בראשית פרק י"א - מה היה חטאם של דור הפלגה?

התאימו בין הפירוש לבין המשפט המתאים לו מן המשפטים בסוף דף העבודה.

הפירושים:

רש"י:

ודברים אחדים - באו בעצה אחת ואמרו לא כל הימנו שיבור לו את העליונים (=זו אינה זכותו של הקב"ה לבחור לעצמו את השליטה בעליונים- בשמים)  נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה.

פרקי דר' אליעזר כ"ד:

שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת, לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת, היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה.

מלב"ים:

שמימי נח עד העת ההיא חיו חיי המשפחה בהשקט ולא רבו הצרכים והקנינים ועניניהם היו מועטים ושוים, ...אז עלה בלב הדור לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה, שזה נכלל במה שנאמר: "בנסעם מקדם"- מן ההנהגה הקודמת, ורצו לכונן ממלכה גדולה ומלך בראשם מושל ממשל רב... התחילו החדשות בבנות להם בתי חומה, תחת שעד עתה היו יושבים באהלים... וצמחה מחשבתם ראש ולענה לבנות עיר גדולה ולכונן ממלכה אדירה ובתוכו יבנו מגדל וראשו בשמים, שאז שכחו את השם...

הרש"ר הירש:

הציבור התאסף בבקעה; שם ביקשו ליצור יש מאין - בכח אדם ובעוצם ידו, שם ראו מה רב כוחו של ציבור: יש לאל ידו [=ביכולתו] להשתלט על הטבע, אם יפעיל את כל הכוחות הגנוזים בו. ושם החליטו ליצור יצירה לדורות; תהיה זו מזכרת עולם לכוחו של ציבור וחשיבותו על פני היחיד. [---] דעות הרבה יש לבני האדם, וחובה עליהם להשלים זה את זה. היחיד ימות, וכוחותיו מוגבלים. רק בציבור נאמר "אין ציבור מת ואין ציבור עני". ערכים גדולים וקיימים נוצרים רק בכוחות משותפים. אכן, הציבור הוא השלמה ליחיד [---] אולם, כאן טמונה הסכנה. בסופו של דבר - היחיד יזכור בעצמו את מגבלותיו. לא כן הציבור. הן הציבור הוא חזק באמת. בנקל [=בקלות] יציג את עצמו כמטרה עליונה - כאילו אין ערך ליחיד אלא בציבור, כאילו תפקיד הציבור איננו להשלים את היחיד, אלא היחיד בטל בציבור. [---] אם הציבור מציג את עצמו כמטרה, ולא כאמצעי בלבד - כי אז יאבד כל עתידה המוסרי של האנושות.

רד"ק :

באמת בני האדם, שהולכים אחרי תאוות ליבם ולא יפנו אל מעשה האל, כי הוא ראה לישב הארץ ממזרח למערב והם חושבים לישב במקום אחד מן הארץ ולבטל רצון ה'.

תנחומא ישן דף כ"ז:

"שפה אחת ודברים אחדים": דברים של חרופין היו מוציאים על הקב"ה אלא שלא פרשו הכתובים. אלא רבותינו פרשו מקצתם: מה היו אומרים? "אחת לאלף שנים מבול בא לעולם והשמים מתמוטטין והמים העליונים יפלו עלינו. אלא באו ונעשה לנו פרגוסין (=עמודים, סמוכות), שאם יפלו השמים, יהיו מעמידין בהם.

ספורנו:

נעשה שם (עבודה זרה) שתהיה במגדל ויצא בכל המין האנושי שם גובה מקומה וגודל עירה באופן שתחשב אלהי האלהים אצל כל בני האדם ואליה ידרשו כולם. והכוונה בזה היתה שהמולך על אותה העיר ימלוך על כל המין האנושי בהיות שם דרישת כולם.

אברבנאל

...שנסעו מן המנהג הטבעי הקדום להשתמש ולהסתפק בדברים הטבעיים ההכרחיים וילכו אחר ההבל ויהבלו בבקשת הדברים המלאכותיים למלאות תאוותם במותרות, ומפני שבזה הטרידו שכלם מידיעת האמיתיות האלוהית, לכן דרשו חז"ל- 'שהסיעו עצמן מקדמונו של עולם"

נחמה ליבוביץ:

היכולת הטכנית מולידה את הגאוה, את הרהב. האם נאמר שם נבנה לנו בית ויהי למחסה ממטר?... לא כך. הטכניקה הופכת מאמצעי למטרה, לתכלית בפני עצמה. האדם היכול- טכנית, נראה בעיניו ככל יכול... אותם בנייני ענק, אשר אך כנמלה נראה האדם על ידם ואשר בכל זאת בכח האדם וחכמתו הטכנית הוקמו, תפקידם להשכיח את קטנותו, את היותו חולף, להשלותו בגדולתם "בנצחיותם"- לעשות לו שם.

