איזהו גיבור...?

הקדמה

סמ"ר גדי עזרא הי"ד נפל במבצע "חומת מגן" בג'נין, בכ"ב בניסן תשס"ב ( 4.4.02). בצל"ש שקיבל אחר מותו מפורט סיפור הקרב בו נפל. מן הסיפור עולה שבמהלך המבצע נפגע אחד הקצינים ביחידתו מאש צלפים. גדי יצא תחת אש אויב עזה לחלץ את הקצין. במהלך החילוץ הוא נפגע ונהרג. בפעולה זו הוא הפגין רעות, אומץ לב ורצון עז להציל חיי אדם הראויים לציון. לאחר מותו התגלה במגירתו מכתב מרגש שכתב לחברתו, כחודש לפני שנהרג, ובו כתוב בין היתר: "אהובה שלי, אני מרגיש שמצד אחד אין דבר שאני רוצה בעולם יותר מלהיות איתך ולהקים איתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר מלצאת למבצע הזה ולהכות את הנבלים האלה...שיקחו בחשבון שכל פעם שיעשו זאת נכה אותם במקום הכי כואב שיכול להיות ונהיה מוכנים לשלם את המחיר. אני מוכן להיות המחיר הזה. אל תכעסי עלי אהובתי, ברגעים כאלה הרגש הכלל ישראלי שלך הוא זה שאמור להוליך אותך ועליך להלום ברשעה כאילו אין לך חיים פרטיים..."

על רקע חג החנוכה הקרב ועל רקע האירועים הפוקדים אותנו, נדרשים אנו שוב ושוב לבירור מחודש ומעמיק של התכנים הקשורים לזהותנו, ולמכלול הערכים שעל פיהם אנו חיים. הגבורה בכלל, והגבורה היהודית בפרט הן מהנושאים שתמיד זקוקים לעיון ובירור. סיפורו של גדי עזרא הי"ד הוא רק דוגמה לתחושה עמוקה כזאת. חז"ל העניקו לנו את הביטוי הנפלא :"איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד', א'). נראה כי חכמים אלה לא ביקשו למעט או לצמצם בהערכה למי שברגעי אמת מגייס כוחות ועוז ופועל בגבורה הרואית, אלא לכוון אותנו אל שורשי הדברים. בעומק, כל גבורה מחוברת אל התגברות פנימית מסוימת, אל צד רוחני זה או אחר של חיינו. לכן, בתפיסתנו,  הגבורה איננה רק פעולה חד פעמית, מבריקה, נועזת, יוצאת דופן, אלא היא, בראש ובראשונה, נדרשת להיות מעשה של יומיום, עבודה על המידות, דיבור פנימי, חינוך עצמי, כיבוש היצר. לצד אלו, קיימת מסכת של "גבורה יהודית" שהתגלתה במהלך כל הדורות, ביחידים ובקבוצות, ושימשה תמיד מופת ומקור השראה לדבקות ומסירות נפש.

ימי החנוכה, מעבר לציון הניצחון הפיזי של מעטים מול רבים, מייצגים בעיקר את המאבק התרבותי- הרוחני על התורה,הערכים והזהות היהודית. מאבק זה התחולל "בימים ההם", וממשיך "בזמן הזה".  גם אנחנו, "בני המכבים" וכל מי שחי בדור הזה, חשים גם היום את האחריות העצומה לעיצוב דמותו וזהותו היהודית של עם ישראל בארץ ובתפוצות.

על אנשי החינוך להמשיך ולקחת חלק משמעותי בעיצוב זהותם הרוחנית של בני הנוער כערובה להמשך קיומם היהודי.

מטרות:

1.      לברר את משמעות המושג גבורה לאור תוכני חג החנוכה והרלוונטיות שלו לחיינו, בימים ההם בזמן הזה. 

2.      להביא למודעות המשתתפים שגילויי גבורה נובעים ממטען הערכים האישי של כל אדם.

אוכלוסיית  היעד: חט"ב - חט"ע

משך ההפעלה: 45 דקות.

הערה:  הפעלה זו נכתבה לקראת חג החנוכה, אבל ניתן להשתמש בה במהלך כל השנה.

עזרים:

1. שני כרטיסי דמות ­– כמספר המשתתפים.
2. כרטיס משימה קבוצתי – כמספר הקבוצות.
3. נספח – כמספר המשתתפים.

