סיפור פשוט - ש"י עגנון

שיעורי ספרות באתר לב לדעת  נכתבו על ידי מורים ומדריכים מנוסים ועיקרם הם הצעות הפנמה והשראה. על כל מורה להפעיל שיקול דעת לגבי הוראת התכנים. מאמרים מוסמכים לתכני הבגרות מופיעים רק באתר הרשמי של מפמ"ר ספרות בחמ"ד ד"ר טלי יניב

רקע:

כאחת מיצירות המופת הגדולות בספרות העברית המודרנית, קשה מאד לקבוע תמה מרכזית המסכמת את עניינו של הסיפור הלא פשוט הזה. בסדרת השיעורים שכאן, נעשה נסיון להקיף נקודה אחת מרכזית העולה מתוך הסיפור, ונקרא אותו דרך שאלת ההתמודדות או אי ההתמודדות של גיבורי הספר עם החברה והקונבנציות הנוקשות המתקיימות בה לגבי כסף ומעמד, תוך נסיון לקשר נקודה זו לחיי התלמידים, שמתמודדים בעצמם עם מתחים מסוג זה בלבושים שונים. נעקוב אחר התפתחות העניין דרך דוגמאות מתוך הספר, ע"פ סדר התפתחות ה עלילה. כיוון שהדוגמאות לכך רבות וחשובות, נקדיש לעניין זה שני שיעורים עוקבים:

השיעור הראשון יעסוק במבט כללי על העיירה שבוש ועל הנורמות החברתיות המתקיימות בה, ואילו השיעור השני יצלול פנימה, לתוככי נפשן של הדמויות הפועלות המרכזיות בסיפור, ויבקש לבחון כיצד כל אחת ואחת מהן מתמודדת עם החיים בחברה כזו המצויה בעיר שבוש.

הערה כללית: הרעיון המרכזי הוא לעורר את דעתם של התלמידים לחשוב על שאלות לגבי החברה בה הם חיים, ולא לקבל כאקסיומות הנחות יסוד שכיחות אותן מכתיבה החברה. לעומת זאת, אין כאן עניין למתוח ביקורת על אופן חיים מסוים כמובן, או לעורר אנטיגוניזם חד משמעי כלפי החברה בה אנו חיים, אלא רק לעודד חשיבה ביקורתית, וחשוב לשים לב לכך בעת העברת השיעור.

מהלך השיעור:

א.    פתיחה:

נחלק לכל תלמיד דף, ועליו עיגול ריק, ומקרא צבעים, כאשר כל צבע מייצג ערך חברתי אחר:

לבן- השכלה רחבה

כתום- עושר

אדום- אהבה וחברות

ירוק- תורה

סגול- מימוש עצמי

וכן הלאה, ניתן להוסיף עוד כמובן.

נבקש מהתלמידים לחלק את העוגה הריקה שקיבלו לנתחים, כפי שמתקיים לדעתם בחברה בה אנו חיים.

אחרי מילוי המשימה, נבקש מכמה תלמידים להציג את החלוקה שלהם ונדון עליה בכתה בקצרה.

נשאל: מה דומה בין החלוקות? על מה כולם מסכימים שהוא ערך חשוב בחברה שלנו?

איזה ערך מהערכים החברתיים נדחק החוצה?

נתייחס לסוגיית העושר ונשאל, מה גרם לכם להקצות לה מקום כזה בעוגה שלכם?

 אחרי תשובות התלמידים, נפנה לקשר את המשימה ללימוד שלנו השיעור.

אפשרות להרחבת המשימה, מתאימה בעיקר לקבוצות שזקוקות עיבוד רעיוני נוסף:

ניתן לחלק כעת עוגה ריקה נוספת, ולבקש מהתלמידים לדמיין מה היתה יכולה להיות החלוקה בחברה מושלמת, אידאלית. אילו ערכים היו נדחקים החוצה, אלו היו גדלים בצורה משמעותית, ומדוע?

בסוף משימה זו, נבקש מהתלמידים להתבונן בשתי העוגות וללא דיון, לכתוב לעצמם בצד מהם הפערים הבולטים שהם רואים בין שתי העוגות. נסביר כי השוואה זו קשורה בקשר ישיר להמשך הלימוד, בו נפגוש חברה מסויימת ומאופיינת מאד, אשר כדי לתהות על קנקנה, נזכר בין היתר בעוגות שציירנו, וננסה להבין לאיזו חברה היא דומה יותר, מה עלינו להסיק מכך, ומדוע...

