הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצהבניגוד ליחידה הקודמת, בה התמקדנו בהבנת מיקומו של פרק לח והמשמעות העולה ממיקום זה, עוסקת יחידה זו בהתבוננות מפורטת יותר בדמותו של יהודה ובתהליך שהוא עובר, מירידה לעליה. אגב כך, נדון עם התלמידים בכוח שיש בנו לשנות ולתקן.
יש להתחיל את היחידה על ידי שימוש בפירוש רש"י וחזקוני שהוזכרו כבר בשיעור הקודם וכך לקשור בין השיעורים:
הסיפור מתחיל בפסוק "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו". רש"י וחזקוני התייחסו ל"ירידה" זו של יהודה.
רש"י: "ויהי בעת ההיא: למה נסמכה פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף? ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם. אמרו: אתה אמרת למכרו, אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך".
חזקוני: "וירד יהודה מאת אחיו: הלך לו שלא היה יכול לסבול צערו של אביו".
שאלה: מהו הדומה והשונה בשני הפירושים?
שני הפירושים מתארים את ההשפעה של מכירת יוסף על יהודה. לפי רש"י, האחים מורידים את יהודה ממעמדו החשוב כמנהיג האחים, כיוון שהם מאשימים אותו במשבר שעובר על יעקב וביתו לאחר מכירת יוסף. לפי חזקוני, יהודה עצמו עוזב כיוון שהוא לא יכול לשאת את רגשות האשם שלו כלפי יעקב אביו.
עם זאת, שני הפרשנים מתארים את הירידה של יהודה כמעין "בריחה" מן האחריות הרובצת עליו.
ניתן לשאול את התלמידים:
נתמקד כעת בשני חלקים של הסיפור:
השם "שלה" מזכיר את המילה אשליה. (ניתן להסב את תשומת לבם של התלמידים לשמו של בנו הבכור של יהודה "ער" ה"רע" בעיני ה'. אף במקרה זה השם רומז לעניין מהותי הנוגע לאותו אדם). שלה, הוא הבן המובטח לתמר על ידי יהודה, אלא שהבטחה זו היא אשליה ורמאות – יהודה לא רוצה לתת את שלה לתמר, כיוון שהוא חושש שסופו של שלה יהיה כסופו של שני אחיו. זוהי מרמה של יהודה כלפי תמר.
מעשה הרמייה השני הוא כמובן התחפשותה של תמר. תמר נוקטת יוזמה כיוון שהיא מבינה כי הציפיה לשלה אינה אלא אשליה - היא מתחזה לקדשה ומפתה את יהודה. זוהי מרמה של תמר כלפי יהודה.
כך, התורה מספרת לנו כי "הירידה" של יהודה לא סייעה לו להתנתק מעברו. עברו רודף אחריו וחייו אפופי מרמה - שלו כלפי אחרים ושל אחרים כלפיו. הירידה שלו היא תהליך נפשי מתמשך ולא רק עניין פיזי או גיאוגרפי.
נקודת השיא, היא כמובן בזמן בו תמר מוצאת כדי להישרף ומפנה את הזרקור ליהודה: "ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה". תמר מציבה את יהודה בפני "רגע האמת" שלו. יש לשים לב כי תמר מעמתת את יהודה עם עברו על ידי השימוש במילים "הכר נא", המזכירות את מכירת יוסף. עם זאת, תמר לא מפרסמת ברבים למי שייכים החותמת והמטה, אלא מותירה בידי יהודה את הברירה - האם להצדיק אותה על אף הבושה שתיגרם לו וכך להיחלץ ממעגל השקר והרמייה; או שמא להמשיך להתעלם מעברו וממעשיו ולהעדיף לשמור על כבודו.
מילותיו של יהודה: "צדקה ממני", מורות כי הוא עומד בניסיון. מתוך חשבון נפש זה של יהודה מתחילה "עלייתו" המחודשת של לעומת "ירידתו" בתחילת הסיפור: בסופו של הסיפור נולד לו בן אשר ממנו יוולד המשיח; ומכאן ואילך, הוא חוזר אל משפחתו, לעמדת מנהיג האחים העומס על כתפיו את האחריות לשלום המשפחה ושלום אביו יעקב.
וכך כותב הרב בני לאו בספרו "אתנחתא" (כרך א', עמ' 106), בקטע שרצוי להביאו בפני התלמידים:
מסר חשוב שניתן לפתח בעקבות הסיפור עומד בסימן: "אם אין אני לי מי לי" , דהיינו, העובדה שהשינוי מתחיל קודם כל בנו וכדי לשנות ולתקן את עצמנו ואת סביבתנו ולהתעלות לגבהים חדשים עלינו לקחת אחריות על המקומות בהם נכשלנו ולא לברוח מלהתמודד עמם.
ניתן להעביר מסר זה דרך סיפורו של אלעזר בן דורדיא, במסכת עבודה זרה, יז. (אין צורך בכל הסיפור אלא רק בקטע הבא):
לאחר ששמע שאין מקבלין אותו בתשובה:
בסיפור זה, יש להתמקד בכך שתשובתו של רבי אלעזר בן דורדיא מתקבלת ברגע שאינו מחפש עוד את התיקון והפתרון אצל אחרים, אלא לוקח אחריות על מצבו ומפנים כי הדבר תלוי רק בו ("אין הדבר תלוי אלא בי").
במידה והזמן מאפשר, ניתן להביא דוגמא הפוכה מתוך שיר שהלחין המוזיקאי שם-טוב לוי, למילים של משורר יווני בשם קונסטנדינוס קוופאיס (תרגם עלי מוהר). שיר זה אינו מעולמה של תורה כמובן, אך גם הוא מעביר את המסר לפיו השינוי מתחיל בנו והאחריות עליו מוטלת בראש ובראשונה עלינו. השיר מעביר מסר זה, דרך סיפורו של הדובר בשיר, שעסוק בבריחה מתמדת, משום שהוא טועה לחשוב כי אם רק יחליף את מקום מושבו בעיותיו תיפתרנה. ניתן לחלק לתלמידים את הטקסט ולהאזין לו ביחד (לפחות פעם אחת).
שיתוף
הדפסה
ייצוא