ב"ב ח ע"א- ע"ב: שינוי ייעוד של צדקה

רקע  

במערך זה נעסוק בנקודות הבאות:

א. מהי נקודת המחלוקת בין שתי הגישות הנ"ל?

ב. מי נכלל בהגדרת "בני העיר בימינו"?

ג. מהי מידת עצמאותו של שליח ציבור / נבחר ציבור,
ועד כמה הוא חייב להישאר נאמן לשולחיו ו/או לשליחותו המקורית?

שאלות לעיון

• מהן הסברות של ר"ת והר"י מגאש – במה בדיוק נחלקו?
   
• האם פרנסי העיר וגבאי הצדקה נחשבים "יד עניים" או "יד התורמים"?
  
  [כיוונים אפשריים: לר"ת בני העיר ואולי אף הגבאים נחשבים "יד התורמים", ולכן גם משהגיע הכסף לידם עדיין לא זכו בהם העניים ומותר להם לשנות את ייעודו כפי הבנתם, ואילו לפי הר"י מגאש הם נחשבים כ"יד עניים" ; לר"ת גם אם הכסף נאסף למטרה מסוימת, הרי עיקר נתינתם של התורמים הייתה מתוך סמיכה על שיקול דעתם של הגבאים, ואילו לפי הר"י מגאש עיקר כוונתם הייתה לתת למטרה המסוימת בלבד ולא התכוונו לאפשר שינוי ייעוד בבחירת הגבאים]
• מיהם הכלולים בהגדרת "בני העיר" בימינו לעניין צדקה?
  [כיוונים אפשריים: כל אגודה, עמותה, ציבור, קבוצה שאוספת כספים למטרה מסוימת ; רק רשויות שנבחרו באופן רשמי להנהיג מדינה, עיר, קהילה וכד']
• האם ניתן להרחיב את ההרשאה לשנות ייעוד של צדקה, גם לתחומים אחרים של פעילות ציבורית, ביחס לשליחי הציבור ונבחריו?

[כיוונים אפשריים: אין לך בו אלא חידושו; זה כולל כל שליח ציבור שנשלח למטרה מסוימת]
 

מתוך חוברת המקורות:  

רבנו אשר, רא"ש בבא בתרא פרק א סימן כט (רש"י דף ח ע"ב ד"ה אציפי דבי כנישתא; תוס' ד"ה ולשנותה)

פי' ר"ת ולשנותן לכל מה שירצו אפילו לדבר הרשות, והתיר ליתן מעות הקופה לשומרי העיר לפי שעל דעת בני העיר נותנין אותה. והא דאמרינן' בערכין [ו ע"א]: "האומר סלע זו לצדקה עד שלא באת ליד גבאי מותר לשנותה, משבאת ליד גבאי אסור לשנותה". הני מילי גבאי, אבל צבור יכולין לשנות, וגבאי נמי דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה.

...וה"ר יוסף הלוי ז"ל כתב דהא דקאמר ולשנותן לכל מה שירצו דוקא לדבר שהוא צורך עניים ... והביא ראיה מהא דתנן במס' שקלים (פ"ב מ"ה) מותר עניים לעניים מותר שבוים לשבויים ...ונראה לי דאין ראיה ממה שהביא מההיא דשקלים. דהתם לא איירי במעות של קופה אלא ע"י מקרה שהוצרכו לגבות מעות לצורך עניים כגון מלבושים או שבאו שם עניים הרבה דומיא דשבויים, ובהא הוא דאמר דמה שהגבו לשמם לא ישנוה ליתנו לעניים אחרים. אבל בני העיר שעשו קופה בסתם, לדעתם עשאוה, ולשנותן לכל מה שירצו. ולכשיצטרכו מעות לעניי עירם יגבו פעם אחרת.

כן משמע לישנא ד"לכל מה שירצו". דאי לאשמועינן דלצורך עניים דוקא יכולין לשנותה, כיון דאשמועינן כבר דיכולין לשנות תמחוי שהוא לעניי עולם ליתנן לעניי העיר, וקופה שהיא לעניי העיר ליתנו לעניי עולם, ואין בו משום גזל שנותן מה שנגבה לעני זה לעני אחר, כל שכן מה שנגבה לאותן עניים שיכול לשנותן ממעשה למעשה. ...על כן נראה דברי ר"ת.

הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה חלק ה סימן עה (עמ' 528)

[השאלה עסקה בשימוש בכסף שנאסף לרפואת ילדה חולה שנפטרה לבסוף. המקרה היה בצפון אמריקה. המחזיקים בכסף רוצים להשתמש ביתרת הכסף למטרות עליה לארץ, התורמים דורשים שהכסף יועבר לחולים דומים, והמשפחה רוצה להקים סניף בנ"ע על שמה של הילדה]

השאלה שבה נחלקו ר"ת והר"י מיגאש היא: מה מעמדם של הפרנסים? האם ידם כידו של השבוי והעני [ע"פ בבא קמא לו ע"ב], או שידם כיד התורמים? אם תפקידם הוא כשל גבאי צדקה שידם כיד העניים הכסף ודאי אינו שלהם, והם אינם רשאים להוציאו ולהשתמש בו לשום צורך אחר, ואף המותר שגבו שייך להם. אך אם הם עומדים במקומם של התורמים, הרי הם רשאים לעשות במותר כפי הבנתם...

דעת ר"ת היא שהפרנס אינו כגבאי וידו אינה כיד העני. וכיון שהעניים לא זכו עדיין בכסף שבקופה, הפרנסים רשאים לשנותם על פי צרכי אנשי העיר אפילו לדבר הרשות. ורק כשהכסף הגיע ליד הגבאי הוא נתפס בקדושת צדקה והעניים זוכים בו, ופשוט שהוא אינו יכול לשנותו לדבר הרשות.

ואילו הר"י מיגאש סובר שמיד עם איסוף הכסף הוא נתפס בקדושת הצדקה, ואם כן פרנסי הציבור ידם כיד העניים, ואין יכולת בידם לשנותו לדבר הרשות.

הרב משה פיינשטין, שו"ת אגרות משה חלק יורה דעה חלק א סימן קמח

בענין שינוי לעניים אחרים י"ד אייר ת"ש. בדבר הבגדים שנקבצו ע"י אגודת ישראל עבור בני תורה פליטי פולין שכעת אי אפשר לשלחם אליהם מפאת המלחמה, אם רשאין לשנות לעניים אחרים ואם רשאין למוכרם ולשלוח המעות, ורוצה כבוד תורתו הקדושה לידע חות דעתי למעשה.

והנה מפורש בבא בתרא דף ח' "רשאין בני העיר לעשות קופה" - שהיא לעניי העיר, "תמחוי"- שהוא לעניי עולם וכן להיפוך, ואיפסק כן ביו"ד סי' רנ"ו.

ואף שהתוס' והרא"ש סברי דדוקא בני העיר ולא גבאי, הא מפורש ברא"ש שלדבר מצוה מותר אף הגבאי לשנות. ואף לתוס' ערכין דף ו' ...דאף לדבר מצוה אסור הגבאי לשנות, מסתבר לעניות דעתי שחבורה נחשבה כבני העיר דהא מעלת בני העיר הוא משום שהם צבור ולא יחיד ... ולכן חברת אגודת ישראל ודאי הם צבור ויש להם מעלת בני העיר ויכולין לשנות. וכשישנו לעניים אחרים הרי מותר זה אף להר"י מיגאש שהובא ברא"ש ובטור שם שדוקא לצורך עניים מותר. וכל שכן לדינא שרוב הפוסקים סברי כר"ת שיכולין לשנות גם לדבר הרשות.

אך שיש לעיין שהרא"ש כתב שדוקא בקופה מותר מחמת דכשיצטרכו לעניי עירם יגבו פעם אחרת ...דברא"ש מפורש שלדבר מצוה מותר לשנות אפי' לא יפרענו ואפי' גבאי.

