלאכות הבית הטכניות כמאירות עיניו של אדם משקף את העובדה שבמלאכות אלה טמון דבר-מה משמעותי הרבה יותר: הבית עצמו נוצר בכך שהחיטה הופכת ללחם. תפקיד האישה, אפוא, הוא לא רק מלאכות הבית במובן המעשי אלה יצירת הביתיות במובן הנפשי.

כך אומר ר' יוסי עצמו במקום אחר: "אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי אשתי ולשורי שורי אלא לאשתי ביתי ולשורי שָֹדִי" (שבת קיח ע"ב). ר' יוסי קורא שם לדברים ומגדירם על פי משמעותם הפנימית. הוא קורא לשורו שדה שכן הוא מבין שבעבודת השור תלוי היבול ולכן השור הוא בעצם השדה. על פי אותה דרך קורא ר' יוסי לאשתו בית, שכן הוא מבין שהעובדה שיש לו מקום בעולם נובעת מאשתו. האישה נותנת לגבר את המקום שממנו הוא יוצא ושאליו הוא חוזר. המקום הנשי הוא המקום המכיל את העשייה, מעבד אותה והופך אותה לנוכחות בעלת משמעות. ...הגדרת מילוי מלאכות הבית כתפקיד בעל משמעות רגשית של קבלה והכלה מסבירה את הקשר של תפקיד זה לאשה. היסוד הנשי מוגדר על ידי פסיכולוגים שונים כ-being (להיות) לעומת היסוד הגברי המוגדר כ-doing (לעשות). דמותה של "האישה-בית" כפי שהיא עולה מתוך המשנה, מתאימה לתכונות הנשיות. מלאכות הבית שהאישה עושה אינן מקבילות אפוא למלאכות הבעל מחוץ לבית. במלאכתה האישה יוצרת, מהווה את הבית, את כלי הקיבול שלתוכו יכול גם הבעל להיכנס.

שאלות להעמקה:

• נסו להבין את התלות שיצרו חז"ל בין חלק מחובות הבעל לחובות האשה: מה כנגד מה?
• מה מלמדת העובדה שמהתורה אין חובות של האשה כלפי בעלה, בניגוד לחובות הבעל שהגרעין שלהם מוגדר כדאורייתא?
• מה הכוונה "עושה לבעלה"? האם יש כאן הגדרה של חובה הלכתית או של מנהג המדינה?
• מה המשמעות של הכנסת השפחות? מדוע שהאישה תיפטר מחובת עשיית המלאכה אם יש לה שפחות? מה פשר הביטוי: "הכניסה לו שפחה"?
• מה האתגרים ומה הרווחים שקיימת במערכת יחסים זוגית בה קיימות שפחות העושות חלק מחובות האשה?
• "יושבת בקתדרא" – מה האשה עושה שם לפי דעתכן?
• "הבטלה מביאה לידי שעמום" – מה הנחת היסוד שבמשפט זה? מה דעתכן על כך?
• מדוע דווקא מלאכת טווית הצמר היא המלאכה שלדידו של רבי אליעזר האשה מבצעת בכל מקרה?
• מה סוג ההתמודדות של הרב יעקב אריאל עם הפער בין העולה מההלכה לבין המציאות המודרנית?
• מה סוג ההתמודדות של הרב אבישי שרייבר עם הפער בין העולה מההלכה לבין המציאות המודרנית?

הצעה למהלך שיעור:

א. תרגיל כתיבה: נפזר בחדר אוסף של מימרות, שירים וקטעים הנוגעים במהותה של אשה (מצורף להלן בהרחבה). נבקש מהבנות להסתובב בחדר ולבחור קטעים שנגעו בהן. לאחר שהבנות הסתובבו בחדר ופגשו את המילים השונות שמסתובבות בו, נבקש מכל אחת מהבנות לכתוב לעצמה מה אומרת לה העובדה שהיא נולדה אשה: היכן עובדה זו משמחת אותה והיכן היא דורשת ממנה התמודדות? היכן היא מרגישה את נשיותה? וכו'..

