הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצההצעה להוראת סוגית "העוסק בצווה פטור מן המצווה", ודיון בהשלכותיו של הרעיון ההלכתי לסיטואציות בחיינו אנו.
בשיעור זה נציג בפני התלמידים את הסוגיה העוסקת בכלל ההלכתי הידוע: 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. ננסה לקחת את הכלל ההלכתי ולראות כיצד ניתן להעמיק מבעד לפורמליזם ההלכתי ולנסות להחיל אותו על חיינו אנו. תוך כדי עיון בסוגיה ובטעמי הפטור, ננסה לחשוף שני צירים מקבילים עליהם נעה הגמרא, צירים המהווים למעשה התבוננויות שונות במהות הפטור של אותו אדם העסוק במצווה. בציר הראשון הגמרא לומדת את הפטור מפסוק המדבר בקריאת שמע, כאשר ישנה הקבלה בין העוסק במצווה לחתן הפטור מקריאת שמע בלילה הראשון לחופתו (בזמן הביניים בין החופה למעשה הבעילה). הציר השני עוסק בהשוואה לאותם האנשים שנפטרו מקרבן פסח במדבר מכיוון שנטמאו למת מצווה. הטענה שננסה לטעון היא ששני צירים אלו מהווים גישות שונות לפטור- וממילא ללקחים אותם אנו יכולים לקחת איתנו מהלימוד.
תוך עיון בגמרא המחפשת מקור לכך שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, נשים לב לשני מקורות שונים המעלים התייחסויות שונות לגבי פטור זה: המקור הראשון, אולי המפתיע יותר, מציג פטור הנובע מחוסר יכולת נפשית לעיסוק במצווה ('טרדא'). האפשרות לוותר על מצווה חדשה במצב בו אני משוקע במצווה אחרת מהווה שינוי תודעתי. המקור השני מציג פטור אינטואיטיבי יותר, פטור הנובע מהתנגשות טכנית בין המצוות ועוסק בפתרון העדפתי למצווה בה עסוק האדם במצב נתון.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה. (מהמשנה) - דף כה: (ליתובי דעתיה).
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה עמוד א.
בתחילת השיעור נשמיע את שיר הילדים של אריק אינשטיין 'הצריך הזה'. לחילופין, אפשר לעיין עם הילדים במילות השיר. נשאל את התלמידים איזה אסוציאציות השיר מזכיר להם מהעולם הדתי. נרשום את האסוציאציות של התלמידים על הלוח, מסביב למילים 'צריך וצריך' . המטרה היא ליצור רשימה ארוכה של מעשים וחובות דתיים, ולדבר על המשמעויות והחוויות הנובעים מרשימה זו. המצוות המוטלות על האדם הדתי נחוות לעתים כנטל ומלוות בתחושת מרדף. המורה יכול להציג בעצמו את חיי קיום המצוות כשרשרת של 'צריך' בחייו אנו (אם על ידי סיפור חוויה אישי, דוגמאות וכו'). בעצם הדיבור על התחושות והמטענים אותם מביא העולם המצוותי אנחנו פותחים פתח לעסוק בנושא השיעור והוא התנגשות בין מצוות שונות- 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'. נשאל את התלמידים האם יש להם דוגמאות לזמנים בהם הם הרגישו התנגשות בין הצריכים האלו, שהובילו אותם לתחושת הכותב:
צריך וצריך,
ומרוב שהצטרכתי -
כבר שכחתי
מה אני רוצה.
המורה יסכם כי לפעמים ישנה תחושה של התנגשות בין מצוות ועשיות דתיות, ההתנגשות מגבילה אותנו וגם יוצרת חוסר יכולת לשהות בתוך דבר מסויים. החובה להגיע למצווה הבאה בתוך רשימת המצוות שעלינו לבצע בזמן נתון מהווה קושי בסיסי ביכולת להזדהות עם המצוות ולתת מקום למצווה אותה אנו מבצעים. זוהי נקודת פתיחה טובה ללימוד סוגיית 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'.
