התמודדות עם היצר הרע - מערך שיעורים

השיעור נלקח מתוך אתר  המפמ"ר, ניתן למצוא באתר המפמ"ר שיעורים נוספים בנושאים מגוונים

 

מערך שיעורים לפרק:"על התשובה"

 

מקור1 :הרב שלמה יוסף זוין, "אור או אוּר", מתוך ספרו: "לתורה ולמועדים"

 

א. הנקודה המרכזית של המקור (מתוך המדריך למורה):

1)         התלמיד יהיה מודע לשתי דרכי ההתמודדות עם יצר הרע. הדרך האחת מתבטאת בגישה חיובית שעיקרה הדגשת הטוב במקום מלחמה ברע ובשלילה. הדרך השנייה מתבטאת ב"מלחמה חזיתית" ביצר הרע והשמדתו.לשתי הגישות יש מעלות וחסרונות

ב. הנקודה הרלוונטית במקור לעולמם של התלמידים:

התמודדות עם יצר הרע היא רלוונטית מאוד לכולם.היצר יכול "לתקוף" מכיוונים שונים:במידות,בקיום מצוות ובכלל בדרך שלנו בחיים.כל אחד וודאי בני נוער מתמודדים עם יצר הרע.לפיכך חשוב לזהות את האוייב-היצר הרע ולתת 2 דרכים להתמודדות.לדעתי,אין צורך להכריע בין 2 הדרכים כיוון שהדבר משתנה בין אדם לאדם ובין הענין שאיתו הוא מתמודד.עצם חידוד 2 האפשרויות להתמודדות היא החשובה.

 

מקור 2:הרב יוסף דב סולוביצ'יק, "על התשובה"

א. הנקודה המרכזית של המקור(מתוך המדריך למורה):

מהו היחס הנכון אל עבר שלילי בחיי האדם – האם "למחוק" את העבר ולנסות להדחיק אותו, או דווקא לזכור את העבר ולשאוב ממנו כוח לעתיד?

ב. הנקודה הרלוונטית במקור לעולמם של התלמידים:

תלמידים רבים מתמודדים עם "נפילות" שונות וכשלונות מול יצר הרע.המקור מאפשר התמודדות חשובה עם כשלונות אלו .

 

מקור 3:ר' נחמן מברסלב, "ליקוטי מוהר"ן", סימן רפ"ב

א. הנקודה המרכזית של המקור(מתוך המדריך למורה):

הדגשת החשיבות של ראיית החיוב שבאישיותו של האדם., אף על פי שנראה לו כאילו השלילה רבה יותר מהחיוב.

ב. הנקודה הרלוונטית במקור לעולמם של התלמידים:

כהמשך למקורות הקודמים שמתמודדים עם קשיים וכשלונות ו"הבטה לרע בעיניים" חשוב לסיים עם מקור אופטימי שמדגיש את הטוב שיש בנו ,את החשיבות במציאת אותו טוב וקבלת כוחות מתוך אותו אותו טוב-להתמודד.

 

ג. הצעות דידקטית לקישור:

 קטע מתוך הספר "מקימי"

שירו של שולי רנד-בן מלך שעשוי מאבנים טובות

(בנספחים)

 

ד. נקודות לדיון בכיתה:

לפני קריאת מקור1:

1.מדוע קשה לחזור בתשובה(מסקנה:יצר הרע –נתון שקיים בעולם והוא המונע מאיתנו להתקדם,להשתנות להיות יותר טובים)

2.כיצד ניתן להתמודד?(להגיע למסקנה שיש 2 דרכים)

לאחר קריאת המקור

3 .בהרבה דברים שצריך לתקן בעולם קיימות 2 דרכים אלו .לבקש מהבנות דוגמאות (אפשר לתת להן 2 דוגמאות כדי לכוון אותן:

א.עודף שומן-נערה שסובלת מעודף שומן יכולה להלחם בו ב-2דרכים:לאכול בריא  ומאוזן-וכך להגביר את הטוב ו/או לעשות פעילות גופנית מאומצת-לשרוף קלוריות/שומנים -להלחם ברע

ב.הגינה מוזנחת-אפשר לנכש את העשבים שגדלו פרא ונותנים לגינה את מראה המוזנח-להלחם ברע ואפשר לשתול פרחים יפים כדי להגביר את המראה הפורח של הגינה.

4.לאחר הבנת העיקרון-העברת הדיון לתיקון האדם-שוב,לבקש מהבנות דוגמאות של התמודדות

(אם קשה להן-לתת 2 דוגמאות כדי לכוון:

א.קושי של שמירת נגיעה בסניף-אפשר לעזוב את הסניף ואפשר ללמוד הלכות צניעות/שמירת נגיעה כדי לעורר מודעות(חשוב להדגיש שאין רק אפשרות אחת נכונה-תלוי במציאות של הבת ושל הסניף..)

ב.מריבה מתמשכת עם חברה-אפשר להשתדל לא להיות בקרבת אותה חברה-לנתק מגע ואפשר לעבוד על עצמי שאהיה רגועה יותר,עם שליטה עצמית..

5.דיון:מהם היתרונות והחסרונות של כל שיטה.

 

לפני קריאת המקור  ה-2:

1.לשאול את הבנות אלו בעלי תשובה הן מכירות-את השמות לכתוב על הלוח ב-2 טורים שונים ואז לשאול את הבנות  האם יש משותף בכל רשימה(רשימה אחת –בעלי תשובה שהתנתקו מעברם כמו אורי זוהר,דורון שפר  וכד'.רשימה שניה-בעלי תשובה שהמשיכו בכוחות שהיו בהם לרע והשתמשו בו לעשיה חיובית וכשרה-כמו אתי אנקרי,שולי רנד,אביתר בנאי וכד')

2.דיון:איזו דרך יותר קלה/טובה

לאחר קריאת המקור:

3.לחדד עם הבנות את ההבדלים בין 2 הדרכים

4. קריאת הקטע מהספר "מקימי"(אם הבנות לא מכירות אותו יש צורך במתן רקע מכיון שהקטע הנ"ל מופיע לקראת סוף הספר)

5.דיון:מהן היתרונות והחסרונות שבכל דרך.