ב. לימוד: נלמד את ההלכה ברמב"ם ואת המשנה בכתובות המגדירות את חובות האשה כלפי בעלה ואת המבנה המשפחתי כפי שהוא מוצג אצל חז"ל.

ג. יצירה: נביא לכיתה אוסף של עיתונים ונבקש מכל אחת מהבנות להכין קולאז' שיתאר את חייה של האשה כפי שהיא עולה לדעתן מתוך ההלכות שלמדנו במשנה וברמב"ם. הקולאז' יכול להכיל את העיסוקים, התחביבים, המחשבות, סדר היום, המראה, ההשכלה וכו' של האשה המדוברת.. לאחר שהבנות מדביקות את הקולאז' – נבקש מכמה מהן להציג בפני הכיתה את דמות האשה שיצרו..

ד. משימה: בהרחבה מצורפת טבלה בה מוזכרות מלאכות שונות הנצרכות באחזקה של כל בית. ניתן לכל אחת מהבנות את הטבלה ונבקש ממנה למלא שלוש הבחנות ביחס לכל אחת מהמלאכה: מה לפי דעתה המצב הרצוי ביחס לאחריות בני הזוג לביצוע מלאכה זו, מה המצב המצוי בבית בו היא גדלה ומה שיטת ההלכה כפי שעולה מהמקורות שלמדנו. משימה זו תהווה בסיס טוב לדיון שנערוך בשלב הבא של השיעור ותתן לבנות הזדמנות לעשות חושבים בצורה מסודרת על היחס בין המצוי לרצוי בנקודה זו.

ה. דיון: סביר להניח שהפער בין מהותה של האשה כפי שעלה מהפתיח של השיעור לבין מהותה של האשה כפי שתצטייר בקולאז'ים שיצרו הבנות יזעק לשמיים. נפתח עם הבנות דיון כיצד יש להתמודד עם הפער הזה? על מנת להפוך את הדיון שעלול להיות סוער בחלק מהכיתות למשמעותי ומדויק, אנחנו מציעים להניח מול הלוח שלושה כסאות: הימני שבהם יסמל את הקושי עם ההלכה והרצון לשנות אותה, השמאלי שבהן ייצג את הצורך של המציאות הנשית להשתנות ולחזור למה שהיתה בעבר והכסא האמצעי ייצג אפשרות ביניים כלשהי. כל תלמידה שתרצה להביע את עמדתה בדיון, תצטרך להתיישב על הכסא שבעיניה מייצג את האמירה העקרונית של דעתה ורק אז לדבר. (במידה ונראה לך שכל הבנות יתיישבו על הכסא האמצעי, אפשר לבקש מהבנות במעין משחק תפקידים לנסות ולהיכנס לראש של שתי עמדות הקצה). דיון זה יכול לגעת בשאלות כלליות בהרבה מהדיון המקומי שלנו והן: יחסנו למהפכה שהתרחשה במעמד האשה במאה השנים האחרונות והפער לכאורה הקיים בנושאים מגוונים בין דברי חז"ל למציאות החיים שלנו.

ו. לימוד בחברותא: ניתן לבנות ללמוד את דברי הרב אריאל והרב שרייבר שמתייחסים כל אחד מנקודת מבטו הוא לפער זה. בכיתות בהן הדבר אפשרי, אנחנו מציעים לבקש מהבנות להגדיר מה המאפיין של ההתמודדות של כל אחד מהרבנים הנ"ל לפער שהצגנו בשיעור זה. לאחר שהבנות לומדות ומתמודדות עם הקטעים לבד ננסח יחד את ההבדלים: מתוך ההיכרות בשינויים שהעולם עבר בוחר הרב אריאל לתרגם באופן חדש את חובות האשה כלפי בעלה באופן כזה שלמעשה הופכות את האיש והאשה לשווים במידת האחריות שלהם לענייני הבית – האשה גם היא מפרנסת והבעל גם הוא שותף בגידול הילדים. פתרון הלכתי זה מבטל את המשמעויות של הנבדלות בין האיש לאשה כפי שעלה מהכתובה. לעומת הרב אריאל, בוחר הרב שרייבר לתרגם באופן מהותי את חובות האשה כלפי בעלה שהגדירו חז"ל  - החיפוש אחר הסמליות שבחובות אלו ואחר השייכות שלהן לעולם הנשי באופן מהותי משאירים את הנבדלות בין האיש לאשה אבל מחפשים להם תרגום מחשבתי ומהותי.

