יום ירושלים

הקדמה:

בכ"ח באייר אנחנו מציינים בכל שנה את יום ירושלים. ביום זה, לאחר 19 שנה אוחדה שוב העיר והפכה לעיר אחת בתוך מדינת ישראל. המונח איחוד ירושלים מתייחס לכך שבמלחמת ששת הימים אוחד החלק המזרחי העתיק והישן של ירושלים שהיה בשלטון הלגיון הירדני עד למלחמה זו עם החלק המערבי החדש של ירושלים שכבר היה בשלטון מדינת ישראל לפני המלחמה. אם זהו הנושא של היום, הרי שעלינו להעמיק ולדון ביחס שבין חדש וישן, בשאלת האיחוד של מסורת וחדש, של עתיק ומתחדש. שיעור זה יבקש להעמיק שאלות אלו בתוכנו, ובתוך כך לחגוג את יום ירושלים ולחבר את ירושלים העתיקה למרחבים נוספים בהם לפעמים היא נמצאת פחות..  

הצעה למהלך שיעור:

א. נבקש מהתלמידים לכתוב על דף רצף של אסוציאציות שמתקשרות אצלם למילה "ירושלים" ולאחר מכן רצף של אסוציאציות שמתקשרות אצלם למילה "תל אביב". נבקש מהתלמידים לשתף במילים ויחד איתם נדון במאפיינים השונים, כמובן הסטיגמטיים, של שתי הערים הללו בתודעה הציבורית והאישית. את הדיון אפשר להשאיר ברמה הסטיגמטית (שכן זו הדרך שלנו לדון על דברים כמאפיינים תופעה) אבל חשוב לפתוח אותו לראייה מורכבת יותר מאשר: ירושלים מייצגת את כל הטוב והעומק ותל אביב את כל הרדוד והרע. כדאי לפתוח את התלמידים למחשבה מה המימד של החידוש, היצירה, החופשיות וכו' שמן הסתם יעלו תוך כדי הדיון על תל אביב עושה ונוגע בהם. 

להרחבה ניתן לעשות שימוש בשירו של אורי צבי גרינברג: "אי אי מה יפית ירושלים" שמעמת גם הוא בין היסודות הירושלמיים – המסורת, הקדושה, הוותיקות והיסודות התל אביביים – חידוש, יצירתיות וצעירות (מצורף בסוף הקובץ לקמן).

ב. נביא לכיתה חומרי יצירה שונים ונבקש מהתלמידים ליצור דגם שיתאר את היחסים כפי שהם תופסים אותם בין בחינת "תל אביב" לבחינת "ירושלים" – מה היחס בין היסוד העתיק, הקדוש, השמרני ליסוד החדש והיוצר (או כל חידוד אחר שיעלה בכיתה בדיון בשלב הפותח כמייצג ומאפיין את שתי הערים הללו) בחיים שלהם. נבקש מהתלמידים שמוכנים להציג את שיצרו לפני הכיתה להסביר את האופן בו הם תופסים וחיים את המורכבות בין ערכים אלו.

ג. נספר לתלמידים פתיח של דו שיח בין ירושלמי לתל אביבי: הירושלמי מגיע בכ"ח באייר עם  דגל ולבוש כחול לבן לתל אביב. התל אביבי מסתכל עליו ושואל: "מה?...". נבקש מהתלמידים לנסות ולהמציא את המשך הדו שיח שבין שתי הדמויות. לאחר כמה דקות של כתיבה, נבקש מהתלמידים לקרוא את שכתבו ומתוך כך נפתח דיון: למה התרבות המכונה "תל אביבית" (וכמובן שאין הכוונה בדווקא לאנשים הגרים בתל אביב) לא מכירים ולא מציינים את יום ירושלים? לאן פיתחו התלמידים את השיח: למקום של הסבר והקשבה או למקום של וויכוח ועימות? מה עולה מהמתח בין שתי הדמויות וכיצד ניתן ואם בכלל צריך לנסות וליישב אותו?

ד.  נחלק את הכיתה לשתי קבוצות: קבוצה אחת תצטרך לחשוב איך מכניסים את ירושלים לתל אביב (כלומר: איך האלמנטים של קדושה, לאומיות, עתיקות וכו' נכנסים גם בתרבות התל אביבית) וקבוצה שנייה תצטרך לחשוב איך מכניסים את תל אביב לירושלים (כלומר: איך אלמנטים של חידוש, אומנות, חופש וכו' נכנסים גם בתרבות הירושלמית). לאחר מכן נבקש מכל קבוצה להציג מה חשבה ונפתח דיון על היחס בין היסודות הללו ועל החשיבות, אם ישנה, בכל אחד מהם.

ה. נספר לתלמידים שבשנים האחרונות נשמעת קריאה בחלק מהמגזר הדתי לאומי להפסיק ולחגוג את יום ירושלים שכן בגלל העובדה שכמעט ורק דתיים חוגגים אותו הוא הופך להיות חג כיתתי ובכך מאבד את כוחו, ערכו ואולי אפילו את  מעמדו ההלכתי.. ניתן לתלמידים להתמודד עם הטענה הזו ונשמע את הקולות השונים העולים בכיתה. הדיון יכול ללכת לכיוון בו התלמידים יכירו, שהמצב לא פשוט, ובכ"ז יתמלאו באחריות איך עוזרים למצב הזה להשתנות.

ו. ניתן לסיים את השיעור עם הדברים הבאים, שכתב הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) על יום ירושלים:

יום ירושלים, חשיבותו גדולה הרבה יותר מאשר ציון היום בו שוחררה העיר משלטון זר. מעלתו של היום הזה בכך שהוא נחוג לכבודה של העיר המיוחדת הזו... יום שאיננו מתייחס דווקא לחורבנה או לבניינה של ירושלים, לצערה או ליופיה, אלא יום של שמחה והודאה על עצם קיומה. שמחה על כך שיש כאן מקום מיוחד, על שזכינו לכך שבעולמנו תהיה נקודה של חיבור עם העולם העליון.

החג על ירושלים הוא חג חדש- בדורות ראשונים לא זכינו לזה, ולא ידענו שאפשר להלל ולשמוח על ירושלים סתם כך, גם בטרם נבנתה על תילה... על כך שגם כאשר ירושלים מושפלת- לא ניתן לכסות את מהותה... גם כשהיא בשאול תחתיות, היא עדיין מקור הברכה.

(אהבת ירושלים, חיי עולם עמוד 224)