קידושין פא' ע"א: נורא בבי עמרם

מקורות                                                                                                                                                     

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פא עמוד א

הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא,  אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו.

בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא, דלייא לחודיה.    

סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח, רמא קלא: נורא בי עמרם!

אתו רבנן, אמרו ליה: כסיפתינן!

אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין, ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי.

אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא, אמר ליה: חזי, דאת נורא ואנא בישרא, ואנא עדיפנא מינך.

תרגום חופשי

שבויות הובאו לנהרדעא . העלו אותם לעליית הגג של רב עמרם החסיד , והסירו את הסולם שמוביל לעלייה. כשחלפה אחת מהן בפתח שבין הבית לעלייה , האירו פניה. נטל רב עמרם את הסולם , שעשרה איש אינם יכולים ליטול אותו , ועלה לעלייה. באמצע הסולם פיסק רגליו וצעק "אש בביתו של עמרם". באו חכמים ואמרו לו "ביישת אותנו". אמר להם : "מוטב שתתביישו בגלל עמרם בעולם הזה ולא בעולם הבא". השביע את היצר שיצא ממנו. יצא והיה דומה לעמוד של אש. אמר לו : ראה שאתה אש ואני בשר ואני עדיף ממך.

      שאלות לעיון

·         "אמרו ליה :כסיפתנן". היכן האמפתיה ? ! מה רצו שיעשה ? !

·         מה השיב להם רב עמרם ?

·          רב עמרם התבייש כדי שהפחד מבושה(גם בעולם הזה!)ימנע ממנו את החטא האין בכך סתירה פנימית? !   

הצעה לפעילות

א.      העמקה (1) - לאחר קריאה ותרגום פשוט של הסיפור נשאל את התלמידים איזו נקודה הרשימה אותם במיוחד בהתנהגותו של רב עמרם ,ונעצים בכיתה את הנקודות שיועלו.(תשובות אפשריות – 1.המוכנות להתבייש ולחשוף את קלונו בפני חכמים. 2.היכולת לעצור באמצע הלהט לעבור עבירה. 3.היכולת לגבור על עוצמה כזאת של יצר 4.היכולת לגייס את הפחד מבושה כדי לא לעבור עבירה 5. רב עמרם כ"כ אנושי וכ"כ מלאכי...)

ב.      העמקה (2) – נעיר שבהתנהגותו של רב עמרם יש מעין סתירה.מצד אחד רב עמרם השתמש בפחד מבושה כדי להימנע מהעבירה (היה ברור לו שלא יעז לעבור עבירה כשהחכמים נמצאים).מצד שני רב עמרם היה מוכן להתבייש ולחשוף את להיטותו לעבור עבירה. נעורר דיון בכיתה – כיצד ניתן ליישב את יחסו של רב עמרם לרגש הבושה ? (כיוון אפשרי – לפחד מבושה יש יתרון גדול בכך שהוא מדבר עם היצר בשפה יצרית. יצר הכבוד חזק יותר מיצרים אחרים במקרים רבים. מצד שני הימנעות מחטא כתוצאה מבושה אינה אלא העדפת תאווה אחת על פני האחרת .למשל – העדפת הרגשת הכבוד על פני תאוות המין. אולי בשל כך בחרה הגמרא ללמדנו שיש להשתמש בפחד זה דווקא דרך מקרה שבו ברור שיראת השמים מנחה את ההתנהגות.( ראה עוד בדברי הרב וולפיש בהרחבה.

העובדה שגם רב עמרם,שהיה בעל יראת שמים כה גדולה עד שהיה מוכן לספוג עלבון גדול, השתמש בכלי של פחד מבושה , מלמדת אותנו עד כמה נכון וראוי להשתמש בכלי זה.

ג.        הפנמה –

1.      שלב א' - חברך "נפל" בגלישה לאתר לא צנוע באינטרנט. כתוב לו מכתב שבו תספר על רב עמרם חסידא (הסיפור והמסרים שעולים ממנו) והצע לו בעקבות כך לגלוש רק כאשר בני המשפחה ערים והבושה תמנע ממנו...נקרא בכיתה שני מכתבים לדוגמה. שלב ב' – נציע לתלמידים תגובה אפשרית של החבר למכתב : "אבל אחי , המחשב נמצא בחדר שלי"... ונקיים דיון בכיתה בתשובה האפשרית לתגובה זו. נבחר נציג שיעביר שיעור בעניין זה בכיתה אחרת לאור מה שלמדנו.