6. התייחסות לדוגמאות מחיי הבנות

7.מטלה:לחשוב על מקרה שבו נכשלתי בהתמודדות מול יצר הרע ומה היה היחס שלי והתגובה לכשלון זה(מחוק זאת מהזכרון או לנסות להתמודד עם הרע ולהעלות למקום גבוה יותר.)

 

לפני קריאת המקור  ה-3:

1.       השמעת השיר "בן מלך שעשוי מאבנים טובות"+חלוקת המילים.

2.       ניתוח השיר:מה היא דרכו של יצר הרע  לייאש את האדם?("הזכיר לי מה שרק אני והוא יודעים עלי","כמה אני חסר")  מה היתה דרך ההתמודדות מול יצר הרע(לחזור שוב ושוב על האמירה:אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות..)

3.       מהו המסר של השיר

לאחר קריאת המקור:

4.דיון:מהי "ההנחיה" של רבי נחמן להתמודדות עם הרע ומהי החשיבות במציאת הטוב בעצמי תוך מציאת נקודת זכות

 

ה. מטלות

1.כל אחת צריכה לכתוב 3 תכונות חיוביות שיש בה שיכולות לעזור לה בהתמודדויות בחיים

2.לרשום במשך השבוע הקרוב כמה שיותר דברים טובים שעשיתי(שבאו לידי ביטוי במעשים בפועל או בעבודת מידות/עבודת נפש)

שיעור לאחר מכן-לבקש ממי רוצה לשתף (גם בלי לפרט מה היו הדברים עצמם) מה היו התחושות-האם היה קשה לשים לב לדברים טובים,איך היתה ההרגשה הכללית האם זה השפיע גם על הדברים השליליים שקרו...

 

נספחים:

·         הקטע ממקימי:

אני מנסה להסביר לו שהבעיה שלי שהוא מכיר אותי יותר מידי טוב.את כל הקלקולים שלי והבעיות שלי.איך אני אוכל לתקן את עצמי איתו?...אני לא בטוחה שזה נכון בשבילנו להתחתן...

"מה נראה לך,שתוכלי לקבור את מי שהיית?להעמיד פנים שכל זה לא קרה..את חיה בדמיונות אם את חושבת שתקברי כל מה שהיית ותיוולדי פתאום חדשה" הוא אומר לי שלזה בדיוק רבנו מתכוון:אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן "את מי תתקני בדיוק אם את כבר לא תהיי שם?"

 

·         מילות השיר:

בן מלך שעשוי מאבנים טובות-שולי רנד

היה שווה הכל  לראות את הפנים שלו

מתעגלות בתדהמה,חלשה דעתו

נחתתי עליו בלי רחמים

כל כלב בא היום שלו,הנה בא היום שלו

ניחמתי את עצמי

פה תהה קבורתו

ככה זה כשנלחמים על החיים

אני דיברתי הוא הקשיב

הו איך הוא הקשיב,יכולתי לשמוע את הראש שלו רעות חושב

כ"כ רציתי להכאיב

שלחתי לו את השורה הזאת מכל הלה

 

אמרתי לו

אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות

אתה שומע?

מכף רגל ועד ראש מרגליות

אתה שומע?

 

טוב הייתי קצת תמים

קצת תמים לחשוב שבזה זה יגמר

כמעט פרחה נשמתי עת חזר לו הצבע לפנים

הזכיר לי מה שרק אני והוא יודעים עליי

כמה אני חסר

פה תהה קבורתי

זה לא צחוק זאת מלחמה על החיים

אני שתקתי  הוא דיבר איך הוא דיבר

תמיד ידע אותי בכחש לערבב

נזכרתי בעצת קדושים

שלחתי לו את השורה הזאת מעומק לב

 

אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות

אתה שומע?

מכף רגל ועד ראש מרגליות

אתה שומע?

 

היה ממש מפחיד

לראות את הפנים שלו

מתכרכמות במשטמה

נטרפה דעתו

השורה הזאת הילכה עליו אימים

נשך בעט ירק שרט עשה

כל מה שביכולתו

זקן שכמותו

כל כך עלוב בלי מסכה על הפנים

אני שתקתי הוא הכאיב

הו איך הוא הכאיב

על נשמתי הוא חג  ליחידתי אורב

בכוחותיי האחרונים

שלחתי לו את השורה הזאת לתוך הלב

 

אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות

אתה שומע?

מכף רגל ועד ראש

מרגליות

אתה שומע?

 

 

מקורות הלימוד:

 

מקור 1 –

הרב שלמה יוסף זוין, "אוֹר או אוּר (אש)", לתורה ולמועדים, עמ' 327-325

 

שְׁאֵלָה זוֹ יֵשׁ לְהַצִּיג בְּנֵר חֲנֻכָּה: מַה מִצְוָתָהּ, לְהַדְלִיק אֵשׁ אוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹר? מָצִינוּ מִצְוָה בְּאֵשׁ: קִיּוּם הַמַּעֲרָכָה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו', ו'), וּמָצִינוּ מִצְוָה בְּאוֹר: נֵר שַׁבָּת, מִשּׁוּם שְׁלוֹם בַּיִת (תלמוד בבלי שבת כ"ג, ע"ב). וּבְכֵן: מַה גְּדֵרָהּ שֶׁל מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה?

כְּשֶׁתִּימְצִי לוֹמַר, נֶחֶלְקוּ בַּדָּבָר אֲבוֹת הָעוֹלָם, בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל: "פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ", אוֹ "מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ" (ת"ב שבת כ"א, ע"ב).