ב.     העיירה שבוש:

כיוון שאנחנו עוסקים "בסיפור פשוט" של עגנון, נפתח ונתייחס להקשר הרחב בו מתרחשת העלילה- העיירה שבוש.

נשאל, מה עולה בדעתם כשהם חושבים על הדברים המסופרים על העיירה במהלך הסיפור. האם עולה בדעתם דוגמא אופיינית להלך הרוח בעיר?

הדוגמאות לכך שבשבוש מתנהלת חברה שאיננה אידאלית (לפחות בעיני המספר) כלל ועיקר הן רבות. נפתח בסקירת דוגמאות אחדות יחד עם התלמידים, תוך הצמדות לטקסט הסיפורי וקריאה מתוך הספר:

ראשית, שמה של העיר מהדהד באזנינו את המילה "שיבוש", ועגנון כהרגלו לא בוחר שמות סתם כך. כמעט תמיד ישנה סיבה מהותית לשם הגיבור או המקום הנזכר.

מה אם כן השיבוש המרכזי בעיירה שבוש?

על פניו, העיירה מתנהלת כעיירה תקינה ושלווה פחות או יותר. כלפי חוץ לא ניכרת בעיה.

אולם אחד המפגשים הראשונים שלנו עמה כבר מזמנים מחשבה נוספת על המתרחש בעיר.

בלילה הראשון בבית משפחת הורוביץ חולמת בלומה חלום, המתאר את תחושת הנטישה וההפקר שהיא חשה ברחובות העיר החדשה אליה הגיעה:

(עמ' נ"ו) "כשננערה בשניה כבר האיר היום.....כבשה עיניה בידיה שלא לראות בפורענות"

חלומה של בלומה הוא חלום המבטא את רחשי ליבה כלפי המקום החדש אליו הגיעה.

תחושתה כי היא יושבת לבדה ללא הגנה ברשות הרבים היא תחושה של בושה והפקר. היא חוששת מפני הסוסים המשתוללים של בעל העגלה, וכיוון שהם אינם שלה, אין לה יכולת למנוע את הפורענות שהיא חשה שעלולה להתרחש מהשתוללותם של הסוסים. העובדה כי היא חסרת כל הופכת אותה לחסרת אונים ולמבוישת ברשות הרבים של עירה החדשה.

דוגמא נוספת: שמה של צירל (יחד עם שם נעוריה- קלינגר) כדמות הראשונה אותה פוגשת בלומה בשבוש, הוא רמז מטרים לאשר מתקיים ורווח בעיר. צירל פירושו עדי, תכשיט, ואילו קלינגר פירושו מצלצלין, כלומר כסף. צירל מבטאת בכל ישותה את קיומו של הכסף כערך עליון בעיירה. היא כולה נתונה לו, בכל מעשיה, שאיפותיה, והרהורי ליבה, מהם עולה כי אלה הם פני הדברים בעיירה כולה, וכי ערכים אחרים נתפסים כבזויים ונחותים אם הם פוגעים ביכולתו הכלכלית ובמעמדו של אדם. כך למשל ניכר מדבריה על הוריה של בלומה בקבלה את פניה לראשונה:

(עמ' נ"ו)"...נתאנחה צירל ואמרה....אלא הלואי שהיו מלמדין אותך דברים שאשה צריכה לדעתם"

צירל, כמשקפת את המתרחש בשבוש כולה גוזרת על עצמה ומשפחתה חיים מעשיים ופרגמטיים מאד. עיסוק ברוח, בספרים, בהגות וכו' אינו טוב כיוון שאינו מועיל למטרה העליונה, התעשרות ופרנסה בשפע.

כך גם בסצנת אכילת העוגות המופיעה מעט לאחר מכן (עמ' נ"ח) "נכנס ברוך מאיר וחיכך את ידיו....מודה את אמא שעוגות אלה טעימות"

בא לידי ביטוי ערך אחר שנדחק בשבוש לתחתית סולם העדיפויות.

נשאל את התלמידים:

 במה שונות העוגות מלחם החול אותו מבכרת צירל?

מה מבטאת המתיקות שלהם? על אילו דברים אנחנו נוהגים לומר שהם מתוקים בהשאלה?

