מחלוקות - חלק ג': תרבות המחלוקת

 

חלק א':

נפתח בהקדמה מתודית קצרה:

כל תלמיד מקבל פתק שבו כתוב:

מקרה שפעלתי בו בניגוד לנהלים:

• מה המקרה? על מה עברתי?
• למה עשיתי זאת?
• מה תוצאותיו?
• האם תמיד אנהג כך?

לאסוף את הפתקים ולחלק אותם שוב בין התלמידים. כל אחד מקריא פתק של מישהו9 אחר ושאר התלמידים מנסים לזהות במי מדובר.

את התשובות לשאלה: למה עשיתי זאת? רושמים על הלוח.

חלק ב':

כמה מילים על עקביא בן מהללאל:

מראשוני התנאים. חי בתקופה שלפני חורבן בית שני (הוא שייך לסוף תקופת הזוגות) , בימי הלל הזקן (הלל ושמאי הם הזוג האחרון) ובתחילת תקופת התנאים.  מעידים עליו שהיה גדול מחבריו בחכמה וביראה.

נפתח בלימוד משנה מפורסמת שנאמרת בזמן הלוויות, ממסכת אבות פרק ג משנה א - שמיוחסת לעקביא בן מהללאל, שעליו נלמד בהמשך בהקשר של מחלוקות.

"עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר:
הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה:
דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן".
 

בשלב זה נחשוף בפני התלמידים רק את החלק הזה של המשנה, ונבקש מהם לענות במחברות - כל אחד על עצמו, על שאלות אלו.

• מאין באתי?
• לאן אני הולך?
• למי אני צריך לתת דין וחשבון?

נאסוף תשובות מחלק מהתלמידים ואז נראה את תשובותיו של עקביא לשאלות אלו:

"מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה;
וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה.
וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".

למי היו תשובות כמו עקביא ולמי תשובות אחרות?

 

 

כעת נעבור ללמוד המשנה ממסכת עדויות פרק ה -

משנה ו:

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְּבָרִים.

אָמְרוּ לוֹ: עֲקַבְיָא,

חֲזֹר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר,

וְנַעַשְֹךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְֹרָאֵל.

אָמַר לָהֶן: מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,

וְלא לֵעָשׁוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם;

שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים: בִּשְׁבִיל שְֹרָרָה חָזַר בּוֹ.

(הוּא הָיָה מְטַמֵּא שְֹעַר הַפְּקוּדָה וְדַם הַיָּרֹק; וַחֲכָמִים - מְטַהֲרִין.

הוּא הָיָה מַתִּיר שְֹעַר בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁנָּשַׁר וְהִנִּיחוֹ בַּחַלּוֹן,

וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטוֹ; וחֲכָמִים - אוֹסְרִים.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: אֵין מַשְׁקִין לא אֶת הַגִּיּוֹרֶת וְלא אֶת שִׁפְחָה הַמְשֻׁחֲרֶרֶת;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַשְׁקִין.

אָמְרוּ לוֹ: מַעֲשֶֹה בְּכַרְכְּמִית, שִׁפְחָה מְשֻׁחֲרֶרֶת שֶׁהָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,

וְהִשְׁקוּהָ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.

אָמַר לָהֶם: דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ.)

וְנִדּוּהוּ, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵּית דִּין אֶת אֲרוֹנוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה!

שֶׁאֵין עֲזָרָה נִנְעֶלֶת בִּפְנֵי כָּל אָדָם מִיִּשְֹרָאֵל

בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל.

וְאֶת מִי נִדּוּ?

אֱלִיעֶזֶר בֶּן חֲנוֹךְ, שֶׁפִּקְפֵּק בְּטַהֲרַת יָדַיִם;

וּכְשֶׁמֵּת, שָׁלְחוּ בֵּית דִּין וְהִנִּיחוּ אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ;

מְלַמֵּד, שֶׁכָּל הַמִּתְנַדֶּה וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, סוֹקְלִין אֶת אֲרוֹנוֹ.

 

הערה: הקטע המובא בכתב קטן ובסוגריים, בו מתוארות ארבע המחלוקות שחלק עקביא על חכמים, לא מובא בפני התלמידים. הדגש בלימוד הוא על המחלוקת, מה קורה כשיש מחלוקת, פחות חשוב כרגע - על מה המחלוקת.

 

עקביא חולק על חכמים.

חכמים מתעקשים שהוא יסכים לדעתם. למה? (על נושא זה נרחיב בהמשך) נאסוף את תשובות התלמידים. מומלץ למורה לרשום לעצמו את דבריהם – כל תלמיד בשמו ומה הוא אמר, ולחזור לזה בנושא הלימוד הבא.

חכמים מתעקשים שהוא יסכים לדעתם - עד כדי כך שהם מוכנים למנות אותו לאב בית דין (אַב בֵּית דִּין הוא הדיין או השופט היושב בראש בית הדין. בתקופת התנאים אב בית הדין שימש כמשנה לנשיא בית הדין).

אבל עקביא לא מוכן לזה. להפך, זה גורם לו להתבצר עוד יותר בעמדתו - הוא לא מוכן לשנות את דעתו בשביל תפקיד חשוב, מכובד ובעל השפעה גדולה על עם ישראל. הצעת חכמים גורמת לעקביא גם לשמר את עמדותיו ואת טוהר המידות שלו. התוצאה של זה: נידו את עקביא בחייו ובמותו.

