האדם כעץ

פתיחה:

בספר דברים (פרק כ, פסוקים יט-כ) מופיע איסור השחתת עצי פרי בזמן מלחמת הרשות, בנימוק "כי האדם עץ השדה":

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ  לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר:
רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ:

היו שקראו פסוק זה בתמיהה- שמא עץ השדה הוא כאדם, כאויב שאותו יש להרוג? והיו שקראו זאת כהשוואה בין האדם לעץ. אנו בשיעור זה נלך בדרכם של המקבילים בין האדם לאילן ונראה מה ניתן ללמוד מהקבלה זו לעבודתנו הרוחנית בעולם.

 

מהלך השיעור:

א. נפתח את השיעור בשאלה, שכל אחד מן התלמידים יתבקש לחשוב עליה כמה דקות לבדו ולכתוב לעצמו:

 אילו היית עץ, איזה עץ היית?

נבקש מהתלמידים לשתף בתשובתם את בני זוגם לשולחן ולהסביר את בחירתם.

(הערה: שאלה זו דורשת מהתלמידים חשיבה מטאפורית, שלא אצל כולם מפותחת לכן בכיתות בהן נראה שהשאלה תהיה מורכבת מידי כדאי לפתוח בסוג של הדגמה של יצירת סמל/ דימוי מעולם הצומח לסוגי אנשים ויחד עם התלמידים להבין את המטאפורה ורק אז לשלוח אותם לחשוב על עצמם.)

ב. נכתוב על הלוח את המילים "כי האדם עץ השדה" ונשאל את התלמידים מה לדעתם משמעות המילים הללו? מה מבטאת ההשוואה בין האדם לעץ?

נכתוב על הלוח את תשובות התלמידים, ננסה לאסוף מהם כמה שיותר כיוונים.

ג. כעת נלמד את דבריו של הרבי מלויבאוויטש על הקשר בין ראש השנה לאילנות לבין עבודת האדם המתאימה לזמן זה:

ט"ו בשבט: הצמיחה בעבודת האדם (מתוך: רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש, שערי המועדים לחודש שבט עמ' רסד- רסז) ראש השנה לאילנות ... הוא "ראש" לעבודה הרוחנית באופן של גידול וצמיחה תמידית שתשא פירות במשך כל השנה... בראש השנה לאילנות, מידי שנה, נמשך כוח חדש לבוא ולהתעלות לדרגא נעלית יותר מאשר בשנה לפני זה. וכוח זה נמשך עד לראש השנה לאילנות בשנה הבאה, כאשר מקבלים כוח חדש לעליה בשלב נעלה יותר בעבודת ההליכה מחיל אל חיל ועשיית פירות. בהמשך לכתוב "כי האדם עץ השדה"... הנה כיוון שתורת אמת המשילה המשל, בוודאי שמדוייק הוא בכלל כלליו ופרטיו, ושבכל אחד מהם הוראה כללית או פרטית לכל אחד ואחת. כמו כל ענייני התורה (מלשון "הוראה") שתכליתם לעורר את האדם להתבונן בהם וללמוד מהם הוראות מעשיות בחיי היום יום שלו.  מהותו של אילן הוא, שהוא "צומח". וצמיחתו וגידולו הוא סימן חיותו. תפקידו של אילן הוא  להיות, כלשון הכתוב "עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו" (בראשית א, יא) היינו לעשות פירות, ופירות כאלה אשר נמצא בהם הזרע והגרעין מהם יצמחו אילנות ופירות כמותם, וזהו שלימותו של האילן שהוא עושה פירות ופירי –פירות עד עולם. וכל זה הוא גם בנמשל: על האדם להיות "צומח", כלומר הולך ומוסיף וגדל תמיד, שלא להסתפק במעמדו ובמצבו, ויהיה מצבו בהווה טוב ומשביע רצון ככל שיהיה... "מעלין בקודש". וכן בנוגע לנקודה השניה: עליו לעשות פירות – אותם יאכלו וישבעו ויהנו מהם רבים זולתו... ולמותר להדגיש שפירות האמורים כאן הם – כמאמר חכמינו זכרונם לברכה- "פירותיו של צדיק (=כל אחד ואחת מישראל, עליהם נאמר "ועמך כולם צדיקים") מצוות ומעשים טובים" (בראשית רבא פרשה ל', ו) וכל זה הוא מעיקרי הלימוד דראש השנה לאילנות בנוגע למעשה בפועל דכל אחד ואחת, וכמרומז גם כן במנהג ישראל לאכול ביום זה מיני פירות של אילנות. וכשיהודי מחליט בכל תוקף ללכת מחיל אל חיל בכל ענייני התורה ומצוותיה, הן בנוגע לעצמו והן בהפצתם סביבתו- מובטח לו שיקויים בו הכתוב "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח" (תהילים א, ג)

 

הרבי מליובאוויטש מתייחס לשתי נקודות מרכזיות בהשוואה בין העץ לאדם- הצמיחה המתמדת כסימן לחיים, ועשיית פירות.