המתוק הוא סמל לאהבה ואמהות. חלב האם, המזון הראשוני והמנחם ביותר של האדם הוא מתוק, ועל כן בהשאלה, המתיקות מסמלת כל מה שאהוב וקרוב בחיינו. בעיני תושבי העירה- אהבה היא מותרות אשר מונעות את האדם מלחתור אחר הדברים המהותיים, אחר "לחם החול", המבטא פרנסה קבועה ויציבה. בסצנת העוגות צירל רואה בעין רעה את העובדה כי בעלה ובנה אוהבים את עוגותיה של בלומה, ומצהירה כי טוב חלקם שאינם מאכלי העוגות, כלומר, שהם יודעים מה עיקר ומה טפל ובמה ראוי להשקיע.

ביתר שאת, דחיקת האהבה לשולי החיים מבוטאת בסצנה המתרחשת בין ברוך מאיר ובין צירל בחנותם. צירל מבקשת לשוחח עם ברוך מאיר על רצונה לשדך להירשל את מינה. שידוך זה מבטא את הגישה הרווחת בשבוש  לפיה הכסף הוא המכתיב את הנישואין, ולאהבה אין מקום להכנס בסך השיקולים הללו. צירל יודעת היטב כי בעלה בחר בה למרות שאהב את מירל, אמה של בלומה, וכי הוא בעצמו הפנים את ערך הכסף כעליון על אהבה, אך עדיין חשה צורך לפעול באופן מניפולטיבי כדי לגרום לבעלה להשתכנע לשידוך זה, ולהעדיפו על פני בלומה, למרות שליבו של הירשל כל כולו נתון לה.

הסצנה כולה מלאה במוטיבים סימליים המבטאים את המרת האהבה בכסף.

מעמ' צ"א " הדלת סגורה חציה וכנגדה הקופה פתוחה...." עד עמ' צ"ד "אמר ברוך מאיר, נשאל, נשאל, וחיכך ידיו זו בזו"

כאמור, סצנה ארוכה זו עמוסה פרטים ונקודות שראוי להתעכב עליהן.

ראשית, ההתרחשות כולה מתקיימת בחנות, ברגע שהיה יכול להצטייר כרגע פרטי בין שני בני הזוג, ואכן הלשון שנוקט בה עגנון היא לשון אירונית במכוון: "הדלת סגורה חציה"... מרמז על אפשרות לקרבה ולרגע רומנטי בין ברוך מאיר וצירל, ומזמין להשלים את המשפט במלים ו"וכנגדה הלב פתוח" אך באופן מאד ברור, מה שנפתח ברגעי הקרבה היא הקופה, אשר עליה מתבסס כל קשר הנישואין בין ברוך מאיר וצירל, והיא יסוד ביתם.

מכאן ממשיך המספר לתאר בפרטי פרטים את ההתעסקות במעות ובכסף, ואליהן מצטרפת האמירה "אין לך נאה מישיבת לילה בחנות בשעה שמעותיך מונחות לפניך. אתה מצרף דינר לדינר וזוקפם בצדי השולחן ורואה ומרגיש שהגעת למקום שבקשת..."

היעד הברור הוא צבירת ההון, אם כן.

כעת נפנה ונציג בפניהם את האנטיתיזה לכך, כפי שמתוארת בלעג בשורות הבאות:

"באותה שעה יוצאים זוגות זוגות ועוברים על פתחי חנותך ומרפישים עצמם זה לפני זה..."

התיאור כאן מבקש להציב את המתרחש בחוץ כבזוי ונחות, ואילו את הפירות היבשים והכסף שבפנים כמצב הראוי וטוב. מיד לאחר מכן נפתח רצף של תיאורים הכתובים בצורה אפוריסטית, במבנה ובלשון המזכיר את לשון המשנה. עגנון בוחר במבנה תחבירי זה כדי לשוות לדברים הגיון של חוק, אף על פי שיש בהם עיוות גדול, כמובן. כך, מבוצעת התחזות לאמת צרופה, ע"י שימוש באמצעי עיצוב הנקרא "אפוריזם", ופירושו, מכתמיות. פתגמיות. נקיטת לשון של חוק. חשוב להתעכב על העניין עם התלמידים:

הקטע מתחיל ב"יש בני אדם בשבוש שסבורים אדונית שנתנה עיניה בעבדה והלכה אחריו..." ונחתם במלים "כל הסבורים כך, יצרם מטעה אותם".

(שלושת הדוגמאות ל"אהבה" בקטע זה מתוארות בגרוטסקה, והמספר מתאר את תפיסת אותם אנשים שסבורים כי מדובר באהבה אמיתית וצחה בלעג מובלע מראש, ואח"כ קובע באופן נחרץ וכללי, כי הם הטועים.)