הָאוֹר מְשַׁמֵּשׁ בִּטּוּי לְנֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר, לְנֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם. אוֹר הַנְּשָׁמָה צָרִיךְ לַחְדֹּר לְתוֹךְ כָּל הַפִּנּוֹת הַנִּדָּחוֹת שֶׁל הָאָדָם ("חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן") וּלְהָאִיר אֶת כָּל הָרְמָ"ח וְהַשְׁסָ"ה שֶׁלּוֹ. וְאוֹר הַתּוֹרָה צָרִיךְ שֶׁיַּחְדֹּר וְעָתִיד לַחְדֹּר, לְתוֹךְ כָּל הַפִּנּוֹת הַנִּדָּחוֹת שֶׁל הָעוֹלָם וּלְהָאִיר אֶת כָּל מַחְשַׁכֵּי תֵּבֵל וּמַעֲמַק אֶרֶץ. וְהָא בְּהָא תַּלְיָא. הָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הָעוֹלָם "גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם" (קהלת ג', י"א). כְּשֶׁבְּנֵי הָאָדָם יָאִירוּ אֶת נַפְשָׁם הֵם, יִתְרוֹמֵם אַף הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְדַרְגַּת הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁל תּוֹרָה אוֹר.

וְהָאֵשׁ מְסַמֵּל אֶת בִּעוּר וְכִלְיוֹן הָרַע. הָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת וּמְבַעֶרֶת אֶת כֹּחוֹת הָרַע שֶׁבְּנֶפֶשׁ הָאָדָם פְּנִימָה, כַּדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ" (דברים י"ג, ו', וְעוֹד). וְהָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת וּמְכַלָּה אַף אֶת כֹּחוֹת הָרַע הַפּוֹעֲלִים בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ. וְהָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי "אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם", עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַיּוֹם עָלָיו נֶאֱמַר: "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" (זכריה י"ג, ב'), "וְהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה" (תְּפִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה).

וַדַּאי, אָנוּ זְקוּקִים לִשְׁנֵי הַכֹּחוֹת, לָאֵשׁ וְלָאוֹר, אֲבָל נֶחֶלְקוּ שְׁנֵי הַ"בָּתִּים" שֶׁל שַׁמַּאי וְהִלֵּל אֵיפֹה לְהַעֲמִיד אֶת הַדָּגֵשׁ הֶחָזָק, מַהוּ הָעִקָּר וּנְקֻדַּת הַכֹּבֶד בַּעֲבוֹדַת הָאָדָם. בֵּית שַׁמַּאי, כְּדַרְכָּם, מַחְמִירִים. אִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְהִתְרוֹמֵם לְהָאוֹר הָעֶלְיוֹן אֶלָּא אִם כֵּן יִבְעַר וְיִשְׂרֹף אֶת כָּל כֹּחוֹת הָרַע שֶׁבְּקִרְבּוֹ. כִּי "לֹא יְגֻרְךָ רָע" (תהלים ה', ה'). אַחֲרֵי בִּעוּר הָרֹע מִמֵּילָא יִתְקָרֵב לְאוֹר הַקְּדֻשָּׁה. בֵּית הִלֵּל מְקִלִּים. אַדְּרַבָּה, עַל יְדֵי אוֹר שֶׁל הַתּוֹרָה מִמֵּילָא יְגָרֵשׁ אֶת הַחֹשֶׁךְ שֶׁל הָרַע. מְעַט אוֹר דּוֹחֶה הַרְבֵּה חֹשֶׁךְ מֵאֵלָיו וּמִמֵּילָא, כָּל שֶׁכֵּן הַרְבֵּה אוֹר. "אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל (=יֵצֶר הָרַע) זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ" (ת"ב קדושין ל',ע"ב). הַתּוֹרָה שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ תְּגָרֵשׁ מִמֵּילָא אֶת הַ"מְּנֻוָּל". "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" עִם לוּחוֹת הַבְּרִית, אֲזַי מִמֵּילָא "קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" (במדבר י', ל"ה). "כִּי הִנֵּה ה' יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ... וְנָמַסּוּ הֶהָרִים" (מיכה א', ג'-ד'). יֵשׁ ה' בְּקֶרֶב כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל ("וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"), אֶלָּא שֶׁהוּא בְּמַעֲמַקֵּי הַלֵּב פְּנִימָה, וּכְשֶׁהוּא "יוֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ", מִמִּסְתְּרֵי הַנֶּפֶשׁ, וּמִתְפַּשֵּׁט לְהָאִיר בְּכָל הַגּוּף אֲזַי מִמֵּילָא וּמֵאֵלָיו "וְנָמַסּוּ הֶהָרִים". וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁאוֹתָם נָכְרִים בָּאוּ לְשַׁמַּאי לְהִתְגַּיֵּר, וְהוּא הִרְגִּישׁ בָּהֶם שֶׁהַשְׁקָפַת עוֹלָמָם עֲדַיִן "גּוֹיִית", עוֹד לֹא בִּעֲרוּ אֶת כֹּחוֹת הָרֹע מִקִּרְבָּם, וַהֲרֵי הֵם מַתְנִים תְּנָאִים מְשֻׁנִּים – דְּחָפָם בְּאַמַּת הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ (ת"ב שבת ל"א, א'). וּכְשֶׁבָּאוּ לְהִלֵּל קִבְּלָם וְלִמְּדָם תּוֹרָה, בְּבִטָּחוֹן שֶׁהָאוֹר שֶׁבָּהּ יַחֲזִירֵם לַמּוּטָב. וְהָאוֹר שֶׁבָּהּ אָמְנָם הֶחֱזִירָם לַמּוּטָב.

וּבִימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, הָיוּ שְׁתֵּי הַתּוֹפָעוֹת הַלָּלוּ: אֵשׁ וְאוֹר. בִּתְחִלָּה הִשְׁתַּמְּשׁוּ הַחַשְׁמוֹנָאִים בְּאֵשׁ הַקֹּדֶשׁ לִבְעֹר וּלְכַלּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁל תַּרְבּוּת הַיְוָנִים שֶׁהִשְׁתַּלְּטָה בָּאָרֶץ. בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית יָצְאוּ נֶגֶד הַיְוָנִים מִזֶּה וְהַמִּתְיַוְּנִים מִזֶּה, שֶׁטִּמְּאוּ אֶת אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ בְּמִזְבְּחוֹת אֱלֹהֵי נֵכָר, הִכְרִיחוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל הַשַּׁבָּתוֹת לְהִתְגָּאֵל בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת וּלְבַטֵּל אוֹת בְּרִית קדֶׁשׁ, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתָּם עַד שֶׁהֶעֱמִידוּ שִׁקּוּץ מְשׁוֹמָם בְּהֵיכָל הַקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁנִּמְסְרוּ הַטְּמֵאִים בְּיָד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיָד צַדִּיקִים, וְזֵדִים בְּיָד עוֹסְקֵי תּוֹרָתְךָ. וְכֹחוֹת הָרֶשַׁע נִתְבַּעֲרוּ מִן הָאָרֶץ – בָּא הָאוֹר. "וְאח"כ בָּאוּ בָּנֶיךָ – וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶׁךָ". אוֹר הַתּוֹרָה הוּאַר בַּמִּקְדָּשׁ וּבְכָל הָאָרֶץ, וְלַיְהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה, זוֹ תּוֹרָה.

וְנֶחֶלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל אֵיזֶה מִשְּׁתֵּי הַתּוֹפָעוֹת אָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַזִּכָּרוֹן לְדוֹרוֹת, בֵּית שַׁמַּאי לְשִׁיטָתָם, אוֹמְרִים: הַזִּכָּרוֹן הוּא לָאֵשׁ, לְבִעוּר הָרֹע וְכִלְיוֹן הַטֻּמְאָה, וּבֵית הִלֵּל, לְדַרְכָּם, סוֹבְרִים: הַזִּכָּרוֹן הוּא לָאוֹר. וַדַּאי, בִּשְׁעָתָהּ הָיְתָה

 

מִלְחָמָה נְחוּצָה, וְאִם נְחוּצָה הָיְתָה – עָשִׂינוּ אוֹתָהּ, אֲבָל אֵין עוֹשִׂים מִזֶּה סֵמֶל וּפֻלְחָן, אֵין הָאֶמְצָעִי הַזְּמַנִּי הוֹפֵךְ לְמַטָּרָה תַּכְלִיתִית. לֹא זֶהוּ הַלֶּקַח לְדוֹרוֹת. הַלִּמּוּד לְדוֹרוֹת הוּא הָאוֹר.

וּמֵאֵלָיו מוּבָן, שֶׁאִם הָעִקָּר הוּא שְׂרֵפַת הָרֹע וּבִעוּרוֹ, הֲרֵי כָּל מַה שֶׁהָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת יוֹתֵר, הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת יוֹתֵר הָרַע הַמִּתְבַּעֵר, עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁל "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ" לְגַמְרֵי, "וְהָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה" כָּלִיל. פּוֹחֵת וְהוֹלֵךְ. וְאִם הַזִּכָּרוֹן הוּא הָאוֹר, הֲרֵי כָּל מַה שֶׁדּוֹלֵק יוֹתֵר, מֵאִיר יוֹתֵר. כָּל מַה שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים יוֹתֵר בְּ"נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", הֲרֵי הֵם מוֹסִיפִים לָהּ אוֹר יוֹתֵר וְיוֹתֵר. "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם". "הוֹלֵךְ וָאוֹר", מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.

וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל...

 

 

מקור 2 -

הרב יוסף דב סולוביצ'יק, על התשובה

חוֹטֵא הַבָּא לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל מַעֲשִׂים רָעִים שֶׁעָשָׂה בְּעָבָר – וְאֵין תְּשׁוּבָה בְּלִי "חֲרָטָה עַל הֶעָבָר" – מַה יַעֲשֶׂה בְּאוֹתָן שָׁנִים עָבָרוּ שֶׁל חֵטְא הַצְּרוּרוֹת לוֹ בְּזִכְרוֹנוֹ? יֵשׁ וְאָדָם שָׁרוּי בְּחֵטְא עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹ חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, (אֲנִי מַכִּיר גַּם יְהוּדִים שֶׁבָּאוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה אַחֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנָה) – מַה יַעֲשֶׂה כְּשֶׁהוּא בָּא לְהִסְתַּכֵּל אֲחוֹרַנִּית וּ"פוֹקֵד" שָׁנִים אֵלּוּ שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּחִלּוּל-שַׁבָּת, בְּעֹשֶׁק וּגְזֵלָה? הֲרֵי שָׁנִים אֵלֶּה הֵם חֵלֶק מֵאִישִׁיּוּתוֹ, הֵם "הָאֲנִי" שֶׁלּוֹ. הַאִם יַמְשִׁיךְ לְהִזְדַּהוֹת עִם הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, אוֹ שֶׁיִּמְחַק אוֹתָן כְּלאׁ-הָיוּ?

יֵשׁ וְאָדָם "מוֹחֵק" שָׁנִים מֵחַיָּיו. יָדוּעַ שֶׁאֲסִירִים שֶׁיָּצְאוּ לְחֹפֶשׁ נוֹטִים לִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי אֶת הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ כְּלוּאִים בְּבֵית-הַסֹּהַר. הֵם מוֹחֲקִים אוֹתָן מִן הֶעָבָר שֶׁלָּהֶם. "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (בראשית מ', כ"ג), הוּא לֹא זָכַר וְהִשְׁכִּיחַ אֶת כָּל הַתְּקוּפָה הַלֹּא-נְעִימָה הַזֹּאת אוּלַי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצָה לִזְכֹּר כִּי הָיָה אֵי-פַּעַם בְּבֵית-הָאֲסוּרִים. וְאוּלָם, כְּשֶׁאָדָם מוֹחֵק חֵלֶק מִן הֶעָבָר – הֲרֵי הוּא מְקַצֵּץ בְּכָךְ חֵלֶק מֵהֲוָיָתוֹ, עֲבָרוֹ מִתְכַּוֵּץ וְאִישִׁיּוּתוֹ מִתְגַּמֶּדֶת. "נִתּוּחַ" כָּזֶה אֵינוֹ דָּבָר קַל, אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לְאָדָם בֵּן חֲמִשִּׁים אוֹ בֵּן שִׁשִּׁים לִמְחֹק בְּבַת-אַחַת שְׁלִישׁ, אוֹ מַחֲצִית, אוֹ אֲפִלּוּ שְׁלֹשֶׁה-רְבָעִים מֵחַיָּיו. אִם-כֵּן מַה יַעֲשֶׂה אִם הוּא רוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בְּשָׁלָב זֶה בְּחַיָּיו? הַאִם יַמְשִׁיךְ וְיִזְדַּהֶה עִם שָׁנִים אֵלֶּה שֶׁל חֵטְא? הֲרֵי בְּכָךְ הוּא כְּאִלּוּ מוֹדֶה בָּרַע וּמַכִּיר בּוֹ כְּחֵלֶק מֵאִישִׁיּוּתוֹ.

בִּשְׁאֵלָה זוֹ דָּנוּ בַּעֲלֵי-מַחְשָׁבָה הַרְבֵּה. הִיא הֵבִיאָה אֶת נִיטְשֶׁה וּשְׁפִּינוֹזָה שֶׁעָסְקוּ בָּהּ לִכְפֹּר בִּתְשׁוּבָה. הַרַמְבַּ"ם מְגַלֶּה דַּעְתּוֹ בִּשְׁאֵלָה זוֹ בְּפֶרֶק ב מֵהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה

(הלכה ד): "מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי ה'... וּמִתְרַחֵק הַרְבֵּה מִן הַדָּבָר שֶׁחָטָא בּוֹ וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר: אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים" וכו', כְּלוֹמַר, בֵּן שִׁבְעִים שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מוֹחֵק בְּבַת-אַחַת אֶת כָּל עֲבָרוֹ וַהֲרֵי הוּא, לְפֶתַע בֵּן שָׁנָה... רָאִיתִי בַּעֲלֵי-תְשׁוּבָה שֶׁעָשׂוּ זֹאת וּמָה אֵרַע לָהֶם? הֵם נַעֲשׂוּ מוּזָרִים וְזָרִים לְמִשְׁפַּחְתָּם וִידִידֵיהֶם. הַלָּלוּ נִרְאוּ לָהֶם כְּשַׁיָּכִים לִתְקוּפָה אַחֶרֶת, לְגִלְגּוּל אַחֵר, לִתְקוּפָה בָּהּ הָיוּ שְׁרוּיִים בַּחֵטְא וַאֲשֶׁר נִמְחֲקָה עַתָּה מִתּוֹדַעֲתָם. עִם מְחִיקָה זוֹ מֵתוּ כָּל הָרְגָשׁוֹת וְכָל הַחֲוָיוֹת הַקְּשׁוּרִים בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה. מַגִּיעִים הַדְּבָרִים לִידֵי כָּךְ, שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה אֵלֶּה מְנַתְּקִים כָּל קֶשֶׁר לַהוֹרִים, לַבָּנִים, לָאַחִים וְלָאֲחָיוֹת.

כָּךְ נִצְטַוָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו-הַשָּׁלוֹם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ". אַבְרָהָם אָבִינוּ קָרַע עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מִן הֶעָבָר וְנִתֵּק אֶת כָּל הַחוּטִים הַמּוֹלִיכִים אֵלָיו. כִּלְשׁוֹן הַרַמְבַּ"ם: "וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים". בֵּן מ"ג שָׁנִים הָיָה אָז אַבְרָהָם אָבִינוּ. הוּא וִתֵּר וְהִשְׁלִיךְ אַחֲרֵי גַּבּוֹ אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה מִשְּׁנוֹת חַיָּיו. הַתּוֹרָה מַתְחִילָה לְסַפֵּר עַל חַיֵּי אַבְרָהָם רַק מִשֶּׁהוּא מַגִּיעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, רַק אָז "נוֹלְדָה" אִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָעִבְרִי.

הַרַמְבַּ"ם מְדַיֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ: "אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנאוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם מְשֻׁקָּץ וּמְרֻחָק וְתוֹעֵבָה וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד, קָרוֹב וְיָדִיד". קֹדֶם הָיָה "זֶה", עַכְשָׁו הוּא "הוּא", לִכְאוֹרָה אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲבָל בֶּאֱמֶת אָדָם אַחֵר. "הוּא", הָאָהוּב שֶׁל "הַיּוֹם" אֵינֶנּוּ "זֶה" הַמְּשֻׁקָּץ וְהַמְּרֻחָק שֶׁל אֶמֶשׁ.

הַשְּׁאֵלָה אִם הַתְּשׁוּבָה הִיא הֶמְשֵׁךְ אוֹ הֶפְסֵק, אִם הִיא מְקַיֶּמֶת אֶת הֶעָבָר אוֹ מְבַטֶּלֶת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי תְּלוּיָה בְּטִיבָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה. יֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁל הֶמְשֵׁךְ, הַמַּכִּירָה בֶּעָבָר וְיֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁתַּכְלִיתָהּ בִּעוּר מֻחְלָט שֶׁל הָרַע מִקֶּרֶב אִישִׁיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם. יֵשׁ מַצָּבִים שֶׁבָּהֶם אֵין בְּרֵרָה אַחֶרֶת מֵאֲשֶׁר בִּעוּר הַרֹעַ, עֲקִירָתוֹ מִן הַשֹּׁרֶשׁ. אִם חָסִים עָלָיו בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה וּמַשְׁאִירִים אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם לְאַחַר-מִכֵּן מְחִיר גָּבוֹהַּ מְאֹד שֶׁל שִׁשָּׁה מִלְּיוֹן אוֹ שֶׁל עֶשְׂרִים מִלְּיוֹן קָרְבָּנוֹת. מְחִיַּת עֲמָלֵק שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עָלֶיהָ בַּתּוֹרָה אֵינָהּ עִנְיָן שֶׁל שִׂנְאָה גִּזְעִית, אֶלָּא עֲקִירָתָהּ שֶׁל אֻמָּה הַמְגַלֶּמֶת אֶת הָרַע שֶׁאֵין לוֹ תַּקָּנָה אֶלָּא בְּהֶפְסֵק גָּמוּר, בִּמְחִיקָה מֻחְלֶטֶת, כְּדֵי שֶׁהָרַע הַזֶּה לֹא יַמְשִׁיךְ וְיִפְעַל וְיַשְׁפִּיעַ לְרָעָה גַּם בִּימֵי הַטּוֹבָה. גַּם בָּאָדָם הַשָּׁב יֵשׁ תְּשׁוּבָה שֶׁהִיא בִּבְחִינַת הֶפְסֵק; כָּל הַחֲטָאִים וְהַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁעָשָׂה שׁוֹקְעִים לַתְּהוֹם, מִתְקַיֶּמֶת בָּהֶם הַנְּבוּאָה "וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטּאׁתָם". יַחַד עִם הַחֲטָאִים יוֹרְדִים לַמְּצוּלוֹת כָּךְ וְכָךְ שָׁנִים שֶׁל חֵטְא – עֶשֶׂר, אוֹ עֶשְׂרִים, אוֹ שְׁלֹשִׁים מִשְּׁנוֹת חַיָּיו שֶׁל הָאָדָם שֶׁחָטָא. אֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לְנַעֵר אֶת הַחֲטָאִים וּלְהַשְׁאִיר בִּמְקוֹמָם אֶת הַשָּׁנִים.