אך צריך לומר ... בסתם קופה לא זכו עדין העניים בתורת קנין עד שיתנו להם, ורק מדין צדקה שלא יוכלו לחזור זכו, שלא ישנו לעניים אחרים והוי זה רק מגדר איסורים, לכן כיון שיותר קרוב שיגבו פעם אחרת כשיצטרכו משום דעלייהו רמי ולא יהיה זה שינוי אלא הלוואה, מותר דבאיסורים אזלינן בתר רובא...

הצעה למהלך השיעור

א.      אפשרות ראשונה: המורה ישלח את תלמידי הכיתה לאסוף כסף בישיבה/בית הספר או אף במקומות ציבוריים, עבור קניית ממתקים לצורך חלוקתם לילדים המאושפזים בבתי חולים באזור.
המורה יקנה את הממתקים וימסרם לקבוצות התלמידים שיעברו [לאחר תאום מראש] בבתי החולים, אך ינחה אותם לחלק את הממתקים במידה סבירה לכל חולה, או לחילופין, ישאיר מראש חלק מהכסף או הממתקים בידיו.

ב.       כשתסתיים חלוקת הממתקים, ויתברר שנותרו כסף או ממתקים, מן הסתם תעלה [ולחילופין, ייזום המורה] הצעה להשתמש בהם לצורך מסיבת כיתה, לרגל סיום הפרק, עונג שבת וכד'.
מטבע הדברים, יתעורר בכיתה ויכוח בשאלה האם מותר להשתמש בכסף או בממתקים אלו לצורך מטרה שונה מזו שלשמה נאספו.

ג.       המורה ילמד את הסוגיה ואת המקורות שהובאו לעיל, וידון עם התלמידים בשאלות לעיון.

ד.       מטלת כתיבה:
כל תלמיד יידרש להביע בכתב את עמדתו בשאלת השימוש בכסף או הממתקים הנותרים. על עמדה זו להיות מנומקת מתוך העולה מן המקורות שנלמדו. תלמידים המעוניינים בכך – יקריאו את עמדתם בפני כל הכיתה.

ה.      בשלב זה, ישלח המורה נציגות של התלמידים אל רב הקהילה המקומי

או לשו"ת סמס וכד', בכדי להביא לבני הכיתה פסק הלכה למעשה בשאלה שהתעוררה.
 

ו.        אפשרות שניה: המורה יספר לתלמידים על בעיה דומה שהתעוררה בפועל אצל תלמידי כיתה י' בישיבת "חורב" שבירושלים, וייזום דיון ראשוני בשאלת שינוי הייעוד של כספי הצדקה שנאספו עבור חלוקת ממתקים לילדים חולים.

ז.       המורה ילמד את הסוגיה ואת המקורות שהובאו לעיל.

ח.      בשלב זה, יכין המורה כרטיסיות עמדה המייצגות את הדמויות השונות [כגון: התורמים, הילדים החולים, תלמידי הכתה המתרימים, התלמידים החפצים להשתמש בכסף עבור המסיבה הכיתתית, ר"מ הכיתה וכד'] וטענותיהן, בהתאמה לנימוקים העולים מהמקורות שנלמדו.
כל אחד מהתלמידים יידרש לבחור בעמדה שעימה הוא מזדהה.
ניתן גם לבקש מהכיתה להכין הצגה סביב הדילמה והטענות השונות.
 

ט.      בכיתות מתאימות, ניתן בשלב זה להרחיב את הנושא לדיון במידת עצמאותם של שליחי הציבור ונבחריו שלא בעניין צדקה.
כגון: מדריך בתנועת נוער/מורה, שנשלח להעביר פעולות/ללמד, והוא מחליט על דעת עצמו לקחת את חניכיו/תלמידיו לפעילות ציבורית, הפגנה וכד'.
דוגמה נוספת:  חבר כנסת או ראש ממשלה שנבחר לממש מצע מסוים, והוא מחליט על סמך הבנתו לפעול בשונה ממצע זה.

י.        לחילופין, ניתן לבקש מן התלמידים להציע דוגמאות משלהם לשאלת עצמאותו של שליח ציבור, מחייהם האישיים, מהווי תנועת הנוער, מהחיים הציבוריים וכד'.