המשנה מתארת את מלאכת כותב ומפרטת את האופנים המגדירים את הכתיבה כפעולה האסורה בשבת. בשיעור זה נבחן את היחס שלנו אל מלאכת הכתיבה באופן כללי ואת המבט שמלאכת כותב האסורה בשבת יכולה לתת לנו על פעולה שגרתית זו בחיי היום יום שלנו.
נפתח את השיעור במשחק קצר שיחבר אותנו, בתוך עידן בו הכתב של רובנו הוא כבר כתב המחשב לכתב האותנטי האישי שלנו. נבקש מכל תלמיד לכתוב משפט כלשהו בראש נייר לבן ולהביא אותו אלינו. לאחר מכן נעביר את כל הדפים בין כל תלמידי הכיתה, כאשר כל תלמיד יצטרך להסתכל בכתב שבראש הנייר ולנסות לזהות מי הוא התלמיד בעל הכתב. את הניחוש שלו הוא יכתוב על הנייר עצמו ולאחר מכן יקפל את הדף כך שאף אחד לא יוכל לראות את השם שכתב. לאחר שכל תלמיד עובר על חלק מהדפים – נבחן את ההתאמה בין הכותב לניחושים ונפתח דיון קצר בשאלה מה קרה לכתב שלנו בעידן בו רובנו ממעטים לכתוב על נייר בעט ועפרון.
נחלק את הכיתה לקבוצות וניתן לכל קבוצה את רצף המשניות העוסקות במלאכת כותב. נבקש מכל קבוצה ללמוד יחד את המשניות ולנסח במילים שלה את הכללים שהגדירה המשנה על מנת שכתיבה תהיה אסורה מהתורה. לאחר כמה דקות של לימוד בקבוצות, נקרא את המשניות בקול רם ונבקש מנציגי הקבוצות להקריא את העקרונות ששלפו הם מתוך המשניות.
נבקש מכל תלמיד לבחור שלוש מתוך ההלכות שהמשנה הזכירה שנראות לו קשות או משונות ולנסח שאלה שהיה שואל את בעל המשנה. עצם החיפוש אחר שאלות כאלו והיכולת לנסח אותם מעמיקה מאד את ההבנה ואת הלימוד של המשנה. דוגמא לשאלות אפשריות: למה רק שתי אותיות מגדירות כתיבה? למה אם אני כותב בשפה שאני כלל לא מבין אני עדיין חייב? למה אם אני ימני וכותב ביד שמאל אני עדיין חייב? למה כתיבה של דבר שאיננו מתקיים פטורה? וכו'. נבקש מכל תלמיד לומר בקול רם אחת משלוש השאלות שכתב לעצמו ונכתוב את כולן על הלוח. במידה ומי מהתלמידים רוצה להתייחס לשאלה שנשאלה – ניתן לו להגיב, ובמידה ולא, נעבור לשלב הבא של השיעור.
תרגיל:
נתלה בארבעת פינות החדר בריסטולים ועל כל אחד מהם שאלה אישית, בסגנון השאלות הבאות: "מה ההלכות שהכי קשות לי לקיום?", "מה קשה לי במצוות תפילה?", "מה הדברים שהכי מפריעים לי בעצמי?", "מה הדבר שאני הכי אוהב בעצמי?" וכו'.. נבקש מכל תלמיד לעבור בחדר ולהסתכל על השאלות ולחשוב מה היו עונים על כל אחת מהשאלות הללו. לאחר כמה דקות, נבקש מכל תלמיד לעבור שוב בין פינות החדר ולכתוב על דף את המחשבות שעלו בו קודם לכן. לאחר כמה דקות, נחזיר את התלמידים למקומות בכיתה ונבקש מהתלמידים לחשוב מה הם חוו בתרגיל זה: איזה מהשלבים היה קשה יותר: לענות בלב ובראש על השאלות או לנסות ולנסח את התשובות בכתב? מה החששות שעולים בנו כאשר אנחנו כותבים משהו? הדיון הזה הוא משמעותי ויקר בדור כמו שלנו בו כתב הופך לעיתים להיות זול, וחשוב לחדד לתלמידים את המשמעויות שמוסיף הכתב אל עולם המחשבה, משמעויות שניתן לפתח ולבחון גם דרך איסור כותב בשבת.
נספר לתלמידים שלפני מספר שנים הומצא במכון צומת עט מיוחד שהכתיבה בו נעלמת לאחר כמה זמן. נשאל את התלמידים האם על פי מה שלמדו במשנה השימוש בעט כזה מותר או אסור בשבת? נראה את תשובתו של הרב מרדכי אליהו על כתיבה חיונית בשבת בדיו מתנדף, בה לצרכים חשובים הוא מתיר כתיבה כזו מהטעם שהיא איננה בר קיימא.
נספר לתלמידים שלפני מספר שנים התקיים דיון בקרב פוסקי ההלכה לגבי מעמדן ההלכתי של הודעות ס.מ.ס בטלפונים הניידים. נבקש מהתלמידים לחזור אל המשניות שלמדו ולחשוב האם לאור המשנה נראה להם שיש לאסור או להתיר פעולה זו? הדיון הזה יפתח את המושג של כתיבה שאיננה בר קיימא מבחינה הלכתית, אך יותר מכך אנחנו מקווים שיפתח פתח לשאלת היחס שלנו אל הפלאפונים ואל פעולת הכתיבה שאנחנו עושים בה תדיר: האם זו כתיבה של ממש? הם היא נותנת את מה שהרגשנו בכתיבה האישית בפינות הכיתה בחלקו הראשון של השיעור? וכמובן: האם נכון בשבת להתיר כתיבה כזו, או מה שלא יהיה צריך לחפש דרך לאסור שכן אחרת השבת תאבד מערכה וקדושתה? את הדיון הזה כמובן שלא כדאי להשאיר רק במסגרת הדיון על מלאכת כותב, אלא להזכיר את הבעיות ההלכתיות הנוספות הצפות בשימוש בפלאפון כמו חשמל (אור וכו') ומוקצה.
החלק השני של שיעור זה עוסק בלימוד ההלכתי שיוצא מתוך דיני המשניות, ובעיקר בשאלת כתיבה שאיננה בר קיימא: הן בעט המיוחד שהומצא ע"י מכון צומת והן בפלאפונים. חלקו הראשון עוסק בשאלות מהותיות יותר של מפגש עם עולם הכתב ומה הוא מעורר בתוכנו בעולם שלנו כיום. החיבור בין החלקים חשוב שכן זו דוגמא לשאלה מהותית למפגש שלנו עם החיים בכלל שיכולה להיוולד ולהיפתח מתוך שאלה הלכתית.