מהלך ההפעלה

שלב א' -  במליאה

המנחה יחלק למשתתפים את שני כרטיסי הדמות ויבקש מהם לעיין בהם ולהכיר דרכם את הדמויות המוצגות.

המנחה יעמיד במרכז הכיתה שני כיסאות ויאמר כי כל כיסא מייצג אחת מהדמויות. המשתתפים יתיישבו לסירוגין  על אחד הכיסאות לפי בחירתם וינמקו מדוע לדעתם דמות זו מייצגת עבורם את הגבורה. הפעילות תתבצע בשיטת "הכיסא החם": מותר לדבר רק "דרך הכיסא". מותר להחליף כיסאות.

שאלות לדיון :

1.      כיצד ניתן להגדיר את המושג גבורה על פי הדברים שעלו בפעילות?

2.      הביאו דוגמאות אישיות שעשויות להדגים ולהרחיב את המושג גבורה.

3.      מה ההבדל בין סוגי הגבורה כפי שבאו לידי ביטוי בדמויות אלה?

4.      "איזהו גיבור הכובש את יצרו" (אבות ד', א') – לאיזה דמות מתחבר מאמר חז”ל זה? תנו דוגמאות נוספות שעשויות להדגימו.

שלב ב' - קבוצתי

המנחה יחלק את המשתתפים לקבוצות. כל קבוצה תקבל כרטיס משימה קבוצתית.

שלב ג' - במליאה

דיווח הקבוצות.

שאלות לדיון:

1. הדלקת נרות חנוכה היא הדרך שבה קבעו חז"ל לדורות לציין את זיכרון סיפור ניצחון החשמונאים. איזה סוג של גבורה מונצח במנהג זה?
2. "בימים ההם בזמן הזה" – איזה מסר רלוונטי עולה מכך, לדעתכם, לגבי שני סוגי הגבורה?
3. איזה סוג של גבורה מדגישים חז"ל בסיפור החנוכה ובאמרה "איזהו גיבור הכובש את יצרו"?
4. רבי יוסף קארו בחר לפתוח את ספר השולחן ערוך בביטוי של גבורה: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו" (או"ח, א', א') – מדוע, לדעתכם, פתח בהלכה זו ?
5. מה, לדעתכם, ניתן ללמוד מכך לחיי היומיום?

לסיכום:

המנחה יוכל להקריא את הסיפור על הדלקת הנרות בשואה (ראה נספח: ימי החנוכה במחנה) ולהדגיש את המשמעות של ניצחון הרוח. בעצם: כל כיבוש של יצר, כל התגברות וכל התחברות ודבקות בעולם פנימי, ערכי, רוחני יותר – הם גילוי של גבורה. לנו, כיהודים, ברור כי הגבורה האמיתית חייבת להיות מקושרת באופן כלשהו לצד רוחני זה או אחר של חיינו, ולכן האתגר הערכי שלנו הוא בבחינת "אוזר ישראל בגבורה" – להפוך את הגבורה לאתגר יומיומי, לאורח חיים.  

נספח- ימי חנוכה במחנה

קרבו ימי החנוכה. החלטתי שיש לחוג חג זה בצורה כלשהי.  צריך לחזק את רוחן של הבנות, כי היינו כבר כולנו עייפות ומיואשות. שבוע לפני החג התחלתי להוציא מפסולת החוטים שקיבלנו לניקוי המכונות, את חוטי הכותנה, והחבאתים מתחת למזרונים שבמחנה. בת אחת שאלה אותי לפשר מעשי. סיפרתי לה על כוונתי, וכשביקשתי ממנה לעזור לי להשיג חמישה תפוחי אדמה בלתי מבושלים, היא התלהבה מן הרעיון והנה ברשותנו כבר התפוחים. חתכתי אותם לחצאים וגילפתי בתוכם מקום לשמן. שזרתי את חוטי הכותנה לפתילים והכנסתים לתוך התפוחים. גנבתי את פחית השמן, שבה השתמשתי לשימון המכונה בבית החרושת, ויצקתי את השמן לתוך התפוחים, והנה לפנינו חנוכיה.