2.      הצעה זו מיועדת בעיקר ל"צדיקים" ו"חנונים" -  שלב א' – נתאר בכיתה הרגשה אפשרית של נערים - "אני מושלם" , המקום שהכי מאיים עלי הוא להרגיש "לא בסדר" , אפילו דברים קטנים שטעיתי בהם מביישים אותי - לבקש תפילין מחבר כששכחתי את שלי, לומר למורה ששכחתי להכין ש"ב, ל... – רב עמרם , החסיד ,לימד אותנו שניתן וראוי לבקש עזרה . גם אם אני "לא מושלם" זה בסדר. לפעמים בקשת העזרה נצרכת כדי לא להגיע למחוזות רחוקים ומאיימים. שלב ב' - נבקש מהתלמידים לחשוב על דברים שבהם הם זקוקים לעזרה ועד עכשיו לא אזרו כוח להודות בכך ולבקש עזרה זאת. נוכל ,בשיחה אישית,"לנצל" את הסיפור על רב עמרם להתקדמות אישית-פנימית גדולה של תלמידים מסוג כזה. ( הזדמנות "לגעת" דווקא ב"צדיקים" שלא עושים בעיות... )    

לתשומת לב

במערך עצמו דנו בצדדים ה"שווים לכל נפש". הסיפור מעלה נושאים טעונים כגון עוצמתו האדירה של  היצר הרע והיחס לכישלונות גדולים של תלמידי חכמים.בכיתות מתאימות , ובזהירות ראויה , ניתן להרחיב גם בנושאים אלו.

להרחבה

א.      ר' צדוק הכהן מלובלין , ישראל קדושים אות ד'

דכל ישראל ואפילו הריקין הם בדרך ארץ שקדמה לתורה, שכן עתידין לזכות לעתיד מיהת לתורה... אלא שמכל מקום כל זמן שלא נכנס עדיין הדברי תורה בלבו, גם הדרך ארץ שלו אינו דרך ארץ גמור המצילות מן השקיעות בהיפוך תוקף הסתת היצר, דדבר זה אינו אלא ע"י התורה. ומי שהתורה עוברת תוך פיו מיהת, אף שלא נקבע עדיין בלב, הוא בדרך ארץ מיהת, ויכול להציל עצמו גם מתוקף היצר ע"י מדת דרך ארץ, כדרך שעשה רב עמרם חסידא ע"י הבושה, שהוא גם כן ממידת דרך ארץ שלא לעשות כן בפני בני אדם על כל פנים, דעל כן אמרו (נדרים כ.): כל המתבייש לא במהרה חוטא, ושאין לו בושה לא עמדו אבותיו על הר סיני... דהדרך ארץ שבטבע אינו מסלק הבחירה, ורק לא במהרה חוטא, אבל אם יתקפנו יצרו יוציאו מן העולם ח"ו, רק ע"י התורה יקבע בו הדרך ארץ על כל פנים, שאפילו אין כוחו יפה פעמים לכובשו על פי התורה, כי בהכנסת הרהורין בלב הוא מבטלו מדברי תורה.

ב.       הרב אברהם וולפיש – קישור למאמר

... ואולם יש לתת את הדעת על הבדל חשוב בין האופנים שרגש הבושה מנוצל בידי חכמי ההלכה ובידי רב עמרם. דרכם של אנשים להירתע ממצבים מבישים, ובזה טמון ההיתר ההלכתי לגברים ולנשים להימצא יחדיו בקבוצות. אבל חסידותו של רב עמרם מתבטאת בנכונותו להביא על עצמו בושה על מנת להינצל מעבֵרה, ובזה יש גבורה רוחנית ומסירות נפש במדרגה העליונה. הרתיעה של אנשים מרגש הבושה מתבטאת גם בתלונתם של החכמים: 'כסיפינן מינך!' אין הם נותנים את דעתם לכוחות הנפשיים הדרושים לרב עמרם כדי שיבייש את עצמו, ואין דעתם נתונה אלא לתחושות שלהם – הכיצד יכולתָ, רב עמרם, לנהוג באופן שמבייש לא רק אותך אלא גם את עמיתיך המזוהים אתך?! רב עמרם משיב לעמיתיו במישור שבו הקשו, והוא מנמק את נכונותו להסב להם בושה, אך הוא רומז בזה גם לסיבה שהיה מוכן לבייש את עצמו. רב עמרם הבין שמשהתעורר יצרו, הבושה בלתי-נמנעת, שכן רק באמצעות הבושה בעולם הזה יוכל להצליח למנוע את הבושה לו ולמקורביו בעולם הבא. הסיפור הזה ממחיש את כוחה של הבושה במאבק מול היצר בשני מישורים: רק הבושה בעולם הזה מכניעה את היצר, אך הנכונות להיכנס לבושה כזאת מושרשת ברתיעה מפני הבושה בעולם הבא. כך נהפכת הבושה למָנוֹעַ נפשי ורוחני בעל עָצמה ועומק...

ג.       הרב חיים כץ , התרחקות מעבירה