סוכה כה ע"ב: חתן ושושביניו פטורים מהסוכה כל שבעת ימי המשתה

רקע לסוגיה:

בהמשך לדין עוסק במצווה פטור מן המצווה מוסיפה הגמרא את הדין שחתן וכל חבריו פטורים מהסוכה במשך שבעת ימי המשתה (ולא רק בליל החתונה) כדי שיוכלו לשמוח ביחד עם החתן.

יש להסביר לתלמידים את המציאות בתקופת התלמוד שהחופה ( חתונה) היתה בבית החתן ושם היו נשארים לשבעת ימי הברכות ,בנוסף היו נוהגים לבנות את הסוכות על גגות הבתים.

 הגמרא מציעה שלשה פתרונות לקיום שתי המצוות (שמחת חתן,ישיבה בסוכה):

1. יאכלו בסוכה וישמחו בסוכה –דוחה הגמרא השמחה היא דווקא בחופה(מקום החתונה).
2. יאכלו בסוכה וישמחו בחופה - דוחה הגמרא שמחה זה דווקא במקום הסעודה.
3. שיעשו את החופה בסוכה - דוחה הגמרא בשתי תשובות אמוראים: אביי-משום יחוד (הסוכה על הגג וזה לא מקום שעוברים אנשים,שלא יתיחד אחד האורחים עם הכלה),רבא – משום צער חתן (אין לחתן פרטיות להיות עם אישתו).

ההבדל בין הטעמים הוא כשהסוכה במקום שעוברים אנשים,משום יחוד – מותר,משום צער חתן - אסור.

לסיום מביאה הגמרא את דברי רבי זירא (החמיר על עצמו ויש אומרים חולק ):שהוא אכל בסוכה ושמח בחופה ושמחתו היתה גדולה יותר שקיים את שתי המצוות.

מקורות:

הגמרא ,רש"י ורא"ש על אתר.

שאלות לעיון:

• האם רבי זירא חולק על מסקנת הגמרא?
• האם רבי זירא  נהג נכון שהחמיר לקיים את שתי המצוות ?
• נראה שהגמרא נותנת מקום וחשיבות לאכילה. מה לדעתכם יותר חשוב שמחת חתן וכלה או מצוות סוכה?

תורף החידוש הלמדני:

מדבריו של רבי זירא אנו לומדים שיש מקום למאמץ לקיים מצווה גם כשלפי ההלכה גרידא פטורים ממצוה זו ואפשר לשמוח יותר מקיום שתי המצוות.

המורה יציג בתחילת השיעור שני מקרים ויבקש מהתלמידים לכתוב על דף את דעתם.

המקרים:

1. אתה בדיוק בא לצאת לפעילות מיוחדת בסניף ואמא מבקשת את עזרתך בפירוק הסוכה עכשיו לפני שירד עליה גשם.מה תעשה ומדוע? מה לדעתך תרגיש אימך עם החלטתך?

2. ביקשת מחבר שיבוא לעזור לך אחר הצהרים בלימוד למבחן,החבר טען שהוא לא יכול לבוא כי יש לו מחויבות אחרת,אחר הצהרים הוא בכל זאת מגיע ומציע את עזרתו.מתברר לך שהוא התאמץ לסיים את המחויבות הקודמת כדי להספיק להגיע אליך.

מה התחושות שיעלו בך לנוכח מעשה זה?

לאחר לימוד הסוגיא בגמרא וסיום בדברי רבי זירא, המורה יחזור למקרים שהוצגו בתחילת השיעור וישמע את תשובות התלמידים למקרים. שני המקרים מציגים מקרה שבו על הפרט להתאמץ על מנת למלא ציפיות סותרות (לכאורה) שאינו חייב לבצע, בדומה לסיטואציה שבפניה עמד ר' זירא. מטרת המקרים היא להביא למודעות של התלמידים שכאשר אדם בכ"ז מתאמץ לקיים ציפיות סותרות (לכאורה- על אף שניתן למצוא את הדרך לקיים את שתיהן בדרך כלשהי), זה מעיד על רמת המחויבות שלו לצד השני (חברו /אימו), רמת הקשר שיש לו איתו וכתוצאה מזה רמת המאמץ שהוא מוכן להשקיע בו. בדומה לכך, ניתן להסיק על ר' זירא, שרמת המאמץ שלו לקיום שתי המצוות מעידה על מידת הקשר שלו לרבש"ע ומתוך כך מידת המחויבות שלו כלפיו וכלפי מצוותיו. הציפייה היא שבשני המקרים התלמידים ייראו שככל שאדם מוכן יותר להתאמץ ולהשקיע זה מעיד על עוצמת הקשר שלו לצד השני ודרך שני מקרים של "בין אדם לחברו" ילמדו גם על "בין אדם למקום".

• כמובן שעל המורה לשים לב להדגיש בפני התלמידים שגם יתר החכמים נהגו כדין, ואין לראות בפעולתם פחיתות, אלא שר' זירא החמיר על עצמו ובכך ניתן לראות את חיבורו ואהבתו למצוות.
• כדאי להרחיב את הדיון ולהיכנס לסוגיה אקטואלית מאוד, שבה מאוד אופנתי לחפש את הקל והקצר, מה שדורש כמה שפחות מאמץ והשקעה. תלמידים מוצפים במסרים מכיוונים שונים על חיפוש קיצורי דרך והקלות על מנת להשיג הישגים בחיים ללא מאמץ. כדאי לדון איתם, עד כמה השגת דברים בקלות משאירה אותנו מחוברים אליהם ב"קלות" (ע"ע חבר טוב, בת זוג, ואפילו דברים טכניים כמו רכב- מה שהשקעת בו- תהיה יותר מחובר אליו ולא בקלות תוותר עליו).