היחס אל הגוף - פרק ז'

רקע

בהרבה מובנים העיסוק במצוות עונה וביחסי אישות בין איש לאשה הוא מוקדם ועדיין לא רלוונטי לתלמידות כיתות י"ב. נקודה אחת משמעותית שכדאי לקחת מתוך נושא זה ולהקדיש לה זמן בשיעור, גם אם היא איננה חומר לבגרות במובן הרגיל של המילה, היא היחס אל הגוף שלנו. מחקרים רבים מראים שהיחס של בחורות צעירות אל גופן ובאופן קיצוני עוד יותר, היחס של בחורות דתיות אל גופן, מלווה בלא מעט בעיות. המורכבות הזו מתעצמת בגיל ההתבגרות כאשר הגוף של הבנות משתנה והשינוי מוליד הרבה פעמים מבוכה וכמובן גם היכרות וקבלה מחודשת של הגוף. העבודה על הדימוי העצמי ועל הקשר שלנו עם הגוף נמשכת לאורך כל החיים.

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ל ד"ה וכל מעשיך

וכל מעשיך יהיו לשם שמים כהלל. כשהיה הלל יוצא למקום היו אומרים לו להיכן אתה הולך. לעשות מצוה אני הולך. מה מצוה הלל. לבית הכסא אני הולך. וכי מצוה היא זו. אמר להן הן. בשביל שלא יתקלקל הגוף. איכן אתה הולך הלל. לעשות מצוה אני הולך מה מצוה הלל. לבית המרחץ אני הולך. וכי מצוה היא זו. אמר להן הן. בשביל לנקות את הגוף. תדע לך שהוא כן מה אם אוקיינות (=פסלים) העומדות בפלטיות (=ארמונות) של מלכים הממונה עליהם להיות שפן (=משלון שיוף) וממרקן המלכות מעלה לו סלירא (=משכורת) בכל שנה ושנה ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות. אנו שנבראנו בצלם ודמות שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם (בראשית ט' ו') על אחת כמה וכמה. שמאי לא היה אומר כך אלא יעשה חובותינו עם הגוף הזה:

שאלות להעמקה

·        כיצד תופס הלל הזקן את פירושה של המילה "מצווה"?

·        "בצלם אלוקים עשה את האדם" - כיצד יסביר הלל וכיצד יסביר שמאי את הפסוק?

·        "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים" – כיצד יסביר הלל וכיצד יסביר שמאי את המימרא?

·        נסו לחשוב על מעשים נוספים שהלל יגדיר כמצווה?

הצעה למהלך השיעור

א. פתיחה: ניתן לכל אחת דף ועליו כתובה המילה: גוף ונבקש ממנה לכתוב לעצמה באסוציאציות מה המילה הזו מעוררת בתוכה. לאחר שהבנות מסיימות, נבקש מבנות שמוכנות לומר בקול משהו מתוך הרשימה שכתבו ונכתוב על הלוח את המילים שנאמרו.

ב. סבב: נביא איתנו מראה לכיתה – במידה ואפשרי להביא מראה גדולה ולשים אותה בחדר ליד כיתת הלימוד, נכניס את הבנות בזו אחר זו לחדר עם המראה וניתן לכל אחת כ-15 שניות להביט במראה ולנסות להרגיש מה הדמות הפיזית שניבטת אליה מבעד למראה מעוררת בה: האם היא אוהבת את מה שהיא רואה? האם היא שמחה במה שהיא רואה? האם היתה רוצה לשנות את מה שהיא רואה? וכו'.. במידה ולא אפשרי להביא מראה גדולה, ניתן להביא מראה בגודל של פני אדם ולהעביר בין הבנות שיושבות במעגל בכיתה.

ג. תרגיל כתיבה:  נבקש מכל אחת מהבנות לחשוב על איבר בגוף שלה שהיא אוהבת ועל איבר בגוף שלה שהיא היתה שמחה אילו היה נראה או מתנהג אחרת. נבקש מהבנות לכתוב דו שיח בין שני האיברים הללו: מה האיבר האהוב אומר לאיבר האהוב פחות וכן להיפך.. במידה והמשימה מורכבת מידי, אפשר להסתפק במשימה פשוטה יותר: מה את אומרת לכל אחד משני האיברים הללו.

ד. דיון: נשאל את הבנות מה הן חושבות שהעולם היהודי חושב על המושג גוף? האם העולם היהודי מעודד את היחס הבריא והמפרגן לגוף או שאולי דווקא הפוך: העולם היהודי תובע מהאדם לתת לגוף את שלו אך לא להתעסק איתו יותר מידי.. ניתן לדיון להתפתח ולהתגלגל. סביר להניח ששני הקצוות של המנעד ישמעו בכיתה: כדאי לתת מקום של ממש לכל אחד מהקצוות ולבקש מהבנות לחדד ולבטא את מה שהן חושבות שעולה מהמסר של העולם היהודי, ההלכתי והתורני אל הגוף שלנו. חשוב לחלק את הדיון לשאלה מה עולם התורה כשלעצמו חושב על הגוף ומה המסרים שהרבה פעמים אנחנו מקבלים בחברה הדתית ביחס אל הגוף.

