הולדה - ברכת הילדים

מהלך השיעור:

למדנו את המקורות שבדף תוך התעמקות בכל אחד מהם:

א.      שלושה שותפים באדם- מה המשמעות של השותפות הזו? מה נותן כל אחד מהשותפים? מהו הלובן? מהו האודם? דיברנו על שותפות כמשהו שנותן ענווה- לא הכל שלי, לא הכל ממני, וגם נותן הרבה כוח- אני לא לבד. יש כאן שותפות, שמתרחשת לא רק ביצירת האדם, אלא לאורך כל חייו- ומתפרקת רק בסוף ימיו כשהקב"ה נוטל חלקו. עלתה גם החשיבות שיש בשביל ילד שיהיו לו גם אבא וגם אמא, שכל אחד מהם נותן לו משהו שהשני לא יכול לתת, מעבר למטען הגנטי. כמו כן, מנקודת המבט של הילד יש כאן הסתכלות אחרת על ההורים- שהם שותפים של הקב"ה במעשה ההולדה ולכן הם מגלים בכך את החלק האלוקי שבהם.

ב.       בבלי סוטה- הנשים מתוארות כאקטיביות מאד, מלאות אמונה ורצון לפעולה, לעומת הגברים שבמדרש קולם לא נשמע, ומתוך מה שלא נשמע אנחנו יכולים לנחש את היאוש, את חוסר האונים. את התחושה שמבחינה רציונלית אין עתיד ולא כדאי ללדת ילדים (כמו המדרש על עמרם שפרש מיוכבד) בזכות הנשים נגאלו ישראל ממצרים כי הנשים האמינו בגאולה. מעשה ההולדה כאן מקבל משמעות נוספת (מעבר לשותפות ולגילוי צלם האלוקים שראינו במקור הראשון) ההולדה היא מעשה של אמונה, של גאולה. גם פרטית וגם לאומית. אמונה במציאות, בעולם, אמונה בזוגיות שתהיה לה המשכיות ועוד.

הסיפור מלא סמלים- הדגים כסמל לפריון, תחת התפוח עוררתיך- גם קישור לשיר השירים ולאהבת הדוד הרעיה וגם לעץ הדעת, אולי כתיקון של אותו חטא. הנשים חוזרות ללדת במקום בו עוררו את בעליהן, במקום בו התעברו. כמו לומר שהקשר הזוגי אינו מנותק מההולדה אלא הם בשורשם אחד- ההולדה היא גילוי של האהבה ושל החיבור העמוק בין בני הזוג. 

ג.        הסיפור על רבן גמליאל ובתו- קראנו עד המילים 'צלי עלי' (הראשונות) וביקשתי מהבנות לכתוב מה לדעתן היה תוכן התפילה של האב על בתו? הן הקריאו את שכתבו והמשכנו בקריאת המדרש על ה'צלי עלי' הבא, ושוב הן הציעו תפילות וראינו את הניגוד בין התפילות המתבקשות בסיטואציות שכאלו לבין תפילתו המפתיעה של רבן גמליאל. דיברנו על הקשר החזק ביניהם כפי שעולה מהסיפור- בת שמבקשת מאביה להתפלל עליה ברגעים הגדולים של חייה, כמו מבקשת את הליווי, את הברכה, במעברי החיים.

מה רוצה רבן גמליאל ללמד את בתו? למה הוא לא מתפלל עליה בדברים טובים ופשוטים?

אולי רוצה רבן גמליאל לומר כי כל שינוי בחיים מביא עימו קשיים. בת שמתחתנת ועוזבת את בית הוריה, מעבר לשמחת החתונה ומציאת הזיווג, יש בכך גם פרידה. יש עזיבה שאינה פשוטה. אבל בהקשר הכולל היא חלק מהברכה עצמה. זהו מחיר שהוא חלק מהטוב עצמו. זה לא נספח מטריד שהלוואי שלא היה, אלא הוא חלק מהתפילה. כך גם לידת ילד- האושר גדול, השמחה רבה, נשמה חדשה הגיעה לעולם. אבל יחד איתה מגיעות גם דאגות בלתי פוסקות לשלומו להתפתחותו הפיזית (לא אכל, לא שתה...) ולהתפתחותו הרוחנית וחינוכו (ווי שלא הלך לבית הכנסת) הדאגות הללו הן חלק אימננטי מה"סיפור" של לידת ילדים והן חלק מגילוי הברכה שבה, אם נדע להסתכל עליהן כברכה. וכך בכל שלב ושינוי בחיים- אנחנו יכולים תמיד לברך אחד את השני רק בבנאלי, בטוב, בוורדרד, אבל הקשיים, הפרידות, הדאגות, הסופים, הם חלק מהברכה עצמה, ולא היה אפשר לצמוח בלעדיהם... בתוך ההקשר הרחב ניתן לראות איך מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול...