יתחדשו וישובו

נגמרו החגים ומתחילים שגרה בע"ה. בואו נתבונן בה ובמה שמזמינה:

כל תלמיד מקבל דף מיומן ומתבקש לכתוב לפחות 20 פעולות שעושה במהלך היום-יום בשגרה (כולל אוכל, צחצוח שיניים, נסיעה וכדו').

מה טוב לכם בשגרה?

מה קשה בה?

נכתוב את תשובות התלמידים על לוח/בריסטול.

 

מפגש עם שירים - המתח שבין השגרה להתחדשות

'שני יסודות'/זלדה (ר' בנספח).

טרום קריאה:

זלדה תעמת בין שני יסודות, אותם מייצגים בשיר הברוש והלהבה.

• -מה המשמעות של כל 'יסוד' לדעתכם? [הברוש-יציבות, צמיחה. הלהבה- דינמיות, התחדשות, באה והולכת...]

סבב: בעקבות הדיון, כל אחד אומר אם הוא יותר מאנשי הלהבה או יותר מהברוש.

בכיתות שלא שייך סבב (מבחינת פתיחות או רמת קשב) אפשר לשים על הרצפה שני פתקים - להבה וברוש. כל תלמיד מדביק מדבקה על ה'יסוד' שהוא שייך אליו יותר.

טוב להדגיש שיש כאן זיהוי ולא נקיטת עמדה איזה יסוד טוב יותר. בכל אחד קיימים שני היסודות, בד"כ אחד דומיננטי ומטרת הזיהוי היא להבין יותר את סוג ההתמודדות. לאלו ה'ברושיים' פעמים רבות תהיה התמודדות בהתחדשות ול'להבתיים' התמודדות בשגרה.

קריאת השיר:

משימה (אפשר לכוון לשים לב לפני תחילת הקריאה): כל תלמיד מקבל שני צבעים/מרקרים ומסמן בצבע אחד את המאפיינים של הברוש ובצבע שני את מאפייני הלהבה.

• מהם המאפיינים? האם יש התאמה להשערות שלכם מלפני הקריאה?

בשיר ישנה נקיטת עמדה של הלהבה כלפי ה'ברושיות' ושל הברוש כלפי ה'שלהבתיות'.

• מה עמדת הלהבה? [בוז וחוסר קבלה של הברוש. התלות שלו בגרמי הטבע והזמן, הקביעות והקדרות שחסר בה חופש ורוחניות ונראית לה כגאווה]
• מה עמדת הברוש? [ידיעה פנימית שיש בו את מה שהלהבה טוענת שחסר לו. בוחר לשתוק, חש שלא מסוגלת להבין...]
• במי מצדדת המשוררת? [נראה שבברוש. משאירה אותו לסוף, לאחר אמירותיה של הלהבה ומנגידה את החזרות על המילים 'שיש בו' לעומת 'בלי שמץ'. מתמללת את שתיקתו]

 

נשמיע את השיר 'אחרי החגים'/נעמי שמר (ר' בנספח) עד סוף פזמון ראשון.

נשים לב שגם כאן יש אזכור של ארבעת יסודות הטבע אוויר עפר מטר אש.

• יש לכאורה סתירה פנימית בפזמון. מהי? [יתחדשו לעומת ישובו. שגרה והתחדשות אינן באות יחד בד"כ]

 

למידה עצמית - דרכי התמודדות עם קשיי השגרה

ניקח את הברוש כסמל שמייצג את השגרה, את האמירה הפנימית שלו שיש בו טרוף, דמיון, חרות ורוחניות. ואת הקביעה של נעמי שמר 'יתחדשו וישובו ימי החול'.

נתייחס לקשיים שבשגרה ונצא לחקור וללמוד בעזרת מקורות שונים את הדרך להתחדשות בתוך השגרה והקביעות. (הצעה למקורות- בנספח).

כל זוג/שלישיית תלמידים מקבלים מקור ובנוסף שתי שמיניות בריסטול גזורות בצורות שונות [ניתן להביא את אותו מקור לכמה זוגות], וצריכים לענות על שתי השאלות:

1. לפני קריאת המקור, הציעו דרך משלכם להתמודדות עם אחד מקשיי השגרה.

2. למדו את המקור שלפניכם ונסו לנסח במילים שלכם:

•  לאיזה קושי בשגרה הוא מתייחס?
•  איזו דרך התמודדות הוא מציע (מעשית או רעיונית)?
• כתבו את ההצעות ,שלכם ושל המקור, על שני הבריסטולים בקצרה, במשפט אחד לכל היותר.

איסוף: כל זוג מציג את שני הבריסטולים ומסביר בקצרה במליאה את דרכי ההתמודדות שמציע.

 

כל תלמיד בוחר אחת מדרכי ההתמודדות שדיברה אליו, שרוצה לאמץ.

נבקש מהתלמיד להדפיס מהאינטרנט או לצייר תמונה שממחישה או מביעה את הדרך שבחר,

ולכתוב מתחתיה איזה צעד מעשי ראשון יבצע לפי דרך זו.

ניתן לתלות את הבריסטולים והתמונות (לשייך כמובן תמונות לכתובים) על קיר הכיתה כתזכורת לימות השגרה...

 

להעשרה:

התבוננות בתמונה: מה אתם רואים? מה האווירה? מה יוצר אותה?

האם לדעתכם זלדה היתה בוחרת בציור זה לאיור השיר שלה? הסבירו.

                                      

נספחים

 

שני יסודות  /  זלדה         

הַלֶּהָבָה אוֹמֶרֶת לַבְּרוֹש

כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאָה

כַּמָּה אַתָּה שַׁאֲנָן

כַּמָּה עוֹטֶה גָאוֹן

מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי מִשְׁתּוֹלֵל

אֵיךְ אֶפְשָׁר לַעֲבֹר אֶת הַחַיִּים

הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה

בְּלִי שֶמֶץ שֶל טֵרוּף

בְּלִי שֶמֶץ שֶל רוּחָנִיּוּת

בְּלִי שֶמֶץ שֶל דִּמְיוֹן

בְּלִי שֶמֶץ שֶל חֵרוּת

בְּגַאֲוָה עַתִּיקָה וְקוֹדֶרֶת.

לוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי שׂוֹרֶפֶת

אֶת הַמִּמְסָד

שֶׁשְּׁמוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה

וְאֶת הַתְּלוּת הָאֲרוּרָה שֶׁלְּךָ

בָּאֲדָמָה, בָּאֲוִיר, בַּשֶּׁמֶשׁ, בַּמָּטָר וּבַטַּל.

הַבְּרוֹש שוֹתֵק,

הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טֵרוּף

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵרוּת

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִמְיוֹן

שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחָנִיּוּת

אַךְ הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תָבִין

הַשַּׁלְהֶבֶת לֹא תַאֲמִין.

 

אחרי החגים/ נעמי שמר

עייפות בלתי מוסברת
פיק ברכיים לא מובן
זו שעה שלא חוזרת לעולם, אבל
בליבך אתה יודע שמעבר לפינה
אהבה חדשה ממתינה

אחרי החגים יתחדש הכל
יתחדשו וישובו ימי החול
האוויר, העפר, המטר והאש
גם אתה, גם אתה תתחדש

בגנך פורחים לפתע בערבובייה גמורה
עץ החלומות ועץ הדעת טוב ורע
הסתכל על כליך שהשארת בחצר
הפטיש, הסולם, המעדר

במסע שלא נגמר
בין שדות הצל ושדות האור
יש נתיב שלא עברת ושתעבור
שעון החול, שעון חייך
מאותת לך עכשיו
למד-דלת, למד-הא, למד-וו
 

הצעה למקורות

מדוע אנחנו עושים מצוה 'בפעם השנייה' ? כנראה שאנחנו לא כל כך אוהבים את זה...

בפעם הראשונה, מילא. אבל מהפעם השנייה ואילך, יש משהו בתוכי העוצר אותי, האומר לי: אין לי כח לזה. ואם אני בכל זאת עושה, זה לא מתוך רצון מלא וחופשי. זה מפני שעשיתי את זה אתמול.

זה הרגל. והרגל הוא סוג של כפייה.

איך אדם יודע מי היא בת זוגו?

אומר לכם: אם אתה פוגש מישהי בפעם הראשונה, ואחר כך, בפעם השנייה, אתה פוגש אותה 'בפעם השנייה'- אל תטרח להיפגש איתה בפעם השלישית. כי בעצם, בפעם השנייה נפגשת איתה רק מפני שאמרת לה 'נפגש'...

כי כשאתה באמת אוהב מישהי, הפעם השנייה יותר מרגשת מהפעם הראשונה. ואתה לא יכול לחכות לפגישה הבאה... אין כאן 'ראשונה', 'שנייה' ו'שלישית'-

כל פעם אתה מרגיש שעכשיו היא 'הפעם הראשונה'... (הרב קרליבך, חגי תשרי).

