על כיסוי ראש במרחב הפרטי - עיון בהלכה מתוך אגדה
שיעור זה יעסוק בשאלה מהם המרחבים בהם אשה צריכה לכסות את ראשה. סוגיית הגמרא במסכת כתובות סבוכה ומורכבת ולכן נדון בעיקר בשיטות הפוסקים בשאלה האם אשה צריכה לכסות את שיערה גם בבית או שכיסוי ראש נדרש רק למרחב הציבורי. תוך כדי סוגיה זו נדון גם בשאלה העקרונית של האפשרות ללמוד הלכה מאגדתא.
מקורות:
שאלות להעמקה:
א. פתיחה: נבקש מכל בת לכתוב על דף את המילה "בית" ואת המילה "רחוב" ולכתוב את האסוציאציות שכל אחת מהמילים מעלה בה. לאחר שהבנות מסיימות עם האסוציאציות נבקש מהן לכתוב הגדרה מילונאית לכל אחת מהמילים ובשלב נוסף נבקש מהן לתת מילה שמייצגת עבורן בצורה החזקה ביותר את כל אחת מהמילים. אפשר לבקש מהבנות לשתף במה שכתבו בסוף התרגיל, אע"פ שעיקר העניין הוא להכניס אותן כפתיח לשיעור לתוך המושגים "בית" ו"רחוב" בהם נעסוק בשיעור זה בהקשר לחובת כיסוי ראש.
ב. לימוד ראשוני של מדרש: נקרא עם הבנות את המדרש על האשה הקמחית ונבקש מכל אחת לכתוב את כל השאלות שעולות בה למקרא הסיפור. נאסוף מהבנות את השאלות השונות ונכתוב אותן על הלוח.
ג. תרגיל כתיבה: נבקש מהבנות לבחור דמות או חפץ כלשהוא שמופיע במדרש או שיכול היה להופיע במדרש: האשה, אחד הבנים, חכמים, הבעל, שערות האשה, כיסוי הראש של האשה, קירות ביתה של האשה. ולכתוב מונולוג מנקודת המבט שלו על מה שהוא חוה בהקשר למתואר במדרש. ניתן לבנות שמוכנות לשתף במה שכתבו לקרוא בפני הכיתה את המונולוג שלהם. כדאי לאחר שכל בת קוראת את שכתבה לשאול האם יש בנות שהיו רוצות לשאול את החפץ או האדם משהו על מה שאמרו או גם על מה שלא אמרו. אפשר לפתוח לדיון את הנקודות שעולות או להשאיר את השאלות פתוחות בחלל האוויר.
ד. דיון ולימוד בחברותא: נשאל את הבנות האם יש הלכה שאפשר ללמוד מתוך המדרש? ניתן להן לדון בשאלה האם המדרש רואה את מעשיה של האשה הקמחית כמעשה רצוי והאם הוא רואה את מעשיה כמעשה הלכתי? לאחר שהבנות דנות בעניין ניתן להן ללמוד בחברותות את המקורות מהחוברת העוסקים בשאלה זו ולהגדיר מה היחס של כל אחת מהדעות לשאלת החובה ללבוש כיסוי ראש בבית ולשאלה האם ראוי לנהוג כך. על מנת לכוון את הבנות ללימוד כדאי לתת להן טבלה עם שמות הפוסקים שמוזכרים בקטעים ולבקש מהן להגדיר ביחס לכל פוסק: האם לדעתו זו הלכה ללכת עם כיסוי ראש בבית? מה ניתן ללמוד מתוך הדברים שלו על הגישה העקרונית שלו למנהג זה? שמות הראשונים והפוסקים המוזכרים הם: תוספות (מאה 12 אשכנז), רמב"ם (מאה 12,ספרד מצרים), חתם סופר (מאה 29, הונגריה), משנה ברורה (מאה 19, וילנא), הרב משה פיינשטיין (מאה 20, ארה"ב) והרב עובדיה יוסף (מאה 20, ישראל).
ה. סיכום הלימוד: נסכם בכיתה את שהבנות למדו לבד ונבחן איתן את היחס שעולה מהפוסקים לסוגיה זו: התוספות סוברים שאין חיוב ללכת עם כיסוי ראש בבית ועל פניו נראה שהם סוברים שכל הטעם של כיסוי ראש שייך רק בשוק ולכן אין שום עניין לכסות את הראש בבית, לעומתו סובר הרמב"ם שיש חובת כיסוי ראש גם בבית ולדעתו זה כנראה דין גמור. החתם סופר והמשנה ברורה סבורים כמו הרמב"ם אך מטעימים את דבריהם שהלכה זו הפכה לדין גמור בעקבות העובדה שכך נהגו הנשים, הרב משה פיינשטיין סובר שאין חובה לכסות את הראש בבית וגם המנהג היה שנשים לא עשו כן ובכ"ז הוא מגדיר את מי שנוהגת לכסות את הראש גם בבית כהידור מבורך המעיד על צניעות ברוכה. הרב עובדיה יוסף סובר גם הוא שאין חיוב ללכת עם כיסוי ראש בבית אך זהו מנהג חסידות טוב. שאלות שכדאי להעלות מתוך איסוף המקורות הן: מה היחס שלנו למנהג שאיננו הלכה? מה פשר המושג "מידת חסידות": לכאורה אם מותר למה שתהיה חסידות בהחמרה? מה היחס בין הנוהג שבעולם לבין קביעת הלכה: השאלה עולה לצדדים הפוכים אצל הרב פיינשטיין והחתם סופר?
ו. אסיף: נבקש מהבנות לחזור עם הפסיקות השונות אל אוסף האסוציאציות, ההגדרות והייצוג שהן נתנו בתחילת השיעור למילה "בית" ולמילה "רחוב" ולבחון מי מהפסיקות תואמת יותר לעולם האינטואיטיבי שלהן. לדוגמא: בנות שהבית אצלן הוא מקום פתוח של אירוח העולם מול בנות שאצלן הבית הוא מרחב אינטימי סגור, בנות שאצלן הבית הוא מרחב בו ניתן להיות הכי חופשיים ומשוחררים מול בנות שהבית הוא בשבילן מקום של דרישות ותביעות.
בחלק מהכיתות יכול להיווצר זלזול וחוסר הקשבה לשיטות ההלכתיות המורות לאשה ללכת עם כיסוי ראש גם בתוך הבית ובתוך כך גם להגדרת הנהגה זו כהידור או כמידת חסידות. כמו כן בכיתות בהן המנהג הרווח של האמהות הוא לכסות את הראש גם בבית, עלול להיווצר חוסר סובלנות כלפי דעות מקלות וכאלו הרואות את הכיסוי בבית כמידת חסידות ותו לא... כדאי לתת את הדעת לנקודה זו ולחשוב כיצד ליצור בבנות מרחב המכבד את קשת הדעות ההלכתיות.
קישור למאמר של הרב אילן כהן המסכם ומדייק יפה את גווני ההלכה ביחס לכיסוי ראש מלא וחלקי, בבית ומחוצה לו.