מחלוקות - חלק ד': מחלוקת וסמכות ההכרעה

 נפתח במשחק הצעדים. כל הכיתה עומדת בשורה/ מעגל. צריך להתקדם או להכנס פנימה כל פעם שמסכימים עם המשפט הבא/ שתעשה מה שנאמר בו. אם יש אי הסכמה - לא מתקדמים:

1. ההורים שלך אומרים לך שמהיום תאריך יום ההולדת שלך זז בחודש (כך תנהג?).
2. המורה מחייבת אותך להעתיק במבחן (תעשה זאת?).
3. רב הקהילה מודיע שהשבת זזה ליום א. אתה צריך ביום א לבוא לבית הכנסת בבגדי שבת לתפילת שבת (תבוא לבית הכנסת עם בגדי שבת?).
4. חבר שלך שהוא שוטר אמר לך שמעכשיו עוצרים בירוק ונוסעים/ עוברים באדום (תעשה זאת?).
5. אמא שלך מעירה אותך בלילה ואומרת לך שכבר בוקר ושאתה צריך ללכת לבית ספר (תלך?).

נבדוק את מצב הכיתה - מי התקדם ומי לא, ולמה?

אכן, יש דברים שברור לנו שהם נכונים וגם אם יגידו לנו להפך - לא נאמין וסביר שלא נעשה את מה שאומרים לנו אם זה ברור לנו כלא נכון.

ובכל זאת - מי מחליט במצב כזה? באמצעי התקשורת בעולם שלנו, הודעות מתפרסמות מאוד מהר. מה יקרה אם תשמעו בחדשות שהרבנות הראשית החליטה שיש טעות בלוח העברי. טעות שנעשתה לפני 500 שנה ושבעצם בכל השנים הללו חגגו לא נכון שבתות וחגים. החל מהשבוע הכל זז ביום. שבת נחגגת ביום א. ויום א נהפך ליום ב וכו.... מה תעשה?

או - "משטרת ישראל מעדכנת את הציבור שמעכשיו הולכי רגל עוצרים באדום אבל נהגים נוסעים באדום. מי שיעבור על חוק זה ייענש." - מה תעשה?

ישנם מצבים בהם האמת ברורה לנו לחלוטין אבל הסמכות שמעלינו אומרת לנו ההפך.  מה יקרה אם....

אם אשאר בדעתי? אם אשמע לדברי הסמכות העליונה?

(מומלץ ליצור טבלה על הלוח ולרשום בה את דברי התלמידים).

כעת נעבור לאגדה המובאת במסכת ראש השנה פרק ב - משניות ח-ט:

דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בַּטַּבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת וְאוֹמֵר, הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם. כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ, רְאִינוּהוּ בִזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן, הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ:

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ. הָלַךְ  וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר, אָמַר לוֹ, יֶשׁ לִי לִלְמוֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ. בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס, אָמַר לוֹ, אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת משֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד), וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים, אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה. נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ, בֹּא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי, רַבִּי בְחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ דְּבָרָי:

התקופה: 

אחרי חורבן בית שני. הסנהדרין גלתה ליבנה. זו תקופה שבה צריך לחזק את מעמד הנשיא ואת מעמד הסנהדרין כדי שלא ירבו מחלוקות בעם ישראל. העם מחפש הרבה דרכי חיים חדשות ללא המקדש, ובאופן טבעי עולות הרבה מחלוקות.

הנוהג באותה תקופה שכדי להכריז על ראש חודש בעבר היה צורך בעדים שיבואו לבית הדין ויעמידו שראו את הלבנה המתחדשת. אם קבלו את עדותם- היו מדליקים משואות על הרים מסויימים וכך העבירו את ההודעה שהיום ראש חודש.

הדמויות:

אל רבן גמליאל, שהוא נשיא הסנהדרין, האדם בעל הסמכות העליונה וגם האדם החשוב ביותר ברגעי מחלוקות והכרעות, מגיעים עדים המוסרים עדות על מולד הירח. ר גמליאל מקבל את עדותם אך לרבי יוחנן ברור שהם עדי שקר. למה? הם טוענים שהם ראו את הירח בבוקר במזרח ובערב במערב. זהו מסלול השמש. כשהשמש עולה אי אפשר לראות את הירח. אורה החזק לא מאפשר זאת, וכך גם בשקיעה. אחריהם מגיעים עוד עדים שאומרים שהם ראו את הירח בסוף החודש. אך זה היה חודש עם ל (30 יום) ובלילה בו חל ראש חודש (ל) הם לא ראו אותו- ורבן גמליאל מקבל את עדותם. רבי דוסא לא מקבל את זה ואומר שזה כמו להגיד על אישה שילדה אבל למחרת נראה אותה והיא עדיין בהריון.

מדובר היה בראש חודש תשרי. כך שהקביעה מתי ראש חודש גוררת אחריה את התאריך שבו יחול יום כיפור.

ר יהושע שומע על העדויות ועל אי ההסכמה של ר יוחנן ור דוסא, והוא לא מוכן לקבל את דברי רבן גמליאל. (ר יהושע הוא בן דורו של רבן גמליאל. תנא שחווה את החורבן וחי גם אחריו. הוא היה ראש ישיבה גדולה בפקיעין  שבגליל. ר עקיבא היה תלמידו).