[הקושי: עשייה מתוך הרגל. לא אוהבים מה שעושים ואז מרגישים כפויים. דרך התמודדות: לפעול באהבה למצוא את נקודת ההתחברות].

 

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב)

כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (שם פד)

נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (שם סג) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.

ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתיוולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תיולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו) ונדעה נרדפה לדעת את ה' (רמח"ל, מסילת ישרים פרק ז).

[קושי: חוסר להט וחיות בעבודת ה'. דרך התמודדות: 'אחרי הפעולות נמשכים הלבבות' לעורר את הרצון דרך מעשים].

 

ומן המעשים המדריכים את האדם לבוא לידי מידה זו, הוא ההזמנה לדברי העבודה והמצות,

והיינו, שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום שאין דעתו עדין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה,

אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות ואז יתבונן מה הוא הולך לעשות ולפני מי הוא הולך לעשות, שהרי בהכנסו בעיון הזה, קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצוניות ויקבע בלבו הכונה האמיתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתם ואחר כך מתפללים, כדי שיכוונו לבם למקום (רמח"ל, מסילת ישרים פרק י"ז).

[קושי: עשייה מכח האנרציה וההרגל ללא תשומת לב. דרך התמודדות: עצירה לפני העשייה להתבוננות ממוקדת וחיבור למטרה ולמהות המעשה].

 

רשע בחייו חשוב כמת מפני שרואה חמה זורחת ואינו מברך 'יוצר אור', שוקעת אינו מברך 'מעריב ערבים', אוכל ושותה ואינו מברך עליה, אבל הצדיקים מברכין על כל דבר ודבר שאוכלין ושותין ושרואין וששומעין (מדרש תנחומא וזאת הברכה).

[ קושי: הכל מובן מאליו, אין הכרה בטוב. דרך התמודדות: ברכה מהווה עצירה והתכווננות להודיה והכרה בטוב].

 

כַּאֲשֶׁר הַגּוּף הָרַךְ

מָט לִנְפֹּל

וְהוּא מְגַלֶּה חֶרְדָּתוֹ מִפְּנֵי הַקֵּץ

לַנְּשָׁמָה,

מַצְמִיחַ עֵץ הַשִּׁגְרָה הַנָּמוּךְ

שֶׁאָבָק אֲכָלוֹ

עָלִים יְרֻקִּים פִּתְאֹם.

כִּי מֵרֵיחַ הָאַיִן יַפְרִיחַ

הָדוּר נָאֶה

וּבְצַמַּרְתוֹ צִפּוֹר

אֲחוּזַת קֶסֶם.

(זלדה)

[ קושי: הכל מובן מאליו, אין הכרה בטוב. דרך התמודדות: כשמשהו נלקח (לי או למישהו לידי) אז מעריכים אותו ומכירים בטוב. מאפשר לקבל פרופורציה]

 

אָמַרְתָּ: יוֹם רוֹדֵף יוֹם וְלַיְלָה - לַיְלָה.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים - בְּלִבְּךָ אָמַרְתָּ.
וַתִּרְאֶה עֲרָבִים וּבְקָרִים פּוֹקְדִים חַלּוֹנֶיךָ,
וַתֹּאמַר: הֲלֹא אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

וְהִנֵּה אַתָּה בָּא בַּיָּמִים, זָקַנְתָּ וְשַׂבְתָּ,
וְיָמֶיךָ סְפוּרִים וְיָקָר מִנְיָנָם שִׁבְעָתַיִם,
וַתֵּדַע: כָּל יוֹם אַחֲרוֹן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ,
וַתֵּדַע: חָדָשׁ כָּל יוֹם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.

(לאה גולדברג)

[הקושי: הרוטינה שנראה שאין בה חדש. דרך התמודדות: ההכרה בכך שהחיים ברי חלוף וזמניים נותנת פרספקטיבה ומשמעות לכל יום]

 

...אם רצונך לעבוד את ה´ ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר-מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה- צייר בעצמך, אִם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו , מידותיו וכל תוכנו. והראובן הדמיוני יהיה לך למִדה למדוד עצמך בו, כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה.

ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של שנה חדשה יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה חי, ולא הראובן של שנה זו. ´ואברהם זקן בא בימים´, אברהם של היום, ולא האברהם של אתמול (האדמ"ור מפיאסצ'נה, צו וזירוז).

[הקושי: 'דריכה במקום', הרגשה שלא מתקדמים. דרך התמודדות: להציב מטרות ולמדוד אותן מתוך מעקב תמידי ומודע]