ז. תרגיל כתיבה: נבקש מכל אחת מהבנות לבחור את הטקסט שצורת ההתמודדות שלו עם הפער בין המציאות להלכה נגע בה באופן עמוק ולאחר מכן לנסח על פיו את חובות האשה כפי שהיתה היא מנסחת אותן בעולם המודרני.

תשומת לב:

שאלת מעמדה של האשה ומהותה בעולם המודרני הינה סוגיה מורכבת: המהפכה הפמיניסטית בעצמה עברה תהפוכות ושינויים בהקשר לשאלות אלו וממילא גם בציבור הדתי השאלות הללו נשארו פתוחות ומגוונות. שיעור זה עוסק בנושא שיכול להיות רגיש אצל חלק מהתלמידות התופסות, כרוח הנושבת לפעמים בעולם, את כל מעמד הנישואין ההלכתי כמעמד שוביניסטי בו האיש קונה את האשה. שיעור זה מבקש לגעת בלב היחס לעניין זה ולבחון באומץ את היחסים בין האמור בהלכה לבין העולם בו אנחנו חיים. המחשבה כיצד לעורר את הלימוד בצורה מלאת עוז אך גם ענווה – צריכה ללוות את מהלך השיעור. 

הרחבה:

מקורות לפתיחה של שלב א':

תפילה לאם בטרם שחרית / חוה פנחס כהן

בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לְבַשֵּׁל דַּיְסַת סֹלֶת
הָסֵר מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת
וּכְשֶׁאֲנִי נוֹגַעַת בְּגֵו הַתִּינוֹק וּמַדָּה חֻמּוֹ
שֶׁיֵּלְכוּ מִמֶּנִּי כָּל מִינֵי טְרָדוֹת
שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ מַחְשְׁבוֹתַי.
וְתֵן לִי אֹמֶץ לְזַכֵּךְ פָּנַי
שֶׁיּוּכַל כָּל אֶחָד מִילָדַי
לִרְאוֹת פָּנָיו בְּתוֹךְ פָּנַי
כְּמוֹ בְּמַרְאָה רְחוּצָה לִקְרַאת חַג

וְאֶת הַחֹשֶׁךְ הַמְשֻׁקָּע מִפְּנִים
פָּנַי - כַּסֵּה בְּאוֹר.
שֶׁלֹּא תִּפְקַע סַבְלָנוּתִי וְלֹא יֵחַר גְּרוֹנִי
מִצְּעָקָה מִתְחַבֶּטֶת וּמִתְעַבָּה
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לִי רִפְיוֹן יָדַיִם
מוּל הַבִּלְתִּי נוֹדָע
וְשֶׁלֹּא יִפָּסֵק אַף לֹא לְרֶגַע
מַגָּע בָּשָׂר בְּבָשָׂר בֵּינִי לְבֵין יְלָדַי

תֵּן בִּי אַהֲבָתְךָ שֶׁיְּהֵא בִּי דַּי לַעֲמֹד בְּפֶתַח הַבַּיִת וּלְחַלְּקָהּ
בְּפַשְׁטוּת בָּהּ פּוֹרְסִים לֶחֶם וּמוֹרְחִים חֶמְאָה כָּל בֹּקֶר
מֵחָדָשׁ נִיחוֹחַ חָלָב רוֹתֵחַ וְגוֹלֵשׁ וְרֵיחַ הַקָּפֶה מְכַסִּים
עַל קָרְבַּן תּוֹדָה וְקָרְבַּן תָּמִיד
שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת אֵיךְ נוֹתְנִים.

