מחלוקות - חלק א': מחלוקת לשם שמים

נפתח את השיעור באחד משני המשחקים העוסקים ביכולת להקשיב הקשבה אמיתית לזולת:

משחק ראשון:

• נבקש מתלמיד להתנדב ולדבר בפני הכיתה על כל נושא שיבחר. בעוד הוא מדבר, נחלק פתקים לתלמידים בכיתה. לכל תלמיד יהיה כתוב משהו אחד:  אל תסתכל לו בעיניים. תשחק בעט ביד כשהוא מדבר. תסתכל בפלאפון. תפריע. תכנס לדבריו. תשאל שאלות וכשהוא עונה תהיה אדיש לדבריו. (ניתן לתת את אותו פתק למספר תלמידים). בסיום נשאל את הדובר: איך הוא הרגיש כשלא הקשיבו לו? מה הוא חשב? אילו התנהגויות מבטאות חוסר הקשבה?
• נבקש מתלמיד אחר לדבר בפני הכיתה והפעם נבקש מראש מכל התלמידים להקשיב. נשאל בסיום: איזו הרגשה יש לך כשמקשיבים לך? נשאל את כל הכיתה: אילו התנהגויות מבטאות הקשבה? נרשום את הדברים על הלוח.

משחק שני:

• נבקש משני תלמידים לנהל דו שיח על נושא שהם חולקים עליו [רעיונות לדיונים: האם יותר חשוב להיות פעיל בתנועת נוער בתקופה זו או שעלינו להשקיע בלימודים? האם טוב שיהיה חבר/ה (מהמין השני) בתיכון? מחלוקות פוליטיות וכד'...]. נגיד לתלמידים שעל כל אחד לדבר 2 דקות. הראשון מדבר ואחריו התלמיד השני. כאשר התלמיד הראשון סיים לדבר במשך  2 דקות ולהציג את עמדתו, לפני שהתלמיד השני מתחיל לדבר, נבקש ממנו לחזור על דברי הדובר הראשון לפני שהוא מציג את עמדתו. נבחן אותו: האם הא באמת הקשיב?
• נקיים מהלך זה בשנית עם שני תלמידים אחרים- מראש נגיד להם שהם יצטרכו לחזור על דברי השני לפני שהם מדברים. ניתן להם לנהל את השיח ביניהם ונשאל אותם בסיום: איך הם הרגישו כשהשני חזר על דבריהם? מה זה עשה להם כשהם ידעו שהם יצטרכו לחזור על דברי חברם?

נקריא את המקור הראשון:

משנה מסכת אבות פרק ה משנה יז

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים - זו מחלוקת הלל ושמאי.

ושאינה לשם שמים - זו מחלוקת קרח וכל עדתו.  

נשאל: מה מאפיין את המחלוקת של קרח ועדתו? נשלח את התלמידים למצוא לבד פרשנויות שונות לתשובה זו.

המשנה קובעת שאצל הלל ושמאי זוהי מחלוקת לשם שמים. 

ננסה להגדיר עם התלמידים מהי מחלוקת לשם שמים. נכתוב את דבריהם על הלוח.

נעבור למקור הבא:

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו.

יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל.

וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן?

מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. ...ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה - גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה - גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני שעה - שעה עומדת לו.

לפי מקור זה אנו לומדים שאצל הלל ושמאי יש אמת. מסקנה ראשונה: לאמת יש מספר פנים.. העולם מורכב ויש בו ריבוי אמיתות. אז לפי מה נכריע במחלוקת? לפי המידות. להלל יש הקשבה אמיתית וזה נובע מענווה.

(ענווה היא תכונת נפש או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים, אך לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים כ"משרת ציבור" - מתוך ויקיפדיה) 

הוא באמת בוחן את עמדותיו לאור עמדותיו של האחר. הוא מקבל את האחר השונה ממנו ויכול לחיות איתו בשלום.

