יגון - אנטון צ'כוב

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

רקע

הסיפור הקצר "יגון" (או "מועקה") מאת אנטון צ'כוב, מספר את סיפורו של יונה, עגלון כפרי המגיע עם עגלתו וסוסתו את העיר סנט פטרבורג לחפש פרנסה. הסיפור מתרחש ימים ספרים לאחר מותו של בנו האהוב, ויונה מחפש אוזן קשבת לתנות בפניה את יגונו העמוק. על אף ניסיונותיו החוזרים והנשנים לפתוח עם נוסעיו בשיחה, ולמצוא הקשבה, הוא נתקל שוב ושוב בחומה של גסות, ניכור, וחוסר הקשבה ורגישות. בתמונת הסיום של הסיפור יונה יושב עם סוסתו באישון ליל ושופך בפניה את ליבו.

א. לפתיחת השיעור נשמיע את שירו של אהוד בנאי "יושב בצד הכביש":

יושב בצד הכביש מנגן מפוחית
מישהו זורק מטבע לפחית
אפשר היום בזול לקנות אותי
שפתי נוטפות דם על דמעתי
ואיפה הם אחי ואחותי

משתדל שבעיניים, המבט לא יתחנן
כולם עוברים מהר ואיש לא מתעניין
שקוף בלי גוף נושף בכלי
האם מישהו בכלל שומע אותי
ואיפה הם אחי ואחותי

נשאל את התלמידים על מה מדבר השיר? (קבצן המתאר חוויה של שקיפות, יושב בצד, בשוליים, בלתי נראה ובלתי מורגש, אף אחד לא שומע אותו באמת.)

ב. כעת נקרא את הסיפור בשלבים:

ראשית, נקרא את האקספוזיציה, ניתן לתלמידים את הגדרתה, ונבקש מהם למלא את פרטי המידע המופיעים בה.

הזמן:

המקום:

מזג האוויר:

הדמות:

נסכם את העולה מן האקספוזיציה- הסיפור מתחיל בדמדומי ערב, תחושה של שקיעה, של סופיות. הסיפור מתרחש בעיר סנט פטרבורג ומודגש מאד ההבדל הגדול בין התזזיתיות של העיר לבין האיטיות של יונה. מזג האוויר מושלג וקפוא- ביטוי לקיפאון האופף את יונה מבפנים, כמו גם מבחוץ ולחיפוש העקר אחר חמימות אנושית. כבר בהתחלה נרמז לנו הפיתרון שיופיע בסיום הסיפור ואנו חשים את הקשר המיוחד בין יונה לסוסתו .

ג. נמשיך בקריאה. הסיפור בנוי מארבעה ניסיונות ליצירת קשר- נכתוב יחד בטבלה על הלוח.

ניסיונותיו של יונה לשוחח על כאבו עם אחרים:

נשאל את התלמידים: כיצד לדעתם מרגיש כעת יונה? מה יעשה עכשיו?

מה משמעותו של מבנה הסיפור, שהוא מבנה חוזר? (חזרה משמעותה הדגשה- מדגישה עד כמה של יונה עגום ונואש, כיצד הוא כבול במעגל חסר מוצא, וכן היא מדגישה את אטימותה של החברה האנושית שאינה קשובה לכאבו של יונה)

ד . כעת נקרא את תמונת הסיום של הסיפור, בה יונה משתף את הסוסה בכאבו "והסוסה לועסת ומקשיבה".       בתיאורה של הסוסה ישנה האנשה:     

נדון עם התלמידים, מה מבטאת ההאנשה של הסוסה בסיפור זה? (מדגישה את מצבה של החברה האנושית המתוארת בסיפור- אפילו סוסה טובה יותר מבני האדם, קשובה ורגישה מהם למצוקותיו של היחיד. המסר של הסיפור: יש אנשים עם לב של אבן יש אנשים עם לב אדם. ישנה כאן ביקורת חברתית נוקבת. החברה אטומה ליגונו של הפרט. אף נפש חיה לא מקשיבה- רק הסוסה מתעלה לכאורה מעל בני האדם.)

ה.  תרגיל כתיבה: נבקש מהתלמידים לדמיין בעיני רוחם את התמונה של יונה היושב ליד סוסתו באורווה, הוא משיח את שעל ליבו והיא לועסת ומקשיבה לו בעיניה הגדולות. בהמשך לאווירת ההאנשה בסיפור, נזמין את התלמידים לכתוב את המחשבות העוברות בראשה של הסוסה בזמן שהיא מקשיבה ליונה. לחילופין, אפשר להציע להם לכתוב מנקודת מבט  של אדם הנמצא באורווה ורואה את יונה וסוסתו מהצד –מה הוא חושב, מה הוא רואה? לאחר הכתיבה נציע לתלמידים המעוניינים בכך לשתף במה שכתבו.

ו.  נבקש מהתלמידים לחשוב על סיטואציה בה הם הרגישו כי הם זקוקים להקשבה ולא קיבלו את המענה אותו חיפשו. או על סיטואציה בה הם הרגישו שמישהו זקוק להקשבה שלהם והם לא יכלו/ לא רצו להעניק אותה. נבקש ממי שמוכן לשתף כיצד הרגיש, ומה עשה במצב זה?

ז. נקרא את הקטע הבא מאת פרופ' פרנקל:

פרופ' יעקב פרנקל, מתוך הספר "מעין מתגבר ושמו אדם"

שני חברים-חסידים היו גרים בריחוק מקום איש מרעהו. והנה הגיעה הידיעה אל האחד שחברו נסתלק לעולמו. ספד לו החסיד כך: מעשה בשומר-יער, שאחר ששמע על מותו של חברו שומר-יער גם הוא, אמר: שנינו הלכנו ביערות כל הלילה. אני בחלק זה של היער והוא בחלק האחר. בשעה שהקור גבר וחדר עד לעצמות הייתי קורא בכל כוחי אל תוך חשכות היער: או-הו! או-הו! הדי הקול הגיעו לאוזנו של חברי ומרחוק היה אף הוא עונה: או-הו! או-הו! ונעשה חם בלב. עתה, ביודעי שאין איש שומע את קולי, לא אקרא עוד אל תוך הלילה. שוב לא יגיע אלי קול שיחמם אח הלב ויפיג את העצבות.

הרבה פעמים יותר ממה שאנחנו צריכים לדבר ולומר את הדברים, חשוב לנו להרגיש כי יש מי ששמע אותנו, כי קיבלנו את אותו הד המתואר בקטע. שיש מי ששומע אותנו, ורואה אותנו ואיננו מצויים בשוליים, האמיתיים או התודעתיים, כמו האיש מהשיר ששמענו בתחילת השיעור וכמו יונה, שכורע תחת נטל העצב והכאב ומחפש כל כך אוזן קשבת שיוכל לפרוק לפניה את משאו.

ח. לסיום השיעור נבקש מהתלמידים להציע "עצות טובות להקשבה טובה" כיצד אנו יכולים כיחידים וכחברה להיות יותר קשובים ליחידים שבתוכנו? לתת לאחרים הרגשה טובה?