בליל החנוכה הראשון הדלקתי את הנר הראשון ובירכתי עליו את הברכות, שרנו יחד "מעוז צור", ונזכרתי כיצד חגגנו את החג בבית. מאחר שראיתי את השפעתו הטובה של הערב על חברותי, השתכנעתי שעשיתי דבר נכון והחלטתי להמשיך. ארבעה ערבים הכול עבר כשורה. בליל החמישי נכשלנו.  משום מה איחרנו בהדלקת הנרות, אשר עוד דלקו בשעת השריקה לכיבוי האורות. בן רגע כבתה התאורה ובחושך שהשתרר, הסגירו אותנו נקודות האור שבקעו. השומרת בשער רצה אל מקור האור, בהיותה בטוחה כי אנחנו מאותתות לאווירוני האויב שלפעמים ביקרו כאן בלילות, פרצה את הדלת ונדהמה מן המחזה שנתגלה לעיניה. חדר מסודר, כל בחורה יושבת על מיטתה וכולן שרות בצוותא. "איכטונג" (הקשב !), הדם קפא בי. במשך שניות אחדות ראיתי בעיני רוחי את העונש הצפוי, עשרים וארבע ראשים גזוזים מחדש, וגרוע מזה: עשרים וארבע הזוגות עיניים מאשימות. לקול שאגתה: "מה קורה פה?", התאוששתי ועניתי: "גברת מפקחת, השבוע יש לנו חג לזכר המכבים, כאשר יהודים מועטים ניצחו גויים מרובים". לא חשבתי באותו הרגע מה אמרתי לה, וגם לא שאפתי להיות כגיבורה. אבל נאלצתי להשיב, כי השאלה הופנתה אלי. כנראה דיבר ממני איזה מין דיבוק, כי לא התכוונתי כלל להתגונן. כולנו חזרנו להכרה, כשהמפקחת עזבה את החדר, בלי להוסיף מילה. והנה קרה דבר שלא ייאמן, לא נענשנו ! להיפך, אותה מפקחת ס"ס, שהייתה גם מחלקת תוספות לבחורות, שסחבו את חבית האוכל, קראה לי  ובזמן שהוסיפה לי מן הדייסה, חשבתי על אותו ליל חנוכה, ושוכנעתי מחדש, שאכן כדאי היה הדבר.

("אני מאמין", מרדכי אליאב, בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 212).

העשרה

לפניך קטעי העשרה נוספים , אשר כל אחד מהם יכול לשמש כפתיח לדיון נוסף בנושא.

קטע העשרה: 

"לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה'"

הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, היה נוהג לשאול ילדים: האם החשמונאים היו גיבורים או חלשים? הילדים היו עונים לו: ודאי שהיו גיבורים!  אמר להם: ... אבל כתוב בסידור: "מסרת גיבורים ביד חלשים" - הרי שהחשמונאים היו חלשים! ...אבל אולי מותר לומר גם פשט אחר בעניין זה. סיפר לי אבי מורי ז"ל, שהגאון בצלאל ז'ולטי זצ"ל דרש פעם בשבת חנוכה על הפסוק שמופיע בהפטרה: "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי, אמר ה' צבא-ות" (זכריה ד, ו). אמר הרב ז'ולטי: "אם רוצים לראות דוגמה להתגשמות הפסוק הזה, ניתן לראות זאת ברוסיה. לרוסים יש טנקים, וטילים, ופצצות אטום, וחַיִל גדול מאוד, ובכל זאת הם מפחדים. ממה הם מפחדים? - מסידור של יהודי! זוהי "סכנת נפשות" בעיניהם! אסור שיהיה סידור ביד של יהודי!"... אילו הגאון בצלאל ז'ולטי זצ"ל היה חי עוד כמה שנים, היה יכול להוסיף בדרשתו, שהרוסים אכן צדקו בחשש שלהם. הסידור באמת ניצח! כל פצצות האטום לא הועילו, והקומוניזם התמוטט. כל יהודי ברוסיה שרוצה בכך, יכול היום להחזיק סידור בגלוי, יכול להחזיק חומש וגמרא בגלוי, ויכול לשמור שבת ולאכול אוכל כשר. יכול אפילו לעלות לארץ ישראל. הסידור ניצח את הקומוניזם הרוסי! כך גם במלחמה נגד יוון. ה"חלשים" הם אלה שניצחו את היוונים. מי הם ה"חלשים"? אין הכוונה בזה לחשמונאים, אלא לכל אלה שנהרגו בגזרות יוון על שמירת שבת ועל אי הסכמה לעבוד עבודה זרה ועל מילת הבנים. הם אלה שניצחו את היוונים! את ה"מכה בפטיש" עשו אחר כך החשמונאים עם מסירות הנפש שלהם, אבל לולא כל הצדיקים הקודמים, מי יודע אם החשמונאים היו מצליחים לנצח את יוון. רק בזכות ה"חלשים" שנסקלו ונתלו והולקו על קידוש השם, הצליחו החשמונאים לנצח את יוון.                                                                    

