חוני המעגל

מהלך השיעור:

1.       חידון חוני (הרי כולם מכירים את הסיפור מילדותם – נראה מה זוכרים...)

2.       הנחיה: אני אקרא את האגדה על חוני לפניכם, כל אחת תבחר תמונה מסוימת ותצייר אותה בעפרון. תכתוב כמה מילים של הסבר לציור.

3.       מקריאים את האגדה. התלמידות מקשיבות ללא דף כתוב.

4.       מציגים לפני הכיתה מספר עבודות – מנסים להעלות שאלות של פרשנות שמתבררות מתוך הציורים.

5.       רושמים את שאלות הפרשנות על הלוח – גם אלו שעלו מתוך הציורים וגם אלו שעלו מתוך הדיון על הציורים.

6.       מחלקים את דף הלימוד. מדגישים שיש להשיב על השאלות, הן מסומנות בקו תחתון.

7.       מסכמים את הדף עם השאלות תוך התמודדות עם השאלות שנכתבו על הלוח.

דף לימוד - עג עוגה ועמד בתוכה

תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר (סוף החורף!) ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! התפלל ולא ירדו גשמים.

עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר (חבקוק ב') על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו'.

אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית (מי חושב אותו לבן בית?) לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך (מה הסיבה שבגללה נשבע חוני? למי הוא דואג: לעם? ל-ד'? לכבוד העצמי שלו?).

התחילו גשמים מנטפין (טיפות גשם, ולא יותר)

אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות? כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך (לא גשם ממש אלא רק כדי שהשבועה שלך תתקים ותוכל לצאת מהעוגה שעשית – מה צריך להבין מהתגובה הזאת של השמים?).

אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות (גשמים שימלאו את כל מאגרי המים).

ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג (גשמים חזקים ומזיקים).

אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות? כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם (מתי גשמים אבדו את העולם? מה צריך להבין מתגובה זו של השמים?).

אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה.

ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים ('ירושלים הרים סביב לה' – מדוע העם עולים דווקא להר הבית? מדוע כתוב 'עולים' ולא כתוב 'נמלטים'?)

אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם (היתה הצפה של מים בעיר ירושלים. מה צריך להבין מתגובה זו של הגשם?).

אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה (לא ראוי לבקש שתפסק הטובה והברכה של ד'). אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה. הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו (המקריב קרבן מניח את שתי ידיו על ראש הקרבן, וסומך עליו בכל כוחו. מי שמקריב קרבן חטאת או אשם, מתוודה על חטאו בשעת הסמיכה, ומי שמקריב שלמים או תודה, אומר דברי שבח והלל לה'. (רמב"ם מעשה הקרבנות ג, יג-טו) מה משמעות הסמיכה: וידוי על חטא או תודה עם שבח והלל?) ואמר לפניו: רבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים (מדוע מזכיר כאן את יציאת מצרים?) אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות, כעסת עליהם - אינן יכולין לעמוד. השפעת עליהם טובה - אינן יכולין לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם (לעיל הוא אמר שלא מתפללין על רוב טובה – האם הוא עמד בדיבורו?).

מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה, ויצאו העם לשדה והביאו להם כמהין ופטריות.

שלח לו שמעון בן שטח (נשיא הסנהדרין): אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי (=חרם: מרחיקים אותו מהציבור). שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו (אליהו נשבע שלא ירדו גשמים: וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ד' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי" (מל' א, יז; א) לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך? (חוני נשבע שירד גשם. אליהו נשבע שלא ירד גשם. אחד מכם ודאי מביא לחילול ד') אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא (=מתפנק) על אביו ועושה לו רצונו (מה ההבדל בין הדימוי של חוני לעיל: "בן בית"; ובין הדימוי כאן של "בן"?) ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו (האם הבקשה של חוני, להביא גשם לעם ישראל, דומה לדברים הנזכרים כאן: אגוזים ושקדים וכד'?). ועליך הכתוב אומר (משלי כ"ג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך (האם חוני יסכים לפרשנות של שמעון בן שטח המשווה אותו לבן המתחטא לפני אביו?).

תנו רבנן: מה שלחו בני לשכת הגזית (חכמי הסנהדרין) לחוני המעגל: (איוב כ"ב) (כח) וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר: (כט) כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ: (ל) יְמַלֵּט אִי נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ: פ

ותגזר אמר                       - אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה.

ועל דרכיך נגה אור             - דור שהיה אפל הארת בתפלתך,

כי השפילו ותאמר גוה          - דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך,

ושח עינים יושע                 - דור ששח בעונו הושעתו בתפלתך,

ימלט אי נקי                      - דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך,

ונמלט בבר כפיך                - מלטתו במעשה ידיך הברורין.

(כיצד מעריכים בני-לשכת-הגזית את מעשהו של חוני? למי דומה ההערכה שלהם: להערכה של שמעון בן שטח "כבן שמתחטא על אביו" או לדברים של חוני למעלה: "בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך"...")

לסיכום: מתוך מכלול האגדה: כיצד נפרש את השם: "חוני"? את הכינוי: "המעגל"? כיצד נסביר את "העוגה" שהוא מסמן? מה מלמד הסיפור כולו?

[תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג עמוד א]

הערות:

חוני – לשון חנינה ורחמים = רוצה טובת עמו שינהג עמם ברחמים, וכך יתקדש שם שמים.

ציור המעגל – שותף לעם, לא נוטש את עמו (כמו אליהו).

השבועה – מבקש לשם שמים, מתוך תחושה של אמת. הפוך מאליהו שהלך מהמקום, חוני נשבע שלא לצאת.

התגובות משמים של טפטוף תחילה וגשמים עזים – באים לבחון האם חוני לכבוד עצמו נשבע (ואם כן אז ארועים אלו היו מוציאים אותו מהעיגול) או לשם שמים עשה, לכן הוא לא נבהל ולא נרתע אלא ממתין עד שבקשתו תענה במלואה.

אליהו דרש שהתשובה תקדים את ברכת הגשם – רק לאחר שיעשו תשובה ירד גשם.

חוני הולך בסדר הפוך – הוא יקדים את רחמי שמים ואת הגשם, הברכה משמים תעורר את העם לתשובה. מתוך החנינה שיזכה משמים יביא יותר קידוש ד'. וזו פניתו אל ד' לבקש רחמים במקום יסורים. ואכן הגשם מביא את כל העם אל הר הבית.

שמעון בן שטח מציג את חוני כצדיק שמחולל ניסים בכוחו שלו (אולי אפילו מתוך רצון להפגין את כוחו המופלא כמו הילד המתפנק אצל אביו)

אבל חוני רואה עצמו כנציג של ציבור, יותר מכך כנציג של הקב"ה הוא בכלל לא בן מפונק, הוא "בן בית" – העם רואה אותו כנציג אלוקים (משה רבנו מכונה בן בית = "בכל ביתי נאמן הוא" במדבר יב; ז).

בני לשכת הגזית מתארים את המעשה של חוני כתקון לדור, הם מכריעים את הדיון לטובת עמדתו של חוני.