הרשמה לרשימת תפוצה
הרשמה לרשימת תפוצההראשונים התלבטו בשאלה מתי המונע נזק מחברו נחשב כ"מבריח ארי" ופטור מלשלם. בעיון זה נעסוק בשיטת הרמב"ן.
שאלות לעיון
מדוע בעל האבדה משלם למשיב האבדה לפי הפירוש הראשון שמביא הרמב"ן ?
האם אכזבתו של פורע החוב מכך שלא יקבל את כספו מוצדקת ?
מדוע בעל האבדה משלם למשיב האבדה לפי הפירוש השני שמביא הרמב"ן ?
מה ההבדל העקרוני בין פריעת חוב להשבת אבדה ?
כיצד צריך הלווה להתייחס לכספים שחייב להחזירם ?
מדוע "משיב אבדה" מקבל שכר על טיפול באבדה, ואילו פורע חובו של חברו "מבריח ארי" הוא ואינו מקבל מחברו מאומה ? בהצעתו הראשונה מחלק הרמב"ן בין מקרה שבו "הברחת הארי" מוטלת על המבריח ע"פ דין, לבין מקרה שבו המבריח יזם את ההברחה מרצונו החופשי. במקרה השני, אנו מניחים שהמבריח מחל על הוצאותיו. מחילה זו פותחת פתח למחשבה על האחריות שנתבעת מצד הפועלים לפנים משורת הדין, ועל המוכנות שלהם לשאת במה שנטלו על עצמם.
בהצעתו השנייה טוען הרמב"ן שמשיב האבדה נתן לבעל האבדה דבר ממשי, "פעולת שכיר", ואילו בעל החוב לא נתן לו מאומה. מדוע ? הרי כאילו נתן לו סכום כסף נכבד ! אנו מסתכלים על כספי החוב כשייכים באופן מלא ללווה. פירעון החוב אינו נתפס כנתינת סכום כסף ללווה אלא כמניעת נזק עתידי ! האם ראייה זו צריכה להיות נחלת הלווה ? מה ההשלכה המוסרית שלה ? ( וראה במאמרו של הרב שמעוני ב"להרחבה" תפיסה הפוכה של בעלי התוס' ! )
א. הפנמת ההסבר הראשון של הרמב"ן – נעורר בכיתה את השאלה הבאה : מי צדיק יותר , "משיב האבדה" או מחזיר החוב ? (תשובה אפשרית – מחזיר החוב . לא חייבו אותו להחזיר חובו של חברו ) א"כ, מדוע שהצדיק ייפגע, מי אומר שמחל ? ( תשובות אפשריות – כשאדם עושה דבר שהוא לפנים משורת הדין הוא מודע לויתור שהוא מוותר ולעלויות שנגרמות לו כתוצאה מכך.הוא לא יכול "לרקוד על שתי החתונות". גם לתת מתנות וגם לבקש שכר ).
ב. נבקש מהתלמידים לחשוב על דבר מסוים שעשו "לפנים משורת הדין", ובעקבותיו ציפו להוקרה מסוימת וכיו"ב שלא התממשה. נפתח דיון בכיתה – מדוע ציפיתי להוקרה ? כיצד הרגשתי כשהיא לא התממשה ? האם התאכזבתי מכך שלא מעריכים אותי כראוי ? נשרטט בצבעים עזים מקרה דומה למקרה שבו דן הרמב"ן. חברך חייב לפלוני 300 ₪ , משיחות עמו ברור לך שהוא חושש מכך שלא יוכל לפרוע את החוב במועד הפירעון הקרב ובא, בגלל שהנושה אינו סימפטי, וידרוש ממנו בעתיד סכום גבוה יותר וכיו"ב. הוא לא ביקש ממך עזרה כלל ! מיוזמתך פרעת את החוב. לאחר זמן ארוך (חצי שנה לדוגמה) אתה פונה לחברך ומבקש שייתן לך את סכום הכסף. חברך מסרב ! האם לא תתאכזב ?? ומה המסקנה ? ( כל מורה וכיתה ומסקנתה... )
ג. הפנמת ההסבר השני של הרמב"ן - נקריא לתלמידים קטע מתוך הספר "איש צדיק היה" (עמ' 268-269). ר' שמחה רז כינס מאמרותיו של ר' אריה לוין, וכך כתב: " דינים מיוחדים ישנם לגבי לווה, שלא יהא לווה רשע, שיפרע חובו במועדו, שיהא הן שלו צדק. לעומת זאת נקבעו דינים מיוחדים למלווה , שלא יגוש, שלא יסור ליד פתחו של הלווה והוא יודע שאין לו במה לפרוע את חובו וכיוצא באלה. אמר ר' אריה : " מה טוב הדבר אם הלווה לומד דינו הוא , והמלווה דינו הוא , אולם אם ילמד המלווה דיני הלווה, והלווה ישנן דינו של המלווה, אזי לא יהא בכך משום תיקונו של עולם ".
נשאל את התלמידים האם המבט שמנחיל לנו הרמב"ן הוא מבט שהמלווה צריך לאמץ או מבט שהלווה צריך לאמץ. ( תשובה מתבקשת – מבט שהמלווה צריך לאמץ ) נפתח דיון בכיתה - מה הסכנה אם הלווה מאמץ מבט כזה ? מדוע חשוב שהמלווה יאמץ דווקא מבט כזה ?
ד. נופך אקטואלי - שיטת "המבטים השונים" של ר' אריה, מחנכת אותנו להתמקד במוטל עלינו ולא בציפיותינו מן הזולת. האם נכון, לאור גישה זו, לקרוא למאהל של תומכי הגיוס "מאהל הפריירים" ? מה הסכנה בנתינת שם כזה ? – נפתח דיון אקטואלי בכיתה. אפשרות – נבקש מהתלמידים לנסח מכתב שבו הם מסבירים מדוע שם זה בעייתי לאור הסוגיא ודברי ר' אריה לוין.
א. כנ"ל, הרב שמואל שמעוני.
ב. חבל נחלתו , הרב יעקב אפשטיין , חלק ז' סימן מ"ז , גדרים במבריח ארי.
שיתוף
הדפסה
ייצוא