המשפטים:

1. דור הפלגה חטאו בכך שחשבו שיש ערך רק לצבור. יחיד צריך לבטל את עצמו לגמרי למען הצבור.

2. דור הפלגה חטאו בכך שהיה להם יעוד ליישב ולמלא את כל הארץ, והם בחרו להתיישב יחד ולהסתגר  במקום אחד.

3. דור הפלגה חטאו ברצונם לבנות עיר שתהיה, בגלל גודלה ותפארתה, כמרכז שלטון בעולם- להמליך שליט אחד מרכזי (נמרוד) לכל יושבי הארץ כמלך על כל העולם, וזו בעצם עבודה זרה.

4. דור הפלגה חטאו בחטא הגאווה- בכך שרצו מאד להנציח את עצמם ופעלם ושכחו שהכוחות לבנות וליצור הם אמצעי ולא מטרה.

5. חטאם של דור הפלגה בכך שמרדו בשלטונו של הקב"ה בעולם, רצו להילחם בו, ולהראות שגם השמים אינם מחוץ להשגתם.

6. חטאם של בני דור הפלגה הוא שלא נתנו אמון בה' שלא יהיה שוב מבול ותכננו איך לנצח אותו כשיביא עליהם מבול נוסף.

7. חטאם של דור הפלגה היה שדאגו להצלחת בניית המגדל שלהם, ולא היה אכפת להם אחד מהשני.

8. חטאם של בוני מגדל בבל היה שהתמקדו בהתפתחות הטכנולוגית של העולם ולא בהתקדמות רוחנית.

9. חטאם של בני דור הפלגה היה שהם עזבו את דרך החיים של חיי משפחה מתוך פשטות והסתפקות במועט, והחלו לרדוף אחר הפיתוח הטכנולוגי שגרם להם לתחושת עוצמה- מה שהוביל לשכחת ה'.

דור הפלגה -

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום! (משלי י"ט, כ"א)

קאסוטו בספרו מנח ועד אברהם עמ' 158:

בספור קצר זה יש לפנינו דוגמא מפוארת של האמנות הספרותית המקראית: כולל הוא שתי פסקות שוות כמעט זו לזו בגדלן, ומקבילות זו לזו הקבלה ניגודית בצורתן ובתכנן.

ביטויים רבים המופיעים בפסוקים המתארים את מעשיהם של דור הפלגה מופיעים  גם בתגובתו של ה':

השלימי את הטבלה שלפנייך ע"פ הפסוקים.

"וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל" (י"א, ה')

מה הוא הקושי הרעיוני המתעורר מקריאת פסוק ה'?

כיצד מיישב אותו רש"י וכיצד קאסוטו?

• רש"י ה:

וירד ה' לראות - לא הוצרך לכך אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו.

• קאסוטו:

יש כאן רמז סאטירי: הם חשבו שיגיע ראש מגדלם עד השמים, אבל בעיני ה' לא היה בניינם הענקי אלא מעשה ננסים, דבר שבארץ ולא בשמים, ואם היה היושב בשמים רוצה לראותו מקרוב, היה לו לרדת מן השמים ארצה.

התהליך המתואר בפרק העובר על אנשי דור הפלגה:

1. בחירת הבקעה למגורים
2. הכנת הלבנים
3. בנית העיר ומגדל וראשו בשמים על מנת לעשות שם ומחשש להתפזר בארץ

"הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה..."- הכח האנושי, לבנות בבקעה. במקום אשר אין בו אבנים, ליצור חומרי בנין. שינוי לשוני שמראה את השינוי הטכני.

א. רש"י מקשה: הרי הקב"ה לא צריך לרדת על מנת לראות, הוא יכול לראות הכל מכל מקום?!
ב. קושי רעיוני.
ג. לא שהקב"ה צריך לרדת, אלא הוא ירד על מנת ללמד את הדיינים, שירשיעו את האדם שנשפט אצלם, רק לאחר שיראו ויבנו בדיוק מה קרה, על פי עדי ראייה.
ד. הרמב"ם- וירד אין הכוונה שירד אלא שהעניש. קשור לזה שהעונש היה בעקבות חטא ולא סתם.

לאחר מילוי הטבלה: ניתן להסתכל על הטבלה או כמידה כנגד מידה- הם חטאו, וה' השיב להם באותה מטבע.

או בהסתכלות של קאסוטו: רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום: איך שבני האדם מתכננים, אך בסוף מה שה' רוצה יצא אל הפועל. ואז אין כאן בהכרח חטא, אלא אולי ה' פשוט חשב שהריכוז אינו טוב.