קלקול ותיקון, שבת י"ג משנה ג'

מקורות:

משנה, מסכת שבת, פרק י"ג, משנה ג'

הקורע בחמתו, ועל מתו, וכל המקלקלין פטורין.

והמקלקל על מנת לתקן, שיעורו כמתקן.

רמב"ם על משנה מסכת שבת פרק יג משנה ג

מקלקל על מנת לתקן - כגון שהרס כדי לבנות.

ואמרו הקורע על מתו פטור, אם היה מת שאינו חייב עליו קריעה.

ואמרו הקורע בחמתו פטור, דברים אלו דחויים, וההלכה שהקורע בחמתו או על מת שחייב עליו קריעה - חייב. ונעשה הקורע בחמתו ועל מתו חייב, מפני שהוא משכך חמתו ומיישב נפשו באותה הקריעה, והרי הוא כמתקן.

הרב יחיאל מיכל אפשטיין, ערוך השולחן אורח חיים סימן רמב סעיף כג

המקלקלין פטורין, אלא אם כן קלקל על מנת לתקן. אבל המקלקל בלבד, כגון שסותר בניין שלא על מנת לבנותו - פטור מן התורה, מטעם דאין זה מלאכת מחשבת, דבמשכן היו כל המלאכות לתיקון ולא לקלקול.

מהלך השיעור:

ניתן לכל תלמיד דף ונבקש ממנו לכתוב בצד אחד שלו את המילה "לתקן" ובצד השני שלו את המילה "לקלקל". נשים ברקע את השיר: "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן"  שמילותיו לקוחות מתוך ליקוטי מוהר"ן שכתב רבי נחמן מברסלב. ונבקש מכל תלמיד למלא כל אחד מצדדי הדף במילים שמתארות את המחשבות, ההרגשות והעולמות שנפתחים בהם למשמע כל אחת מהמילים: "תיקון" או "קלקול". לאחר כמה דקות, נבקש מכל תלמיד לבחור מילה אחת מכל אחד מצידי הדף ולשתף את הכיתה בקול רם במה שכתב.

ניתן לכל תלמיד את המשנה ממסכת שבת המגדירה את העיקרון שהמקלקלים פטורים ונבקש ממנו ללמוד אותה. לאחר כמה רגעים של לימוד שקט, נלמד יחד את המשנה: כדי להתחייב על מלאכת שבת צריך לעשות אותה בדרך תיקון ולא בדרך קלקול. על מנת להבין טוב יותר את העיקרון הזה, נוכל לקחת שוב את משנת ל"ט אבות מלאכה ולחלק לתלמידים את המלאכות, כאשר כל קבוצה תצטרך ביחס לחלק מהמלאכות לנסות לשרטט את הסיטואציה בה נעשית המלאכה בתקנה אך על מנת לקלקל ולא על מנת לתקן (אפשר כמובן שחלק מהציורים יהיו מצחיקים ולא ממש ריאליים..). 

ננסה יחד עם התלמידים להבין את הרעיון מאחורי הלכה זו: מדוע שאותה פעולה תהיה פעם אחת פטורה ופעם אחת חייבת, וזאת בהתחשב בשאלת המניעים והכוונה של העושה? במהלך הדיון נלמד את דבריו של ערוך השולחן שמסביר את עניינה של מלאכת מחשבת בהגדרת מלאכת שבת האסורה. הדיון יכול להציף בכלל את חשיבותה של המחשבה והתודעה המתלווה למעשים שאנחנו עושים ואת השאלה באילו מרחבים זו שאלה קריטית ובאילו לא: האם כאשר אני מקיים מצווה ללא כוונה עשיתי מצווה? האם בכל עבירה שאני עושה התודעה היא קריטית? ובתוך כך לדייק יותר את ייחודו של המושג: "מלאכת מחשבת".

נלמד את פסק ההלכה של הרמב"ם שמחדד את הסיפא של המשנה שקובעת שיש גם מעשים שהם כשלעצמם נראים קלקול, אך מתחייבים עליהם בכ"ז כיוון שהם נעשים לצורך תיקון. הרמב"ם בהלכה שלו פוסק שגם מי שקורע על מתו – נחשב מקלקל על מנת לתקן וחייב וכדאי לתת את הדעת על פסיקה זו שאיננה תואמת את העולה מפשט המשנה.. נחדד את העיקרון ההלכתי השני המופיע במשנה ונעבור להמשך השיעור שיפתח עקרון ז מבחינה רעיונית וקיומית.

נבקש מכל אחד מהתלמידים לחשוב על סיטואציה בחיים שלנו בה אנחנו שוברים משהו אבל הרצון הוא בעצם לתקן, במידה ונראה שכדאי לזרוק בכיתה רעיונות על מנת לתת לתלמידים הבנה ברורה יותר למשימה המופשטת, אפשר להציע בקול רם: לכעוס על ילד כדי לחנך אותו, לעבור דירה בשביל להגיע למקום טוב יותר, לעזוב את ההדרכה בשביל להשקיע זמן בדברים אחרים, להיפרד מחבר/ה בגלל הרגשה שהקשר לא מספיק בונה וטוב, להוציא מהבית סרט או ספר לא צנוע בגלל שהוא גורם לי לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות, לזרוק לפח מכתב שמזכיר לי דברים שלא עושים לי טוב וכו'.. נבקש מכל תלמידי לנסות להיכנס קצת לתוך הסיטואציה ולכתוב מכתב מעמדת "המקלקל" אל האדם או החפץ שקילקל ובו לנסות להסביר מה עשה ולמה עשה.. תרגיל כתיבה זה יעזור להיכנס ולהעמיק לתוך המחשבה שיש מעשים שהם קלקול במובן הפשוט אך הם תיקון במובן העמוק וכן יפתח את התודעה שלעיתים אנחנו צריכים לאבד ולקלקל במשהו שיש לנו בשביל להרוויח עולם גדול ומדויק יותר עבורנו.

נבקש מתלמידים המוכנים להקריא את שכתבו, לקרוא את המכתב בקול רם. נעמיק יחד בהכרה שלעיתים נכון לשבור/לאבד/לעזוב למרות הכאב והצער שמתלווים לרגע האובדן שהוא אמיתי כמובן, אך התודעה והשאיפה מחזקים שהמטרה והתכלית היא תיקון ומבט קדימה.

נביא לכיתה חומרי יצירה שונים: ניירות, בדים, נייר טואלט, קרטונים, בריסטולים ועוד.. ונבקש מכל אחד ליצור משהו שיבטא מחשבה או הרגשה מסוימת שלו, כאשר ההנחיה תהייה שמותר לעצב את חומרי היצירה רק בעזרת תנועה קורעת ולא בעזרת תנועה גזירה מדויקת או קיפל מדויק. נבקש מהתלמידים להרגיש כיצד נחוותה אצלם תנועת הקריעה: כתיקון או כקלקול?  נעשה סבב קצר בו כל אחד יציג מה עשה ויספר במשהו מה הרגיש במהלך העבודה היצירתית.

תשומת לב

כפי שהערנו גם בגוף השיעור: ישנו פער בין העולה מפשט המשנה שקובעת שהקורע בחמתו פטור לבין ההלכה המובאת ברמב"ם שקובעת שמקרה כזה הינו בגדר: מקלקל על מנת לתקן על כן חייב. פער זה יכול להיות שיהיה צורם לחלק מהתלמידים וידרוש התייחסות על היחסים בין משנה להלכה ועל שאלת התפתחות קביעת ההלכה במהלך הדורות.