ד. ננסה להעמיק עוד את המבט ולהתבונן בנקודות נוספות.

נחלק את התלמידים לארבע קבוצות, כל אחת מהן תתמקד בחלק אחר של העץ ותנסה לעמוד על מהות ההקבלה בינו לבין האדם. ארבעת הקבוצות הן: זרעים, שורשים, ענפים ופירות. דף המקורות לקבוצות השונות מצורף בסוף המערך.

כל קבוצה תלמד את המקור העוסק בנושא שלה, ולאחר מכן תתבקש ליצור תוצר (ציור, שיר, המחזה, קומיקס...)  שימחיש את הקשר בין האדם לבין העץ בדבר זה, הן ע"פ המקור שנלמד, והן ע"פ מחשבותיהם של חברי הקבוצה.

ה. כל קבוצה תציג את התוצר שלה ותסביר אותו.

ו. לסיום, נחזור לדבריו של הרבי מליובאוויטש שתכלית ההשוואה בתורה בין האדם לעץ היא "לעורר את האדם להתבונן בהם וללמוד מהם הוראות מעשיות בחיי היום יום שלו". נבקש מכל תלמיד לחשוב על נקודה אחת שעלתה בשיעור בנוגע להשוואה בין האדם לעץ שהיתה משמעותית עבורו ולחשוב מה המשמעות המעשית של אמירה זו עבורו. נזמין את המעוניינים לשתף.

 

א. זרעים

כל מערכת ימי החיים של האדם הם תמיד בבחינת זריעה למה שעתיד לצמוח. ועל כן הוא נקרא בשם "אדם" ע"ש האדמה להורות על עניין זה. שכן כל שבחה של האדמה הוא מצד הגידול והצמיחה הבאים ממנה. וכשם שכל מה שצומח מן האדמה יש בתוכו זרע שזורעין אותו ושוב מעלה צמחים וגידולים חדשים, כן גם האדם, כל מה שממציא על ידי טהרת מחשבתו וכושר מעשיו, בגדר זריעה הוא, שממנה עתידים לצמוח ולפרוח גידולים חדשים עד אין סוף ואין תכלית. וכשם שלזריעה הנתונה באדמה דרוש עיבוד ועידוד, השקאה וכדומה במלאכות שבשדה, שרק על ידם מתעורר באדמה כח הגידול, כן אצל האדם: הנשמה העליונה - האלקית, מעוררת בו כח הגידול והצמיחה, והעבודות הקדושות הן הן הפועלות להחיות את כח הגידול שלו.

(הרב יעקב משה חרל"פ, מי מרום, חלק ה')

 

א. מה ניתן ללמוד מהקשר בין המילים 'אדם' ו'אדמה'?

ב. למה מקבילה פעולת הזריעה באדם?

ג. מהי משמעותו של  "כוח הגידול והצמיחה" שבאדם?

 

ב. שרשים

תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, - אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו כופפות אותו, - הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, ואדרבא - החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל

זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים - שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות!

(רבי שמשון רפאל הירש,במעגלי שנה)

 

א. מהם שורשיו של האדם? (ממשיים ורוחניים)

ב. מדוע השורשים חשובים יותר מן הענפים?

ג. מה מסמלות הרוח והסערה?

ד. באיזו דרך דווקא הסערות הן המחזקות את האדם ומעוררות בו רוח התחדשות?

 

ג. ענפים

כי באמת האדם נקרא "עץ השדה", דכתיב (דברים כ, יט) "כי האדם עץ השדה", רק שהוא אילן הפוך, כי העץ שורשו למטה תקוע בארץ, ואילו האדם שרשו למעלה, כי הנשמה הוא שורש שלו, והיא מן השמים. והידיים הם ענפי האילן, הרגלים הם ענפים על ענפים, גופו עיקר האילן. ולמה הוא אילן הפוך, כי העץ שורשו למטה, כי העץ חיותו מן האדמה, והאדם חיות נשמתו מן השמים.