נקודות נוספות שניתן לעסוק בהן בסצנה:

ברוך מאיר, בשונה מצירל נתון באמביוולנטיות כלשהי מול השידוך המתוכנן עם מינה צימליך, כיוון בתוך תוכו חווה אהבה בעצמו, ומבין ללבו של הירשל שכל כולו נתון לבלומה. העובדה כי הוא ממשש את שרשרת השעון שלו מהוה מעין חיזוק לצד הנוטה אחר הכסף. הןא נאחז בזהב, כדי שיסייע לו לדבוק ברצון של צירל אשתו, ולהסכים לעסקת השידוכין עם מינה, למרות שאיננו שלם עמה בלבו.

נקודה נוספת: שמו של השדכן, יונה טויבר, נושא גם הוא משמעות כפולה:

"טויב" פרושה יונה ביידיש, כך שלכאורה משמעות שמו של השדכן הוא יונה יונה, כלומר, זוג יונים. אך כאן מבוטאת אירוניה גדולה המתאימה לאופי פעולותיו: "טויבר" פירושו גם חירש,

כך שלמעשה, משמעות השם הכללית היא כי יונה טויבר חירש  לרחשי ליבם של זוגות יונים. הוא מתעלם מרצונם של המשודכים באהבת אמת, מחריש את אזניו במתכוון מולם, כדי להצליח לשדך שידוכים ע"פ אמת המידה הנהוגה בשבוש.

ג.      סיכום:

נסכם את סך הדוגמאות שהבאנו בשיעור זה. נסביר כי בשיעור העוקב, נכנס במעין "זום אין" לדוגמאות פרטיות יותר, הנוגעות לאופיין ולסיפור חייהן של הגיבורים בסיפור, אך כמסגרת, שבוש מייצגת את חוקי המשחק המתקיימים בחיי הדמויות בה, והמבט הכללי על העיר והנהוג בה חיוני להבנת פעולותיהם, חלומותיהם, בחירותיהם וכן הלאה, של הגיבורים בסיפור.

כעת נבקש מהתלמידים להתבונן שנית בעוגות שציירו בראשית השיעור, המשקפות את החברה שלנו. נשאל שאלות ממקדות, כמו למשל:

לעומת המתרחש בשבוש, מה מניע אנשים לבחור מקצוע בדור שלנו?

מדוע?

האם אנשים מתחתנים גם מאותן סיבות לדעתכם?  

מה מניע אתכם לבחור מגמה מסוימת?

מי נחשב אדם חשוב/מצליח בחברה שלנו? מה הופך אותו לכזה לדעתכם?

נסכם את השיעור:

חשוב להבהיר בדיון כי שבוש, כדוגמה, היא תיאור מוקצן מאד של תופעות קיימות בעולם, וכי אין ספק שהעולם מורכב יותר מרק תפיסה אחת, או הלך רוח אחד. אבל אחרי שבתחילת השיעור שרטטנו את "העוגה הערכית" שמייצגת את העולם השלנו בעינינו, ואחרי שסקרנו היטב את תמונת המצב המשובשת בשבוש, נותר לנו רק לשאול את עצמנו האם אנחנו מרוצים מהמצב אותו ציירנו לגבי החברה שלנו, לאור מה שלמדנו בשבוש, ומה אנחנו חשים כלפי התשובה הזאת?

התשובה לא חד משמעית כמובן, וחשוב לעמוד על המורכבות שבבניית חברה ועולם ערכים שיש בו גם חומר וגם לב ורוח, אבל הנקודה המרכזית היא היכולת להתבונן באופן פקוח בחברה בה אנו חיים, כפי שעגנון מבקש לעשות כשהוא מציב בפנינו תמונת חברה מוקצנת כדי שנוכל לזהות בו גם קוים דומים של החברה שלנו, ולהתעורר לחשוב על טיבם,ולעשות את חשבון הנפש האישי והכללי:

 איפה אני עומד ביחס למתרחש בחברה שלי, האם אני הולך נגד הזרם או איתו רב הזמן, וכן הלאה. בשאלות אלה ניגע בשיעור הבא, דרך התבוננות בדמויות המרכזיות בסיפור, ובבחירותיהן השונות מול החברה בה הם חיים.

להרחבה:

מומלץ לקרוא את מאמרו של אורציון ברתנא: דרכו של עגנון בסיפור פשוט.