 

נעצור בשלב זה ונחזור אל הפתקים שרשמו התלמידים בתחילת השיעור:

לפעמים אנו עומדים על דעתנו ולא מוכנים לעמוד בכללים שנקבעו. כמו עקביא.

אנו צריכים לדעת שיתכן ונשלם על זה מחיר כבד.

נכנס לרגע לדמותו של עקביא ונשאל את התלמידים:

• האם הייתי משנה את דעתי בשביל להיות אב בית דין?
• האם יש משהו אחר שהיה גורם לי לשנות את דעתי?
• מתי העקשנות על עמדתי נכונה ומתי לא?

(הערה: ניתן להרחיב את ההסבר על משמעות הנידוי- סביר שדברים אלו יקוממו חלק מהתלמידים- מולם יש לחזור לנקודה של המשמעות הקשה של אי קבלה של דברי חכמים. זה יכול לגרום לפיצול בעם ישראל. אנשים ינהגו מבחינה הלכתית באופן שונה: המנודה לא מצטרף למנין או לזימון. צריך לשבת רחוק ממנו- 4 אמות (2 מטר). המנודה נוהג כאבל- יושב על הארץ. לא מסתפר ומתגלח. הולך יחף. במותו לא מלווים את ארונו ולא מספידים אותו. בית הדין שולח אדם לשים אבן על הארון כעדות לכך שסקלו את ארונו).

 

המשך המשנה - ר יהודה לא מוכן לקבל את הגרסה במשנה הטוענת שעקביא נודה. לשיטתו - בגלל שעקביא היה גדול מכולם בחכמה וביראה, לא יתכן שהוא נודה (ברטנורא כותב במקום חכמה- שהמייחד את עקביא היה ענווה ויראת החטא. ושמכל הכתות שנכנסו לעזרה בעת הקרבת הפסחים, לא היה אדם שהיה גדול מעקביא בענוה וביראה)

לעומת ר יהודה - חכמים מדגישים שעקביא מת בנידוי והנחת האבן על ארונו מסמלת שחבריו נבדלים ממנו. מסקנת המשנה- מי שמת מנודה, הנידוי שלו נמשך גם אחרי מותו.

 

לפני שנלמד את המשנה הבאה - נכתוב על הלוח:

נפוטיזם: הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם על פני אנשים אחרים. לנפוטיזם במוסדות ציבוריים נודעת בדרך כלל משמעות שלילית.

נבקש מהתלמידים לספר על מקרים שהם מקרים בהם מישהו עשה פרוטקציות וקידם מקורב שלו בתפקיד כלשהו. אפשר גם להוציא טלפונים לחפש מקרים שדווחו בתקשורת של מינוי מקורבים. לאחר שהתלמידים יציגו מספר מקרים- נשאל אותם: למה מבקר המדינה דואג בקנאות לבדוק שאין במשרות ציבור מינוי מקורבים?

משנה ז:

בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ:

בְּנִי, חֲזֹר בָּךְ בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.

אָמַר לוֹ: וְלָמָּה לא חָזַרְתָּ בָּךְ?

אָמַר לוֹ: אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים;

אֲנִי עָמַדְתִּי בִּשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִּשְׁמוּעָתָן;

אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד וּמִפִּי הַמְרֻבִּין,

מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.

אָמַר לוֹ: אַבָּא, פַּקֵּד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.

אָמַר לוֹ: אֵינִי מְפַקֵּד.

אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עִלָּה מָצָאתָ בִּי?

אָמַר לוֹ: לָאו,

מַעֲשֶֹיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶֹיךָ יְרַחֲקוּךָ.

 

חוזרים אחורה בזמן. רגע לפני מותו של עקביא הוא אומר לבנו לא להמשיך להתעקש על ארבעת הנושאים בהם חלק עקביא על חכמים.

בנו שואלו: למה אתה לא הסכמת עם חכמים? למה אתה התעקשת על דעתך?

ועקביא עונה: יש חשיבות למסורת שהתקבלה מפי רבים. (מסתמך על: "מפי רבים להטות") אני, אומר עקביא, החזקתי בדעתי כי קיבלתי אותה במסורת מפי הרבים. אבל אתה מקבל את הדברים רק ממני. לכן "מוטב לך" לקבל על עצמך את דברי חכמים, שהם הרבים עבורך ואני דעת חידי. (איך תסבירו את הביטוי "מוטב לך"? הוא התחיל בציווי: "בני, חזור בך" ומסיים בנימה רכה יותר. למה?).

"אבא, פקוד עלי לחברך"- מה עושה הבן בשלב זה? מבקש שאבא שלו יעשה לו פרוטקציות אצל חכמים.

עקביא מסרב לכך ומעביר עוד מסר לבנו (אחרי המסר שעליו להקשיב לדעת הרוב ולא לדעת היחיד, אפילו אם זה אבא שלך שאתה מאמין לו ושהוא הכי קרוב אליך) - אין לך זכויות יתר בזכות הייחוס שלך. תשיג את מעמדך בקרב חכמים - בכוחות עצמך. תוכיח את עצמך ואז תהיה ראוי מצד עצמך לקבלת הכבוד הכרוך בתפקיד משמעותי.

 

שאלת מחשבה: מה הקשר משני המסרים שמעביר עקביא לבנו רגע לפני מותו?

 

---

להרחבה:

1. מאמר המעמיק בסיפור נידויו של עקביא.
2. הספד על הרב עמיטל, בו עקביא בן מהללאל מוזכר כדמות לחיקוי.