הַשָּׁנִים שֶׁנָּפְלוּ מַשְׁאִירוֹת חָלָל רֵיק וְיֵשׁ זְכוּת גְּדוֹלָה לְבַעַל-תְּשׁוּבָה בְּכָךְ שֶׁהקב"ה "עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע", הוּא מַעֲלִים עַיִן וּמִתְעַלֵּם וְעוֹקֵר מִלּוּחַ-הַזְּמַן אֶת הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁצָּלְלוּ לַתְּהוֹם יַחַד עִם כָּל קִשְׁרֵי הַקְּשָׁרִים שֶׁלָּהֶם, עִם הַקְּרוֹבִים וְהַמַּכָּרִים.

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִתְגַּלֶּה אָז בִּבְחִינַת "הַסּוֹבֵל וּמַעֲלִים עַיִן מִסּוֹרְרִים". מִדַּת-הַדִּין אֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לִתְפּסׁ גִּישָׁה זֹאת וְהִיא שׁוֹאֶלֶת: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִמְחוֹת דָּבָר שֶׁהָיָה? אַף מִדַּת הַהִגָּיוֹן מִתְקוֹמֶמֶת נֶגֶד אֶפְשָׁרוּת כָּזֹאת לַעֲקרׁ חֵלֶק מִן הַהַכָּרָה שֶׁל אָדָם, לִתְלֹשׁ אוֹתוֹ מִן הַזִּכָּרוֹן. נִיטְשֶׁה וְגַם קַאנְט טָעֲנוּ שֶׁזֶּה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי. הַיַּהֲדוּת אוֹמֶרֶת: אֶפְשָׁר וְאֶפְשָׁר. אַבְרָהָם הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֶרְאָה לָנוּ כִּי הַדָּבָר אֶפְשָׁרִי, כִּי יָכֹל אָדָם לַעֲשׂוֹת הֶפְסֵק וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ!

הַהַרְגָּשָׁה, הַרְגָּשַׁת הַתְּשׁוּבָה שֶׁל בַּעַל-תְּשׁוּבָה כָּזֶה הִיא מֻגְבֶּלֶת. תְּשׁוּבָה, פֵּרוּשָׁהּ חֲזָרָה. לְאָן הוּא חוֹזֵר? הוּא חוֹזֵר לִנְקֻדַּת-הַמּוֹצָא שֶׁבָּהּ עָמַד לִפְנֵי שֶׁיָּצָא לְדֶרֶךְ הַחֲטָאִים וּמַה שֶׁהָיָה בֵּינְתַיִם כְּאִלּוּ לֹא הָיָה. הקב"ה גּוֹמֵל לוֹ בִּמְחִילַת הַחֵטְא, בִּמְחִיקָתוֹ.

זוֹהִי דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁל תְּשׁוּבָה, אֲבָל יֵשׁ גַּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, זוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַעֲלָאַת הָרַע וְלָאו דַּוְקָא בִּעוּרוֹ. בִּתְשׁוּבָה כָּזֹאת אֵין צֹרֶךְ בְּהֶפְסֵק, בְּכִלָּיוֹן שֶׁל הֶעָבָר, וּמְחִיקַת הַזִּכְרוֹנוֹת. בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתָּן לָאָדָם לְהִזְדַּהוֹת עִם הֶעָבָר וְיַחַד עִם זֹאת לִהְיוֹת בַּעַל-תְּשׁוּבָה.

אָמְרָה תּוֹרָה (דברים כ', י"ט) "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדּחַׁ עָלָיו גַּרְזֶן" – קַל-וָחֹמֶר שֶׁאֵין לְכַלּוֹת בְּקַלּוּת-רֹאשׁ עֶשֶׂר אוֹ עֶשְׂרוֹת שָׁנִים מֵחַיֵּי אָדָם. מַה יַעֲשֶׂה אֵפוֹא בַּעַל-תְּשׁוּבָה עִם שָׁנִים שֶׁעָבְרוּ עָלָיו בְּחֵטְא? לְהִזְדַּהוֹת אִתָּן אֵין הוּא רוֹצֶה וְאִלּוּ לְהַשְׁחִית וּלְהַשְׁמִיד אוֹתָן אֵינוֹ יָכֹל – מַה יַעֲשֶׂה?