חשבו - למה המשנה לא מסבירה את הנימוקים לקבלת העדות לפי רבן גמליאל וכן מסבירה את הנימוק לכך שהעדויות לא נכונות? (נראה בסיום שהמסר מסיפור זה הוא החשיבות בקביעת הלכה אחידה לעם ישראל ולשם כך אנו מחוייבים לקבל עלינו את מה שהסמכות העליונה קבעה. נראה שעורכי המשנה השמיטו את הנימוקים של רבן גמליאל לקבלת העדות כדי להעביר את המסר- לא חשוב מה הנימוק ולא חשוב אם תקבלו אותו או לא- בכל מקרה עליכם לשמוע לבית הדין. אפשר לאתגר את התלמידים ולתת להם משימה לבדוק בפרשנים למה רבן גמליאל קיבל את העדויות).

המשך מהלך הסיפור:

רבן גמליאל מבין שיכול להיווצר פה מצב חמור שחלק מעם ישראל יקיים את יום כיפור בתאריך אחר, ולכן הוא גוזר על ר' יהושע שיבוא אליו עם מקל ומעות ביום כיפור שאמור להיות לפי החשבון של ר יהושע. כמובן שמטרת רבן גמליאל היא להעביר מסר לרבי יהושע ולציבור כולו - שיש פסק דין אחד שכולם חייבים לקבל כדי שלא יהיה פיצול בעם ישראל.

לר' יהושע קשה לקבל את דברי רבן גמליאל.

ר' עקיבא תלמידו רואה בצערו ובה אליו ואומר לו דבר מהותי מאוד: את הפסוק "אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם במועדם" אפשר לקרוא כ"אותם" וגם כ"אתם"- אתם קובעים מתי המועדים. למרות שנראה שזה דבר מוחלט ע"י כוחות הטבע, עדיין הקב"ה כתב בתורה שאנו הקובעים את הזמן ולא גורם חיצוני. כך שגם אם המועד נקבע שלא בזמנו, זה נהפך להיות בזמן הנכון. לא חשוב הזמן האובייקטיבי אלא ההכרעה של האדם מהו הזמן. עדות החודש מייצרת מציאות! החודש מתחדש ע"י קביעה של ישראל.

ר' דוסא (שהתקשה גם הוא לקבל את דברי רבן גמליאל) אומר לר' יהושע שאם נערער על רבן גמליאל, אנו יכולים לערער על הפסיקות של כל בתי הדין עד משה רבנו. אין לדבר סוף. והוא מוסיף שלא נאמרו שמות הזקנים הדיינים - כי זה לא חשוב מי אמר. אם כך בית דין גזר, זה כאילו שמשה אמר את זה וחייבים לקבל זאת.

ר' יהושע מתרצה והולך אל ר גמליאל ביום כיפור שחל בחשבונו של ר יהושע. ורבן גמליאל מברכו ומנשקו על כך - מביע הערכה מרובה לכך שר' יהושע התרצה וקיבל את דעת הרוב למרות שהוא לא מסכים איתה.

נחלק את הכיתה למספר קבוצות. כל קבוצה צריכה לנסח את הדברים שחולפים בראשו של ר' יהושע כשהוא הולך בדרך אל רבן גמליאל וכשהם נפגשים. (הערה: יש להזכיר לתלמידים שרבן גמליאל הוא נשיא הסנהדרין ור' יהושע בוודאי לא מזלזל בו).

נבקש מהתלמידים להציג את ר' יהושע הולך ברגל אל רבן גמליאל - עד שהוא נפגש איתו ורבן גמליאל מנשקו. בעוד ששני תלמידים מציגים בפנטומימה דמויות אלו, דמות אחרת, מהצד, מקריאה את מה שניסחה הקבוצה כמחשבות של ר' יהושע. (בזמן העבודה בקבוצות - המורה צריך לעבור בין הקבוצות ולבדוק לאן הרוח נושבת בכל קבוצה. לעיתים יש צורך בתיווך גם כדי שיוצגו מחשבות מגוונות וגם כדי שצורת הניסוח לא תהווה פגיעה או זלזול ברבן גמליאל ).

הרמב"ן מביא את דברי רש"י שמלמד אותנו שחייבים לשמוע לדברי חכמים גם אם הם אומרים על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל. הרמב"ן מדגיש על פני רש"י שאם אני מתקשה לקיים את דברי חכמים כי בעיני הם טועים, זה לא נכון. הקב"ה ציוה אותי לעשות את מה שחכמים גוזרים עלי ולכן זה הדבר הנכון לעשות בעיני ה'. הקב"ה נתן תורה בכתב והיה ברור שיווצרו מחלוקות על מה שכתוב בתורה. כדי שהתורה לא תהפך לכמה תורות, כבר בנתינת התורה הקב"ה אמר שצריך לשמוע לבית הדין, לפסיקת הסמכות האנושית. היא המכריעה. עלינו לזכור ש"רוח ה' על משרתי קודשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול" מכאן - שגם אם נראה שהם טועים, הם לא טועים.

כעת, נבדוק את הבנו את הדברים ונחזור ונשחק שוב את משחק הצעדים מתחילת השיעור. מה השתנה?

ננסה להיזכר בסיטואציות מהחיים שלנו שהיינו חייבים לעשות משהו שאמרו לנו ושממש לא הסכמנו לעשות/ לא רצינו לעשות. איך הרגשנו? מה אמרנו לעצמנו?

נשאל את התלמידים:

אחרי מה שלמדנו היום - כשאתקל במקרה כזה בפעם הבאה, אנסה להזכר במשנה שלמדנו. כיצד היא תנחה אותי לפעול?