                                                                       ( הרב נבנצאל, פרשת וישלח, כסלו תשס"ו)

שאלות לדיון:

·         מהו המסר שמחדש קטע זה לגבי הביטוי "גיבורים ביד חלשים"?

·         מה כל אחד מכם לוקח ממנו ?

קטע העשרה: 

שמירת הלשון של עמנואל מורנו הי"ד

סגן אלוף עמנואל מורנו ז"ל נהרג בפעילות מבצעית בלבנון ב-כ"ה באב תשס"ו. הוא היה לוחם ומפקד ביחידה והשתתף בפעולות חשאיות רבות שעדיין הן חסויות, ולכן אין מתירים אפילו לפרסם את תמונתו. אשתו מספרת: "בביתנו נהוג שבכל יום כיפור אנו נוטלים על עצמנו התחזקות במשהו מסוים לאורך השנה. לפני שלוש שנים לקחנו על עצמנו ללמוד יחד כל יום את הלכות שמירת הלשון. עמנואל הרגיש בשנים האחרונות בצבא שהנושא ממש קריטי והייתה לו דילמה קשה. האם להתנתק מדיבורי החול, ובכך להמעיט את הסיכון להיכשל  בעוון לשון הרע, ומאידך לוותר על הקשר החברי היום יומי עם החברים הסובבים אותו, שברובם אינם דתיים. עמנואל, כהרגלו,  בחר בדרך הקשה יותר: לא להתנתק אבל עם זאת להקפיד בשמירת הלשון, ועוד יותר מזה: להסביר מדי פעם את המשמעות של רכילות ולשון הרע... אני יכולה  להעיד עליו שידע את ההלכות והלך עם ספר "שמירת הלשון" צמוד ב"פאוצ'"...

( להגשים חזון", חוברת לחודש הארגון, בני עקיבא, תשס"ז)

שאלות לדיון:

• עמנואל מורנו נחשב ללוחם מבצעי ומקצועי, נועז וקר רוח, שמילא כל משימה שהוטלה עליו ביסודיות. מה מוסיף לנו קטע זה על אישיותו ודרכיו ?
• איזו גבורה באה לידי ביטוי באופן שבה בחר להתמודד עם הנושא "שמירת הלשון"?

הערה למנחה:  הקטע שלפניכם עוסק בדמותו של "סופרמן", סמל לגבורה "קולנועית" שעבר, בשל תאונה, מהפך הבא לידי ביטוי בסיפור הבא :

קטע העשרה - שיעור מ"סופרמן"

כריסטופר ריב, השחקן שגילם את דמותו של "סופרמן" בסרט לפני כ–25 שנים וזכה על כך לתהילת עולם ולפרסום עצום, הפך במהלך של רגע אומלל אחד, לאדם נכה, משותק, התלוי לחלוטין באחרים. הוא נפטר לפני כשנתיים, לאחר שבמשך עשר שנים האחרונות של חייו הוא פעל ללא לאות לרווחתם של מוגבלים, אסף וגייס מיליונים שנתרמו לעמותות, כתב ספרים, הסתובב בכל העולם והביא הרבה אור ותקווה לאנשים שגורלם ייעד להם חיי נכות מסוימים.

ישנה אירוניה וניגודיות מדהימה בעובדה שאדם שהיה סמל ה"כל יכול" בחיים, הגיע להגשמתו העצמית המופלאה דווקא לאחר שהפך למשותק. בעולם שנוטה יותר ויותר להגדיר "חיים" במונחים של גמישות, קלות תנועה וממדים חומריים נוספים, יש בכך מסר חשוב שבכל אחד מאיתנו, בסופו של דבר, מצויים סופר-כוחות. דרך הבחירה שלו להתמודד עם נתוני חייו החדשים, נדרש כריסטופר ריב  להגדיר מחדש מהן המטרות לחיים וללמד את עצמו כי משמעות החיים אינה נמדדת בהצלחות חיצוניות אלא במקומות פנימיים ואישיים יותר. מדברים שנכתבו לאחר מותו נראה כי דווקא הגבורה שגילה בעשור האחרון לחייו היא זו שתיזכר לו, והיא זו שהפכה אותו ל"סופרמן" אמיתי.      