כְּשֶׁהַמַּטָּרָה הִיא בִּעוּר הָרַע, יֵשׁ לְהַשְׁמִידוֹ כָּלִיל, לְכַלּוֹֹתוֹֹ, וְלִזְרֹק אוֹתוֹ לִמְצוּלוֹת-יָם. אֲבָל יֵשׁ גַּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת בְּטִפּוּל בָּרֹעַ וְהִיא הַעֲלָאָתוֹ. בְּדֶרֶךְ-תְּשׁוּבָה זוֹ אֵין הַשָּׁב נֶהְפָּךְ לְאַחֵר. אֵין הֶפְסֵק גָּמוּר בֵּין הַ"זֶּה" שֶׁל אֶתְמוֹל לְהַ"הוּא" שֶׁל הַיּוֹם. הַשְׁחָתַת הֶעָבָר וּמְחִיקָתוֹ אֵינָן הֶכְרֵחַ. אֶפְשָׁר לִבְנוֹת אֶת הֶעָתִיד עַל יְסוֹדוֹת הֶעָבָר – אֵיךְ? בְּהַעֲלָאַת הָרֹעַ. כֵּיצַד מַעֲלִים אֵפוֹא אֶת הָרֹעַ, עַד לִידֵי כָּךְ שֶׁיַּפְסִיק מִלִּהְיוֹת רַע? כֵּיצַד נֶהְפָּךְ "הַמְּשֻׁקָּץ וְהַמְּרֻחָק" שֶׁל אֶמֶשׁ לְ"אָהוּב וְנֶחְמָד" שֶׁל הַיּוֹם, מִבְּלִי שֶׁיִּמְחַק וִיבַטֵּל אֶת הָאֶמֶשׁ?

תְּשׁוּבָה כָּזֹאת דּוֹרֶשֶׁת מִן הָאָדָם לֹא לַחֲזֹר לִנְקֻדַּת-הַמּוֹצָא, לַמָּקוֹם שֶׁעָמַד בּוֹ בַּתְּחִלָּה, אֶלָּא מְמַלְּאָה אוֹתוֹ שְׁאִיפָה עַזָּה לְהִתְקָרֵב קָרוֹב-קָרוֹב לְבוֹרֵא-עוֹלָם וּלְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה כָּזֹאת שֶׁעָלֶיהָ כְּלָל לֹא הָיָה מֵעֵז לַחֲלוֹם לִפְנֵי הַחֵטְא. הוּא מִתְמַלֵּא עַתָּה כֹּחַ וְעֹז שֶׁלֹּא הָיוּ בּוֹ כְּלָל אָז.

אֵלּוּ מִנַּיִן לוֹ?

 

הדינמיקה שבחטא

            זכירת החטא כמקור אנרגיה חיובי לעליה רוחנית והתקדמות.

 תָּקְפּוֹ שֶׁל הַחֵטְא וְהַרְגָּשַׁת הָאַשְׁמָה וְהַבּוּשָׁה שֶׁבָּאָה לוֹ בְּעֶטְיוֹ, נֶהְפָּכִים בְּקִרְבּוֹ שֶׁל הַשָּׁב לְכֹחַ-אֵיתָנִים הַמּוֹשֵׁךְ אֶת הַחוֹטֵא לְזַנֵּק וּלְהִתְפָּרֵץ לְעֵבֶר בּוֹרֵא-עוֹלָם. שְׁנוֹת הַחֵטְא נֶהְפָּכוֹת לְכֹחַ-דַּחַף עָצוּם הַדּוֹחֵף אֶת הַחוֹטֵא אֶל בּוֹרֵא-עוֹלָם.

אֶת הַחֵטְא אֵין לִשְׁכֹּחַ, אֵין לִמְחוֹת, אֵין לְהַשְׁלִיךְ לִמְצוּלוֹת-יָם. לְהֶפֶךְ, יֵשׁ לִזְכֹּר אוֹתוֹ. זִכְרוֹן הַחֵטְא הוּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לַחֲשׂף בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל הַשָּׁב נְכוֹנוּת לְמַעֲשִׂים גְּדוֹלִים יוֹתֵר, עַזִּים יוֹתֵר. הָאֶנֶרְגְּיָה שֶׁל הַחֵטְא מוֹשֶׁכֶת, כַּבְיָכוֹל, כְּלַפֵּי מַעְלָה.

רֵישׁ לָקִישׁ הוּא אֶחָד מִבַּעֲלֵי-הַתְּשׁוּבָה הַמְפֻרְסָמִים. רַבֵּנוּ תָּם בְּתוֹסָפוֹת (ת"ב בָּבָא מְצִיעָא פ"ד, ע"א) אוֹמֵר כִּי קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה לִיסְטִים הָיָה תַּלְמִיד-חָכָם, אַחַר-כָּךְ נִתְפַּס לְלִיסְטִיּוּת עַד שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן הֱבִיאוֹ חֲזָרָה. וְאוֹמְרִים בַּעֲלֵי הַתּוֹסָפוֹת שֶׁאַחַר-כָּךְ הָיָה גָּדוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר קֹדֶם. הַכֵּיצַד? הֲרֵי בַּזְּמַן שֶׁעָסַק בְּלִיסְטִיּוּת בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא הָלַךְ לִלְמֹד תּוֹרָה. מָה אֵפוֹא עָשָׂה אוֹתוֹ עַתָּה יוֹתֵר גָּדוֹל מִמַּה שֶׁהָיָה קֹדֶם? הַחֵטְא!

בַּעַל-תְּשׁוּבָה, הַיּוֹדֵעַ לֹא לִשְׁכֹּחַ אֶת הֶעָבָר, לֹא לִתְלֹשׁ אֶת הַדַּפִּים שֶׁל חֵטְא מִסֵּפֶּר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, אֶלָּא דַּוְקָא לִזְכּרׁ אֶת הַחֵטְא וְלִרְתֹּם אוֹתוֹ לְתַפְקִיד חָדָשׁ וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהַגְבִּיר בְּקִרְבּוֹ אֶת עֹז הַגַּעְגּוּעִים-דִּקְדֻשָּׁה הַפּוֹרְצִים בְּקִרְבּוֹ – הוּא הַזּוֹכֶה לִתְשׁוּבָה כָּזֹאת הַמַּעֲלָה אֶת הָרַע לְמַדְרֵגָה שֶׁל טוֹב. לְגַבָּיו הקב"ה אֵינוֹ "עוֹבֵר עַל פֶּשַׁע", אֶלָּא "נוֹשֵׂא עָווֹן וָפֶשַׁע", הוּא כִּבְיָכוֹל מֵרִים, מַגְבִּיהַּ וְנוֹשֵׂא אֶת הֶעָווֹן וְאֶת הַפֶּשַׁע לְמַעְלָה-לְמַעְלָה.

"וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים, נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל, מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב' כ"ג, א'). לְפִי הַפְּשָׁט "הֻקַם עָל" שֶׁנּוֹעַד מֵאֵת ה' לִהְיוֹת מְעֻלֶּה וְגָדוֹל וְאוּלָם חז"ל מַדְגִּישִׁים (ת"ב, מועד קטן ט"ז, ע"ב) "הֻקַם עָל – שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה". דָּוִד הוּא בַּעַל-תְּשׁוּבָה לְמוֹפֵת שֶׁהוּקַם עַל כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְיִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה. מַהוּ שֶׁעָשָׂה אֶת הַמֶּלֶךְ דָּוִד גָּדוֹל כָּל-כָּךְ עַד שֶׁ"אֵין יִשְׂרָאֵל מְשׁוֹרֲרִים בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא שִׁירוֹתָיו וּזְמִירוֹתָיו" (לָשׁוֹן רָשִׁ"י שָׁם)? הָעֻבְדָּה שֶׁחָטָא וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, שֶׁנָּטַל אֶת הַחֵטְא וְהֵקִים מִמֶּנּוּ עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה.

לְאוֹר זֶה יוּבְנוּ לָנוּ עַתָּה דִּבְרֵי רֵישׁ לָקִישׁ הַמּוּבָאִים לְמַעְלָה: "גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּשְׁגָגוֹת" – מְדֻבָּר כָּאן בִּתְשׁוּבָה שֶׁל בִּעוּר הָרַע. תְּשׁוּבָה זוֹ מוֹחֶקֶת אֶת הָעֲווֹנוֹת, אֲבָל אֵינָהּ מַפְרִיחָה וְאֵינָהּ מַפְרָה שׁוּם דָּבָר חָדָשׁ. הַזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת כִּשְׁגָגוֹת, כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ. הֵן נִמְחָקוֹת. אֲבָל בְּמַאֲמָר שֵׁנִי אוֹמֵר רֵישׁ לָקִישׁ: "גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לוֹ כִּזְכֻיּוֹת". הַכַּוָּנָה לִתְשׁוּבָה שֶׁל הַעֲלָאַת הָרַע, תְּשׁוּבָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּעֲשֶׂה מִצְווֹת בְּיֶתֶר עֹז וְאֹמֶץ מֵאֲשֶׁר עָשָׂה אוֹתָן לִפְנֵי שֶׁחָטָא, שֶׁיִּלְמַד תּוֹרָה אַחֶרֶת מִמַּה שֶׁלָּמַד אוֹתָהּ לִפְנֵי הַחֵטְא. מַה גָּרַם לוֹ לְרֵישׁ לָקִישׁ שֶׁנַּעֲשָׂה לַחֲבֵרוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן רֹאשׁ אֲמוֹרָאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? תְּשׁוּבָה שֶׁעָשָׂה וְעַל יָדָהּ הֶעֱלָה אֶת הָרַע שֶׁבַּלִּיסְטִיּוּת וַהֲפָכוֹ לַטּוֹב שֶׁבְּלִמּוּד-תּוֹרָה.

תְּשׁוּבָה זוֹ שֶׁל הַעֲלָאַת הָרַע הִיא תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה וּבָהּ הַזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת כִּזְכֻיּוֹת וְאִלּוּ הַתְּשׁוּבָה שֶׁל בִּעוּר-הָרַע הִיא תְּשׁוּבָה מִיִּרְאָה וּבָהּ הַזְּדוֹנוֹת נִמְחָקוֹת וְנַעֲשׂוֹת כִּשְׁגָגוֹת. בִּתְשׁוּבָה מֵאַהֲבָה עוֹלָה הָאַהֲבָה עִם הַתְּשׁוּבָה, הִיא לוֹהֶטֶת בָּאֵשׁ שֶׁנָּפַח בָּהּ הַחֵטְא, הִיא מוֹשֶׁכֶת אֶת הָאָדָם בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה לַעֲלוֹת וּלְהִתְעַלּוֹת. לְגַבֵּי תְּשׁוּבָה זוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים (ת"ב יומא פ"ו, ע"א): "גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמִַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד".

תִּשְׁאֲלוּ: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבַּעַל-תְּשׁוּבָה יַגִּיעַ יוֹתֵר קָרוֹב וְיוֹתֵר גָּבוֹהַּ מִן הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ קֹדֶם? אֵיךְ יְכוֹלִים חֲטָאִים לֵהָפֵךְ לְכֹחַ דִּינָמִי שֶׁל קְדֻשָּׁה? וְכִי לֹא נֶאֱמַר "מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד" (איוב י"ד, ד')? רַק ה', הוּא לְבַדּוֹ, יוֹדֵעַ אֶת הַמִּסְתּוֹרִין הַזֶּה. רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, יוֹצֵר הַכֹּל, הוּא שֶׁיָּצַר הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁמִּטֻּמְאָה תִּוָּלֵד טָהֳרָה וְאֶפְשָׁר שֶׁגַּם רַעְיוֹן הַעֲלָאַת הַחֵטְא הוּא בִּכְלָל זֶה.

 

מקור 3 -

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, סימן רפ"ב

 

כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִמְצֹא גַּם בְּעַצְמוֹ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאֹד מְאֹד. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חָס וְשָׁלוֹם, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָסוּר לוֹ לִפֹּל מִזֶּה, רַק צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב, וְאַף כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם, הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת, הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ מִצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב, כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיךְ שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כנ"ל, וְעַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב, עַל-יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, בִּבְחִינוֹת "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" כנ"ל…

… ְעַל כֵּן, עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ וּמְחַיֶּה אֶת עַצְמוֹ בְּמַה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת וּמְלַקֵּט וּמְבָרֵר אֵלּוּ הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת מִתּוֹךְ הָרַע וְהַפְּסֹלֶת שֶׁבּוֹ וכו' כנ"ל, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשִׂים נִגּוּנִים כנ"ל וַאֲזַי הוּא יָכֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְזַמֵּר וּלְהוֹדוֹת לַה'.