הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצההגמרא דנה בשאלות שונות הקשורות לתשלומי הריפוי ומציגה בדרכה טענה עקרונית שהריפוי שונה מהתשלומים האחרים, בכך שהוא עוסק בתיקון ההווה ולא בפיצוי או הענשת החובל על העבר, ומשום כך מצריך שיתוף פעולה של המזיק והניזק ואחריות משותפת שלהם על התהליך.
הסוגיה שלפנינו מנסה לאפיין את אופים המיוחד של תשלומי הריפוי. הסוגיה מתחילה בניסיון להבין את ה'הוא אמינא' המשונה של הגמרא שהמזיק יצטרך לשלם על סיבוכים רפואיים שקרו לניזוק ללא קשר לחבלה. הגמרא מעמידה שהכוונה לסיבוכים שכן קשורים לחבלה, אולם הם נובעים מחוסר שיתוף פעולה של הניזוק באחריות על תהליך ההירפאות. במקרה והניזוק המשיך לחיות את חייו כרגיל ולאכול מיני מתיקה כאילו הוא בריא, גם אחריותו הרפואית של המזיק על תהליך הריפוי יורדת, למרות שכל המחלה התחילה מנזק שהוא גרם.
הגמרא מאפיינת לנו כאן את תשלומי הריפוי ככרוכים במעין שיתוף פעולה בין המזיק לניזוק. לעומת שאר התשלומים שיכולים להתפרש כענישה על החיסרון שגרם המזיק לניזק, ופיצוי על דברים שהיו ולא יחזרו, הריפוי הוא מאמץ של תיקון ההווה ושיפורו במידת האפשר, מאמץ המוטל על המזיק לקחת עליו אחריות, אך חידושה של הגמרא הוא שאחריות זו אינה מוסרת לחלוטין מהניזוק אלא הוא שותף לה כמי שגופו הוא מושא התיקון.
מעניין לראות איך הגמרא ממשיכה מכאן לדון בדיוק באופי ההדדי של האחריות הרפואית, כך שאף אחד מהצדדים לא יכול לקחת דברים לידיו שלו בלבד על מנת לתקן את מה שמקולקל, לא המזיק וגם לא הניזק. אין המזיק יכול לומר לניזק שהוא ירפא אותו בעצמו, או שיביא חבר שירפא אותו בחינם או שייקח אותו למקום ריפוי זול ורחוק בניגוד לרצון הניזוק. אך באותה המידה גם הניזוק אינו יכול לקחת את כספו של המזיק ולרפא את עצמו. כל זאת משום שהאחריות על הריפוי היא הדדית ולא ניתן להעביר אותה לצד אחד בלבד גם אם הוא רוצה בכך.
בהצגת הסוגיא את הדיון התיאורטי הזה בין המזיק לניזק אנו נחשפים גם לרמת העוינות והחשדנות ביניהם – הניזק קורא למזיק "אריה אורב", והוא חושד בו שיברח עם כספו ולא ירפא את עצמו. כאן בריפוי אנו נחשפים למתח הקיים כאן בין השניים, מתח שנראה שתכלית תהליך הריפוי הוא גם להפיג.
נדמה שזה האופן בו תחילתה של הסוגיה שעסקה בצמחים שלא מחמת המכה מתחברת לכאן, בהדגשה על כך שבריפוי אנו נחשפים למה שהופך להיות מעין שותפות טראגית בין המזיק לניזוק בעקבות החבלה. הרצון ההדדי לתקן ולשפר את מה שהיה מכאן ולהבא (לניזק בשביל שלמות גופו ולמזיק בשביל שמו ומצפונו – "קרו לי שור המזיק").
כך אנו מבינים יותר את האבחנה בין פיצוי לבין תיקון וריפוי. הפיצוי מתייחס לחיסרון שנגרם ולא יחזור, והוא אחריותו הבלעדית של הפוגע. בעוד התיקון והריפוי מנסים לשפר ולרפא את המצב הקיים מתוך עצמו, והיא לעולם תלויה בשיתוף ובאחריות של שני הצדדים.
מטרת הפעילות היא לסייע לתלמידים להפנים את האבחנה בין פיצוי לתיקון וריפוי.
הר"מ יכתוב על הלוח שני טורים כאשר מעל האחד כתוב "פיצוי ועונש" ומעל השני כתוב "תיקון וריפוי", ויציג לכיתה מספר דוגמאות של נזק ופגיעה. בכל פעם יבקש הר"מ מהתלמידים לומר מה צריך הפוגע לעשות בשביל לפצות, ומה הוא צריך לעשות בשביל לתקן.
