לא תחמוד - עיון בשיטת הרמב"ם

רקע ותמצית החידוש הלמדני-רעיוני

הגדרת הרמב"ם את איסור "לא תחמוד" כלאו שאין בו מעשה , התבארה ע"י הרב רבינוביץ באופן הבא : הגדרת האיסור היא העסקת המחשבה בדרכים להביא את החפץ הנחמד לבעלותנו. אמנם האיסור מתקיים רק כאשר החפץ נלקח , אולם לקיחת החפץ אינה אלא תנאי בעלמא, סימן המעיד על רצינות מחשבותיו. ההגדרה הלמדנית של האיסור מחדדת את השדה שבו מתרחשת העברה , פנימיות האדם. בחלקו השני של הסוגיא נעסוק ביכולת לשלוט במתרחש בפנימיות ( חלק זה מתבקש להילמד בעקבות עיונינו ). בעיון שלנו נסב את תשומת הלב לעצם העובדה שעיקר ההתרחשות היא פנימה , בלב ובשכל. נרחיב בשתי סוגיות "משיקות" שמהן עולה עיקרון דומה , קושיים של הרהורי העבירה יותר מהעבירה עצמה , וגדולתו של התלמוד יותר מהמעשה.      

רמב"ם וראב"ד הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה ט ( מתוך חוברת הסוגיות  )

ט. כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו בְּרֵעִים והפציר בו עד שלקחו ממנו, אף על פי שנתן לו דמים רבים, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר: "לא תחמוד" (שמות כ, טז). ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה. ואינו עובר בלאו זה עד שייקח החפץ שחמד, כענין שנאמר: "לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" (דברים ז, כה) - חימוד שיש בו מעשה.   

השגת הראב"ד  :  אמר אברהם: לא ראיתי דבר תימה גדול מזה. והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ? אבל היה לו לומר מפני שהוא חייב בתשלומין, שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה ולפיכך אינו לוקה, וגם זה חייב להשיב את החפץ לבעליו. 

הרב נחום רבינוביץ', יד פשוטה על הרמב"ם שם

כפי שהעיר הרב המגיד, הרואה יראה כי רבינו (=הרמב"ם) דייק מאוד בניסוח ההלכה. תחילה כתב: "ואין לוקין על לאו זה שאין בו מעשה", ורק אחר כך הוסיף: "ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד". הפריד רבינו בין עבירתו על הלאו לבין המעשה, ובכך האיר לנו את פירוש הדברים. איסור החימוד הוא כפי שהגדיר רבינו בספר המצוות: "האזהרה שהוזהרנו מלהעסיק מחשבותינו בתחבולות היאך לרכוש קנין של זולתנו מאחינו, וזה הוא אמרו יתעלה 'לא תחמוד בית רעך'" (ספר המצוות לרמב"ם מצות לא תעשה רסה). עצם זה שמעסיק את מחשבתו הוא האיסור. אמנם אינו מתחייב בלי שיעשה מעשה, אך אין זה כי אם תנאי ואיננו חלק מהותי מעצם האיסור... מעשה הלקיחה איננו העבירה על איסור החימוד אלא העסקת מחשבתו בתחבולות כיצד יוכל להשיג את החפץ. המעשה הוא תנאי, הואיל והוא מוכיח שאמנם העסיק את מחשבתו בכך עד כדי עשיית מעשה, אך לא נצרך המעשה  ליותר מכך, ואין המעשה שייך לגוף האיסור, לפיכך מוגדר לאו זה כלאו שאין בו מעשה.

שאלות לעיון

•    אילו פעולות עשה החומד לפני לקיחת החפץ ?
•    מדוע פעולות אלו אינן מגדירות את הלאו כ"לאו שיש בו מעשה" ?  
•     מדוע לקיחת החפץ אינה מגדירה את הלאו כ"לאו שיש בו מעשה" ?
•     האם לקיחת החפץ משמעותית פחות מהמחשבה כיצד לקחתו ? !
•     לשיטת הרמב"ם – מה ההבדל העקרוני בין "לא תחמוד" ל"לא תתאווה" ? 

הצעה לפעילות

א.  עיון ברמב"ם והעלאת הקושי ע"י התלמידים בעצמם. נלמד את הרמב"ם  ( הלכה ט' ),  ונבקש מהתלמידים להקשות קושייה על הגדרת הרמב"ם את המצווה כ"לאו שאין בו מעשה". ( קושיות אפשריות – הרי הוא הפציר ברעים ? הרי הוא לקח את החפץ ? ) לאחר מכן נפנה את התלמידים להשגת הראב"ד , ונראה שהראב"ד הקשה את קושייתם.

ב.  לימוד דברי הרב רבינוביץ – מדוע החומד עובר על העבירה רק כאשר הוא לקח בפועל את החפץ ? ( תשובות אפשריות – לקיחת החפץ מגלה שמה שהתרחש בליבו ובמחשבתו היה רציני ) נסכם בכיתה: הגדרת הלאו היא העיסוק הפנימי-ליבי-מחשבתי בדרכים להשגת החפץ המסוים. לקיחת החפץ מהווה סימן בעלמא לכך שמחשבתו הייתה רצינית.

