הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצההסוגיה מביאה סדרה ארוכה של מדרשי הלכה לשלול את היישום של "עין תחת עין ממש". חלק ממדרשי הלכה אלו נדחה וחלק אחר מתקבל על ידי הגמרא. בעיון מדוקדק ניתן לראות שהגמרא מכוונת אותנו לכך שהיא מעדיפה מדרשים המוצאים את המקור החיובי והעתיק לתשלומי ממון כבר בתורה, על פני מדרשים השוללים את האפשרות של "עין תחת עין" מכורח ההיגיון
הסוגיה השנייה בפרק היא המשך של הסוגיה הקודמת ובה הגמרא ממשיכה לדון במדרשי ההלכה מהם לומדים שמשמעותו של הפסוק "עין תחת עין" אינו כפי שניתן היה להבין בפשוטו, כענישה פיזית, אלא מכוון דווקא לפיצוי ממוני. הסוגיה בנויה מסדרה של שמונה מדרשים שונים, כאשר שלושת המדרשים הראשונים הם מדברי התנאים וחמשת האחרונים מדברי האמוראים, הדורשים מדוע "עין תחת עין" אינו "ממש". הגמרא עצמה דנה במדרשים אלו, מקשה עליהם, ואת חלקם גם מתרצת ומיישבת.
בהתבוננות בסוגיה נוכל לראות שהגמרא מקשה על כל אחד מהמדרשים השונים אותם היא מביאה. בתוך המשא ומתן הזה, את רוב המדרשים היא משאירה בתוך קושי שאינו מתיישב. רק שלושה מדרשים היא מתרצת באופן סופי כך שהם נשארים רלוונטיים ולא מוקשים. חלק מהתירוצים הללו הם לא פשוטים ומובנים מאליהם, דוגמת "רגל ברגל למה לי? איידי דכתיב יד ביד, כתב נמי רגל ברגל", ישנם מקומות בתלמוד שיחס כזה לייתור בתורה לא היה מתקבל. הדחייה של חלק מהדרשות והקיום של אחרות גם באופן דחוק מעלים את התחושה שיש לסוגיה העדפה לסוג מסוים של דרשות והסתייגות מסוג אחר.
הריצ"ד (רבי יוסף צבי דינר, מרבני הולנד לפני למעלה מ100 שנה, חידושיו על הש"ס התפרסמו בהוצאת מוסד הרב קוק) מנתח את הסוגיה וכותב כך:
"ראה כאן בסוגייתנו דבר פלא. בעלי סוגיין משיבין ודוחין כל הלימודים שנוסדו על הסברא... אבל מתרצין ומקבלין הלימודים שנוסדו על דרשות."
ואכן, אם נתבונן במכנה המשותף של כל קבוצה נראה את הדבר הבא: לכל הדרשות שהגמרא דחתה (ר' דוסתאי בן יהודה, ר' שמעון בן יוחי, אביי, רב פפא ורב זביד) יש מבנה ואופי דומה. הן כולן מנסות להראות את הסתירה הלוגית המובנית באפשרות של יישום העונש של "עין תחת עין ממש". כל הדרשות הללו מצביעות על כך שלא ניתן ליצור באמת נקמה סימטרית ופעולה זו יכולה ליצור עיוותים של חוסר צדק (עין גדולה וקטנה, עיוור שהוציא עין, וכן הלאה). את כל הדרשות מהסוג הזה הגמרא דוחה, בדחיות שונות. לעומת זאת לכל הדרשות שהגמרא מקיימת (תנא דבי רבי ישמעאל, תנא דבי ר' חייא ורב אשי) יש גם מבנה ואופי דומה. המכנה המשותף של שלוש הדרשות הללו הוא שהן אינן מצביעות על כשל באפשרות של יישום "עין תחת עין", אלא מראות שבתורה עצמה יש אזכורים ורמזים מדרשיים לכך שצריך לשלם על חבלה ולא לנקום ("כן ינתן בו" הרומז לנתינה, "יד ביד" הרומז על דבר העובר מיד ליד, והגזרה שווה מאונס בו יש תשלומים).