לאחר הלימוד הזה - נוכל לבדוק האם יש קשר בין מה שנאמר על מהי מחלוקת לשם שמים לבין התשובות שנתנו כאשר שאלנו: מה מבטא הקשבה אמיתית?

במקור הבא נראה שגם אצל שמאי היתה קיימת היכולת לקבל את האחר:

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף יד עמוד ב

...אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל (בצרות, ובאחיות, בגט ישן, ובספק אשת איש, ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק, בכסף ובשווה כסף, בפרוטה ובשווה פרוטה [= סוגיות הלכתיות שונות בעניני אישות]), לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. ללמדך, שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט). 

אם אנו רואים ששמאי מוכן להתחתן עם הלל - הרי זה מלמד שהוא מקבל את השונה ממנו. את מי שחולק עליו. אבל מדרגתו של שמאי לא היתה גבוהה כל כך כמו של הלל שהקפיד להקדים את דברי שמאי לדבריו. יש בשמאי יכולת קבלה אבל אין בו את הענווה היתרה שהיתה להלל ולכן הלכה נפסקה כהלל ולא כשמאי.

הרב ישראל מסלנט, אור ישראל, סימן ל בהערה

מדוע תלמידי בית שמאי ובית הלל יסכימו כל חבורה לרוב דעה אחת? ומה ענין חבורה לזה? כי סיבת מחלוקתם היתה משנוי מזג כוחות נפשם, אשר אין ביד האדם להפרישם משכלו, ואין לכל חוקר בתורת ה' אלא מה שעיניו רואות לאחר היכולת ובטהרת שכלו לפי כח האנושי אשר ע"פ רוב.  ...יסוד הבת קול היתה למען לא יפול להב העם פן ואולי ח"ו נטו אשוריהם מעט מטהרת המחשבה, ובאו ח"ו לקצה נגיעת הדעת, אשר לא בכמו אלה בחר ה' למסור תורתו, להקרא תורת ה' גם בדעת הנדחית, לזאת הודיעה הבת קול כי מחשבותיהם רצויים, וגם דברי בית שמאי הנדחית דברי אלוהים חיים הן, וההוגה בדבריהם כהוגה בתורת ה'.

לפי דברי הרב ישראל מסלנט אנו לומדים שאצל שני הצדדים המחשבה היתה טהורה. בת הקול יכלה להגיד מהתחלה רק: הלכה כבית הלל. אבל היא טרחה והוסיפה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים:" ומאז ועד היום אנו מחוייבים ללמוד גם את דעתו של שמאי למרות שלא נפסק כמוהו,  כי גם אצלו יש אמת אלוקית. בכל זאת נפסק כהלל ולא כשמאי בזכות ההקשבה האמיתית שמטרתה לכבד את האחר ולחדד את דעתי מתוך דעת האחר.

נשאל את התלמידים:

 אפשרו לעצמכם להזכר בפעם בה חוויתם הקשבה מלאה (מישהו הקשיב לכם באופן מלא או שאתם הקשבתם לאחר) איך הרגשתם? מה גרם לכם לחוש בהקשבה זו? נזמין את התלמידים לכתוב לעצמם את התשובות ומי שרוצה - ישתף בכיתה.

כעת נזמין את התלמידים למצוא את הקשר בין היכולת להקשיב לאחר לבין מחלוקות. איפה בחיינו הפרטיים או במציאות מסביבנו- אנו עדים לכך שחוסר הקשבה יוצר מחלוקות? לסיום - ננסח הגדרה עם התלמידים:

על דרך השלילה: חוסר הקשבה לזולת, מרבה מחלוקות בין בני אדם כי...

על דרך החיוב: כדי שבעת מחלוקת הדעות יאמרו וגם ישמעו צריך...

הרחבה:

כהרחבה למורה או כהקראה לתלמידים בסיום (לחצ/י כאן).

הרחבה למורה - התייחסות קצרה לנושא מתוך המקורות (לחצ/י כאן).