נעורר דיון : האם לקיחת החפץ משמעותית פחות מהמחשבה לקחתו ?!

כ"טריגר" לדיון נעיין בדברי חז"ל על כך ש"הרהורי עבירה קשים מעבירה" ( ראה בהרחבה ).  מדוע ? ( תשובות אפשריות – 1. המחשבה חופשית ולכן האדם יכול להפליג בה למחוזות בעייתיים יותר מאשר במעשה. ודי לחכימא . 2. המחשבה אורכת זמן רב יותר מאשר המעשה ולכן האדם עלול להסתבך בה . 3. המחשבה היא החלק העליון של האדם ולכן פגם בה חמור יותר )  בהתאם לרמת הכיתה ניתן להרחיב בעניין זה. עוצמתה של המחשבה ניכרת גם בדברי הגמרא על כך שהמקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור ספק מקודשת שמא הרהר תשובה בליבו. ( ראה קידושין , מ"ט ע"ב )

ג.  בכיתות מתאימות - נבקש מהתלמידים לחשוב על מעשים שעשו בעקבות מחשבה גדולה. (אצל יזמים קטנים ייתכן שזה יתבטא במחשבה מקיפה על פרויקט עסקי (כמו מסחר בארבעת המינים) שקרם עור וגידים לבסוף בצורה קטנה, אבל המחשבה עליו הייתה הרבה יותר חופשית ועוצמתית. אצל חבר'ה יראי שמיים זה יתבטא בקבלה לעשות דבר מה בעבודת ה' ( לימוד, חסד ועוד )) .נבקש מהם להעלות זאת על הכתב בכמה משפטים , ולשתף את הכיתה בחוויה. נבחן מתי הדבר קרה ? מה הוליד אותו ?  האם רגע המחשבה ( הולדת הרעיון , בלי מגבלות , עם עוצמות ) זכור לכם ? מכאן ניתן ( בכיתות בוגרות ! ) לעבור למחשבות על העתיד. חשוב על חלום אחד שהיית רוצה להגשימו. שרטט אותו במחשבה בהרחבה.

ד.  בהתאם לזמן – ניתן לחדד את חשיבות לימוד התורה , שמטהר את החלק הפנימי-ליבי-שכלי שלנו , ויוצר מנוע אדיר שבא לידי ביטוי בסופו של יום גם במעשה. (ראה בהרחבה)

ניתן עוד לדון בדבריו של הרב קוק ( אורות הקדש , א' , רכ"ו ) : " ... רק החלום החופשי , המורד במציאות ובגבוליה , הוא הוא באמת, האמת היותר הוייתית של המציאות".

להרחבה  

א. תלמוד בבלי ,קידושין מ ע"ב :

כבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדול? נענה רבי טרפון ואמר: מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר: תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. 

 אם המעשה הוא מטרת התלמוד ( מביא לידי מעשה ) הרי שהמעשה גדול !  יש שתרצו באופן דומה למבואר בסוגיין. ההתרחשות  המשמעותית היא פנימה , בשכל ובלב.  הביטוי המעשי רק ממחיש עד כמה ההתרחשות הפנימית הייתה משמעותית , כסימן בעלמא.  ( ראה גם מהר"ל , נתיב התורה פרק א' )

ב. תלמוד בבלי יומא כ"ט ע"א : הרהורי עבירה קשו מעבירה

     מו"נ , חלק ג' פרק ח' ( תרגומו של מיכאל שוורץ ) : בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע מאד , והוא שכאשר אדם עובר עבירה ... הוא חוטא בבהמיותו , אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו , וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו , ואין חטאו של מי שעובר עבירה ומשעבד עבד בור כחטאו של מי שמשעבד בן חורין מלומד...

( ראה עוד רבינו בחיי , פרשת ניצבים ( עמ' תל"ב בהוצאת מוסד הרב קוק ) )

לתשומת לב

אמנם הדגשנו את דברי הרמב"ם ואת ביאורו של הרב רבינוביץ', אך יש לשים לב שתלמידים שיחושו שלא בנח עם עמדה זו, ויראו בלקיחת החפץ (במקרה דנן) או בכלל, בעולם המעשה, משהו עודף על המחשבה – יש להם על מה לסמוך. הדברים מופיעים כאן כמובן בדברי הראב"ד, ובהיבט עמוק יותר, כרוכים למקומו של המעשה ביחס לתלמוד (כגון במשנה באבות – 'לא המדרש עיקר אלא המעשה' או במשנה 'כל שמעשיו מרובין מחכמתו' וכן בגמרא – 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה' ועוד.)

אנצי' לחכמי התלמוד והגאונים ,ערך רב אחא בר יעקב – מקורות על חסידותו