המורה יבקש מאחד התלמידים לקרוא את המשנה והחלק הראשון של סוגיית הגמרא (א), תוך עזרה וביאור המילים הקשות ורעיונות מסובכים. לאחר קריאה זו, המורה יעודד את התלמידים לחשוב, איזה סוג של התמודדות של הגמרא יש כאן, מהי התשובה על השאלה 'מנא הני מילי'. ייתכנו מספר תשובות וזה טוב, כמובן שהנושא של טירדת החתן יכול להעלות תחושות מגוונות בקרב התלמידים, (ואולי הדיבור על 'טרדת החתן' והציפיה למעשה המיני הנפגש עם עולמו היומיומי של הנער המתבגר, מהווה הזדמנות מצוינת להדגים גישה פתוחה של שיחה כנה על המשמעות של הציפיה תוך שמירה על סגנון דיבור פנימי ונקי. מומלץ שהמורה יקשיב לתלמידים וינסה לזהות קשיים ובעיות שיצופו, ינסה לדבר על הקושי המובנה שבציפייה הכפויה (המתעצמת עם עליית גיל הנישואין) ויעודד את התלמידים לשתף במחשבותיהם בנושא. כמובן שניתן לשלב (אם המסגרת מאפשרת) סדנא בנושא מיניות וההתיחסות הדתית אליה, אך לשם כך יש להקדיש זמן ומחשבה מרובים, ובכל מקרה כל ר"מ מכיר את כיתתו ויעשה את המעשה החינוכי הנכון).
עכשיו יבקש המורה מתלמיד אחר להמשיך לקרוא את ההמשך (ב), שוב יעזור המורה בפענוח המקור ובהבנת רמת הפשט של הגמרא. חשוב להדגיש לתלמידים שמדובר ביחידה המגיעה כהמשך, אך יכולה להיקרא גם בפני עצמה (כהצעה אלטרנטיבית לשאלה, מנא הני מילי). בשלב זה יחלק המורה את הכיתה לחברותות ללימוד עצמי.
בשלב זה, ייתבקשו התלמידים לחזור על קטע הגמרא הנלמד בכיתה ולהשלים את הסוגיא עד סופה. בנוסף התלמידים ייתבקשו לקרוא את פירוש רש"י לפי דף המקורות המצורף. המורה יחלק לתלמידים דף עבודה, בו ייתבקשו התלמידים לנסות לענות על השאלות הבאות:
המורה יכנס את תלמידי הכיתה ויאסוף תשובות שונות מהחברותות לגבי השאלות שנשאלו בדף העבודה. תוך כדי האסיף, ננסה לבחון האם הסוגיה יכולה להיקרא בכמה צורות, כך שהמרחב הכיתתי יכול להצמיח התבוננויות שאפילו המורה המנוסה יילמד מהם. בסופו של האסיף המורה יציע את המהלך הבא: בתשובות השונות הגמרא עונה על שתי שאלות דומות, אך נפרדות.
בשלב הראשון הגמרא מחפשת מקור לכך שאדם ה'טרוד' במצווה, שהפנאי הנפשי שלו עסוק בה ואין לו מרחב תודעתי להתפנות למצווה אחרת, יכול לשהות בתוך המצווה הנוכחית, ואפילו במידה ועוד לא התחיל בקיומה המעשי אלא נמצא עדיין בשלב המחשבה (בדומה לחתן שרק 'טריד במחשבת בעילה' ועדיין לא 'מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצווה'). בעצם הבאת החתן לסוגיא ישנו חידוש עצום, בכך שהגמרא 'מסיטה' את נושא הפטור מפטור טכני של התנגשות מעשית בין מצוות שונות, לפטור הנובע מעומס נפשי ומחוסר יכולת לבצע מצווה נוספת בשימת לב ראויה.
במהלך השני הגמרא מחפשת מקור לכך שאדם יכול להתחיל במצווה מסוימת גם אם קיומה יגרום מסיבה טכנית או אחרת לביטולה של מצווה אחרת (כמו הטמאים לנפש- כלשונו של רש"י "מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא").