                  (מעובד מתוך כתבה "סופר כוחות", הרב אבי שפרן, אתר אש התורה, 18.10.2004)

שאלות לדיון:

• מהו המסר העולה מקטע זה לגבי נושא הגבורה, ומה כל אחד לוקח ממנו?
• מה מוסיף לנו קטע זה בהבנת משמעות המושג "גבורה" ?

משמעות חג החנוכה

במאה השנייה לפני הספירה, ביקש המשטר הסורי-יווני של אנטיוכוס להרחיק את היהודים מיהדותם, מתוך רצון שיתבוללו וייטמעו בתרבות יוון ההלניסטית. אנטיוכוס הוציא אל מחוץ לחוק את קיום המצוות, כולל מצוות תלמוד תורה, והדבר החל לפגוע בקיום החיים היהודיים. נראה היה כי אנטיוכוס אכן מצליח בתוכניתו, יהודים רבים עזבו את מסורת אבותיהם, נישאו בנישואי תערובת והעניקו לעצמם שמות יווניים. אולם, קבוצת יהודים קטנה בהרי יהודה הכריזה מרד גלוי על גזירת אנטיוכוס. קבוצה קטנה זו של יהודים הנאמנים לדתם, בהנהגת מתתיהו ובנו, יהודה, ניהלה "מלחמת גרילה" כנגד הצבא היווני. אנטיוכוס שיגר גיסות צבא מאומנים היטב לדכא את המרד - אבל קומץ המכבים הצליח, בדרך נס, לגבור על אלפי החיילים ולגרש אותם. לוחמים יהודים נכנסו לירושלים בחודש כסלו בשנת 164 לפני הספירה ומצאו את בית המקדש פרוץ ומחולל בידי זרים. הם טיהרו את המקדש וחנכו אותו מחדש ביום כ"ה בכסלו. בחג החנוכה נלחמו היהודים בשתי חזיתות: באחת הם נלחמו יהודים מול אויביהם היוונים, ובשנייה הם נלחמו מול התרבות היוונית, ומול אחיהם המתייוונים.

בחג החנוכה אנו מציינים את שני הניצחונות, אך הניצחון המרכזי הוא במאבק על "הזהות היהודית" כנגד תופעת ההתייוונות. הדבר מנוסח בתפילת "על הניסים": "כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך...". היוונים לא רצו להשמידנו השמדה פיזית (כבפורים). כל רצונם היה שנתבולל בתוכם. הם לא רצו להרוס את בית המקדש, אלא רק לטמא אותו. זו הייתה מלחמה נגד תורת ישראל. גבורת המכבים, אותה אנו מנציחים עד ימינו, הייתה בראש ובראשונה בהיענות הבלתי מתפשרת לתורה ולמסורת היהודית, על כל ערכיה ואורחותיה, וההכרה בסכנה הקיימת באימוץ תכנים ומנהגים שאינם ב"רוח ישראל".

קל מאוד להפוך את חג החנוכה לעוד מועד של חיזוק המשפחתיות והקפדה על פולקלור של פסטיגלים, טיגון סופגניות ומשחקי סביבונים. אולם, האתגר החינוכי הגדול הוא להפנים את גבורת המכבים ואת ההתמודדות והמחויבות כנגד תופעות ההתייוונות, הקיימת ללא ספק גם בדורנו. התמודדות זו מחייבת אותנו לשמירה על זהותנו הרוחנית. גבורה יהודית בעיקרה איננה אירוע מרגש, חד פעמי, אלא משהו שניתן להכיל ולחיות לאורו. לכן, אנחנו מדליקים נרות בחנוכה, מפרסמים את הנס, מהדרים במצוות, מייחדים את "נר איש וביתו", כדי להזכיר קודם כל לעצמנו את גודל הנס ואת גודל הניסיון, ממש כמו בימים ההם, בזמן הזה !