ה. לימוד ודיון: נלמד עם הבנות את המדרש על הלל ושמאי. המדרש מתאר שני קצוות של יחס לעובדה שנולדנו בתוך גוף: בית שמאי שמתייחסים לכך כהכרח מגונה שאין ברירה אלא להתייחס אליו ולתת לו את המקום שהוא תובע ובית הלל שמתייחסים לכך כברכה המקשרת ומחברת בעוד מימד את האדם אל הקב"ה. דרך המדרש נעמיק בשתי התפיסות המוצעות בו ננסה לחשוב על הדוגמאות שמביא הלל שכולן לקוחות מתוך חיי היום יום של כל אחד מאיתנו: כיצד אנחנו מתייחסות לפעילויות אלו? כיצד אנחנו רוצות להתייחס לפעילויות אלו?

ו. יצירה: נביא לכיתה חומרי יצירה ונבקש מהבנות לחשוב כיצד הן מסתכלות על הגוף של עצמן: דרך המשקפיים שמציע הלל במדרש או דרך המשקפיים שמציע שמאי במדרש. לאחר שהבנות מנסות לחשוב מעט על שאלה זו, נבקש מהן ליצור את שני זוגות המשקפיים הללו: מה המבט שנשקף מכל אחד מהן? מה המסגרת דרכה העיניים רואות את העולם בכל אחד מהם?

ז.  תרגיל תנועה: על מנת לפתוח עוד את הנושא אנחנו מציעים לסיים את השיעור בתרגיל תנועה. במידה ובבי"ס קיימת מורה לתנועה או דמות אחרת שיכולה להפעיל את הסדנא הקצרה – כדאי להיעזר בה. ניקח את הבנות לחדר חשוך ונשים מוזיקת רקע. נבקש מהבנות לנוע עם הגוף של עצמן באופן חופשי. ולנסות להרגיש מה הן חוות ומרגישות. כדאי בסוף התרגיל להציע לבנות לכתוב לעצמן מחשבות והרגשות שיתעוררו אצלן במהלך התרגיל.

תשומת לב

שיעור זה הינו יותר סדנא מאשר ממש שיעור ברצף הלמידה שלנו. סביר להניח שיש כיתות ששיעור מסוג זה יוציא מהן ציניות ומבוכה. כדאי לחשוב אלו חלקים מהשיעור יוכלו "לעבור מסך" אצל הכיתה שלך, ובכ"ז לא להיבהל אלא להביא משהו מכל זה אל הבנות. כדאי לתת את הדעת לבנות שידוע שהיחס שלהן אל הגוף שלהן מורכב: בנות מלאות מאד, בנות עם עבר של אנורקסיה, בנות שעברו טראומה גופנית כל שהיא ועוד.. האם נכון שיהיו בשיעור? האם נכון ללוות אותן לפני ואחרי השיעור? וכו'..

להרחבה

להלן מקור נוסף העוסק ביחס של האדם לגופו. הרב קוק עוסק במתח שיכול להיות בין עולם הרוח שלנו לעולם הגוף שלנו ומתריע מהסכנה שבתביעה לעולם של רוח שמבריחה אותנו מהגופניות שלנו. במקרה כזה התשובה של האדם היא דווקא לחזור אל הגוף, אל הטבע ואל הנורמאלי שבו. אפשר ללמוד עם הבנות את הקטע ולהזמין אותן ליצירה של אחד מהרגעים המתוארים בו: מה קורה לגוף שמרגיש שהאדם דוחה אותו מרצון להיות רוחני, מה קורה לעולם הרוח שלנו שמבקש לברוח מהגוף ומה קורה במקום של התשובה בו הרוח והגוף מתחברים שוב יחד.

הרב קוק, ערפלי טוהר, עמוד טז

לפעמים על ידי מה שמתאמצים להיות מדובק ברוחניות עליונה, מתרוממים כל כחות החיים הרוחניים למעלה, בעולם המחשבה העליונה, והגוף נעזב מן הנשמה, ועל ידי זה מידות הרעות שולטות בו . ואחר כך, כשההסתכלות נגמרת, וכח החיים חוזר לרגילות שלו, מוצאת הנשמה את הגוף שבור בקלקולי תכונותיו. ומתחילה מלחמה פנימית גדולה ומסוכנת מאד. ובשביל כך צריכה היא התשובה וחפץ זיכוך המידות להיות קודמת להעלייה ההסתכלותית, ואז מכשירים איזה צד של מגע בין הגוף אל הנשמה גם בהתעלותה העליונה. 

צדיקים באמת צריכים להיות אנשים טבעיים, שכל תכונות הטבע של הגוף ושל הנפש יהיו אצלם בתכונה של חיים ובריאות. ואז הם יכולים בעילוים להעלות את העולם וכל יקומו עימם.