שירת אישה/ אסתר ראב

ברוך שעשני אישה-
שאני אדמה ואדם,
וצלע רכה

ברוך שעשיתני
עגולים עגולים
כגלגלי מזלות
וכעגולי פרות
שנתת לי בשר חי
פורח,

ועשיתני כצמח השדה
נושא פרי
שקרעי ענניך
מחליקים כמשי
על פני וירכי
ואני גדולה

ומבקשת להיות ילדה
בוכיה מצער
וצוחקת, ושרה בקול
דק מן הדק
כצרצר זעיר
במקהלת כרוביך
הנעלה
קטנה שבקטנות
אני משחקת
לרגליך
בוראי!

כישופים/ דליה רביקוביץ

הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה,
מָחָר אֲנִי יָם.
כָּל יוֹם אֲנִי תּוֹעָה
כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,
כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה
אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי
סוּסִים אֲדֻמִּים
סְגֻלִּים וְירֻקִּים,

לַבֹּקֶר הִקְשַׁבְתִּי
פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,
קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,

הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל
מָחָר אֲנִי עֵץ
רָם כַּתָּמָר.

אֶתְמוֹל הָיִיתי כּוּךְ
הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית.
מָחָר אֲנִי מָחָר.

משנה, מסכת סוטה פ"ג מ"ד

רבי אלעזר אומר: כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות"

בראשית, פ"ב

ויקרא האדם שם אשתו חוה – כי היא היתה אם כל חי

בראשית, פ"א

בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם

תלמוד בבלי, מסכת יומא

אין חכמתה  של האשה אלא בפלך

תלמוד בבלי, מסכת נידה

נתן הקב"ה בינה יתרה באשה יותר מאשר באיש

רות רבה פרשה ב, טו

"ומצאנה מנוחה אשה בית אישה" (רות א, ט). אמר ר' יוחנן: מכאן שאין לאשה קורת רוח אלא בבית בעלה.

הרב יצחק עראמה, עקידת יצחק, פרשת ויצא (שער עשרים וחמש)

והנה בשני השמות "אשה", "חוה", נתבאר שיש לאשה שתי תכליות: האחד - מה שיורה עליו שם "אשה כי מאיש לוקחה" וכמוהו תוכל להבין ולהשכיל בדברי שכל וחסידות, כפי שעשו האמהות וכמה צדקניות ונביאות כאשר יורה פשט פרשת אשת חיל (משלי ל"א). והשני - ענין ההולדה והיותה כלי אליה ומוטבעת אל הלידה וגידול הבנים, כאשר יורה שם "חוה – אם כל חי". והנה תהיה האשה כאשר לא תלד מנועה מהתכלית הקטן ותשאר להרע או להטיב כמו האיש אשר לא יוליד, ונאמר עליהם: "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" (ישעיהו נו, ה) ...על כן חרה אף יעקב ברחל, כאשר אמרה: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל, א), לגעור בה ולהשכילה בזה הענין הנכבד והוא שהיא אינה מתה לפי התכלית המשותף, כאשר מנע ממנה פרי בטן, כמו שיהיה בו העניין גם כן אם לא יוליד.

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב

"כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ, יא)... "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט, ג). תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים, לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם.

טבלה למשימה בשלב ד':

הערה:

כדאי להקדים לשיעור זה לימוד, דיבור ודיון על השינויים במעמדה של האשה שהתרחשו במאה האחרונה. ההיכרות עם השלבים השונים במהפכה זו, עם השינויים העמוקים שהיא יצרה בתודעה ובחיי היומיום של כל אשה שחיה היום ובמחשבות על המחירים והרווחים והאצגרים שמהפכה זו מציבה בפנינו.

מצורף קישור למאמר נחמד הסוקר ומנתח את יחס היהדות לפמיניזם