כך אנו מוצאים שהסוגיה שלנו מעדיפה באופן ברור מדרשים שאינם שוללים את הדין של "עין תחת עין ממש" מסיבות הגיוניות וקושיות שכליות, ומראה כיצד ניתן ליישב כל קושיה כזאת, ומאידך, הסוגיה מקבלת הוכחות המנוסחות על דרך החיוב ומלמדות שצריך לשלם ולפצות על חבלה.
נקודה זו היא מעניינת ועקרונית משום שדיון זה של הגמרא בדרשות על "עין תחת עין" הוא אחת הדוגמאות המובהקות, אם לא המובהקת שבהם, להתמודדות של חכמים עם מרחקים גדולים הקיימים בין מה שאנו מוצאים לכאורה בתורה שבכתב למה שנמצא בתורה שבעל פה. הדיון בדרשות כאן הופך להיות מבחן עקרוני לשאלה כיצד אנו מעדיפים לגשר על האבחנות הללו, האם על ידי שלילה של הקריאה הראשונית או אולי דווקא על ידי ביסוסה החיובי של המסורת של תושב"ע במקורות הקדומים. בסוגיה שלנו נדמה שרוב הדרשנים (ודאי התנאים) בחרו דווקא בדרך הראשונה, ואילו הגמרא העדיפה את עמדתו של המיעוט והעצימה את הדרך השנייה.
ניתן לייצר שיעור שבו הר"מ יוליך את התלמידים עצמם לתשומת לב להבדלים בין מדרשי ההלכה השונים.
הר"מ יכתוב שני טורים על הלוח, בראש האחד יכתוב "לא עין תחת עין ממש", ובראש השני יכתוב "כן כסף/ עין תחת עין ממון". בנוסף יכין הר"מ עוד שני טורים שבראש האחד יכתוב "הגיון" ובראש האחר "מדרש הכתוב".
לאחר מכן יקרא הר"מ כל דרשה בפני עצמה (ללא המשא ומתן של הגמרא עליו) ויבקש מהתלמידים לבחור באיזה מהטורים למקם דרשה בהתאם לאופייה של הדרשה גם בטבלה הראשונה וגם בשנייה. האם היא שוללת או חיובית, והאם היא נסמכת על ניתוח הגיוני או דרישה של הפסוקים בלבד.
לאחר שחולקו כל הדרשות לשני הטורים, יראו התלמידים שיש חפיפה מלאה בין הטור של "לא עין תחת עין ממש" לטור ה"הגיון", ובין הטור של "כן כסף" לטור "מדרש הכתוב".
הר"מ יעלה לדיון את השאלה מדוע התלמידים חושבים שיש קשר בין המדרשים השליליים להגיון (תשובה אפשרית – היות העונש של עין תחת עין כפשוטו לא מתקבל על ההיגיון). כמו כן הוא יכול לעלות לדיון את השאלה איזה מסוגי הדרשות נראה להם יותר משכנע ונכון.
לאחר מכן ילמד הר"מ את השקלא וטריא של הגמרא על כל דרשה. מתוך כך ישאל הר"מ את התלמידים איזה מסוגי הדרשות הנ"ל נראה שהגמרא מעדיפה.
הר"מ יכול להצביע על חוסר הנחת שיש לגמרא מכל הדרשות השוללות את עצם האפשרות של עונש "עין תחת עין". אולי מכיוון שבכל זאת אלו דברים שכתובים בתורה ומן הסתם יש בהם גם טעם, ומעדיפים את המדרשים המוצאים באופן חיובי את תשלומי הממון במקרא, ואולי מתוך הרצון לחנך אותנו לקבל את דברי חכמים כמיוסדים על התורה שבכתב, ולא על הסברא, שעשויה להתחלף ולהשתנות מדור לדור וממציאות למציאות.
נקודה זו יכולה להיות פתח לדיון על חיוב ושלילה ביחס למסורת ועל דרכים שונות לפרש דברים שנראים לנו ישנים.
מומלץ לעיין במאמרו של הרב מרדכי ברויאר ב"מגדים", בו הוא מנסה להוכיח שגם בפשוטו של מקרא הכוונה היא ל"עין תחת עין ממון":
שיתוף
הדפסה
ייצוא