(מהר"ל נצח ישראל פרק ז)

 

א. במה דומה האדם לאילן ובמה הוא שונה ממנו?

ב. מה מבטאת העובדה שענפי העץ פונים אל השמים?

 

ד. פירות

עץ טוב, שאינו מורכב, עשוי לחיות למעלה מאלפיים שנה. במקומות מסוימים ישנם עצים ידועים שחיים כבר ארבעת-אלפים שנה. למעשה, אין זה ברור כלל מה בדיוק גורם למותם של עצים. כל עוד לא מסתיימים חייו של העץ על-ידי תאונה או אירוע חיצוני כלשהו, בכוחו להמשיך ולחיות שנים רבות מאוד. יתר על כן, לא זו בלבד שהעץ יכול להגיע לגיל מופלג שכזה, אלא שגם בזקנותו הוא מסוגל להוציא פירות. גם עצים זקנים מאוד ממשיכים להיות פוריים, ופירותיהם אינם פגומים או פחותים מחמת גילם.
...עלינו ללמוד מהעץ הצומח בלי סוף, שגם כאשר הוא מגיע לגיל ארבעת-אלפים הוא ממשיך להניב פירות. כאלה הם "ימי העץ"... אדם מישראל לעולם אינו 'יוצא לפנסיה' בתור בן אדם ובתור יהודי,  כל עוד הוא חי עליו להמשיך ולצמוח, לגדול, להתפתח ובעיקר - להוציא פירות.  אנשים שאין להם מחלות או פגעים מיוחדים - אמורים להמשיך להיות פוריים, מפני שזה חלק מהמהות של ימי העץ;
לכל אדם יש גיל שבו הוא צומח, גיל של התפתחות, ואחריו מגיע גיל שבו אדם מוציא פירות (אם אכן מדובר בעץ חי ולא בקרש). בעניין זה צריך אדם לזכור, שפעמים רבות אסורים הפירות הראשונים בערלה. לפעמים הדברים הראשונים שאדם עושה בגיל צעיר הם ערלה, אבל כאשר הוא ממשיך וצומח, מגיע זמן של פירות ראויים, שכבר אינם ערלה ואינם בוסר.

(הרב עדין אבן ישראל - שטיינזלץ. האדם – עץ השדה)

 

א.  מהי ההשוואה הנעשית כאן בין האדם לעץ?

ב.  מהם פירותיו של האדם?

ג.  מה משמעות החלוקה בין פירות ערלה ובוסר לפירות ראויים, אצל האדם?

 

להרחבה:

א.      ניתן לעשות שימוש גם בשירו של נתן זך "כי האדם עץ השדה" שמבטא דווקא את הטרגיות והקושי העולה מתוך השוואה זו, את שבריריותם וזמניותם של החיים.

 

כי האדם עץ השדה / נתן זך

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה 

כְּמוֹ הָאָדָם גַּם הָעֵץ צוֹמֵחַ 

כְּמוֹ הָעֵץ הָאָדָם נִגְדָּע 

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ 

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה 

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה 

 

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה 

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא שׁוֹאֵף לְמַעְלָה 

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׂרָף בָּאֵשׁ 

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ 

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה 

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה 

 

כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה 

כְּמוֹ הָעֵץ הוּא צָמֵא לְמַיִם 

כְּמוֹ הָאָדָם הוּא נִשְׁאָר צָמֵא 

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ 

אֵיפֹה הָיִיתִי וְאֵיפֹה אֶהְיֶה 

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה 

 

אָהַבְתִּי וְגַם שָׂנֵאתִי 

טָעַמְתִּי מִזֶּה וּמִזֶּה 

קָבְרוּ אוֹתִי בְּחֶלְקָה שֶׁל עָפָר 

וּמַר לִי מַר לִי בַּפֶּה 

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה 

כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה 

 

מתוך 'מבחר משירי נתן זך' (הוצאת עם עובד 1974)

 

ב.       בקישור המצורף מופיעות תמונות של עצים המבטאות את הרעיון של הקשר בין האדם לעץ, כל אחת באופן אחר:

ניתן לבחור כמה מהן, ובפתיחת השיעור (אחרי הדיון בפסוק "כי האדם עץ השדה") להתבונן בהם יחד עם התלמידים ולראות איזה רעיון מבטאת כל אחת מן התמונות.