המורה ינסה להרחיב את הרעיון להסתכלות על חייו ופעולותיו של התלמיד. לכולנו יש סך מסויים של פעולות אותן אנחנו יכולים לבצע בזמן נתון. לפעמים אנחנו מרגישים שעשייה מסויימת פוגמת בעשייה אחרת וכך נוצרים לנו מדרגים שונים של חשיבויות. הדבר החשוב שניתן ללמוד מהחלק הראשון בדברי הגמרא נכון באופן כללי, והוא, שחשוב לשים לב מאיפה נובעת המניעה: הרבה פעמים אנו נוטים לחשוב שהמניעה מריבוי פעולות נובעת מסיבות טכניות: חוסר זמן, חוסר משאבים וכו', כשלמעשה, בהרבה מהמקרים פעילות מסויימת דורשת ממנו מצב תודעתי מסויים והתרכזות בחשיבה על הפעולה אותה אנו רוצים לבצע (בדומה לחתן), כך שהמחשבה וה'טרדא' מונעים ממנו לבצע את הפעילות אחרת (או שהם פוגמות באיכות הפעולות הנוספות). במצב שכזה, ההתיחסות צריכה להתמקד בתודעה ולא 'להתבזבז' על שיקולים טכניים ויבשים.
חשוב להדגיש שבשני המוקדים ההתייחסות יכולה להוביל לפתרון מסויים שיוכל להביא למיצוי גדול יותר של הזמן, אך גם יכול להוביל לוויתור על תכניות מסוימות. וויתור זה איננו 'שלילי' בהכרח, זוהי המהות הפנימית של הרעיון 'העוסק במצווה פטור מן המצווה'.
לתלמידים מתקדמים ניתן לתת להמשיך לסוגיה הבאה ולקרוא את פירוש רש"י המצורף במקורות. האם ניתן להבחין בשני המודלים שיצרנו לפטור מן המצווה? מה מחדש רש"י וכיצד הוא מבדיל בין פטור ממצווה לפטור מחמת 'תשבו כעין תדורו'?
ניתן להבחין שכאן רש"י מסייג את פטור ה'טירדא' רק למעשי מצווה, הולכי דרכים פטורים רק מחמת הכלל של 'תשבו כעין תדורו', כלל המיוחד לסוכה בלבד וקשור לדרישות הפנימיות של המצווה הספציפית הזאת.
כדי להפנים את הרעיון ולהעבירו לתוך עולמו של התלמיד, נבקש מהתלמידים לערוך מעין יומן פעולות במשך שבוע. נבקש מהם להתמקד בשעה הראשונה לאחר חזרתם מבית הספר (או הגעתם לחדר בפנימיה). נבקש מהתלמידים לתאר את הפעולות שהם ביצעו בשעה הזו במשך השבוע הקרוב, תוך תשומת לב לפער בין התכנון (אם קיים) לבין הביצוע. נבקש מהתלמידים לשים לב איזה דברים הם לא הספיקו לעשות, איזה משימות או תכנונים הרגישו להם שמתנגשים אחד בשני, וכיצד הם מסווגים אותם- האם 'התנגשות' היא התנגשות תודעתית או טכנית. בשיעור הבא נבקש מתלמידים המעונינים לחלוק תובנות מהיומן, תוך תקווה שהחלוקה וההפרדה בין שתי סוגי ה'הפרעות', תביא לתובנות מענינות אצל התלמידים.
את הסיכום מומלץ לעשות בשיעור הבא, לאחר שהתלמידים יבצעו את מטלת היומן. בסיכום נחזור על עיקרי הדברים שנאמרו בשיעור שעבר ונבקש מתלמידים המוכנים לכך לשתף את הכיתה בחווית מכתיבת היומן ומתובנות שעלו בעקבותיו. המורה ימליץ על התמדה בכתיבת יומן בדרך כלל ובשימת לב לסוגי ההפרעות בדרך פרט.
שיתוף
הדפסה
ייצוא