הר"מ יכול להתחיל בדוגמא ראשונה בה הוא מציע בעצמו את שני הצדדים:
- אדם שבר כוס בביתו של חברו. כדי לפצות הוא צריך לשלם על הכוס, ובשביל לרפא הוא צריך לטאטא את הכוס השבורה מהרצפה.
- קצין ורס"פ נכנסו לחשבון הפייסבוק של חייל שלהם והעלו לחשבון הפייסבוק שלו תמונות משפילות. כיצד הם מפצים אותו וכיצד הם מרפאים את המצב הקיים? (הפצ"ר הדיח את שניהם כעונש, ואולי בשביל לרפא הם צריכים להתנצל בפומבי או משהו בסגנון הזה)
- חבר מתעכב לפגישה וגורם לחברו לחכות לו שעה בגשם.
- מורה מכשיל תלמיד בטעות בשיעור ובגלל זה התלמיד לא מתקבל לבית ספר אליו רצה.
- וכן הלאה אפשר למצוא דוגמאות לרוב.
לאחר שממלאים כך את הלוח הר"מ מסתכל על הלוח עם התלמידים ומסב את תשומת ליבם לכך שבעוד בפיצוי ובעונש הנפגע עומד תמיד בעמדה תובענית ונוקשה כלפי הפוגע, בתהליכי הריפוי יש תמיד צורך בשיתוף פעולה שלהם בשביל לשפר את המצב עכשיו.
בעקבות כיווני החשיבה של אבוה דשמואל המסתכל על הכאב והצער באופן רחב יותר, ניתן לנצל את ההזדמנות לעשות סדנת כתיבה לאחר לימוד הסוגיה ולהתייחס באופן כללי יותר לחוויות של כאב:
הר"מ יבקש מהתלמידים חשוב על חוויה של כאב שהם זוכרים, הכאב יכול להיות פיזי אך גם כאב מסוג אחר, ויבקש מהם לפרט את הזיכרון של החוויה הזאת.
לאחר מכן יבקש הר"מ מהתלמידים לכתוב כיצד הכאב הזה השפיע על חייהם הלאה. מתי הם נזכרים בו? האם הוא השאיר איזה "רושם" או טראומה? מה הם למדו ממנו?
אם רוצים למשוך בחזרה לסוגיה, הר"מ יכול לשאול את התלמידים האם הם יכולים לחשב "כלכלית" כמה כסף הכאב הזה היה "שווה"? כמה הם היו מוכנים לשלם כדי שהוא לא יקרה? בשביל כמה כסף היו מוכנים לעבור אותו שוב?
א
בקריאה בפשט הסוגיה אפשר לקחת את הכיוון שהעלנו לעיל עד הקצה ולהבין שהמזיק אינו יכול לאמוד ולשלם לניזק את כל תשלומי הריפוי מראש אלא להיות שותף מלא לתהליך הריפוי ולשלם יום יום ("ואי א"ל: קוץ לי מקץ..."). אולם תוספות על הסוגיה שלנו (ד"ה "עלו בו צמחים..." ו"פשעת בנפשך...") מדגיש שאין זה כך ושניתן לאמוד מראש את כל הוצאות הריפוי ולשלמם גם מראש. התוספות מוכיח זאת מדברי הסוגיה לקמן בדף צ"א ע"א המביאה ברייתא:
כל הראשונים סוברים גם כמו תוספות וכך גם פסקו הרמב"ם הרי"ף והשו"ע. אולם עדיין קשה לשון הסוגיה אצלנו שאומרת במפורש שאין "לקוץ" את הוצאות הריפוי מראש. תשובה על כך ניתן מצא בדברי הרשב"א בדף צ"א ע"א:
ב
ניתן גם לעיין בפסיקתו התמוהה של הרמב"ם בניגוד לפשט הסוגיה שלנו שחייב לשלם על צמחים שעלו בו שלא מחמת המכה (הלכות חובל ומזיק פרק ב' הלכה י"ט):
דעת הרמב"ם פה סותרת לחלוטין את דברי הגמרא שלפנינו והמ"מ והכס"מ סוברים שזו טעות דפוס ברמב"ם. הכס"מ אומר גם שהדרך היחידה לקיים את הנוסה המונח לפנינו ברמב"ם הוא לומר שלרמב"ם הייתה גרסה אחרת בגמרא. יש לעיין שם בנושאי כלים.
שיתוף
הדפסה
ייצוא